אחרי שפנה לבית משפט השלום בעניין הנחת ארנונה רטרואקטיבית והגיע לפשרה עם ועד מקומי פוריה עלית, החליט שאול יצחק לפנות גם לבית המשפט לתביעות קטנות, אולי יקבל שם מה שלא קיבל בבית משפט השלום
שאול יצחק, (להלן: "שאול") הינו תושב פורייה עילית, ישוב שבתחומה המוניציפאלי של המועצה האזורית עמק הירדן (להלן: "המועצה"), המנוהל ע"י ועד מקומי פוריה עלית (להלן: "הוועד"). ביום 26.8.08 פנה שאול לוועד וביקש החזר כספי בסך של 8,794.28 ₪. בגין ארנונה נוכח הנחה רטרואקטיבית לה הוא זכאי. הוועד הודיע לשאול כי עפ"י הנחיות המועצה הוא מנוע מהענקת הנחה רטרואקטיבית בארנונה. לטענת שאול טען כי זכות זו מגיעה לו מכוח חיקוק, ולפיו מועד מתן ההנחה הינו המועד בו הוכר כנכה באגף השיקום. ואף הוועדים האחרים בתחום המועצה נוהגים כך.
הוועד מצידו ביקש לדחות את התביעה ולהתיר לו ייצוג משפטי. הועד טוען כי מדובר למעשה במחזור של הליך שכבר נדון בבית משפט השלום בטבריה. והנושאים אלה כבר נדונו בפני כב' הרשם אדריס וביום 10.5.10 הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין. העלאת הטענות כעת בהליך נוסף, הינה התנהגות שאינה בתום לב תוך ניסיון להטעות. נוכח העובדה ששאול הינו עו"ד, ניתנה גם לוועד הרשות להיות מיוצג ע"י עו"ד מטעמו, ובמעמד הצדדים נחקרו בעלי הדין והטענות סוכמו.
לאחר הדיון ביקש הוועד לצרף לתיק ביהמ"ש את ההתנגדות לביצוע התביעה שהגיש שאול לתיק ההוצאה לפועל. שאול מצידו התנגד, כי אין להתיר הגשת מסמכים בניגוד לסדרי הדין. שאול טען כי התביעה הנוכחית לא נתבררה בפני כב' הרשם, אשר סמכותו לזכות קיזוז קיימת הינה זכות שהזוכה הודה בה, כלומר שאינה שנויה במחלוקת. וזכותו של שאול לקיזוז רטרואקטיבי מארנונה - נותרה פתוחה להכרעה שיפוטית בהליך נפרד. עוד טוען שאול כי הועד לא צירף ולא ציין טענות נוספות שהשמיע שאול במסגרת ההליך שם, טענות הנוגעות לשאלת עצם הסמכות להגיש תביעה על ידי הועד. כמו כן, הועד לא צירף התכתבויות בין הצדדים או חישוב שערכה מזכירות הוועד הנוכחית לעניין חוב הארנונה. בין הצדדים נוהל אז מו"מ, כאשר בסופו הושגה פשרה לסיום ההליך בתשלום בסך של 5,000 ₪, מבלי שהוועד ויתר על זכותו לקיזוז. הוועד חזר על טענתו לפיה טענת שאול מוצתה בהליך בפני הרשם.
דיון והכרעה:
לאחר שמיעת הצדדים ועיון במכלול המסמכים דין התביעה להידחות. לעניין צירופם של מסמכים לאחר השמעת הסיכומים. חרף טענות שאול, לצורך בירור המחלוקות יש צידוק בקבלת המסמכים. אין המדובר בראיות חדשות או בטענות שזכרן לא בא בכתבי הטענות. מדובר למעשה בטענת ההגנה היחידה של הועד ובמסמכים אשר הוגשו כבר לבית המשפט, אף כי בהליך אחר. מסמכים אלה נערכו על ידי שאול והוגשו על ידו, וברור על כן, כי אין בהם דבר להפתיעו. בית המשפט לתביעות קטנות אינו קשור בסדרי הדין הנוהגים בבית המשפט אחר, ועליו לפעול בדרך הנראית לו כמועילה ביותר להכרעה צודקת. התעלמות ממסמכים אלה, המהווים למעשה את ליבת טענת הוועד, אינה מועילה לצדק ואיננה מאפשרת בירור ענייני למחלוקות.
