בית הדין הארצי לעבודה קבע כי בין החבר לבין הקיבוץ המתחדש לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד, ולכן חבר העוזב קיבוץ איננו זכאי לדמי אבטלה
אסתר היתה חברת קיבוץ אפיקים במשך למעלה מ-40 שנה, במהלכם מילאה מספר תפקידים במסגרת הקיבוץ, כאשר עבודתה האחרונה היתה מזכירה במפעל צחמ' אפיקים הנמצא בבעלות הקיבוץ.
בשנת 2004 החליט הקיבוץ על מעבר ממודל של "קיבוץ שיתופי מסורתי" למודל "רשת ביטחון", אשר יש בו גם סממנים של "קיבוץ מתחדש", כגון שמירה על סל שירותים משותפים ועל ערבות הדדית, אף הרבה מעבר למה שרשם האגודות השיתופיות חייב על פי התקנות החדשות לגבי "קיבוץ מתחדש".
בשנת 2006 עזבה אסתר את המפעל והקיבוץ ולכן שולמו לה פיצויי עזיבה. אולם, אסתר דרשה כי ישולמו לה אף דמי אבטלה ע"י המוסד לביטוח לאומי, אך המוסד סרב מכיוון שלטענתו לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין אסתר לקיבוץ ולכן אין היא זכאית לדמי אבטלה.
אסתר פנתה לבית הדין האזורי לעבודה אשר פסק בשנת 2008 כי בין אסתר לקיבוץ התקיימו יחסי עובד-מעביד ואי תשלום דמי ביטוח של הקיבוץ עבור אסתר אינו יכול לפגוע בזכותה הסוציאלית לדמי אבטלה. בעקבות פסיקה זו, ערער המוסד לבית הדין הארצי לעבודה ומכאן הדיון שלפנינו.
לטענת המוסד, יש להפוך את החלטת בית הדין האזורי, שהרי הן קודם השינוי והן לאחריו לא חלים בין הקיבוץ לחבריו יחסי עובד-מעביד, וההוכחה לכך הינה ההתייחסות הנפרדת אשר מעניק חוק הביטוח הלאומי לחברי הקיבוץ. המוסד מדגיש, כי הערבות ההדדית לה מחויב הקיבוץ "מייתרת" את הצורך בכיסוי הביטוחי שמעניק פרק ביטוח אבטלה שבחוק, ומהטעם הזה פטורים גם חבריו מתשלום דמי ביטוח.
בנוסף, סבור המוסד, כי אסתר לא בוטחה בביטוח אבטלה ע"י הקיבוץ, ולכן אין עליו חובה לשלם דמי אבטלה.
מנגד, סבורה אסתר, כי יש להשאיר את קביעת בית הדין האזורי על כנה, שהרי הקיבוץ עבר שינויים באורחות חייו עד כי יש לראותו כאגודה שיתופית רגילה החייבת בתשלום דמי ביטוח אבטלה בעד חבריה, ומשקמה חבות לתשלום דמי ביטוח - לא יכולה להיפגע זכאותה לתשלום דמי אבטלה, אף במקרה בו לא שולמו דמי הביטוח ע"י הקיבוץ.
דיון והכרעה
ראשית, מבהיר בית הדין, כי הקיבוץ כאגודה שיתופית הינו תאגיד אשר חבריו מעסיקים את עצמם, וכשם שאין יחסי עובד-מעביד בין אגודה שיתופית לבין חבריה העובדים בה מכוח חברותם באגודתם, כך אין יחסי עובד-מעביד בין הקיבוץ לבין חבריו. בקביעתו זו, מתבסס בית הדין על דברי ביהמ"ש העליון בעבר, לפיהם חבר אגודה נחשב כעובד באגודה משום חברותו בה, וכן הוא נחשב חבר אגודה משום שהוא עובד בה, ומכאן משמע, כי עבודתו וחברותו של חבר האגודה הולכות בצוותא. בית הדין מוסיף ואומר כי ביהמ"ש העליון קבע כי עבודה זו אינה מקנה סטטוס של עובד אלא במקרה בו עבודתו של חבר האגודה לא נובעת מעצם חברותו באגודה.
כמו כן, מסביר בית הדין, כי משפט דיני העבודה והבטחון הסוציאלי חייבים להיות שלובים זה בזה כיוון שהם משלימים זה את זה. בית הדין מדגיש, כי הקיבוץ הינו סוג מיוחד של אגודה שיתופית, המאופיינת בארגון ייחודי של חיי קהילה משותפים של אנשים שהחליטו לקשור ביניהם גורל חיים ולחיות יחדיו, בדומה לבני זוג. כדי לקיים את צורת החיים המיוחדת הזו, חב חבר הקיבוץ מכוח חברותו בקיבוץ לעבוד ולתרום מכוחו לקיבוץ באופן שאין להפריד בין החברות בקיבוץ לעבודה בו. לפיכך, פוסק בית הדין, כי עצם עבודת חבר הקיבוץ מתוקף חברותו בקיבוץ אינה מקנה לו מעמד של "עובד" בקיבוץ.
בית הדין, מוסיף ואומר, כי הואיל והוויית החיים הקיבוציים משתרעת מעבר למסגרת עבודתו של חבר הקיבוץ בקיבוץ, הוגבלה פעילותו של חבר הקיבוץ לגבי היותו "עובד" על פי חוק הביטוח הלאומי, אך ורק למסגרת עבודתו בקיבוץ.
בהמשך, דן בית הדין האם זכאי חבר הקיבוץ לדמי אבטלה וקובע, כי היות והחוק החריג את חבר הקיבוץ מדין ה"עובד" לענין ביטוח אבטלה, יש לעשות חלוקה בין מי שפטור מתשלום דמי ביטוח לבין מי שחייב אך לא משלם, שהרי הפטור אינו זכאי לגמלה. בית הדין מציין, כי חוק הביטוח הלאומי פטר עד כה את הקיבוץ מתשלום דמי ביטוח אבטלה עבור חבריו העובדים בקיבוץ, וזאת בעקבות טיב הקיבוץ הדואג לתעסוקת חבריו, ובהתאם לתכלית תשלום דמי אבטלה – מתן אפשרות מחיה לעובד שבעל כורחו נפסק מקור הכנסתו, וזאת עד שימצא לו מקום עבודה חדש. לפיכך נקבע, כי חבר קיבוץ אינו מבוטח במסגרת ביטוח אבטלה והקיבוץ אינו חייב בתשלום דמי ביטוח אבטלה בעדו, וממילא משמע כי חבר קיבוץ אינו זכאי לדמי אבטלה.
בית הדין מוסיף ומדגיש, כי עבודתה של אסתר במפעל הקיבוץ ראויה להיחשב כאילו היא עבדה באחד מענפי הקיבוץ אף לאחר המעבר למודל "רשת ביטחון", שהרי המפעל המשיך להעביר את שווי תמורת עבודת החברים לקיבוץ וממנו נוכו הניכויים הקיבוציים לרבות ל"רשת הביטחון", ולכן אף את תקופה זו אין להחשיב כיחסי עובד-מעביד.
לבסוף, עוסק בית הדין בשאלת חבותו של הקיבוץ בתשלום דמי הביטוח עבור חבריו נוכח שינוי מעבר הקיבוץ למודל "רשת בטחון", ופוסק כי היות ועקרון הערבות ההדדית ושירותים משותפים נשאר אף לאחר השינוי, והקיבוץ דאג אף לחבריו המובטלים בדרך דומה לדרך בה נהג לפני המעבר למודל החדש, הרי שאף כאן אין הקיבוץ חב בתשלום דמי ביטוח אבטלה עבור חבריו, וודאי כאשר אסתר עזבה את מקום עבודתה ולא פוטרה, ולכן נקבע כי אין אסתר זכאית לתשלום דמי אבטלה.
בית הדין מסכם ואומר כי עקרונות העבודה העצמית, שוויון וערבות הדדית עליהן מושתת הקיבוץ המסורתי, קיימות גם בקיבוץ המתחדש, ולכן הטעמים שנמנו לאי היות חבר קיבוץ כעובד לעניין דמי אבטלה ולאי חיוב "הקיבוץ המסורתי" בתשלום דמי ביטוח אבטלה בעד חבריו - תקפים גם ביחס ל"קיבוץ המתחדש", וזאת כל עוד לא הוכח כי בפועל תמונת המצב העובדתית שונה.
בית הדין מקבל את ערעורו של המוסד לביטוח לאומי ופוסק, כי אף בקיבוץ המתחדש אין מוגדרים יחסי החבר והקיבוץ כיחסי עובד-מעביד, והיות והקיבוץ פטור מתשלום דמי ביטוח אבטלה עבור החבר - אין החבר זכאי לקבלת דמי אבטלה מהמוסד.
בנוסף, לא פוסק בית הדין תשלום הוצאות משפט על אף אחד מהצדדים.
ניתן ב- ד' תמוז התשע"ג, 12 יוני 2013.
