בית המשפט פסק כי המשק במושב ברכיה יתחלק בין מי שקיבלוֹ במתנה לבין מי שקיבלוֹ מכח צוואה
מזיג ומתוקה עזיזי ז"ל היו בעלי משק במושב ברכיה, בו מתאפשרת העברת זכויות "בר רשות" בדרך של הסכם משבצת, המחייבת הסכמה של רשות מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית לארץ ישראל.
בשנת 1996 חתם הזוג עזיזי על תצהיר, לפיו הם מעבירים את זכויותיהם במשק, ללא תמורה, למר חדד. בשנת 2005, מספר שבועות לאחר מותה של גב' עזיזי, חתם מר עזיזי על מכתב, לפיו הוא מעביר את זכויות בן ממשיך במושב למר חדד, ואף חתם על ייפוי כח בלתי חוזר, אשר הסמיך עו"ד לביצוע העברת הזכויות במשק לחדד. כעבור מספר ימים, ערך מר עזיזי פגישה עם שני נציגים של ועד המושב, בה הוא אישר את העברת הזכויות לחדד, והדגיש בפני נציגי הועד כי ההעברה תבוצע רק בתנאי שתהיה לאחר מותו. כחודשיים לאחר מכן, ביקש מר עזיזי לחזור בו מהתצהיר ומייפוי הכח שחתם, באמתלה כי הינו אדם חולה ולא מרוצה מהיחס של מר חדד אליו. במסמך ביטול ייפוי הכח צוין, כי לא זכור למר עזיזי כי הוא או אשתו העניקו למר חדד את זכויותיהם במושב, ובמידה וכן, תהיה הענקה זו מבוטלת. לאחר כשנה, ערך מר עזיזי צוואה, לפיה כל זכויותיו במשק יועברו לידי חוה כהן, שכנתו במושב.
בעקבות מסכת עובדתית זו, פנה הזוג חדד לבית המשפט בדרישה לקבלת זכויותיהם אשר הוענקו להם במתנה מהזוג עזיזי בשנת 1996.
בית המשפט המחוזי פסק, כי הזכויות במשק עברו לחדד, וכי חתימתו של מר עזיזי על ייפוי-הכח הבלתי-חוזר היא בחזקת ויתור על זכותו לחזור בו מההתחייבות לפי חוק המתנה, ועל כן ההתחייבות הפכה לבלתי-הדירה והיא גוברת על הוראת הצוואה שנערכה מאוחר יותר לטובת המערערת.
חוה כהן, יורשת המנוח, טוענת כי ביהמ"ש המחוזי טעה במסקנתו, שכן הזכויות במשק שייכות לעזבון ולא לחדד. כמו כן, טוענת חוה, כי התנאי של ההתחייבות, לפיו יש צורך בקבלת ההסכמות של הרשות והסוכנות, מתקיים רק לאחר מותה של גב' עזיזי, ומשכך יש לראות במתנה כ"מתנה מחמת מיתה" האסורה לפי חוק.
תחילה, קובע בית המשפט כי תצהיר המתנה הינו למעשה התחייבות להעניק מתנה, מכיוון שהזכויות במשק לא יכולות לעבור עד לקבלת הסכמת רשות מקרקעי ישראל והסוכנות, ובני הזוג עזיזי התחייבו למסור את חלקיהם במשק במתנה בכפוף לקיום התנאי הנ"ל. בהמשך לכך, מציין ביהמ"ש, חזר בו מר עזיזי מן ההתחייבות האמורה, חזרה חוקית היות ומדובר בהתחייבות על תנאי, ועל כן חוזה המתנה איננו מעביר אוטומטית את מושא המתנה לידי המקבל. בית המשפט ציין, כי בהתאם לחוק, רשאי המתחייב לתת מתנה לחזור בו במידה והיתה החזרה מוצדקת עקב התנהגות מחפירה של המקבל. במקרה דנן, חשש מר עזיזי כי במידה וחדד יקבל את המשק לפני מותו הוא יאלץ לצאת מביתו לפני מותו, ולכן חזרתו מההתחייבות לתת מתנה מוצדקת, וכתוצאה מכך נפסק כי 50% מהמשק, חלקו של מר עזיזי, יתקבלו בירושה אצל חוה כהן, היורשת, מכח הצוואה.
מאידך, גב' עזיזי לא חזרה בה מעולם מההתחייבות, שכן מעולם לא נטען כי קויים יחס מחפיר של חדד אליה, ולכן התצהיר ממשיך להיות רלוונטי לגביה גם לאחר מותה, והיות והרשות והסוכנות לא מתנגדות להעברת הזכויות, הרי שהתקיים כאן התנאי לו היתה ההתחייבות כפופה, ומשכך, מחצית מהזכויות במשק, השייכות לגב' עזיזי, עוברות לחדד, מכח המתנה שהעניק לו הזוג.
לבסוף, דוחה ביהמ"ש את טענתה של חוה, לפיה מדובר כאן במתנה מחמת מיתה האסורה לפי חוק, שכן לדעת בית המשפט, מתנה מחמת מיתה זו מתנה המוענקת רק לאחר מות הנותן, אולם במקרה שלנו, התנאי שבו הותנתה המתנה יכל להשתכלל גם לפני מותה של גב' עזיזי.
בית המשפט מקבל את הערעור בחלקו ופוסק, כי הזכויות של מר עזיזי יועברו לחוה היורשת והזכויות של גב' עזיזי יועברו לחדד. בית המשפט ציין, כי הוא ממליץ למכור את המשק ע"מ שהשניים יוכלו להתחלק בכסף בצורה שווה והוגנת.
לא נפסקו הוצאות.
ניתן ב- י' באלול התשע"ב, 28.8.2012.