בקשר לזכות הקיזוז ולסמכות הרשם. בהתאם לחוק ההוצאה לפועל , מוגשת תביעה לסכום קצוב ללשכת ההוצאה לפועל. התנגדות לביצוע תביעה, מעבירה את ההליך לבית המשפט. בבית המשפט מתבררת הבקשה כבקשת רשות להתגונן. החל משלב זה, המסגרת הנורמטיבית אינה הוראות חוק ההוצאה לפועל כי אם תקנות סדר הדין האזרחי, והרשם דן בה בכובעו כרשם בית המשפט ולא בכובעו כרשם ההוצאה לפועל. לכן טענות שאול בדבר סמכות הרשם, אינן רלוונטיות. לכן טענת שאול כי הטענה לא נשמעה בהעדר סמכות הכרעה בה, דינה להידחות. יתרה מכך, נוכח סיום המחלוקות בפשרה, ממילא אין כלל נפקות לטענה זו גם לגופה.
עיקר המחלוקת בין הצדדים הינו בשאלה האם הסכם הפשרה ביניהם, כפי שהושג בפני כבוד הרשם וקיבל תוקף של פסק דין, כולל בחובו את מכלול המחלוקות ביניהם או שמא חלקן בלבד. שאלה זו הינה שאלה של פרשנות ההסכם, וזו תיעשה תוך בחינת אומד דעת הצדדים וניסיון להתחקות אחר כוונתם במעמד הדיון.
פסק הדין, מנוסח באופן כללי, תוך קביעה כי יש בו כדי לסלק את החוב בתיק ההוצאה לפועל. לאחר עיון במכלול המסמכים אשר צורפו, נראה כי יש באלה כדי להבהיר טיבן של הסוגיות שהוסדרו. מתברר כי התביעה שהוגשה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל הינה תביעה בגין ארנונה. בתביעה זו עמדה דרישת הועד על סך 6,242 ₪ כאשר הועד ביקש רשות לתקנה ולהעמידה על סך של 10,874 ₪. טענת ההגנה העיקרית של שאול, עניינה זכאותו הנטענת להנחה מתשלום ארנונה באופן רטרואקטיבי. הסכם הפשרה מעמיד את החוב, על סך של 5,000 ₪ בלבד. אין בפי שאול כל הסבר, לא כעת ולא במסמכים, מדוע קוזז סך של כ – 6,000 ₪ מהחוב הנטען.
בנסיבות העניין, יש לקבל את טענת הועד, לפיהן טענת שאול הובאה בחשבון על ידי הצדדים עת ראו לסיים עניינם בפשרה בפני כבוד הרשם ומכוחה, בין היתר, הוגשה הפשרה.
מן הראוי לציין כי אך סביר הוא שככל שהייתה כוונה אחרת בפי הצדדים או מי מהם, הרי שצריך היה להיות לה אזכור בהסכמותיהם לפרוטוקול. היינו, כי נשמרת למי מהם הזכות לטעון טענות נוספות בעתיד הנוגעות לענייני הארנונה שבמחלוקת. הלכה היא שכאשר מושגת פשרה, חזקה כי זו נועדה לסלק את כל המחלוקות התלויות ועומדות בין הצדדים.
אשר על כן ועל יסוד כל האמור לעיל, הסכם הפשרה בין הצדדים נתן מענה למכלול המחלוקות ולא לחלקן בלבד, ודין התביעה להדחות..
שאול ישלם לועד הוצאות בסך של 500 ₪.
ניתנה היום, י"ד אדר ב תשע"א, 20 מרץ 2011,
