בית המשפט קיבל את ערעור בן זוגה של חברת קיבוץ מעברות כנגד פינויו וקבע כי לבחון גם את זכויותיה של אשתו, חברת הקיבוץ, לחיי משפחה בדירת הקיבוץ
יעקב רייפר הינו בן זוגה של הגב' דיצה כפיר רייפר לאחר שנישאו בשנת 2011. דיצה היא חברת הקיבוץ מעברות קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ.
הקיבוץ הגיש לבית משפט השלום תביעה לפינוי יעקב מהדירה. בכתב התביעה נטען שהקיבוץ הוא בעל זכויות חכירה לדורות ממינהל מקרקעי ישראל במקרקעין שעליהם הדירה, וכי הוא בעל הזכויות בדירה. הדירה נמסרה לרשותה של חברת הקיבוץ דיצה כבת רשות בלבד, על פי תקנון הקיבוץ הקובע כי חבר אינו רשאי להתיר לאחר לעשות שימוש בדירה, ללא הסכמת הקיבוץ.לטענת הקיבוץ, תחילה הציגה דיצה את יעקב כקבלן המסייע לה בשיפוץ דירה חלופית שהקצה לה הקיבוץ. עבודות השיפוץ נעשו שלא על פי הסכם בין דיצה לקיבוץ, שעל פיו על הקבלן המשפץ היה להיות קבלן רשום, ושלמיטב ידיעת הקיבוץ אין יעקב קבלן רשום. נטען שהעבודות בוצעו באופן שגרם נזקים, תוך הפרעה למנוחת השכנים והטרדתם.
בחודש אוגוסט 2010 עלה חשד בקיבוץ כי יעקב הוא בן זוגה של דיצה ומתגורר עימה בדירה ללא ידיעת הקיבוץ, ללא רשותו ובלי שנכרת הסכם בינו לבין הקיבוץ המסדיר את מגוריו. כמו כן, לאור הצטברות אירועים אלימים מצד יעקב, דנה מזכירות הקיבוץ בעניינו, והתקבלה החלטה שיעקב אינו רצוי בקיבוץ ונאסרת כניסתו לקיבוץ.
מנגד, לטענת יעקב, לו ולאשתו דיצה זכות יסוד להתגורר תחת קורת גג אחת. אין עילה למנוע ממנו להתגורר עם אשתו אך בשל כך שאינו חבר הקיבוץ. כמו כן טען, כי בעלי הזכויות בדירות הם חברי הקיבוץ, שהדירות נמסרו להם למגורים, ואין לקיבוץ זכות שימוש בדירות אלו.
ביהמ"ש השלום קבע על פי ניתוח ההוראות שבהסכם החכירה, כי הזכויות בדירות שבקיבוץ מסורות לקיבוץ בלבד, שאף נאסר עליו להעבירן לחבריו, ולפיכך אין מקום לטענת יעקב שהזכות בדירה מסורה לדיצה ולא לקיבוץ.
כמו כן, ביהמ"ש הסיק מתקנון הקיבוץ כי דיצה לא רכשה כל זכות בדירה, וזכותה כבת רשות בה מוגבלת לשימושה האישי בלבד. ביהמ"ש פסק כי כשם שאין לכפות על הקיבוץ חבר שאין הוא חפץ בו כך אין לכפות עליו מגורים של מי שאינו חבר. על כן, ביהמ"ש קיבל את התביעה והורה על פינויו של יעקב.
דיון והכרעה
בית המשפט בערכאת הערעור קבע כי על הערכאה הראשונה היה לצרף את דיצה כנתבעת נוספת. ביהמ"ש ציין כי פסק הדין פוגע בזכויותיה של דיצה, בלא שהייתה צד לו. על פי פסק הדין, אם דיצה חפצה להמשיך להתגורר עם בן זוגה, היא לא תוכל לעשות כן בדירתה, ותיאלץ לעזוב את הקיבוץ, על כל הכרוך בכך. ויודגש, עסקינן בזכות לחיי משפחה של הזוג רייפר, ובזכות של דיצה להמשיך ולהתגורר בקיבוץ, שהוא מרכז חייה ובו היא חיה שנים רבות. דיון בזכותו של יעקב בלבד, בלי לכרוך בו דיון בזכותה של אשתו ובמעמדה, מרוקן מתוכן את משמעות זכותם של השניים לחיי משפחה.
עוד הוסיף ביהמ"ש, כי בית משפט קמא שגה גם כאשר בבואו לאזן בין הזכות לחיי משפחה של בני הזוג לבין זכות הקניין של הקיבוץ, קבע שדרישת הקיבוץ לפינוי יעקב מן הדירה סבירה בנסיבות העניין, וזאת ללא בירור עובדתי.
בית משפט קמא לא איפשר את בחינת המחלוקות שבעובדה, כגון אלו העוסקות בטענות הקיבוץ נגד עברו, אופיו והתנהגותו של יעקב.
בית המשפט קיבל את הערעור של יעקב, העניק לו רשות להתגונן, וקבע כי כתב התביעה יתוקן ותיווסף בו כצד גם דינה.
בית המשפט פסק כי תוענק ליעקב רשות להתגונן, וכי כתב התביעה יתוקן ותיווסף בו כצד גם דיצה.
ניתן ב- כ"ז אדר תשע"ד, 27 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.
