בית המשפט פסק כי חברת מנגל סיידר הגליל תוכל להמשיך לפעול במתחם ביג שהוקם בסמוך לקריית שמונה, וזאת בהתאם להסכם הפשרה שערכה מנגל עם העירייה ועם חברת אדריאל
במהלך חודש אפריל 2006 קיבלה חברת מנגל סיידר הגליל היתר בנייה בתנאים מהועדה המקומית לתכנון ובניה גליל עליון (להלן: "הוועדה"), לצורך הקמת מתחם ביג בסמוך לכניסה הדרומית לקריית שמונה. חברת אדריאל ישראל, בעלת קניון 8 אשר במרכז קריית שמונה, הגישה, יחד עם עיריית קרית שמונה, עתירה כנגד החלטה זו, אולם בית המשפט דחה את התביעה. אדריאל הגישה ערעור על הדחייה לבית המשפט העליון אשר קיבל את הערעור וקבע, כי לא ניתן להקים מרכז מסחרי על המקרקעין המיועדים, אולם פסק דין זה ניתן לאחר שמנגל החלה כבר בבניית המתחם והשקיעה השקעה ניכרת בכך. בית המשפט העליון קבע כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי ע"מ שזה ידון בבטלות היחסית ותוצאותיה במקרה זה.
בהמשך להליך זה, נשלחו הצדדים להליך גישור בו נקבע כי מנגל תנצל חלק מהיקף השטח שהותר לה לבנייה ולא כולו, וזאת עד לאישור התכנית בענין, בכפוף להתקיימות של מספר תנאים, בשנים הקרובות.
חברת התנור תאגיד מים וביוב, אשר בקשתה להיות צד להליך בהיותה סמוכה למתחם ביג נדחתה, הגישה בקשה למתן צו מניעה האוסר, בין היתר, שימוש מסחרי של מנגל במתחם הבנוי, שכן התנור סבורה כי הסכם הפשרה מאפשר למנגל לפעול תוך רמיסה והתעלמות בוטה מן החוק, כאשר היא מוסיפה לפעול על אף שנקבע כי הבנייה שביצעה היתה ללא היתר, שכן ביהמ"ש העליון ביטל את ההיתר. לכן, תובעת התנור צו מניעה האוסר, בין היתר, שימוש מסחרי של מנגל במתחם הבנוי.
הועדה סבורה מנגד, כי יש לדחות את הטענה היות ולא הוכחה ע"י התנור אי סבירות אשר יצדיק התערבות משפטית בהחלטה מנהלית וכי תנור לא מפרשת כהלכה את פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר השיב את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שזה ידון בבטלות היחסית ותוצאותיה.
בית המשפט קבע כי דין העתירה להידחות ולו רק עקב אי עמידתה של התנור בדרישות הפרוצדוראליות כגון שיהוי קיצוני בהגשת העתירה. בנוסף, פסק בית המשפט כי אף גוף העתירה דינו להידחות, שהרי ביהמ"ש העליון אמנם קבע כי היתר הבנייה מכוחו נבנה המתחם אינו חוקי אך לא ביטל אותו, אלא השיב את ההליכים לבית המשפט המחוזי בכדי לבדוק את הבטלות היחסית ותוצואותיה. שהרי, חשוב לציין, כי הגישור אליו נשלחו הצדדים, אשר קבע כי יהיה היקף שטח מסוים בו יפעל המתחם, קיבל תוקף של פסק דין, ובכך למעשה נשאר ההיתר על כנו, בכפוף למילוי התנאים העתידיים. בענין זה, מדגיש ביהמ"ש, כי הוא נזהר מלהתערב בשיקול הדעת המינהלי כל זמן שזה נופל לגדר מתחם הסבירות. על מנת לזכות בהתערבות בהחלטה המנהלית על העותר להוכיח כי שיקול הדעת לוקה בפגם של שיקולים זרים או כל פגם אחר הגורם לפסילת שיקול דעת מנהלי. לפיכך, פסק ביהמ"ש, כי היות ולא מצא אי סבירות בקביעת בית המשפט או בהסכם הגישור, אין להתערב בהחלטה המנהלית אשר התירה שימוש במבנה במרחב שטח מסוים.
בנוסף, צייין בית המשפט, כי העתירה הראשונה קיבלה את אישור היועמ"ש לממשלה, לפיה ניתן לפתוח את מתחם ביג כהסדר ביניים, במהלכו יהיה על הצדדים לעמוד בתנאים מוסכמים וביניהם הליכי תכנון שונים, ומשהם עומדים בתנאים אלו – אל לבית המשפט להתערב בזה.
ביהמ"ש דוחה את העתירה, וקובע כי לא ינתן צו מניעה המגביל את השימוש במתחם ביג, ופוסק כי התנור תשלם הוצאות משפט בסך 30,000 ₪.
ניתן ב- י"ח אלול התשע"ב, 05,09.2012
