ביהמ"ש קבע כי עורך הדין לא התרשל כלל וכי על התובעים לשאת באחריות להחלטותיהם

בבית משפט השלום בב"ש, בפני כב' השופטת נעם חת מקוב. ת"א 2404-04-12 פבר ואח' נ' עדיני.

תביעה לתשלום 322,063 ₪ בשל טענה לנזקים שנגרמו עקב רשלנות מקצועית של עו"ד שטיפל בעניינם של התובעים בקניית נחלה חקלאית במושב עין יהב. ביהמ"ש קבע כי הנתבעים, עוה"ד, משרדו וחברת הביטוח שלו לא התרשלו וכי על התובעים להיות אחראיים להתנהלותם מול מוכר הנחלה.

הרקע

התובעים, בני זוג, ביקשו לרכוש נחלה חקלאית במושב עין יהב ומצאו אדם המעוניין למכור את נחלתו במושב. הנתבע, עורך דינם, ערך הסכם אשר אף נחתם על  ידי הצדדים, כאשר בין יתר התנאים שנקבעו בהסכם, נקבע כי ידוע לתובעים שעליהם להתקבל כחברים באגודה אחרת ההסכם ייחשב כבטל.

עוד נקבע כי המוכר מתחייב שבמקרה שאחד מהתנאים המוקדמים לא יתקיים תוך תשעה חודשים ממועד חתימת ההסכם, ההסכם יהיה בטל ומבוטל והוא ישיב לתובעים את התשלום הראשון על חשבון רכישת הנחלה. התובעים התחייבו בהסכם לערוך במעמד חתימתו, סדרה של שיקים לרשימת מוטבים שונים (ביניהם המוכר ובניו). כמו כן, כתנאי לחתימה על ההסכם דרש המוכר כי התובעים יערכו שיק על סך 200,000 ₪ לפקודת חברת מיטב השדה בע"מ, נושה של המוכר.

במועד האסיפה הכללית של אגודת המושב החליטה האסיפה לדחות את בקשת התובעים להתקבל לחברות באגודה אך המוכר ובניו כבר פרעו את השיקים שמסרו להם התובעים ולא החזירו את הסכומים לתובעים. בנוסף, נמסר לידי מיטב השדה השיק של התובעים לפקודתה. בשל כך בין הצדדים התנהל סביב עניין זה הליך בהוצאה לפועל.

טענתם המרכזית של התובעים היא כי ההסכם שערך עבורם הנתבע לרכישת הנחלה מהמוכר היה לקוי ולא הגן כראוי על האינטרסים שלהם תוך התרשלות של הנתבעים. לטענת התובעים תנאי לביצוע עסקה בנחלה חקלאית, הוא הסכמת האגודה אשר מותנית בקבלה של הרוכש לחברות באגודה, כאשר עיקרון בסיסי הוא שלא יועבר כסף למוכר לפני שניתנה הסכמה של האגודה להעברת הזכויות.

לטענת התובעים, הנתבעים התרשלו בכך שלא הזהירו את התובעים מפני סכנה הנשקפת לכספם אם יועבר למוכר בטרם השתכלל תנאי מהתנאים המוקדמים; לא וידאו הבטחת כספי התובעים בבטוחות כלשהן למקרה שהעסקה לא תצא לפועל; לא רשמו משכון לטובת התובעים על זכויות המוכר, למרות שבהסכם נכללה בטוחה זו.  

לטענת התובעים, במעשיהם של הנתבעים הפרו את חובותיהם לפעול בנאמנות ובמסירות מול התובעים וכן את חובת הזהירות כלפי התובעים אשר מתעצמת במיוחד בעסקאות מקרקעין. כמו כן טוענים התובעים כי לעורך הדין חובה להבהיר ללקוח במפורש היעדר הבטוחות לכספו במסגרת העסקה אותה הוא מבצע.

התובעים העמידו את תביעתם על סך של 322,063 ₪. 

מנגד, הנתבעים טוענים כי התובעים הבינו את הסיכונים הכרוכים בעסקת המכר אולם סברו כי הם נמוכים ומאוד רצו לבצעה ועל כן העסקה בוצעה באופן בו בוצעה.

 

לעניין ההתנהלות מול האגודה, טוענים הנתבעים, כי התובעים לא מינו את הנתבע לשם כך ולא ייפו את כוחו לפעול בשמם בעניין זה, ואף הורו לנתבע להודיע למוכר על בטלות החוזה וביטול השיקים הדחויים. בנוסף טוענים הנתבעים כי בפועל לא נגרם לתובעים שום נזק ממון ועל כן יש לדחות את תביעתם.

הנתבעים טוענים כי המוכר התנה את מכירת הנחלה לתובעים בתשלום מקדמה עם חתימת החוזה, ולפני אישור החברות של התובעים באגודה. לטענתם, זה היה תנאי בל יעבור של מוכר שבלעדיו אין מכר. התובעים היו מודעים לכך והסכימו לתנאי בשל רצונם העז לרכוש את הנחלה. לטענת הנתבעים, בזמן אמת ולא בחוכמה בדיעבד, לא עמדה כלל על הפרק האפשרות כי וועד האגודה ידחה את בקשת התובעים להתקבל כחברים.

הבטוחות שהיו בידי התובעים היו ייפוי כוח בלתי חוזר לרישום משכון על המשק וכן יכולים היו להגיש תביעה ולהטיל עיקול על הנחלה כפי שבפועל עשו. לטענת הנתבעים, המעורבות של התובעים הייתה גבוהה, תוחלת הסיכון הייתה קטנה ואין מדובר בעסקה מורכבת ועל כן חובת האזהרה מוחלשת. הנתבעים טוענים כי המבחן לבדיקת רשלנותו המקצועית של עורך הדין הוא מצב הדברים כפי שהיו בזמן אמת ולא בחכמה שלאחר מעשה.

 

דיון והכרעה

ראשית דן ביהמ"ש בסוגיית הנוגעות להוצאה לפועל, ודחה את טענות התובעים.  ביהמ"ש הוסיף כי הנתבע לא נדרש להזהיר את התובעים מפני כל התרחשות אפשרית וכי המהלך מול מיטב השדה אינו מעיד על התרשלות כלשהי של הנתבע. לעניין אי קבלת התובעים לחברות באגודה קבע ביהמ"ש כי אין ממש בטענות התובעים בנוגע להחלטת עין יהב. התובעים לא הוכיחו, כי היה ברצונם או בכוונתם לפתוח במאבק משפטי מול האגודה בנוגע להחלטה לא לקבלם כחברים בה ואין לבוא בטענה לנתבע על כי לא יזם מהלך כזה נגד האגודה.

לעניין ההסכם עם המוכר, קבע ביהמ"ש כי יש לדחות טענות התובעים בנוגע להתרשלות הנתבעים. ההערכה המשותפת של כל העוסקים בדבר הייתה כי הסיכון שהאגודה לא תאשר חברותם של התובעים היה נמוך עד אפסי ועל כן ההערכה הייתה כי העסקה תצא לפועל והסיכון כי תבוטל נמוך מאוד.

בנוגע לתנאי התשלום למוכר ולמיטב השדה קודם לאישור חברותם ע"י האגודה, ידעו התובעים כי אם לא יסכימו לתנאים אלה,  לא ייחתם ההסכם. ביהמ"ש קבע כי לא הוכח שהייתה דרך חלופית רלוונטית ובאופן מובהק טובה יותר לדרך שהציע הנתבע ואף פעל בה, להגן על כספם של התובעים או להשיבו וכי התובעים לא הוכיחו שלא הוזהרו מפני העברת הכספים טרם אישור האגודה.

ביהמ"ש אף קבע כי בסה"כ בפסה"ד נגד המוכר קיבלו הנתבעים 260,000 ₪ נוספים מעבר לנזק שנגרם להם, דבר המציב את התובעים ללא כל נזק ממון בהליך מול המוכר. ביהמ"ש הוסיף וציין כי לתובעים כלל לא נגרם נזק וככל שנגרם להם, הרי שהוא נגרם עקב התנהלותם שלהם ולא עקב מעשי הנתבעים.

 

סיכום

ביהמ"ש דחה את התביעה נגד הנתבעים לאחר שמצא כי הנתבעים לא התרשלו.  ביהמ"ש פסק הוצאות ושכ"ט כנגד התובעים בסכום של 25,000 ₪. 

 

ניתן ביום: י' בשבט תשע"ו, 20 בינואר 2016, בהעדר הצדדים.

 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: