בית אריזה למיון ושיווק ביצי מאכל נכלל בהגדרה של שימוש חקלאי ויוקם במושב גבעת חן

בבית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים בפני כב' השופטת זהבה בוסתן. עת"מ 53296-06-11 אל על אגודה שיתופית חקלאית ברמות השבים בע"מ נ' ועדת הערר המחוזית – מחוז מרכז ואח'; עת"מ 8902-08-11 הועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון נ' ועדת הערר המחוזית – מחוז מרכז ואח'
הרקע

אל על אגודה שיתופית חקלאית ברמות השבים בע"מ, עוסקת בפעילויות שונות בענף הלול, והיא מפעילה בית אריזה למיון ושיווק של ביצי מאכל ברמות השבים. בנוסף, האגודה הינה בעלת מקרקעין במושב גבעת חן עליהם קיימים מבני חממה, ובשלב כלשהו היא ביקשה להעתיק את בית האריזה לגבעת חן והגישה את בקשת ההיתר לועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון.

עם הגשת הבקשה, פנו לועדה המקומית, אביחי וקרן סטולרו, המתגוררים בסמוך למקרקרעין בגבעת חן, וביקשו להישמע בפניה קודם לקבלת ההחלטה, שכן לטענתם, מדובר בבקשה ל"שימוש חורג מהיתר" המצריכה הליכי פרסום והתנגדויות. סטולרו טענו, כי השימוש המבוקש איננו "שימוש חקלאי" אלא שימוש למפעל תעשיה שאינו תואם את הוראות תב"ע שד/3/90 הרלוונטית, וכי השימוש המבוקש יהווה מקור למטרדים. מנגד, טענה האגודה, כי מדובר בהיתר תואם תוכנית ולסטולרו אין זכות להתנגד לבקשה.

בפברואר 2011, לאחר שהשיבה לסטולרו כי מדובר בבקשה תואמת תוכנית, שאין חובה לפרסמה להתנגדויות, אישרה הועדה המקומית את הבקשה להיתר.

סטולרו עררו על ההחלטה, וביוני 2011, נתקבלה החלטת ועדת הערר המחוזית מחוז מרכז. ועדת הערר המחוזית אמנם קבעה, כי השימוש המבוקש על ידי האגודה אינו שימוש חורג מהיתר, וכי אכן אין זכות קנויה להתנגד להיתר התואם תוכנית גם אם על אותם מקרקעין נעשה בשעתו שימוש אחר, דא עקא שבמקרה דנן השימוש המבוקש אינו תואם את התוכנית.

על פי ועדת הערר המחוזית, התוכנית מפרטת מהם השימושים המותרים לחקלאות, ומתירה הקמת מבנים להחזקת בעלי חיים, בתי צל או חממות, אך בתי אריזה או מחסנים חקלאיים אינם נכללים בגדר השימושים המפורטים כשימושים מותרים.

על החלטתה של ועדת הערר המחוזית הוגשו עתירותיהן של האגודה ושל הועדה המקומית.

ראשית טענו העותרות, כי מרגע שדחתה ועדת הערר המחוזית את הטענות בדבר "שימוש חורג מהיתר", היה עליה לדחות את הערר כולו, שכן היא לא הייתה מוסמכת לדון ולקבוע אם ההיתר תואם תוכנית על ידי מתן פרשנות משלה לתוכנית החלה. מה עוד, שקביעה שכזו לא נטענתה בפני ועדת הערר המחוזית כלל על ידי סטלרו, כך שממילא לא יכלו העותרות להתגונן בפניה.

עוד טענו העותרות, כי אין בסיס לפרשנות שהעניקה ועדת הערר המחוזית לתוכנית, שכן פרשנות זו איננה מתיישבת עם לשון התוכנית, עם המצב בשטח, עם תכלית התוכנית ועם ההרמוניה החקיקתית. ביתר פירוט, טענו העותרות, כי ועדת הערר המחוזית לא התחקתה אחר מטרת התוכנית באופן המגשים את תכליתה והתעלמה מהעובדה שעסקינן בתוכנית ישנה שנדרש ליצוק לתוכה תוכן עדכני.

מנגד טענו סטולרו וועדת הערר המחוזית, כי בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על החלטת ועדת הערר המחוזית, אלא כבית משפט הבוחן את ההחלטה בראי המשפט המינהלי, ועל כן הוא אינו מחליף את שיקול דעתה של ועדת הערר המחוזית בשיקול דעתו ואינו נדרש לבדיקת העובדות והשיקולים התכנוניים. ובמקרה דנן, כך לפי המשיבים, הפעילה ועדת הערר את סמכותה דין, בתום לב ובמסגרת מתחם הסבירות הראוי והיא אינה נגוע בפגם המצדיק התערבות.

 
דיון והכרעה

בתחילה דן בית המשפט בשאלת היקף סמכותה של ועדת הערר המחוזית – שאלה זו טרם הוכרעה על ידי בית המשפט העליון, ופסיקת בתי המשפט המחוזיים בעניין זה אינה אחידה.

בית המשפט סבר, כי בסמכות ועדת הערר המחוזית, בהיותה מוסד תכנוני רחב היקף, לדון ולהחליט בסוגיות הנתונות להכרעת הועדה המקומית, ומשהוגש ערר על החלטת הועדה המקומית אין ועדת הערר המחוזית מוגבלת לבחינת חוקיות וסבירות ההחלטה בלבד. לאור זאת, דחה בית המשפט את הטענה שהחלטת ועדת הערר המחוזית ניתנה בחוסר סמכות.

מכאן עבר בית המשפט לבחון את פרשנות התוכנית החלה – מחד, טענה ועדת הערר המחוזית כי בעניינו, אין התוכנית מפנה באופן גורף לתוספת הראשונה של חוק התכנון והבניה אלא קובעת מטרות ספציפיות על פי היעדים הקבועים בה, ובית אריזה לביצים אינו נכנס לגדר אף לא אחד מהשימושים. מאידך, טענו העותרות כי אין בסיס לפרשנות שהעניקה ועדת הערר לתוכנית.

בית המשפט סבר בעניין זה, כי העותרות צודקות ויש לדחות את הפרשנות אותה העניקה ועדת הערר לתוכנית. לפי בית המשפט, הפרשנות הראויה לתוכנית היא, כי כל שימוש חקלאי יהיה מותר בכפוף לתנאים ולהגבלות המופיעים בסעיף 24 לתוכנית, וכל מה שלא נאסר והוא בבחינת שימוש חקלאי יהיה מותר. לאור זאת, קבע בית המשפט, כי על פי התוכנית ניתן לעשות שימוש במקרקעין לצורכי חקלאות ולהקים מבני משק לשימוש חקלאי כלשהו, בכפוף לתנאים ולהגבלות המנויים בתוכנית.

כל שנותר לבחון הוא האם בית אריזה למיון ושיווק ביצי מאכל נכנס להגדרה של שימוש חקלאי – בית המשפט הבהיר, כי יש לפרש תוכנית כשם שמפרשים דין, דהיינו, לא רק על פי פרשנות מילונית צרה, אלא על פי תכלית החיקוק תוך שמירה על הרמוניה חקיקתית.

שינוי העיתים וההתקדמות הטכנולוגית נותנת אותותיה גם בחקלאות ושיטות חדשות תופסות את מקומן של השיטות הישנות, כך שהחקלאות היום מתועשת ברובה אך אין בכך כדי לשנות את אופי ומהות העיסוק. לאור זאת, יש לקבוע, כי השימוש המבוקש על ידי האגודה הוא שימוש חקלאי המותר על פי התוכנית.

בשולי החלטתה ציינה ועדת הערר המחוזית כי מבחינה תכנונית בקשת האגודה בעייתית וספק אם נכון למקם את המתקן המבוקש במיקום המבוקש, כך שאם תחליט הועדה המקומית לקדם תכנון כזה עליה לקבל חוות דעת סביבתית ותחבורתית מתאימות. לאור זאת, יוחזר הדיון לועדה המקומית על מנת שתיתן את דעתה לנושאים הסביבתיים והתחבורתיים ותקבע תנאים בעניינים אלה, ככל שנחוץ.

סיכום

בית המשפט קיבל את העתירות, ביטל את החלטת ועדת הערר המחוזית, והחזיר הדיון לועדה המקומית על מנת שתשקול אם יש מקום להתנות תנאים נוספים לעניין הנושאים הסביבתיים והתחבורתיים. ועדת הערר וסטולרו יישלמו כל אחד שכ"ט לאגודה בסך של 15,000 שקלים חדשים.

 
ניתן ב- י"ד אייר תשע"ב, 06 במאי 2012, בהעדר הצדדים.

לערך מושב גבעת חן בויקיפדיה

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: