אישור השרים לשינוי תעריף הארנונה לא מצטמצם לשיקולי המועצה בלבד אלא לשיקולים רחבים יותר

בבית משפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בפני כב' השופטת ע' ארבל, כב' השופט נ' הנדל וכב' השופטת ד' ברק-ארז. בג"ץ 7425/09 טוטנאור בע"מ נ' שר הפנים
הרקע

דיני ההקפאה נועדו למנוע מרשויות מקומיות העלאת מיסי הארנונה ללא פיקוח בכדי לכסות את גרעונן. לצורך הפיקוח על דיני ההקפאה נדרש אישור שר הפנים ושר האוצר לכל העלאת ארנונה של הרשות.

בהתאם לכך, ביקשה המועצה האזורית מטה יהודה בשנת 2008 את אישור השרים להפחית את שיעור הארנונה באזור התעשייה "הר טוב ב'" המשויך לאזור גבייה ג'. המועצה ציינה, כי באזור זה משלמים תעריף גבוה מאזורי גבייה אחרים במועצה, מכיוון שבזמנו רצו להקים מנהלת משותפת עם עיריית בית-שמש שמטרתה להפוך את האזור לאזור תעשייה יוקרתי, אולם לבסוף לא הגשים האזור החדש את ייעודו, ולכן מתבקשת הפחתת התעריף.

השרים דחו את הבקשה, מהטעם כי נערכה השוואה בין תעריף הארנונה באזור גביה ג' במועצה לבין התעריף הנוהג ברוב המכריע של הרשויות הסמוכות, והתגלה כי שיעור הארנונה באזור גביה ג' נמוך משמעותית משיעור הארנונה ברשויות הסמוכות, וקיים חשש שהפחתתו תגרום לעזיבת מפעלים את הרשויות הסמוכות. בעקבות החלטה זו עתרו המפעלים באזור התעשייה נגד החלטת השרים והמועצה.

לטענת העותרים, החלטת השרים אינה עולה בקנה אחד עם  תכליתם של דיני ההקפאה, שנועדו להתמודד עם העלאות בלתי-מבוקרות של שיעורי הארנונה שהרי במקרה דנן מדובר על הפחתת התעריף ולא העלאתו. כמו כן, מדגישים העותרים כי תכלית דיני ההקפאה הינה אף מניעת שרירות בקביעת שיעורי הארנונה המוטלים על נכסים דומים בתחומי הרשות המקומית, ולכן אין זה סביר שמפעליהם יחויבו בשיעור ארנונה גבוה ביחס לשיעורי הארנונה הנגבים באזורי תעשייה אחרים בשטח המועצה.

בנוסף, טוענים העותרים, כי הטעם להוספת אזור גבייה חדש, שבו שיעורי הארנונה גבוהים מן המקובל בשאר אזורי התעשייה של המועצה האזורית מטה יהודה, היה הקמתה באותה עת של המנהלת המשותפת למועצה האזורית ולבית שמש, אשר היתה אמורה להקים אזור תעשייה יוקרתי לתעשיות היי-טק, אולם משלא הוקם אזור זה, אין הצדקה לפערים בגביית שיעורי הארנונה בין אזורי התעשייה השונים במועצה האזורית.

המועצה האזורית מצדדת בטענות העותרים, וסבורה כי אין לחייב את בעלי המפעלים באזור התעשייה הר טוב ב' בשיעור ארנונה גבוה, אך כן יש לחייבה בתעריף הארנונה הרגיל הנקוט באזורי תעשייה אחרים בשטחי המועצה.

המדינה ממקדת את תשובתה בצורך לקיים רגולציה של תעריפי הארנונה, על מנת לקדם פיזור אחיד וסביר של מפעלים בין אזורי תעשייה המצויים ברשויות סמוכות, ומדגישה, כי תכלית דיני ההקפאה לא מתמצית בחשש מהעלאת תעריפי הארנונה אלא בפרספקטיבה רחבה יותר. המדינה מוסיפה ואומרת, כי לו היה הדבר ברשותה היא היתה פועלת להעלאת הארנונה גם בשני אזורי התעשייה הנוספים של המועצה האזורית.

 

דיון והכרעה

ביהמ"ש מבהיר, כי השאלה המרכזית העומדת בפתחו הינה האם חלה חובה להפחית את שיעור הארנונה שנקבע לאזור תעשייתי בתחומיה של רשות, על מנת להשוותו לשיעור הנוהג באזורי תעשייה אחרים בשטחה של אותה רשות, או שמא דין דרישה זו להידחות, תוך השוואה למקובל באזורי תעשייה ברשויות סמוכות.

ביהמ"ש מציין, כי המחלוקת בין הצדדים מתמצית באינטרס של כל צד. מחד גיסא, רצונה של המועצה להשוות את שיעורי הארנונה שהיא גובה בין אזורי התעשייה שבתחומה, ומאידך גיסא, שאיפתם של השרים למנוע בריחת מפעלים מרשויות שכנות אל שטחי המועצה, בשל תעריף הארנונה הנמוך המובטח להם.

ביהמ"ש מדגיש, כי קביעת המחוקק כי סמכות ההכרעה הסופית בשינוי מס הארנונה מופקדת בידי שרים מלמדת, כי שאלה העוסקת בשינוי תעריפי הארנונה אינה מצומצמת לפרספקטיבה המקומית אלא לפרספקטיבה המרחבית, המביאה בחשבון לא רק את עניינה ונסיבותיה של הרשות המקומית אלא גם שיקולי מאקרו, ובכללם האינטרסים של רשויות סמוכות וקידומו של צדק חלוקתי ביניהן.

בהתאם לכך, מביא ביהמ"ש חלק מהשיקולים העומדים בפני השרים טרם החלטתה לשינוי גובה הארנונה. בין היתר, השרים צריכים להתחשב בכך שרשויות מקומיות סמוכות, ולעיתים אף אלו שאינן סמוכות, מקיימות ביניהן תחרות, סמויה וגלויה, על תושבים ועסקים, וחלק מההחלטות שהרשויות מקבלות עשויות להיות בעלות אפקט של החצנה זו על זו. כמו כן, מציין ביהמ"ש, כי הרשויות המקומיות אינן "משק סגור" אלא משפיעות על סביבתן ומושפעות ממנה, ולהשפעות אלה צריכים השרים, המייצגים את השלטון המקומי, להיות מודעים בעת החלטתם לשנות מס זה או אחר.

ביהמ"ש פוסק, כי השיקולים של העותרים מצומצמים לכדי שיקולי המועצה בלבד, בעוד שהשרים הביאו בחשבון גם שיקולים רחבים יותר של צדק חלוקתי הנוגע לפילוג מס הארנונה בין שאר האזורים ולהשפעות שיהיו לשינויו.

בהמשך, קובע ביהמ"ש כי וודאי שמנגנון הפיקוח של השרים לא חל רק במקרים בהם הרשות המקומית חפצה להעלות את שיעורי הארנונה, אלא גם כאשר היא מבקשת להפחיתם, ונראה, כי במקרה דנן ההחלטה שקיבלו השרים, בשכלולם את מכלול השיקולים הרחב - היתה סבירה.

סיכום

ביהמ"ש דוחה את העתירה, וקובע, כי המועצה האזורית מטה יהודה לא תוכל להפחית את שיעור הארנונה הנגבה מהמפעלים הנמצאים באזור התעשייה "הר טוב ב'".

ביהמ"ש לא פסק הוצאות.

ניתן ב- כ"א בטבת התשע"ג, 3.1.2013.

לאתר מועצה אזורית מטה יהודה

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: