ביהמ"ש העליון אישר את החלטתו של ביהמ"ש המחוזי וקבע כי הקיבוץ לא ישלם לחבר קיבוץ פיצויים על נזקים שנגרמו לו לכאורה במהלך הליך שיוך דירות בקיבוץ

חבר קיבוץ מערער על פסיקתו של בית המשפט המחוזי, בה נדחה ערעורו על החלטת ביהמ"ש השלום, ונתקבל ערעורו של המשיב קיבוץ להבות הבשן. ביהמ"ש המחוזי, קבע כי החבר אינו זכאי לשתי דירות צמודות אשר הובטחו לו במסגרת הליך שיוך הדירות הנעשה בקיבוץ, וכי הוא אינו זכאי לפיצוי עבור הבטחה זו.

הרקע

התובע הינו חבר קיבוץ להבות הבשן אשר מתגורר במבנה המחולק לשלוש דירות, החבר מתגורר בדירה בצד אחד בעוד בצד השני של המבנה גרה משפחה אחרת. הדירה האמצעית הנמצאת בינו לבין המשפחה האחרת עומדת ריקה. בין הקיבוץ לחבר נחתם הסכם לפיו יש לשייך אליו את הדירה בה הוא מתגורר ואת הדירה הריקה הצמודה אליה. מאוחר יותר ביטל הקיבוץ את ההסכם וקבע כי יש לחלק את הדירה האמצעית באופן שווה בין החבר לבין המשפחה האחרת.

בהליך בבית משפט השלום בטבריה נפסק כי ההחלטה המאוחרת של הקיבוץ בדבר חלוקת הדירה כך שכל אחת מהמשפחות המתגוררות במבנה תקבל מחצית מהדירה, נכונה בנסיבות העניין, וכי יש להשאירה על כנה. כמו כן, נקבע כי החבר יקבל פיצוי בסך 200,000 ₪, בעבור שיפוץ אשר ביצע בנכס. יובהר, כי פיצוי זה חושב על דרך האומדנה כיוון ולא הובאו ראיות מספקות לחישוב הפיצוי.

בהליך בבית המשפט המחוזי בנצרת נקבע, כי החלטת ביהמ"ש השלום היית צודקת בנסיבות העניין, למעט ההחלטה כי יש לפצות את החבר על דרך האומדנה. לפיכך ביטל ביהמ"ש המחוזי את פיצויו של החבר ומכאן הערעור.

במסגרת הערעור טען החבר, כי יש לפצותו בעבור מחצית הדירה אשר "נקלחה" ממנו. עוד טען החבר, כי ביהמ"ש השלום ובהתאם במחוזי היא, חישב את הפצוי המגיע לו עפ"י מנגנון האיזון הפנימי של הקיבוץ, אולם, לדידו אין לחשב את הפסדיו עפ"י מנגנון זה אלא עפ"י חוו"ד שמאי רגיל.

כמו כן, החבר חזר וביקש ליתן לו פיצוי עבור השיפוץ אשר ביצע בנכס. לבסוף טען החבר, כי יש לפצותו בדמי שימוש עבור פרק הזמן בו הקיבוץ נמנע מלהעביר את החזקה בדירה לידיו של החבר.

דיון והכרעה

ביהמ"ש דחה את הטענה בעניין הפסדו של החבר בשל חישוב נזקו עפ"י מנגנון האיזון של הקיבוץ. ביהמ"ש הבהיר כי מדובר בהחלטה שוויונית וסבירה לקביעת פיצוי לחבר.

ביהמ"ש דחה את טענתו של החבר כי יש לפצות אותו על שיפוץ הדירה. ביהמ"ש קבע כי בכדי לזכות בסעד של פיצוי אין להסתפק בהוכחת נזק בלבד אלא יש להוסיף הוכחה מדויקת בדבר שיעור הנזק. עוד הוסיף ביהמ"ש כי המקרה דנן אינו מסוג המקרים בהם יש לפסוק את הפיצוי על דרך האומדנה.

לבסוף קבע ביהמ"ש, כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי, לפיה אין לפסוק דמי שימוש לחבר. ביהמ"ש אישר את קביעתו של ביהמ"ש המחוזי כי כל עוד לא קיימת זכות קניינית של בעלות גם הזכות לדמי שימוש אינה קיימת.

סיכום

ביהמ"ש דחה את הערעור וקבע כי בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן ביום: כ' בכסלו תש"פ, 18 בדצמבר 2019.