בית המשפט פסק כי שעתל עמרם יפנה מגרש ששכר ממושב עזריאל במשך כעשרים שנים, למרות טענתו כי אין למושב זכויות על הקרקע

העובדות הרלוונטיות:

בשנת 1988 נחתם הסכם בין מושב עזריאל לבין שעתל עמרם, לפיו שעתל עמרם יפעיל, במבנה אשר מצוי במגרש אשר מוחכר למושב עזריאל על ידי מינהל מקרקעי ישראל, שיעורי לימוד יהדות ותורה ברוח חב"ד. עוד הוסכם כי המבנה לא ישמש לשום פעילות עסקית כלשהי. בתמורה הבטיח מושב עזריאל כי שעתל עמרם לא ישלם דמי שכירות, אך גם לא יוקנו לו זכויות כלשהן על המבנה.

בשנת 1997 פנה שעתל עמרם למושב עזריאל בבקשה לשנות את מטרת השימוש במבנה ולנהל בו עסק של גן ילדים.

מושב עזריאל הסכים בתנאי ששעתל עמרם ישלם דמי שכירות סמליים. לפיכך נחתם הסכם שכירות חדש בין הצדדים.

כאשר הגיע ההסכם לסיומו ביקש שעתל עמרם להאריכו ונענה בחיוב על ידי המושב, אשר התנה הסכמתו בהעלאת דמי השכירות ל-100 דולרים לחודש. שעתל עמרם המשיך לשכור את המבנה אך מאן לשלם את דמי השכירות.

לכן בשנת 2006 דרש המושב את פינויו מהמבנה, צורך הקמת בית כנסת בו.

שעתל עמרם סרב לפנות את המבנה והוא מחזיק בו עד ליום פסק הדין ומפעיל בו גן ילדים, עם זאת שעתל עמרם טרם שילם למושב את דמי השכירות מחודש אפריל 2004 ואילך.

טענותיו של שעתל עמרם:

בהתאם להוראות התב"ע של ההרחבה משנת 1994, כל השטחים המיועדים לצרכי ציבור לפי התב"ע יירשמו בפנקסי המקרקעין ע"ש הרשות המקומית. לכן, המושב אינו בעל זכויות במגרש ואסור היה לו להשכירו, ובעשותו כן – הטעה אותו.

שעתל עמרם טוען כי בהסכם השכירות של מושב עזריאל עם מנהל מקרקעי ישראל מצוין כי במקרה וישתנה ייעוד הקרקע, רשאי יהיה מנהל מקרקעי ישראל לסיים את תקופת השכירות מוקדם מהקבוע בהסכם.

ידוע לו, משיחות שערך עם בעלי תפקידים במנהל כי המגרש הוצא ממשבצת המושב.

בעלי תפקידים שונים במנהל אמרו לו בע"פ כי המגרש הוצא ממשבצת המושב.

טענות מושב עזריאל:

לא בוצעה גריעה של המגרש משטח המושב בפועל וכן לא נעשתה כל הפקעה על ידי המועצה האזורית. כמו כן מנהל מקרקעי ישראל טרם הוציא את שטחי ההרחבה ממשבצת המושב.

מנהל מקרקעי ישראל לא עשה שימוש בזכותו, מתוקף שינוי ייעוד הקרקע, לסיים את הסכם השכירות בינו לבין מושב עזריאל מוקדם מהקבוע בהסכם.

אין ממש בטענתו של שעתל עמרם כי בכירים במנהל סיפרו לו כי המגרש הוצא ממשבצת המושב, ולראיה לא הוגשו תצהירים ולא זומנו עדים אשר תומכים בגרסתו.

לאור כל האמור לעיל מושב עזריאל הוא בעל הזכויות במגרש נכון ליום פסק הדין.

כב' השופטת ניצה מימון-שעשוע פסקה:

כל עוד לא בוצעה הפקעה על ידי הרשות המקומית, או לחילופין לא הוצא המגרש ע"י מנהל מקרקעי ישראל ממשבצת המושב ולא הוחכר לרשות המקומית, לא שונו הזכויות הקנייניות במגרש, והמגרש עדיין שייך למושב עזריאל.

כל עוד לא ננקטו פעולות הפקעה ורישום על ידי המועצה האזורית, לא חל שינוי בזכויות הקניין או ההחזקה של המושב במגרש, על כן רשאי היה המושב להשכיר לשעתל עמרם את המבנה.

הטענה כי אין למושב זכויות על המגרש הינה בבחינת כריתת הענף שעליו שעתל עמרם יושב, מכיוון ששכר את המבנה מהמושב משנת 1988 ועד ליום פסק הדין.

רשאי היה מושב עזריאל להודיע באופן חד צדדי על העלאת דמי השכירות, ובלבד שהעלאה לא תהיה באופן מיידי, אלא עם התראה של מספר חודשים.

לפיכך נפסק כי העלאת דמי השכירות תכנס לתוקף מחודש אוגוסט 2004 בלבד, ניתן להסיק כי הייתה כאן הסכמה בהתנהגותו של שעתל עמרם להעלאת דמי השכירות.

שעתל עמרם מחויב לפנות את המגרש מכל אדם וחפץ החל מיום 01.01.09, וכן ישלם למושב את דמי השכירות בסך 100 דולרים בגין כל חודש מאז חודש אוגוסט 2004, כאשר סכום דולרי יחושב לפי ערכו בשקלים בסוף החודש הרלוונטי וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום.

כמו כן חויב שעתל עמרם בהוצאות המשפטיות של מושב עזריאל בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן ביום 08/09/2008.