בית המשפט הורה למשפחה לסלק ידה ממקרקעין אליהם פלשה

העובדות הרלוונטיות:

מדובר בתובענה לסילוק יד ממקרקעין.

מושב סגולה, מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "מושב סגולה"), תובע מהנתבעים (להלן:"משפחת בלשר"), חברי המושב, לסלק ידם מחלקות המצויות במושב סגולה (להלן: "החלקות"), בטענה כי משפחת בלשר פלשה אליהן, והניחה על הקרקע קראוון למגורים.

מושב סגולה רשום כבעל הזכויות בחלקות מכח חוזה משבצת דו צדדי בינה לבין מינהל מקרקעי ישראל.

טענות מושב סגולה:

תקן נחלה במושב סגולה הוא כ-45 דונם, ואילו משפחת בלשר מחזיקה כיום ברשות ובהסכמת מושב סגולה ב-68 דונם, כך שלא ניתן לומר כי משפחת בלשר מופלת לרעה ביחס לחברים אחרים במושב.

בשנים 1975-1980 וכן במהלך שנות ה-90, השתמשה משפחת בלשר בחלקות שימוש חקלאי מועט.

החל משנת 1995 לא השתמשה משפחת בלשר בחלקות כלל.

בשנת 2001 ניסתה משפחת בלשר לפלוש לחלקות, והציבה שם שלדי מכוניות. כתגובה מושב סגולה שלח להם מכתב בו דרש המושב את פינוי שלדי המכוניות. משפחת בלשר נענתה למכתב ופינתה את השלדים.

בתחילת נובמבר 2005 פלשה משפחת בלשר פעם נוספת לחלקות והחלה בעבודות ליישור שטח הפלישה, כל זאת ללא קבלת אישור מגורם מוסמך במושב סגולה.

כתגובה שלח מושב סגולה מכתב התראה, אך משפחת בלשר לא פינתה את הקרקע ואף הניחה בשטח הפלישה קרוואן למגורים.

מושב סגולה מדגיש וטוען כי מעולם לא הותר למשפחת בלשר לספח את החלקות לנחלתם.

טענות משפחת בלשר:

אילן בלשר טוען כי רכש את המשק בשנת 1963.

במושב סגולה בוצעה לפני מספר שנים חלוקה של שטחים, כך שלכל חבר מושב יהיו לפחות 60 דונם אדמה, ולחברים אשר החזיקו בחלקה קטנה יותר, הועברה יתרת קרקע.

הואיל וסך כל שטח המשק של משפחת בלשר הגיע ל-50 דונם בלבד, הועברו להם על ידי מושב סגולה שטח נוסף של כ-10 דונם, כך שהשטח הכולל של המשק של משפחת בלשר מגיע היום לכשישים דונם.

לטענת זיו בלשר, הבן, החלקות הן ברשות ובחזקת הוריו, אשר גידלו בחלקות פרחים וירקות, וכן הקימו עליהן משתלה. כמו כן, זיו בלשר אישר כי הניח שלדי מכוניות בחלקות, וכי פינה אותם לאור דרישת מושב סגולה.

כבוד סגנית הנשיא השופטת טלי חיימוביץ פסקה:  

נחלת משפחת בלשר היא בהיקף של מעל 60 דונם, העולה על תקן נחלה, ללא החלקות שבמחלוקת.

משפחת בלשר לא הביאה כל ראיה בדבר זכותם בחלקות, לא הציגה את חוזה המכר במסגרתו הועברה אליה הנחלה.

משפחת בלשר לא הציגה כל ראיה לפיה מינהל מקרקעי ישראל ו\או המושב הסכימו להחזקתה בחלקות, וזאת בניגוד להסכם המשבצת, לפיו לא ניתן למסור חלקים מהמשבצת ללא רשות בכתב מהמנהל.

משפחת בלשר גם לא טרחה כלל לבקש ממינהל מקרקעי ישראל מסמכים אחרים שיכולים היו לסייע להגנתם.

השופטת אף פסקה כי אי הצגת ראיות מהותיות, אשר יכולות היו להיות בידי משפחת בלשר במאמץ מזערי, מרמז על כך שראיות אלה עלולות לפעול נגדם, ומחליש את גרסתם.

לעניין טענת ההתיישנות, פסקה השופטת כי, משפחת בלשר לא הרימה את נטל ההוכחה, ולא ציינה את השימושים שעשתה בחלקות. כל טענותיהם הם כי באופן כללי כי החזיקו בחלקות הללו. זאת ועוד הודה זיו בלשר כי מאז שנת 1990, לא נעשה בחלקות שום שימוש, כך שאין לדבר על רצף של החזקה.

לאור האמור לעיל, הוכיחה משפחת בלשר כי השתמשה בחלקות במהלך 10 שנים, עד שנת 1990, לפני כמעט 20 שנה, ועל כן אין לדבר כלל על חזקה, או על התיישנות על בסיס חזקה.

לסיכומו של עניין, פסקה השופטת כי, מאחר ומושב סגולה הוכיח כי החלקות אינן חלק מנחלתה של משפחת בלשר, ומשפחת בלשר לא הצליחה להוכיח ההפך, על משפחת בלשר לסלק ידם מהחלקות.

השופטת אף פסקה כי משפחת בלשר תשא בהוצאות המשפטיות של מושב סגולה, וכן בשכ"ט עו"ד בסך 18,000 ש"ח בצרוף מע"מ כחוק.

 ניתן ביום 13/08/2008