ביהמ"ש דן בתביעת נזיקין של עובד שנפגע בעת שפירק גג אסבסט בקיבוץ יגור

התובע, יליד 1982, נפגע בתאונת עבודה בעת שעסק בפירוק גג מבנה העשוי מלוחות אסבסט בקיבוץ יגור. בעקבות התאונה הגיש התובע תובענה כנגד החברה המעסיקה שלו – חברה קבלנית לפירוק גגות, כנגד חברת הביטוח של המעסיקה, כנגד המפקח על ביצוע עבודות בניה באסבסט מטעם המעסיקה וכנגד קיבוץ יגור, אשר הזמין את ביצוע עבודת פירוק גג האסבסט.

על פי טענת התובע, הנתבעים הפרו כלפיו את החובה החקוקה שהיתה מוטלת עליהם, לפי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), התשמ"ו-1976. על פי תקנות אלו, לא יועסק אדם בעבודה על גג שביר או תלול, אלא אם ננקטו אמצעים למניעת נפילתו. בנוסף לכך נטען על ידי התובע כי יש לקבל את תביעתו גם מכח עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין.

ביום התרחשות התאונה שבה נפגע התובע, עסקו התובע ופועלים נוספים מטעם החברה הקבלנית בפירוק הגג של אחד המבנים הישנים בקיבוץ יגור, בגובה של כ-4 מטרים, כחלק מעבודות בניה שנעשו לצורך הסבת המבנה מבית ספר למועדון ובהמשך לבניין אירועים.

על פי טענת התובע, התובע ויתר הפועלים שעבדו על גג המבנה המשופע משני צדדיו, לא צוידו על ידי החברה הקבלנית המעסיקה באמצעי בטיחות לעבודה בגובה, כגון חגורות בטיחות או רתמות.

עוד טען התובע, כי במהלך עבודתו ותוך כדי הליכתו של התובע על גג המבנה, נשבר לפתע אחד מלוחות האסבסט עליהם דרך התובע, חור נפער בגג המבנה, התובע נפל מגובה של כ-4 מטרים ונפצע קשות. בעקבות הפציעה הובהל התובע לביה"ח רמב"ם שבחיפה, שם אושפז למשך תקופה ממושכת. לאחר מכן עבר התובע למחלקת השיקום בביה"ח לוינשטיין, משם שוחרר כשהוא סובל מנכות קשה.

דיון והכרעה

לפי הסכמת הצדדים להליך, הוסכם כי הסכום שישולם לתובע לאחר ניכוי תשלומי המוסד לביטוח לאומי שקיבל, יעמוד על סך של 1,026,850 ₪, בתוספת הוצאת משפט ובתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15% מסכום הפיצוי בצירוף מע"מ כחוק.

בפסק דינו קיבל ביהמ"ש את טענותיו של התובע לעניין הפרת חובה חקוקה ולעניין רשלנות הנתבעים כלפיו. מכיוון שהצדדים הסכימו על סכום שיכסה את נזקיו של התובע, נותר לביהמ"ש לקבוע מי מהנתבעים אחראי לנזקיו של התובע, ובאיזה שיעור באחוזים מתוך סך הנזק.

על פי פסק הדין, נקבע כי מירב האחריות לנזקי התובע יוטל על כתפיה של החברה הקבלנית שהעסיקה את התובע בעבודתו. ביהמ"ש הדגיש כי אחריות מעביד כלפי עובד שפעל במסגרת עבודתו היא מוגברת. מעבר לחובות החקוקות המוטלות על המעביד, מוטלת עליו חובה כללית לנהוג בזהירות כלפי עובדיו ולשמור על בטחונם. חובה זו כוללת בין היתר דרישה להנהגת שיטת עבודה בטוחה, אספקת ציוד ואמצעי בטיחות, הדרכת העובדים ופיקוח עליהם, בהם התרשלה המעסיקה.

בעניין המפקח מטעם החברה הקבלנית, נקבע כי הוא נשכר על ידי החברה לצורך פיקוח בכל הקשור לחשיפה מסוכנת לאסבסט. בהתאם לכך, המפקח סיפק לעובדי החברה ציוד המגן עליהם מפני חשיפה לאסבסט בלבד – חליפות ומסיכות מגן – ולא ציוד שנועד לצורך בטיחות בעבודה בגובה.

בעניין אחריות הקיבוץ לנזקיו של התובע נידונה השאלה האם הקיבוץ, מזמין העבודה מהחברה הקבלנית, הוא "מבצע העבודה" לפי הגדרות תקנות הבטיחות בעבודה. על פי טענת הקיבוץ, אשר הוכחשה על ידי התובע, החברה הקבלנית שהוזמנה לצורך ביצוע עבודת פירוק הגג היא מבצעת העבודה במקום, והיא האחראית על יישום התקנות לבטיחות בעבודה.

ביהמ"ש פסק בעניין זה, כי במצב שבו מזמין עבודה מתקשר בחוזה עם "קבלן ראשי", אשר במסגרת תפקידו הוא האחראי על ביצוע הפרויקט בשלמותו, האחריות לבטיחות במקום העבודה תוטל על אותו קבלן ראשי והוא יוגדר כ"מבצע העבודה". מנגד, במצב שבו מזמין העבודה מתקשר בחוזה עם קבלן לביצוע חלק מהפרויקט בלבד, ייחשב מזמין העבודה כ"מבצע העבודה", ועליו תוטל האחריות לבטיחות במקום העבודה.

מכיוון שהפרויקט עליו עבד התובע נועד להסבת המבנה שבקיבוץ לצורך אחר, ומכיוון שלצורך ההסבה נדרשו מספר עבודות במבנה, בהן, עבודות אינסטלציה, חשמל ועוד, נקבע על ידי ביהמ"ש כי העבודות להסרת גג המבנה היו רק חלק מהפרויקט הגדול ולכן לא ניתן להגדיר את החברה הקבלנית כ"קבלן ראשי". לפיכך הקיבוץ ייחשב כמבצע הבניה ומכיוון שלא נקט בפעולות לשמירה על הבטיחות במקום העבודה, גם הוא יישא באחריות לנזקיו של התובע.

על פי שיקול דעתו של ביהמ"ש, בהתאם לראיות שעמדו לפניו ולפי מידת האשמה המוסרית הרובצת לפתחו של כל אחד מהנתבעים, קבע ביהמ"ש את שיעור האחריות של כל אחד מהנתבעים לנזקיו של התובע.

החברה הקבלנית תישא ב-80% מנזקיו של התובע כפי שהסכימו עליהם הצדדים, הקיבוץ יישא ב-15% מסך נזקיו של התובע. המפקח מטעם החברה הקבלנית, שלו החלק הקטן יותר באחריות לנזקי התובע, יישא בשיעור של 5% מנזקי התובע.

יצוין כי הודעת צד ג' שהגיש הקיבוץ כנגד החברה הקבלנית והחברה המבטחת שלה בתחילת ההליך נדחתה בסופו. במידה והיתה מתקבלת הודעת צד ג', היו החברה הקבלנית והמבטחת שלה נדרשות לשאת גם בעלות 15% מהנזק, אשר נפסקו לחובת הקיבוץ. ביהמ"ש דחה את הודעת צד ג'' מטעם הקיבוץ, מכיוון שלא הוצג בפניו תוכן תנאי ההתקשרות בין הקיבוץ לבין החברה הקבלנית. יתכן שמתוך הוראות הסכם זה, יכל הקיבוץ להתנער מאחריותו לנזקיו של התובע.

ניתן ביום כ"ט בטבת תשע"ה, ה-20 בינואר 2015, בהעדר הצדדים.