ביהמ"ש אישר הסדר פשרה אשר הושג בתובענה ייצוגית כנגד קיבוץ מורן

לטל וערן אשר רכשו יחידת דיור בהרחבה של קיבוץ מורן, תביעה כספית מן הקיבוץ, מחברת הבניה וממינהל מקרקעי ישראל, ומאחר ולטענתם משותפת תביעה זו להם ולכל מי שרכשו יחידות דיור בהרחבה, הם ביקשו לאשרה כתובענה ייצוגית. לאחר תחילת ההליך הוגשו לבית המשפט הודעות רבות של חברי הקבוצה הנטענת, שבהן התנערו מן התובענה הייצוגית.

ביתר פירוט, טוענים טל וערן, כי הם נדרשו לשלם לקיבוץ 56,250 ₪ בעבור השתתפות בתשתיות עבר וזאת כתנאי לצירופם כחברים בהרחבת הקיבוץ, וגבייה זו הינה בלתי חוקית ומנוגדת להורואת המינהל המתירות לגבות הוצאות פיתוח בלבד.

הנתבעים טענו מנגד, כי התובענה אינה ראויה להידון כתובענה ייצוגית, מאחר והיא אינה נכללת ברשימת העילות שבחוק תובענות ייצוגיות. עוד הם הוסיפו, כי אף אם תועבר התביעה למסלול של תביעה רגילה, יש לסלקה על הסף בהיעדר פירוט מספק של שווי התובענה, וכן יש לסלקה לגופו של עניין, מאחר והקיבוץ היה רשאי לגבות את הסכומים האמורים. לבסוף נטען, כי המבקשים לא הוכיחו קיומו של נזק, שכן הם ממשיכים להתגורר בקיבוץ וליהנות מן התשתיות שהוקמו במסגרת ההרחבה.

במהלך ההתדיינות פנו הצדדים לגישור בפני הגב' אסתי אשכנזי מקבוצת גבים, ומאמצי הגישור נשאו פרי כשהצדדים הציגו את ההסדר שהתגבש ביניהם. עיקרי ההסכם כללו השקעות אשר יהיה מוכן הקיבוץ להשקיע על מנת להבטיח את איכות החיים של חברי הקהילה, כגון העמדת מבני חינוך לשימוש הקהילה, העמדת מגרש ספורט ועוד. כן נקבע בהסכם, כי הקיבוץ ישלם למבקשים וב"כ הוצאות משפט בסכום של 150,000 ₪ וכן את שכ"ט המגשרת.

ביהמ"ש נדרש להחליט האם הוא מאשר את הסדר הפשרה אם לאו.

דיון והכרעה

בית המשפט הבהיר, כי הסכם הגישור אשר הובא לפניו איננו הסכם פשרה מקובל בתובענה ייצוגית, והוא התלבט האם ראוי בכלל לדון בו ולאשרו. כך למשל העובדה שכלל לא ברור שאותה מחלוקת הקיימת בין המבקשים לבין קהילת חברי הקיבוץ קיימת בין כל חברי ההרחבה לבין חברי הקיבוץ. כמו כן, עולה מתוך התנגדותו של אחד מחברי ההרחבה, כי הקיבוץ כלל לא הגביל את המתיישבים בהרחבה בשימוש במתקנים הציבוריים, ועל כן לא ברור במה באו חילוקי הדעות העקרוניים לידי ביטוי מעשי, ואם כך – לכאורה רב נזקה של התובענה מתועלתה.

בית המשפט הוסיף ואמר, כי ראוי היה לפנות לגישור הרבה לפני נקיטה באמצעי הדרסטי של הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, ואף העביר ביקורת על התנהלות ב"כ המבקשים, אך חרף כל האמור החליט לאשר את הסדר הגישור, שכן דחייתו עלולה להשיב על כנן מחלוקות ישנות, ולהעמיד את הניצים במצב גרוע מזה שעמדו בו לפני הגשת התביעה.

עם זאת, בית המשפט סירב לאשר את התשלום למבקשים ולבא כוחם, וזאת לאור חששו כי הגשת התובענה בעייתית מבחינה משפטית והיא עלולה לפגוע במרקם היחסים העדין שבין שתי הקהילות בקיבוץ. בסיכומו של דבר, הבהיר בית המשפט, כי אין לעודד הגשת תובענות מסוג זה ולתמרץ את מי שלא השכיל להשתמש בכלים חמורים פחות להשגת התוצאה.

בית המשפט אישר את הסכם הפשרה שהושג בין הצדדים, אך החליט שלא לאשר תשלום שכ"ט למבקשים ולבא כוחם מאחר והיה עליהם לפעול בדרכים אחרות בטרם פנו לכיוון של תובענה ייצוגית.

ניתן ב-ח' ניסן תשע"ג, 19 במרץ 2013, בהעדר הצדדים.