ביהמ"ש העליון קבע כי לא ניתן לפסוק בו זמנית פיצוי הסתמכות ופיצוי קיום

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, בפני כב' השופט י' עמית, כב' השופטת ע' ברון, כבוד השופטת י' וילנר, ע"א 3805/17 קיבוץ כרמים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' אנטיפוד השקעות בע"מ

קיבוץ כרמים התחייב לספק ל"אגודת כרמל מזרחי" בה הוא חבר את כל יבול ענביו. חרף זאת, הקיבוץ התקשר בחוזה לאספת ענבים יחד עם יקב פרטי, בצורה המפרה את התחייבות הקיבוץ לאגודה. האגודה פעלה לסיכול המהלך, והובילה לכך שהקיבוץ הפר התחייבותו למול היקב. ביהמ"ש המחוזי פסק פיצוי קיום ופיצוי הסתמכות לטובת היקב. כעת, מערער הקיבוץ על גובה הפיצויים שנפסקו.

 

רקע:
המערער הינו קיבוץ כרמים המצוי בנגב ועוסק בין היתר בגידול כרמים. הקיבוץ חבר באגודת הכורמים הקואופרטיבית של יקבי ראשל"צ וזיכרון יעקב בע"מ (כרמל מזרחי) ובעל מניות בה, ועל כן על פי תקנות כרמל מזרחי הוא מחויב לספק לכרמל מזרחי בכל שנה, ובאופן בלעדי, את כל יבול ענביו. הנתבעת, חברת אנטיפוד השקעות בע"מ, עוסקת בין היתר בייצור ובשיווק יין באמצעות הפעלת יקב בקריית ארבע.

בשנת 2007 חתמו הקיבוץ והיקב על חוזה לפיו הקיבוץ יספק ליקב את כל בציר הענבים שהוא מגדל לתקופה של 21 שנים. בתמורה, היקב התחייב לשלם לקיבוץ 10% מעל מחירון אגודת הכורמים או מעל מחירון מועצת הגפן והיין, וכן לשלם "דמי כניסה" לרכישת הענבים בסך של כ-200,000 אלף דולר. ההסכם כלל סעיף המעיד על כך שלא נעלם מעיני הקיבוץ והיקב כי החוזה ביניהם מהווה הפרה של חובות הקיבוץ לכרמל מזרחי.

בהמשך להסכם זה, הודיע הקיבוץ לכרמל מזרחי כי לא ישווק לה את יבול כרם הענבים בשנת 2007. בתגובה לכך, פתחה כרמל מזרחי בהליכים משפטיים כנגד הקיבוץ, אשר כללו הוצאתו של צו מניעה, על מנת לקבל את ענבי בציר 2007. בעקבות מהלך זה הגיעו הקיבוץ וכרמל מזרחי להסכם לפיו יספק הקיבוץ לה את ענבי בציר 2007. משמעות הסכם זה הינו כי היקב לא יוכל לקבל את אספקת הענבים לה הוא זקוק לשנת 2007.

הקיבוץ לא הודיע ליקב על מאורעות אלו, וליקב נודע על כך רק לאחר שהגיעו הקיבוץ וכרמל מזרחי להסכם. בהמשך לכך, היקב חזר ביתר שאת על דרישתו כי הקיבוץ יספק לו ענבים. בין הקיבוץ ליקב התנהל משא ומתן לגבי המשך ההתקשרות בין הצדדים, אולם הוא לא התגבש לכדי הסכם מחייב. לבסוף, בשנת 2009 הודיע הקיבוץ ליקב על ביטול ההסכם בטענה כי היקב לא עמד בהתחייבויותיו כלפי הקיבוץ כיוון שלא שילם את דמי הכניסה בסך 200 אלף דולר.

מכאן עלה סכסוך בין היקב לבין הקיבוץ אשר הוביל לכך שהיקב הגיש כנגד הקיבוץ תביעה כספית לביהמ"ש המחוזי בסך של 5,139,617 ₪, כאשר סכום זה מורכב מפיצויי הסתמכות בגין רכישת ציוד והיערכות לקבלת הענבים, וכן מפיצוי קיום בגין הרווח שנשלל מהיקב בגין אי אספת יבול הענבים מבציר 2009 וכן בציר 2010.

