ביהמ"ש דחה תביעת יורשים להשוואת תנאים בין אמם המנוחה לבין תושבי הקיבוץ

בית משפט מחוזי חיפה הפ (חי') 000108/07 עז' ציפורה זמירי ז""ל צפורה זמירי ז''ל נ' קבוץ רמת השופט
 

ציפורה זמירי ז"ל הייתה ממייסדי ומקימי קיבוץ  רמת השופט. ציפורה זמירי נפטרה ובעת פטירתה הייתה עדיין חברה בקיבוץ.

ע"פ צו הירושה, יורשי ציפורה זמירי ז"ל הם בתה, הגב' בֶּתִי זמירי (היורשת שני שליש מהעזבון), ובנה, מר דן זמירי (היורש שליש מהעזבון). בצו הירושה מונתה הגב' בתי זמירי לשמש כמנהלת העזבון.

בתביעתה מבקשת בתי זמירי את הסעדים הבאים:

להורות כי זכותה של בתי זמירי לנהוג כמנהג בעלים בעזבון, לקבל לידיה את ההחזקה והשליטה, בכל נכסי העיזבון, לרבות המגרש  וכל הבנוי עליו, בקיבוץ.

כמו כן, לקבל לידיה את כל הכספים שקיבוץ רמת השופט משייך לחבריו, לרבות העברת כל הרווחים שהייתה זכאית להם אמה, ציפורה זמירי ז"ל, ובכלל זה לקבל את כל הדיווחים, המאזנים, ההסכמים והתמורות שקיבוץ רמת השופט קיבל או יקבל, וכל פעולה בקשר לכספים שחלקם שייך לעיזבון ציפורה זמירי ז"ל, ולחייב את קיבוץ רמת השופט להיוועץ ולשמוע את דעתה של זמירי בטרם יפעל בכל צורה ודרך בעניין הכספים המדוברים.

בנוסף לזאת להורות כי קיבוץ רמת השופט ימנע מנקיטת הליכים ל פינוי בתי זמירי מנכסי העיזבון ונכסים שאמורים להיות נכסי העיזבון.

טענותיה של בתי זמירי:

בבסיס טענותיה של זמירי עומד הליך "שיוך נכסים"[1] שקיבוץ רמת השופט מתכוון לנקוט בו. להליך זה השלכה כפולה: דירות המגורים והנכסים ההוניים[2] של קיבוץ רמת השופט.

ככל שהדברים נוגעים לדירת המגורים, בה התגוררה ציפורה זמירי ז"ל לפני שעברה לבית "מזור" בקיבוץ[3], טוענת זמירי, כי קיבוץ רמת השופט קיבל החלטה, ולפיה המועד הקובע לשיוך הנכסים הוא מועד מוקדם מפטירתה של ציפורה זמירי, על כן, יש לקבוע כי בתי זמירי זכאית לנהוג בדירה מנהג בעלים.

לטענתה של בתי זמירי, קיבוץ רמת השופט נוהג בה יחס מפלה, שכן בה בשעה שאין הוא מאפשר לה לממש זכויותיה, מאפשר הוא לחברים אחרים בקיבוץ להרחיב את בתיהם ולגבות דמי שכירות מדירותיהם, ולנהוג בדירותיהם מנהג בעלים. לטענת בתי זמירי, אם כך נוהג קיבוץ רמת השופט עם חלק מחבריו, וליתר דיוק – אלה מחבריו שהוא דורש את טובתם, כך עליו לנהוג עם כל הזכאים להנות משיוך הנכסים, ובכלל זאת עם יורשיהם של אלה שהקימו את קיבוץ רמת השופט ועבדו בו שנים רבות, והיו חברי קיבוץ רמת השופט במועד הקובע לביצוע שיוך הנכסים.

ככל שהדברים אמורים בשיוך הנכסים ההוניים, בתי טוענת כי קיים חשש שאם לא תפעל למימוש השיוך, תקופחנה זכויותיה, ועד שהשיוך יבוצע בפועל זכויותיה תרוקנה מכל תוכן. בהקשר זה מוסיפה בתי וטוענת כי כוונת קיבוץ רמת השופט לאפשר ליורשים של חברים שנפטרו לפדות את זכויותיהם בסכום נומינאלי של 1 ₪ לכל מניה שתינתן להם, מצביעה על הכוונה לנשל את יורשי החברים שנפטרו מזכויותיהם, ומכאן מתבקשת הגנתו של בית המשפט.

טענות הקיבוץ:

בהתייחסו לשיוך דירות המגורים טען קיבוץ רמת השופט, כי על פי המצב המשפטי הקיים עתה, ועל פי תקנון קיבוץ רמת השופט בנוסחו כיום, כל נכסי המקרקעין הם בחכירת קיבוץ רמת השופט, ולא הועברו זכויות, אף לא בדירת מגורים אחת, למי מחברי קיבוץ רמת השופט.

