גרין משה נ' בצרה כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע''מ

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                                                                   תיק מספר 586/204/05

 

 

בעניין:                                                גרין משה

                                                           

                                                           ע"י ב"כ עוב"ד ח.נועם ו/או ע. נועם

                                                           ו/או י. בנדר ו/או א. ללצ'וק ו/או י. ג'רסי

                                                           ו/או י. ליטנשטיין ו/או ד. פיאלה

                                                           ו/או א. שרמי ו/או ע. סאסי ו/או נ.חן

                                                           מרח' ז'בוטינסקי 7 רמת – גן  52520

                                                           טל: 03-7518402 . פקס: 03-7517117.

 

המבקש

( הנתבע)

 

-         נ ג ד –

 

                                                    בצרה- כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ

                    

                                                    ע"י ב"כ עוה"ד רמי אבידע ואח'

                                                    מדרך פתח תקוה 154, תל- אביב 64921

                                                    טל: 03-6083520, פקס: 03-6083521

המשיבה

( התובעת)

 

 

החלטה

 

רקע

 

ראשיתו של הליך זה שבפני הנו בתביעה כספית שנדונה בהליך בוררות שמתנהל בין המבקש למשיבה ובעקבות החלטת הבורר עו"ד שלמה מטופז ( להלן: "כב' הבורר" ) מיום 25.01.06 , בה דחה הבורר את בקשת המבקש לדחות ולמחוק על הסף את תביעת הבוררות שהגישה נגדו המשיבה.

 

עיקרי הטעון מטעם המבקש

 

1. לבטל את החלטת כב' הבורר מיום 25.01.06.

 

2. להורות על דחיית ו/או מחיקת התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות של כב' הבורר, לדון בתביעה שכן התביעה בתיק דנן אינה עוסקת בסכסוך הנובע ל"עסקי האגודה" ולחילופין היא עוסקת בעניין ציבורי אשר יש לו השלכה על כלל חברי האגודה  וראוי שהדיון בה ייעשה בבית המשפט ולא על דרך של בוררות.

 

3. לראשונה התברר כי התביעה שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המבקש איננה תביעת חוב רגילה על חוב שלא שולם על ידי המבקש, רק בשלב הגשת התצהירים, אז התברר שמדובר בטענות המועלות על ידי האגודה כנגד מספר החלטות שיצאו תחת ידי ועד ההנהלה בעקבות אסיפה כללית של המשיבה שהתקיימה ביום 10.12.02. ביחס לנשיאה משותפת בהוצאות משפטיות בגין תביעות , החלטות אשר ביטולן למעשה על ידי ועד הנהלת האגודה שנים לאחר מכן, הביא ליצירת יתרת "חוב" כביכול המופיעה בכרטסת הנהלת החשבונות של המבקש, כאשר המשיבה אינה מהססת לטעון כנגד החלטות ועד ההנהלה שלה עצמה כי הן היו החלטות לא חוקיות וניתנות בחוסר סמכות.

 

4. התביעה אינה עוסקת בפועל " בסכסוך הנוגע לעסקי האגודה"  אלא בעניינים " חוקתיים", והיא נוגעת לכלל חברי האגודה, ולפיכך לטענת המבקש, נעדר כב' הבורר סמכות עניינית לדון בתביעה.

 

5. המשיבה הגישה תביעה כספית כנגד המבקש בטענה כי המבקש חייב לה כביכול סך של כ 115.000 ₪ בהתאם לכרטסת הנהלת החשבונות המנוהלת על ידי המשיבה, מעיון בכרטסת עולה כי החוב נוצר כתוצאה מחיוב כרטיסו של המבקש, ברכיב של "טיפול משפטי מחסנים" שנעשה ביום 29.12.04, בסך כולל של 111,048 ₪.

 

6. בהחלטת עוזרת רשם האגודות  מיום 05.07.05 הוחלט כי הבקשה תואמת את סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות, ואי לכך החליטה על מינוי בורר לדון בתובענה.

 

7. האגודה מסתירה עובדות מהותיות ביחס להתנהלות האסיפה הכללית והחלטות שהתקבלו במוסדות המשיבה בשנים האחרונות בקשר לנשיאה משותפת של חברים בהוצאות משפטיות הכרוכות בהגנה מפני תביעות שהוגשו כנגד חברי אגודה לרבות כנגד המבקש.  

 

8. המשיבה  לא הגישה כתב תשובה  לנטען בכתב ההגנה ואף בדיון שהתקיים ביום 09.10.05 , לא התייחסה לטענות שעלו בכתב ההגנה, על אף שכב' הבורר אפשר למשיבה לעשות כן. אי לכך טענות המשיבה בתגובה בפני  הבורר ובפני ביחס להחלטת האסיפה הכללית מיום 10.12.02 והחלטות ועדת ההנהלה שבאו בעקבותיה, והטענות ביחס לתפקודו של המבקש כיו"ר הועד הינן טענות המהוות הרחבת חזית, אשר המשיבה מנועה מלהעלותן שעה שבחרה שלא להתייחס אליהן לא בכתב התביעה, ולא במסגרת כתב תשובה לכתב התביעה ואף לא במסגרת הדיון שהתקיים בבוררות ביום 09.10.05. 

 

9. המשיבה הודתה במסגרת הדיון ביום 12.10.05 בפני הבורר , כי חובו של המבקש על פי הכרטסת אינו כתוצאה מחובות שוטפים וכי אין חובות תשלומים, וכי החוב נוצר אך ורק מחיובו רטרואקטיבית בחיובים המשותפים מהוצאות משפטיות.

 

10. בתאריך 08.12.05 הגישה המשיבה תצהיר עדות ראשית מטעמה( ללא נספחיו) ובו מעלה המשיבה לראשונה טענות חדשות שזכרן לא בא בכתב התביעה מטעמה ו/או בדיון.

 

11. כך גם טענה המשיבה לראשונה במסגרת תצהירה, כי החלטות ועד המשיבה שהתקבלו, בנושא השתתפות החברים בעלויות המשפטיות בשנים שלאחר מועד האסיפה הכללית מיום 10.12.02, שפורטו בכתב ההגנה, הינן בניגוד לאמור באסיפה הכללית , המבקש מפנה אותי לס'  17 ג' לתצהיר המשיבה, וכן כי החלטות אלו אינן בסמכות הועד וכי הן התקבלו שלא כדין, המבקש מפנה אותי לסעיף 40 לתצהיר המשיבה.

 

12. עוד טוען המשיב כי המשיבה במסגרת תצהיר העדות הראשית מטעמה טענה כי המבקש, במסגרת תפקידו כיו"ש ועד הנהלת המשיבה פעל לטובתו האישית ולא לטובת המשיבה , המבקש מפנה אותי לסעיף 41 לתצהיר וכן לסעיף 21 ו- 22 לתצהיר המשיבה.

 

13. המבקש טוען כי לאור הטענות שהועלו על ידי המשיבה לראשונה בתצהירה , הגיש המבקש ביום 22.12.02 בקשה לבורר לדחיית ו/או למחיקת התביעה על הסף שכן אין הסכסוך בתיק דנן נכלל בגדר הסכסוכים אשר יש להביאם לבירור במסגרת בוררות, שכן התברר למעשה כי אין מדובר ב" סכסוך הנוגע לעסקי האגודה" אלא בסכסוך בעניין " חוקתי".

 

14. לאור האמור לעיל מבקש, המבקש לבטל את החלטת הבורר מיום 25.01.06, ולהורות על דחיית ו/או מחיקת התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות של הבורר לדון בתביעה, ולחייב את המשיבה בהוצאות המבקש ובשכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.

 

עיקרי טיעוני המשיבה.

 

15. מדובר בתביעת חוב של האגודה מחבר.

 

16. מדובר בסכסוך כספי שבין המבקש למשיבה.

 

17. המחלוקת בין המבקש למשיבה הנה בגין חיובים המופעים בכרטיסו של המבקש, המתנהל באגודה.

 

18. הסכסוך נשוא הבקשה הוא בין המבקש לבין המשיבה בלבד וכל ניסיון ליצור מצג לפיו הסכסוך הנדון נוגע לכלל חברי המשיבה הנו ניסיון שלא בתום לב ואינו נכון.

 

19. המשיבה הצהירה  כי מתוך 75  משקים יש עוד כ 20 חברים אשר חויבו בתשלום הוצאות משפטיות שהוצאו בגין משקם, בהתאם להחלטת ועדת קריטריונים, ורק המבקש (ועוד חבר נוסף שלגביו ניתן פסק בורר המחיבו לשלם) כופר בחיובו לשלם את שהוצא ושולם ע"י האגודה עבורו.

 

20. המבקש נוהג שלא בתום לב ומסתיר כי הוא עצמו זה שפנה למשיבה בבקשה למנות בורר בסכסוך נשוא הבקשה.

 

21. בטרם פניית המשיבה לבוררות והכנת כתב התביעה פנתה המשיבה למבקש בבקשה לפרוע את חובו לאגודה, הכולל בין היתר גם את החיובים המוזכרים בס' 8 א לכתב התביעה והכול כפי שמופיע בכרטיסו של המבקש.

 

22. בין המשיבה למבקש היו חילופי מכתבים והמשיבה מפנה למכתב מיום 28.01.05 בו המבקש  טען ש "לחילופין במידה וקיימת מחלוקת יש מנגנון בוררות עפ"י תקנון האגודה מצידי אני מסכים, מה עוד שהעליתי נושא זה בישיבת ההנהלה האחרונה".

 

23. מכתב  מיום 15.03.05 ששלח המבקש ואליו מפנה המשיבה, "ברם סעיף 145 בתקנון האגודה קיים סעיף בוררות אשר עוד בטרם הפרוטוקול מיום 07.02.05 ביקשתי להפעילו כסעד המוקנה לי עפ"י דין..."

 

24. כך גם מפנה המשיבה מכתב אותו שלח המבקש מיום 22.03.05 " אני שומר לעצמי את זכויותיי כפי שפירטתי במכתב הקודם, מכל מקום איני מבין את התרעתך לפנות לערכאות, דבר המנוגד למערכת היחסים שבין חבר לאגודתו, ומכל מקום יש למצות הליכי בוררות בטרם פניה לערכאות ".

 

25. מוסיפה המשיבה ומפנה למכתבו של המבקש שנשלח למשיבה מיום 22.05.05  "לפיכך שוב אני חוזר על בקשותי הנשנות למינוי בורר".

 

26. המשיבה פעלה בין היתר על פי בקשתו של המבקש ופנתה למינוי בורר.

 

27. המבקש בכתב ההגנה שהגיש לא טען כנגד סמכות הבורר , למרות שטען ארוכות כנגד החיובים נשוא התביעה והיווצרותם.

 

28. לטענות המבקש אין בסיס משפטי.

 

29. כתב התביעה הינו בגין חובו של המבקש על פי הקבוע בכרטיסו.

 

30. פקודת האגודות השיתופיות מפנה סוג זה של תביעות, באופן דווקני מפורש, לבוררות קבעה כי תביעה לכל חוב הינה בגדר סכסוך שיש לקרא עפ"י סעיף ישוב הסכסוכים

 

31. מאחר ותביעת המשיבה נגד המבקש היא תביעת חוב אזי הפקודה קבעה שהיא בגדר סכסוך הנוגע לעסקי האגודה ולפיכך אין צורך בשאלה זו, ויש לדחות את בקשת המבקש.

 

32. הסתמכותו של המבקש על ע"א 1139/99 מושב מחולה נ' בית שאן חרוד לעניין אי סמכותו של בורר לדון איננה במקומה , בפסק הדין הנ"ל התייחס בית המשפט לבוררות המתקיימת לפי חוק הבוררות, ולא לבוררות סטטוטורית המתנהלת על פי תקנות האגודות השיתופיות.

 

33. מאחר ומדובר בהליכי בוררות אשר אינם כבולים בפרוצדורה ( תקנה 13(א) לתקנות האגודות השיתופיות( בוררות וסכסוכים) תשל"ב- 1972) ולכן מוזרה טענת המבקש לפיה האגודה לא הגישה כתב תשובה לכתב ההגנה.

 

34. המשיב פעל נמרצות ועשה כל שביכולתו, בזמן שהיה דמות דומיננטית באגודה בכדי שהמשיבה תממן את ההוצאות המשפטיות שלו כתוצאה ממעשיו ומחדליו בחלקה ב'.

 

35. המבקש ניצל את מעמדו כיו"ר האגודה ומנסה גם כעט לגרום לסחבת בהליכים עד אשר אולי ישתנו הכוחות באגודה באופן שיאפשר לו לשוב ולנהוג באגודה כאחוזה פרטית.

 

36. לאור כל האמור לעיל מבקשת המשיבה לדחות את בקשת המבקש ולחייבו בהוצאות כולל שכ"ט עו"ד ללא קשר לתוצאות הבוררות.

 

לאחר שהצדדים הופיעו בפני ולאחר שעיינתי בחומר שלפני הריני להחליט כדלקמן:

 

37. הדיון בפני הנו רק בשאלת הסמכות , לא אדון בכל יתר הטענות שהנם בסמכות הבורר.

 

38. מדובר בתביעה כספית, שנדונה בהליך שהתנהל  בין המבקש למשיבה ובעקבות החלטת הבורר עו"ד שלמה מטופז ( להלן: "כב' הבורר" ) מיום 25.01.06 , בה דחה כב' הבורר את בקשת המבקש לדחות ולמחוק על הסף את תביעת הבוררות שהגישה נגדו המשיבה.

 

39. המבקש טען כי יש לבטל את החלטת כב' הבורר מיום 25.01.06. ולהורות על דחיית ו/או מחיקת התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות של כב' הבורר, לדון בתביעה שכן התביעה בתיק דנן אינה עוסקת בסכסוך הנובע ל"עסקי האגודה" ולחילופין היא עוסקת בעניין ציבורי אשר יש לו השלכה על כלל חברי האגודה  וראוי שהדיון בה ייעשה בבית המשפט ולא על דרך של בוררות.

 

40. עוד טען המבקש, כי הבוררות נפתחה בתביעה שהוגשה כנגדו על ידי האגודה. לאחר שהאגודה פנתה  בבקשה למנות בורר בסכסוך שנתגלע בינה לבין המבקש. 

 

41. מעיון בחומר שבפני עולה כי המבקש הוא זה שיזם ואף דרש כחלק מזכויותיו כחבר באגודה להכריע בסכסוך בין הצדדים בהליך של בוררות,  על פי סעיף 52 לפקודה, , להלן ציטוט מכתבים ששלח המבקש  למשיבה:

 

 "לחילופין במידה וקיימת מחלוקת יש מנגנון בוררות עפ"י תקנון האגודה מצידי אני מסכים, מה עוד שהעליתי נושא זה בישיבת ההנהלה האחרונה".

 

והמבקש אף הדגיש את העובדה כי זו זכותו:

 

" אני שומר לעצמי את זכויותיי כפי שפירטתי במכתב הקודם, מכל מקום איני מבין את התרעתך לפנות לערכאות, דבר המנוגד למערכת היחסים שבין חבר לאגודתו, ומכל מקום יש למצות הליכי בוררות בטרם פניה לערכאות ".

 

42. מכאן פנתה המשיבה להליך בוררות וביום 05.07.05  מונה עו"ד שלמה טופז כבורר יחיד בהתאם לתקנון האגודה ועל פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופית (להלן - "הפקודה")

 

43. המבקש בכתב ההגנה שהגיש לא טען כנגד סמכות הבורר , למרות שטען ארוכות כנגד החיובים נשוא התביעה והיווצרותם.

 

44. כעת בא המבקש וטוען כי מקור הסכסוך הנו חוקתי ולא נוגע לעסקי האגודה, ולעניינה הפנימיים ועל כן אין סמכות לבורר לדן בהליך..

 

45. במקרה דנן התבקשתי להכריע בשאלה הדיונית, האם הבורר מוסמך, על רקע מכלול ההוראות הנורמטיביות הנוגעות לעניין לדון בהליך על פי סעיף 52(2)לפקודה.

 

46. מהחומר שבפני עולה כי הסכסוך בין בעלי הדין הנו בגין תביעת חוב כספי גרידא.

 

47. שאלת בקשת המבקש נוגעת לשורה של הוראות נורמטיביות, עליהן נמנים חוק, תקנות, פקודות ותקנון האגודה.

 

48. הבסיס ונקודת המוצא בעניין טענות הצדדים מצויים בהוראות פקודת האגודות השיתופיות ובתקנון האגודה.

 

49. טענות המבקש לאי סמכותו של הבורר בהליך ונגד קיום הבוררות נוגעות לשני מישורים נורמטיביים, שיש ביניהם, יחסי גומלין. המישור האחד הוא מיוחד לדיני האגודה השיתופית, והאחר שייך לדיני הבוררות הכלליים.

 

בוררות בדיני אגודות שיתופיות

 

50. היבטים הנובעים מדיני האגודה השיתופית המיוחדים. הכוונה היא להוראה המנחה בעניין יישוב סכסוכים המצויה בפקודת האגודות השיתופיות, הלוא היא הוראת סעיף 52 (1) לפקודה  ובנוסח המקורי באנגלית:

 

"A registered society may, by its rules, provide for the settlement of disputes touching the business of the society by reference to the registrar or otherwise: a claim by a registered society for any debt or demand due to it from a member, past member, or the nominee, heir or legal representative of a deceased member, including a fine imposed in accordance with the rules, whether such debt or demand be admitted or not, is a dispute touching the business of the society within the meaning of this subsection".

 ( ההדגשה שלי א.ז).

 

51. התרגום העברי, הבלתי רשמי, של הוראת סעיף 52(1)בפקודת האגודות השיתופיות הוא כדלקמן:

 

"יכולה אגודה רשומה לקבוע בתקנותיה הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין ע"י הרשם או באופן אחר: תביעה של אגודה רשומה לכל חוב או דרישת תשלום המגיעים לה מחבר, ממי שהיה חבר, או מן הממונה, או מן היורש או בא-הכוח החוקי של חבר שמת, לרבות קנס שיוטל בהתאם לתקנות האגודה, בין שהודו ובין שלא הודו באותו החוב או באותה דרישת התשלום, הריהי סכסוך הנוגע לעסקי האגודה בגדר סעיף-קטן זה. ". (רע"א 1139/99 - כפר מחולה נ' בית שאן חרוד - אגודה שיתופית . פ"ד נד(4).

( ההדגשה שלי א.ז).

 

52.  הוראה נוספת, החשובה לעניינו, היא ההוראה המצויה בסעיף 145 לתקנון האגודה, אשר זו לשונה:

 

"כל הסכסוכים הנובעים מעסקי האגודה, אשר יתגלעו בין החברים או בין חברים -לשעבר או  בין מי שתובע מכוח חבר מצד אחד ובין האגודה או מנהליה או פקידים של האגודה , חייבים ליישבם ע"י בוררות באחת הדרכים הבאות, לפי ברירת התובע":  

 

א.     פניה לרשם האגודות השיתופיות, לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות.

ב.     פניה ליו"ר לשכת עורכי הדין בישראל לשם מינוי בורר.

 

53. יושם אל לב כי ההוראה בסעיף 147 בתקנון האגודה קובעות:

 

 "הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או החוק המהותי והוא יהיה רשאי לפסוק לפי שיקול דעתו הגמורה ואף ליתן צו ביניים".

 

"יש לזכור, כי המטרה העיקרית של הוראת סעיף 52(1) לפקודה היא להסמיך את האגודה לקבוע בתקנונה שבירור הסכסוכים בינה לבין חבריה יתקיים לפני רשם האגודות או לפני מוסד בוררות. הרעיון מאחורי הסמכה זו הוא כי בשל אופיין המיוחד של אגודות שיתופיות, מן הראוי כי הסכסוכים יתבררו בפני גופים פנימיים של האגודה או לפני גופים אחרים הקרובים להגשמת רעיון הקורפורציה. עמד על כך השופט זוסמן "בהמ' 554/64 הלוואה וחסכון חיפה אגודה הדדית בע"מ, ו-13 אח' נ' שלמה גלר, ואח' פ"ד יט(319 (1)

 

המשיבה בקשה למנות בורר על פי סעיף 145 א' לתקנונה, מכאן שהמינוי הנו על פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות והוראות חוק הבוררות לא חלות על הליך הבוררות עליה נסבה המחלוקת שלפנינו.

 

פרשנות סעיף 52 (1) לפקודת האגודות השיתופיות

 

54. בסיפה של הוראת סעיף 52(1) טרח המחוקק ומנה בדרך הקסואיסטיקה את מה שנחשב כנוגע לעסקי האגודה:

 

"תביעה של אגודה רשומה לכל חוב או דרישת תשלום המגיעים לה מחבר, ממי שהיה חבר, או מן הממונה, או מן היורש או בא הכח החוקי של חבר שמת, לרבות קנס שיוטל בהתאם לתקנות האגודה, בין שהודו ובין שלא הודו באותו החוב או באותה דרישת התשלום, הריהי סכסוך הנוגע לעסקי האגודה בגדר סעיף קטן זה". ( ההדגשה שלי א.ז)

 

55. אולם, הפסיקה  נקטה גישה פרשנית ומרחיבה לסיפה של סעיף 52 (1) והעניקה לסעיף דווקא משמעות מרחיבה. ראה פסק (הלוואה וחסכון, בהמ' 554/64 הלוואה וחסכון חיפה אגודה הדדית בע"מ, ו-13 אח' נ' שלמה גלר, ואח' פ"ד יט(319 (1) בעמ' 333-332,).

 

56.  כלומר, התפיסה היא כי יחסה של הסיפה לרישה היא לא בבחינת כלל ופרט שאין בכלל אלא מה שבפרט, אלא בבחינת פרט שבא להוסיף על הכלל, דהיינו, להרחיב את מושג ה"סכסוך" המופיע ברישה.

 

57. באותה דרך בחר השופט מ' שמגר בעניין נוה אטיב, בעמ' 166[ב-ו]. ראה גם ד "ר מ' ישי "רשם האגודות השיתופיות וסמכותו המשפטית" הפרקליט א' (תש"ג) 18 ; א' פלמן דיני אגודות שיתופיות בישראל - להלכה ולמעשה (תשי"א) 195-194; אוטולנגי - לובנברג, בעמ' 217. "גם לטעמי, אין לקבל את הגישה המצמצמת, אשר מגבילה ללא צידוק ענייני את חובת ההיזקקות למוסד הבוררות, כך שהיא משתרעת על מספר מועט ביותר של סכסוכים".

 

58. המסקנה כי הגישה המרחיבה יוצאת מן ההנחה כי אין לצמצם את הרישא של הוראת סעיף 52(1) לפקודה למקרים המנויים בסיפא, אלא יש לתת לו משמעות עצמית, ומרחיבה ,שתאפשר להרחיב את היזקקות מוסד הבוררות.

 

סכסוכים "חוקתיים" וסכסוכים "פנימיים"

 

59. השאלה היא מהו המבחן שיגדיר את המקרים הנכנסים לגדר הסכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה לעומת אלה שאינם נכנסים בה. בפסיקה של בתי המשפט בישראל נתקבלה בהקשר זה ההבחנה בין "עניינים 'קונסטיטוציוניים' ובין עניינים "פנימיים" אבי ההבחנה הוא השופט י' זוסמן, אותה פיתח בעניין עולש ובעניין הלוואה וחסכון. בהסתמכו על הפסיקה האנגלית ייחד השופט זוסמן את הדיבור "סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה" לסכסוכים "פנימיים", שהם סכסוכים הנובעים מניהול העסקים, במובן הרחב ביותר, של האגודה עם חבריה. (בהמ' 554/64 הלוואה וחסכון חיפה אגודה הדדית בע"מ, ו-13 אח' נ' שלמה גלר, ואח' פ"ד יט(319 (1))

 

60.  סכסוכים "חוקתיים", לעומתם, הם המקרים המיוחדים המעוררים שאלות של חוקיות, כגון חוקיותם של מוסדות האגודה, חוקיות פעולותיה של האגודה או שאלת תוקף בחירתם או מינוים של חברי מוסדות האגודה.

 

61. מהאמור לעיל טענת המבקש אינה אחת מאלה, שכן התביעה היא תביעת חוב כספי כפי שמופיע בכרטיס החשבון של המבקש, המנוהל על ידי המשיבה, לפיכך אין כל בסיס נורמטיבי, שיכול לסתור את האמור בתקנון האגודה, בתקנות, ובפקודה לכך כי המקרה שלפנינו עונה להגדרת "סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה" ולסכסוכים "פנימיים".

 

62. ההבחנה בין סכסוכים "חוקתיים" לבין סכסוכים "פנימיים". נדונה בשורה ארוכה של פסקי דין בבתי המשפט , עת נבחנו הפערים בין הוראת סעיף 52(2) לפקודה  לבין סעיף 3 לחוק הבוררות.

 

63. הפער בהבחנה בין הוראת סעיף 52(2) לפקודה לבין סעיף 3 לחוק הבוררות הביא לידי כך כי התוצאות המשפטיות של קיום סכסוך "חוקתי", במובן הרחב המיוחד בהקשר של אגודה שיתופית, רוככו בהשוואה לתוצאות המתחייבות מקיום סכסוך חוקתי במובן הצר של ההוראה הכללית שבסעיף 3 לחוק הבוררות כך, למשל, נראה כי המובן הרחב של מושג החוקתיות אפשר לבתי המשפט להכניס הבחנה נוספת, והיא ההבחנה בין שאלה חוקתית שאינה אלא אינצידנטלית, לסכסוך כספי בין בעלי הדין, לבין שאלה חוקתית בעלת השפעה כללית.

 

64. בענייננו נמצא, כי הסכסוך האמיתי בין הצדדים הוא סכסוך בדבר חובו הכספי של המבקש, והריהו עניין של עסקי האגודה וכעניין "פנימי". לסכסוך זה אין השפעה על האגודה כולה, על מבנה מוסדותיה, על מספר חבריה, ועל חוקיות החלטותיה על-פי תקנונה וההכרעה המתבקשת הינה בנושא חובו הכספי של המבקש כלפי האגודה.

 

עוד לעניין זה ראה בר"ע 70/93 (ב"ש) שוקטי עזרא ואח' נ' שיבלים מושב עובדים של הפועל המזרחי להתישבות חקלאית שיתופית בע"מ (לא פורסם); רע"א 1980/70 (חי') מושב בית שערים, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' ישי מיכאל ו-5 אח' פסקים (מחוזיים) ע"ב 19.

 

65. הסכסוך הנדון כאן הנו סכסוך הנוגע לעסקי האגודה כלשון התקנה הנ"ל. מקומו של הסכסוך הנדון הנו בהליך בוררות על פי סעיף 52 (2) לפקודה. גם תקנותיה של המשיבה מדברות על כך, לפיכך  הסכסוך בין המבקש למשיבה הנו במסגרת התקנות והפקודה.

 

66. לאור כל האמור לעיל,על פי  הוראות החוק, תקנון המשיבה, התקנות והפקודה אין מדובר בעניין   "חוקתי".

 

67. המבקש מעלה טענה נוספת, כי האגודה מסתירה עובדות מהותיות ביחס להתנהלות האסיפה הכללית והחלטות שהתקבלו במוסדות המשיבה בשנים האחרונות בקשר לנשיאה משותפת של חברים בהוצאות משפטיות הכרוכות בהגנה מפני תביעות שהוגשו כנגד חברי אגודה לרבות כנגד המבקש.  יודגש כי בגין חוב זה מקור הסכסוך.

 

68. המבקש עצמו מודה כי האסיפה הכללית דנה בעניין שמקורו נשוא הסכסוך שבעניינו, היינו האסיפה הכללית מצאה לנכון כי נשיאת ההוצאות המשפטיות שהוגשו נגד  האגודה הנה עניין פנימי וחלק מעסקיה של האגודה, בטענה זו שמעלה המבקש הוא מחזק את היריעה לכך כי מקור הסכסוך הוא "עניין פנימי" הנובע "מעסקי האגודה בין החברים" בהיותו ביסודו מחלוקת כספית.

 

69. השאלה היא, בסופו של דבר, שאלה של פרשנות לאור תקנון האגודה. ואין טענה, בפרשנות זו או אחרת כי האגודה חורגת ממטרות האגודה. הסכסוך דנן בין הצדדים הנו חוב כספי כפי שהוא מופיע בכרטיס החשבון של המבקש והמתנהל אצל המשיבה והינו בגדר "עניין פנימי" וכעניין של עסקי האגודה ובוודאי שאינו עניין "חוקתי". והמחלוקת הנה סירובו של המבקש לתשלום חובו הכספי. המבקש לא העלה טענה באשר לפעולה או הליך בלתי חוקי מצד האגודה החורג ממסגרת החוק.

 

70. לאחר עיון נראה לי, כי מן הראוי לא קבל את טענות המבקש ואינני סבור, כי הסכסוך הנדון הוא בגדר העניינים הקונסטיטוציוניים, גם לא מדובר בפעילות של המשיבה החורגת מהקבוע במסמכי היסוד שלה.

 

71. בית המשפט אמנם לא שלל את הקביעה כי תקנות האגודות השיתופיות (חברות), הן בעלות אופי קוגנטי וכי אין להתנות עליהן. אך הוא קבע כי אין בעובדה זו, כשלעצמה, כדי למנוע את בירורו של הסכסוך הנדון על ידי בוררות שכן:

 

הסכסוך בין הצדדים כאמור הוא בעיקרו כספי, לפיכך אינני רואה, אפוא, כל מניעה כי השאלות שבמחלוקת בין הצדדים תוכרענה בבוררות.

 

מסקנות וסיכום

 

72. המבקש טוען כי לאור הטענות שהועלו על ידי המשיבה לראשונה בתצהירה , הגיש המבקש ביום 22.12.02 בקשה לבורר לדחיית ו/או למחיקת התביעה על הסף שכן אין הסכסוך בתיק דנן נכלל בגדר הסכסוכים אשר יש להביאם לבירור במסגרת בוררות, שכן התברר למעשה כי אין מדובר ב" סכסוך הנוגע לעסקי האגודה" אלא בסכסוך בעניין " חוקתי".

 

73. באם חשב המבקש  כי כתב המינוי שהוצא לבורר בטעות יסודו מחמת חוסר סמכות, וכי המינוי נעדר כל תוקף בהעדר קשר למערכת היחסים שבינו לבין האגודה. אזי היה עליו לעלות טענה זו  בעוד מועד. ולא לבוא ולטעון בפני הבורר לדחיית ו/או למחיקת התביעה על הסף מהסיבה כי אין הסכסוך בתיק דנן נכלל בגדר הסכסוכים אשר יש להביאם לבירור במסגרת בוררות, וכי הוא חושב  כי אין מדובר ב" סכסוך הנוגע לעסקי האגודה" אלא בסכסוך בעניין " חוקתי" רק לאחר שראה  כי מסמכי המשיבה ותצהיריה אינם מוצאים חן בעינו.

 

74. מהחומר שבפני עולה כי המבקש ידע מלכתחילה את מהות התביעה, ואף היה בדיונים עם המשיבה נשוא התביעה, טרם הוגשה בקשה על ידי המשיבה להליך בוררות. והמבקש  אף ביוזמתו ביקש מספר פעמים מהמשיבה ללכת להליך בוררות שעל פי תקנון האגודה והפקודה תוך שהוא מדגיש כי זוהי זכותו. המבקש אף מחה כנגד רצון המשיבה ללכת לערכאות אחרות מאלה  שבפני הבורר וטען בפני המשיבה כי יש לשמור על זכותו למיצוי "הליכי בוררות בטרם פניה לערכאות" .

 

75. סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות מסמיך את האגודה לקבוע בתקנון שלה כללים ליישוב סכסוכים בינה לבין חבריה. האגודה מוסמכת לקבוע כי "הסכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה" יוכרעו בדרך של בוררות.

 

76. באופן עקרוני, אין בכוונת ההוראה בפקודה לצמצם את יכולת האגודה לקבוע בתקנונה את חובת הבוררות, מבחינת סוג הסכסוכים, מעבר לצמצום העולה מדיני הבוררות הכלליים. נמצא, כי המשמעות העיקרית של הוראת סעיף 52(1) לפקודה, היא להסמיך את האגודה לקבוע את חובת הבוררות בתקנון שלה.

 

77. לא ניתן להחיל את סעיף 5(ג) לחוק הבוררות, שכוחו יפה רק לסכסוכים על פי חוק הבוררות  על סעיף 52 (1) לפקודה, שכן סעיף 5(ג) חל רק על בוררות לפי חוק הבוררות ולא בבוררות סטטוטורית שבסעיף 52(2) לפקודה.

 

78. ראה סעיף 61 לפקודת הבוררות :

 

"פקודת הבוררות לא תחול על הליכים עפ"י סעיף 52(2).

 

79. לאור האמור לעיל סעיף 61 מצמצם ביותר את העניין "החוקתי" ולא כמו בחוק הבוררות שבו מספיק טעם מיוחד כדי שהסכסוך לא ידון בבוררות.

 

80.  על פי סעיף 52(2), רק עניין חוקתי מפורש לא ידון בבוררות על פי סעיף 52(2) ,וכמו כן אין להחיל את הנושא החוקתי על תביעות חוב ואין להפוך את העניין החוקתי לעניין של מה בכך , ובצורה זו לרוקן את נושא הבוררות לפי סעיף 52(2) מתוכן.

 

81. מן המפורסמות הוא, וכך גם נקבע בסעיף 52 , כי ניתן לברר בפני בורר "כל חוב או דרישת תשלום".

 

82. אין במקרה שלפנינו עניין "חוקתי" כדי להידמות לעניין ה"חוקתי" הנזכר ב רע"א 1139/99 - כפר מחולה נ' בית שאן חרוד - אגודה שיתופית שם נידונה הבוררות לפי סעיף 52(1) ולא על פי סעיף 52(2) כמו במקרה שלפנינו.

 

83. הסכסוך הנדון בפני אינו מעורר שאלות "חוקתיות", הוא אינו נוגע לתוקפן הנורמטיבי של הוראות בתקנון האגודה ואף אינו מעורר, שאלות בעלות השלכה ציבורית רחבה. מטעם זה  אינני מקבל את טענת המבקש.

 

84. המבקש לא טען ולא מחה מההתחלה כנגד מינוי הבורר על פי תקנון האגודה ועל פי סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופית (להלן - "הפקודה") ולא טען כנגד מינוי הבורר כי  יש לפסול את הבורר מחמת חוסר סמכות או בהעדר קשר למערכת היחסים שבינו לבין האגודה.

 

85. משראה המבקש כי ההליך אינו מתיישבת עם רצונו, בא וטוען כי יש לבטל את כל ההליכים וההחלטות שניתנו על ידי הבורר במסגרת הבוררות מחמת חוסר סמכות,  או בטענה כי הבוררות אינה מתקיימת לפי הפקודה וכי מקומו של הליך זה אינו בפני הבורר על פי סעיף 52(2) לפקודה.

 

86. דומה המבקש למי שמחזיק בחבל בשני קצותיו: מצד אחד טוען כי זכותו כחבר באגודה לשמור לעצמו את זכויותיו למצות הליכי בוררות בטרם פניה לערכאות, ואף טוען כנגד המשיבה כי אינו "מבין את רצון פנית המשיבה לערכאות, שכן הדבר מנוגד למערכת היחסים שבין חבר לאגודתו". ואולם משהחליט הבורר כפי שהחליט - מוצא המבקש לנכון להעלות את הטענה בדבר פגם במינויו של הבורר.

 

"בנסיבות אלה, ניתן לראות משום הסכמה של המבקש למינויו של הבורר על אף גם עם טוען המבקש לפגם שדבק במינויו, אם בכלל דבק פגם כזה":

(ע"א 660/70 תרזה פרנץ נגד ברוך ישראל, פד"י כה' (2) עמ' 72;). (פרופ' סמדר אוטולנגי, "בוררות דין ונוהל", מהדורה שלישית מורחבת, בעמ' 434.)

 

87. המבקש טען כי בנסיבות אלה יש לבטל , לדחות ולמחוק על הסף את ההחלטה שניתנה על ידי הבורר.

 

88. טענות המבקש באשר לעילה זו מוטב היה שלא היו נטענות כלל, ואני דוחה אותן מכל וכל.

 

89.      בנסיבות העניין שלפני לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהמבקש והמשיבים התדיינו ביניהם טרם החלו את הליך הבוררות בפני הבורר. וכי במסגרת הדיונים בין הצדדים המבקש הוא זה שדרש כי המחלוקת נשוא התביעה תובא להליכי הבוררות מכוח תקנון האגודה והפקודה. וכי הצדדים הסכימו למסור את הסכסוך שביניהם להכרעתו של הבורר על פי תקנון האגודה והפקודה.

 

90.      מכאן שמינויו הבורר הנו על פי רצון הצדדים, על פי תקנון האגודה,הפקודה ובסמכות.  ואיני מקבל את טענתו של המבקש לחוסר סמכות הבורר לדון  בנשוא התביעה   הנ"ל.

 

לפיכך ולאור האמור לעיל אני דוחה את טענות המבקש ומורה על המשך ההליך בפני הבורר.

 

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך של 2.000 ₪ שישאו רבית הצמדה מיום מתן החלטה זו ועד התשלום המלא בפועל.

 

 

ניתן היום 05.06.06               

אורי זליגמן, עו"ד