ביהמ"ש המחוזי קבע כי הקיבוץ פעל בחוסר תום לב כלפי היקב בכך שלא גילה ליקב אודות צו המניעה שביקשה כרמל מזרחי כנגד הקיבוץ אשר הוביל לאי יכולתו של הקיבוץ לספק ליקב ענבים. בכך הפר הקיבוץ את התחייבותו לספק ליקב את ענבי בציר 2009 ו2010. יחד עם זאת, ביהמ"ש דחה את חוות הדעת החשבונאית שהגיש היקב לאור כשלים בהוכחת אמיתות נתוני היסוד ששימוש בסיס לתחשיביו, ופסק על דרך האומדנה פיצויים כלהלן: פיצוי קיום בסך של 850,000 ₪ בגין אובדן הרווח הנטען עקב אי אספת בציר הענבים בשנים 2009-2010. כמו כן נפסקו פיצוי הסתמכות בסך של 325,000 ₪ כרכוש וכציוד שרכש היקב לשם הגדלת כושר הייצור. כמו כן נפסקו פיצויי השבה בסך של 50,000 ₪ בגין שתילים שנרכשו על ידי היקב עבור הכרם החדש שניטע בקיבוץ. סה"כ נפסק לזכות היקב סך של 1,225,000, וכן שכר טרחה של 75,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

על גובה פיצויים אלו הוגש ערעור על ידי הקיבוץ.

דיון והכרעה

אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות. לכן, כנקודת מוצא לדיון, קבע ביהמ"ש העליון כי יש לראות בקיבוץ כמי שפעל בחוסר תום לב וכמי שהפר את התחייבותו על פי הסכם 2007. יחד עם זאת, ביהמ"ש העליון בחר להתערב בגובה ובסוג הפיצויים שנקבעו.

הלכה היא כי פיצוי הסתמכות ופיצוי קיום לא ייפסקו יחדיו, זאת למעט במקרים חריגים בהם ההתנגשות בין אינטרס ההסתמכות והקיום היא עיונית ותיאורטית בלבד ואין כפל פיצוי.

במקרה דנן, פיצויי ההסתמכות נפסקו לזכות היקב לאור טענתו כי נערך לקלוט את בציר הענבים של הקיבוץ לתקופה של 21 שנים, ופיצויי הקיום משקפים את הרווח שהיה אמור לצמוח ליקב בגין אותה השקעה.  ביהמ"ש העליון קבע כי לא ניתן לפסוק את שני סוגי הפיצוי יחדיו, מאחר שהם מושתתים על אינטרסים סותרים: אם נעמיד את היקב במצב בו היה נמצא אילולא הפר הקיבוץ את התחייבותו לספק ענבים בשנים 2010-2009 (פיצוי קיום), הרי שבכל מקרה היה היקב נדרש להשקיע בציוד ובמיכלים על מנת לקלוט את בציר הענבים. משכך, ובהינתן שהיקב התקשר בשנת 2010 בהסכם חלופי עם כורם אחר שהתחייב לספק ליקב ענבים למשך 25 שנים, הרי שההשקעה של היקב לקראת קליטת ענבי הקיבוץ לא ירדה לטמיון, ואין לפסוק כלל פיצויי הסתמכות. אשר על כן, קבע ביהמ"ש העליון כי יש לשלול אפוא את הסך של 325,000 ₪ שנפסק לזכות היקב בגין פיצויי הסתמכות.

לעניין פיצויי הקיום קבע ביהמ"ש העליון, כי :מאחר שהיקב התקשר עם כורם חלופי שסיפק לו החל משנת 2010 ענבים בכמות אף גדולה יותר מזו שלהספקתה התחייב הקיבוץ, הרי שלכאורה לא נגרם ליקב נזק. מעבר לכך, היקב יצא אף נשכר מההתקשרות עם הכורם החלופי, מאחר שעל פי ההסכם החלופי אין התחייבות של היקב לשלם 200,000 דולר כמענק "דמי כניסה", ונקבע כי היקב ישלם עבור תוצרת הענבים על פי מחירון המועצה לגפן היין. אף על פי כן, ביהמ"ש החליט לצאת מנקודת הנחה המיטיבה עם היקב, ולפיה, מאחר שבשנת 2009 הקיבוץ לא סיפק ליקב ענבים, נגרם ליקב אובדן רווח. בהתאם לכך ביהמ"ש החליט לפסוק לזכות היקב סך של 315,000 ₪.  

אשר לסכום ההשבה של 50,000 ₪ שנפסק ע"י ביהמ"ש קמא,  מצא ביהמ"ש העליון שלא להתערב בראש נזק זה מכיוון ומדובר בקביעה שבעובדה.
 

סיכום:

הערעור התקבל בחלקו. ביהמ"ש העליון הפחית את סכום הפיצוי בסך 1,225,000 ₪ שנפסק לזכות היקב, והעמיד את הפיצוי על סך של 365,000 ₪ בלבד. שכר הטרחה שנפסק לחובת הקיבוץ בערכאה קמא יופחת לסך של 15,000 ₪ ועל כן לא נפסקו לזכות הקיבוץ הוצאות בהליך זה.

 

 ניתן ביום, ‏כ"ב בסיון התשע"ט (‏25.6.2019)

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: