ביהמ"ש מצא כי קיבוץ מתחדש רשאי היה במקרה זה לנכות רנטה מגרמניה המגיעה לחברי הקיבוץ

הנתבע, קיבוץ כפר הנשיא, הוא קיבוץ מתחדש שניכה ומנכה סכומים מהרנטה שהתובע, ניצול שואה, מקבל מגרמניה. לטענת התובע ניכוי זה אינו בעל אופי פנסיוני ועל כן אינו מותר לניכוי. ביהמ"ש דחה את התביעה לאחר שמצא כי בנסיבות העניין הרנטה מגרמניה נכנסת בגדר התשלומים המותרים לניכוי לפי תקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש).

הרקע

התובע הוא ניצול שואה חבר קיבוץ כפר הנשיא. לטענת התובע הקיבוץ ניכה ומנכה מ"חלף-הפנסיה" שלו  רנטה שהוא מקבל מגרמניה. לטענתו, הרנטה מושא התביעה אינה נכנסת בגדר תשלום בעל אופי פנסיוני המותר בניכוי לפי תקנה 3(ד) לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ מתחדש) הקובעת כי קיבוץ מתחדש רשאי לנכות "כל סכום שנצבר על שם החבר או שהוא זכאי לו או שהוא מקבל כגמלה או כתשלום אחר בעל אופי פנסיוני ולמעט קצבאות הביטוח הלאומי" בהיותה נופלת לגדר קצבאות הביטוח הלאומי המוחרגות מניכוי.

התובע טען, כי הוא מקבל את הרנטה בגין נזקים שנגרמו לו בשואה ובעקבותיה ואף שהודה בכתב תביעתו כי משולמת לו פנסיה מגרמניה, טען כי הפנסיה מהווה הגדלה של רנטה שקיבל עוד לפני רכישת הפנסיה הנטענת ע"י הקיבוץ, כאשר הרנטה המקורית לא היתה בגדר פנסיה. עוד טוען התובע כי קיבל רנטה מגרמניה החל משנות ה-60, עת שהיה כבן 30 ולפיכך הרנטה אינה יכולה להיות בגדר פנסיה.

הנתבע, קיבוץ מתחדש, טען כי הרנטה אותה מקבל התובע, ניתנה כולה בגין הזכויות שנרכשו ע"י הקיבוץ מן הביטוח הלאומי הגרמני עבור חברי הקיבוץ וביניהם התובע, במסגרת ההסכם לביצוע אמנה שנחתמה בין מדינת ישראל וגרמניה בשנות ה-70 בעניין ביטוח סוציאלי. לפיכך, מלוא הרנטה מושא התביעה היא פנסיה לכל דבר ועניין וניתנת לניכוי ע"י הקיבוץ.

דיון והכרעה

ביהמ"ש קיבל את טענת הקיבוץ לפיה סכום הרנטה המנוכה מ"חלף-הפנסיה" של התובע, כולו, מהווה כספי פנסיה שנרכשה ע"י הקיבוץ וכי תשלום שוטף זה אינו מורכב מכספי הפנסיה ומכספי רנטה שהתובע היה מקבל לפני רכישת הפנסיה.

עוד דחה ביהמ"ש את טענת התובע כי הרנטה מוחרגת בהיותה חלק מקצבאות ביטוח לאומי מאחר ותקנות הערבות ההדדית מתייחסות אך ורק לביטוח הלאומי של מדינת ישראל, ולא קצבאות של ביטוח לאומי של לאום כלשהו. כמו כן, דחה ביהמ"ש את טענתו של העותר כי הרנטה שולמה לו משנות השישים לאור היעדר כל אסמכתא לטענה זו.

משקבע ביהמ"ש כי הקיבוץ הוכיח שהוא רכש את זכויות הרנטה וכי תשלום הרנטה הוא בעל אופי פנסיוני (גם אם ביטוחי פנסיוני) לפיכך מותרת הרנטה לניכוי. לבסוף ציין ביהמ"ש כי הודאתו של התובע בעניין אופי התשלום כ"פנסיה" – מחייבת אותו, אך גם לא היה מודה בכך, הוכח כי בנסיבות העניין הרנטה מקורה ברכישת הקיבוץ כאמור ולא בהגדלה של רנטה קיימת.

סיכוo

ביהמ"ש דחה את התביעה לאחר שמצא כי הקיבוץ הוכיח כי רכש את הרנטה עבור התובע במסגרת רכישת פנסיה לחברי הקיבוץ.  ביהמ"ש פסק הוצאות ושכ"ט כנגד התובע בסכום של 12,000 ₪.

ניתן ביום: י"ד סיוון תשע"ו, 20 יוני 2016, בהעדר הצדדים.