ביהמ"ש דחה תביעה בשיעור של כ- 2 מליון ש"ח נגד קיבוץ אפק וקבע כי המוות בבריכה לא נגרם באשמת הקיבוץ

בבית משפט השלום בנצרת בפני כב' השופט הבכיר שכיב סרחאן. ת"א 4384-08-08 עזבון המנוח בראזי מוחמד ז"ל נ' מועצה אזורית מטה אשר - גמור
הרקע

בשנת 2004 טבע סאבר בראזי בבריכה בקיבוץ אפק. יש לציין, כי הבריכה נמצאת בסמוך לגן אירועים בו עבד המנוח טרם קרות התאונה.

כעת, טוענת משפחת המנוח כי הקיבוץ התרשל בהפעלת הבריכה, התרשלות אשר הובילה לתאונה המצערת. בגין התרשלות זו, והתוצאה המצערת אשר באה בעקבותיה, תובעת המשפחה כ-2 מליון ש"ח מקיבוץ אפק, הכוללים בתוכם - פיצוי בגין הפסד הכנסה בשנים האבודות בעבר; הפסד הכנסה בשנים האבודות בעתיד; קיצור תוחלת חיים והוצאות קבורה. כמו כן, טוענת המשפחה, כי במעשיו אלו, הפר הקיבוץ חובה חקוקה, עת פעל בניגוד לחובות חקוקות האמורות בתקנות הסדרת מקומות רחצה.

מנגד, טוען הקיבוץ, כי לא התרשל בהפעלת הבריכה, שהרי הבריכה מגודרת וקיים שילוט האוסר שחייה בבריכה ללא פיקוח. לטענת הקיבוץ, המנוח הסיג גבולם, נכנס לבריכה שלא כדין וביצע במקום עבירה פלילית אשר למרבה הצער הובילה, ככל הנראה, למותו הטראגי. בהתאם לכך, סבור הקיבוץ, כי המנוח הוא האחראי הבלעדי לתאונה שארעה. הקיבוץ מוסיף ומדגיש, כי תרומתו של המנוח לאירוע מנתקת את הקשר הסיבתי בין רשלנות הקיבוץ, המוכחשת לכשעצמה, לבין התאונה והנזקים הנתבעים.

לעניין הנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוען הקיבוץ, כי מדובר בנזקים מופרזים ומוגזמים, וכי מכל מקום, יש לנכות מסכום הפיצויים כל סכום או טובת הנאה שהמשפחה קיבלה או זכאית לקבל מכל מיטיב, לרבות המוסד לביטוח לאומי.

 
דיון והכרעה

ראשית, דן ביהמ"ש באחריות הקיבוץ לתאונה ולמותו הטרגי של המנוח, ומבהיר כי העדים אשר הובאו ע"י המשפחה, בכדי להוכיח את רשלנות הקיבוץ, אינם מהימנים, ולא ניתן ללמוד מדבריהם על רשלנות הקיבוץ. לעומת זאת, מציין ביהמ"ש, העדות אשר הובאה ע"י הקיבוץ, מנהל הבריכה מעל ל- 20 שנה, אשר הציג בביהמ"ש את מבנה הבריכה וכיצד השימוש בה בטוח למבקרים בה, ואף צירף תצלומים מהם ניתן ללמוד על הבטיחות הרבה הקיימת בעת שימוש בבריכה, התקבלה כמהימנה בפני ביהמ"ש.

ביהמ"ש קובע, כי סידורי הבטיחות באתר הבריכה אשר ננקטו על-ידי הקיבוץ, ובכלל זה הגידור, הניקיון, סימון עומק המים, כולל סימון המעבר למים עמוקים, מצילים וכיוצא באלה, היו סבירים וכדין ולא ניתן לומר כי חרגו מהמקובל והראוי.

כמו כן, דן ביהמ"ש בטענת המשפחה להפרת חובה חקוקה ע"י הקיבוץ, וקובע, כי התקנות להסדרת מקומות רחצה פורסמו כשבועיים לאחר התאונה המצערת, ויישֹומם נכנס לתוקף כחצי שנה לאחר מועד פרסומם, ומכך משמע כי תקנות אלו לא היו בתוקף בעת קרות התאונה, ולכן לא הופרה במקרה דנן חובה חקוקה.

לבסוף, מבהיר ביהמ"ש, כי לא רק שבין גן האירועים לכניסה לבריכה מבדיל שער גבוה אלא שאין איש אשר התיר למנוח להיכנס ביום התאונה לגן האירועים, וודאי שלא לבריכה, ומכך משמע כי התאונה והנזק אשר נגרם בעקבותיה נבעו מהסתכנות מרצון של המנוח, אשר היה מודע למצב הדברים אשר גרמו לנזק וחשף עצמו, ככל הנראה, למצב זה מרצונו.

 
סיכום

ביהמ"ש דוחה את תביעת המשפחה וקובע כי אין קיבוץ אפק אחראי לנזק אשר נגרם למנוח.

ניתן ב- ה' חשון תשע"ד, 09 אוקטובר 2013

לאתר קיבוץ אפק

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: