בית המשפט הצדיק את סירוב המועצה האזורית מטה אשר לאפשר לקטין לעבור מגן טרום חובה לגן חובה
בשנת 2011 למד קטין הסובל מבעיות היגוי ודיבור, בגן טרום חובה והוא שובץ להמשך לימודים באותו גן גם לשנת 2012. אולם, מספר ימים לאחר תחילת שנת הלימודים סירבו הורי הקטין לשלוח אותו לגן ודרשו ממועצה אזורית מטה אשר להעבירו לגן אחר בו לומדת אחותו, זאת מכיוון שלטענת ההורים אירעה החמרה בהתנהגות הילד במהלך הימים בהם שהה בגן.
המועצה מצידה מסרבת להעביר את הילד לגן אחר לאחר תחילת שנת הלימודים, כשבנוסף היא סבורה כי העברת הקטין לגן אחר לא ייטיב עם מצבו ולכן היא דבקה בהחלטתה להשאירו בגן בו למד.
בית המשפט סבר כי דין העתירה להידחות ולו רק מכיון שהעותרים מתגוררים ביישוב אשר לא מפורט בחוק כיישוב עליו חל חוק חינוך חובה. יחד עם זאת, התייחס בית המשפט אל גופו של עניין וקבע
כי לרשות החינוך המקומית מוקנה בחוק שיקול דעת רחב ביותר, והיקף התערבותו של בימ"ש לעניינים מנהליים בשיקול דעתם המקצועית הוא מוגבל ומוגדר, וזאת מכיוון שתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי נותנות להורים את האפשרות להביע עמדה אך ורק לגבי סוג החינוך (ממלכתי או ממלכתי דתי), וזהותו של המוסד החינוכי הספציפי נעשית ע"י רשות החינוך המקומית.
למעשה, בית המשפט קיבל את גישת המועצה, וציין כי היא פעלה במקצועיות ובסבירות, שקלה את השיקולים הראויים, ולא נמצא פגם כלשהו בהחלטתה להשאיר את הקטין ללמוד בגן. לשם המחשת מקצועיותה של המועצה ציין בית המשפט את הפגישה שנערכה בתחילת שנת הלימודים, ובה אם הקטין ביקשה להשאיר את בנה בגן טרום חובה. על אף זאת, לאחר זמן מה טענו ההורים שילדם מסרב ללכת לגן, ולאחר שלושה ימי לימודים הוציאו ההורים את הקטין מהגן ורצו שיצטרף לגן חובה בו לומדת אחותו. הפסיכולוגית הבהירה להורים שמכיוון שהסביבה החינוכית מוכרת לקטין כדאי לקטין להשאירו בגן בו למד לשנה נוספת. בנוסף, בשלושת הימים בהם הגיע הקטין לגן והיה תחת עינן של הגננת והפסיכולוגית, נקבע על ידן כי "אמנם היו קשיי פרידה מההורים בבוקר, אך בהמשך היום...היה משולב בגן ונצפה משחק בפינות הגן השונות ללא גילוי קשיים חריגים".
עוד הוסיף בית המשפט כי המועצה הציעה להורים שתהליך קליטת הילד יהיה הדרגתי, וייעשה בתיאום עם הפסיכולוגית של הגן, אך ההורים סרבו לכך. לא זו אף זו, הפסיכותרפיסט עימו נפגש הקטין המליץ להוריו לא לגרום לשינוי ולזעזועים מיותרים, וכי לדעתו שינוי הגן גרם לקטין תהליך של רגרסיה.
לעומת כל זאת, עתירת ההורים אינה מבוססת על חוות דעת מקצועית הסותרת את קביעות המועצה, ועל כן, טובת הקטין מטה את הכף לפסיקה בהתאם לעמדת הגורמים המקצועיים של המועצה.
לסיום מעיר בית המשפט כי נקבע בתקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי שיש להסדיר את הרישום לגנים כחצי שנה לפני תחילת שנת הלימודים וניתן להגיש ערר על שיבוץ הילד תוך 7 ימים מהיום בו נודע על השיבוץ. במקרה זה, ההורים ביקשו כי הקטין ילמד בגן בו למד והוא אכן התייצב שם בתחילת שנת הלימודים, ולכן אין הצדקה לקבל ערעור על שיבוץ כחודש לאחר תחילת השנה.
בית המשפט לא מצא מקום להתערבות בשיקול דעתה של המועצה אשר החליטה להשאיר את הילד בגן טרום חובה ולא להעבירו לגן חובה, ולכן חייב בית המשפט את העותרים בשכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪.