על פי הקיבוץ- זכויותיה של בתי בעניין זה שמורות, כמו כל יתר החברים ויורשי החברים, שהיו זכאים לשיוך דירות המגורים במועד הקובע.

כמוכן, טוען הקיבוץ, כי אכן קיימת כוונה לשייך אף את הנכסים ההוניים לחברי קיבוץ רמת השופט, ואולם, מדובר בכוונה כללית, שטרם הוחל להוציאה אל הפועל, ובשלב הנוכחי אין בידי בתי כל עילת תביעה בעניין זה.

ביהמ"ש קבע:

שיוך הדירות:

אכן נראה כי הליך שיוך הדירות לחברי קיבוץ רמת השופט נמצא בעיצומו, והרושם הוא כי אין בכוונת קיבוץ רמת השופט לנשל את בתי  מזכויותיה, נהפוך הוא.

באשר לשיפור מצבם של חברי הקיבוץ: לא דינם של יורשיו של החבר המת כדינם של החברים החיים, המתגוררים ועובדים בקיבוץ. אמנם, אין לפגוע בזכויות שצבר החבר המת ובזכויות המגיעות ליורשיו, ואולם, לא כל צעד שנעשה, כדי לשפר את תנאי מגוריו ורמת החיים של החבר החי, יש לראות כאפלייתו של יורשו של החבר המת.

ייתכן כי טענת קיבוץ רמת השופט, כי מי מהחברים שהרחיבו את דירותיהם נטלו על עצמם סיכון, שמא יום אחד יהיה עליהם להשיב לקיבוץ את הנכס שקיבלו, על ההרחבות שביצעו בו במיטב כספם, הוא מס שפתיים, ואולם לפחות בשלב הנוכחי, אין ראיה ממנה ניתן ללמוד כי הליך השיוך הגיע לשלב בו חברים בקיבוץ מקבלים במסגרת השיוך, זכויות במקרקעי קיבוץ רמת השופט, כמשמעות הדיבור על פי החוק.

שיוך הנכסים ההוניים:

בנוגע לשיוך הנכסים ההוניים מתבססת בתי על מצגת שהוצגה לחברי קיבוץ רמת השופט, המתארת בקווים כללים את הדרך בה מוצע לבצע את השיוך. קיבוץ רמת השופט טרם קיבל החלטה בנוגע לשיוך הנכסים ההוניים ולדרך בה יבוצע השיוך בפועל.

תוכניות עתידיות, הצעות וכוונות גדולות אינן יוצרות זכויות. הליכי שיוך הנכסים ההוניים עדיין אינם אלא בגדר הצעה.

בתי תהייה זכאית לממש את זכותה לשיוך הנכסים ההוניים אם וכאשר הליכים אלה יצאו מגדר תוכניות וכוונות ויתגבשו להיות הליכים בפועל. בשלב הנוכחי, אין בידיה זכות לקבל חלק בנכסיו ההוניים של קיבוץ רמת השופט, ואין הם זכאים לדרוש כי קיבוץ רמת השופט ייוועץ בהם וישמע את דעתם בטרם יפעל בנכסיו ההוניים.

לפיכך, בית המשפט דוחה אף את עתירתה של בתי בנוגע לשיוך הנכסים ההוניים של קיבוץ רמת השופט.

הליכי סילוק יד ופינוי:

הליכי הפינוי ננקטו נגד בתי על פי פסק דין שניתן בבית משפט. למיטב הבנתי, פסק דין זה הוא פסק דין סופי. משניתן פסק דין לפינוי, על התובעים היה לבצעו, ואם סברו כי שגגה נפלה בפסק הדין, היה עליהם לערער עליו ואין מקום לבטל פסק דין זה במסגרת ההליכים שהתקיימו בתביעה זו.

סוף דבר:

ביהמ"ש מחייב את בתי לשלם לקיבוץ רמת השופט את כל הוצאות המשפט שנגרמו לו, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך כל הוצאה והוצאה, ובנוסף לכך לשלם לקיבוץ שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.



[1] כוונת הליכי השיוך היא, להגיע בסופו של דבר לכך, שזכויות החכירה בדירות המגורים, כמו גם ההחזקות בתאגידים השונים, יועברו מידיו של קיבוץ רמת השופט לידיהם של חבריו

[2] כלומר החזקותיו בתאגידים יצרניים שונים.

[3] הוא המקום בו מטפל קיבוץ רמת השופט בחבריו הזקוקים לטיפול סיעודי

 

לסיקורים נוספים בנושא

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: