בני הזוג טוענים כי הקיבוץ כפה על חבריו לחתום על הסכם לעזיבת הקיבוץ בתמורה ל1.2 מיליון ₪.

בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בפני כב' השופטת רות לבהר שרון. תא(ת"א) 40355-03-10 פלוני נ' קיבוץ מעברות אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית.
הרקע

זוג חברי קיבוץ מעברות חתמו על הסכם פשרה עם הקיבוץ, לפיו הזוג יעזוב את הקיבוץ בתמורה לקבלת 1.2 מיליון ₪. כפי שהוסכם, הגישו הצדדים בקשה מוסכמת לביהמ"ש לאישור ההסכם ביניהם, ואכן ניתן תוקף של פסק דין להסכם.

בחלוף מספר שנים, בני הזוג טענו כי הם אולצו לקבל את התנאים שהוכתבו להם ע"י הקיבוץ ולפיכך ברור כי לא הייתה הסכמה של ממש מצדם, ומשכך אין תוקף להסכם ויש לבטלו. כמו כן, טענו בני הזו כי המשא ומתן התנהל בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת הגילוי הנאות, כאשר הקיבוץ לא אפשר להם לעיין ולצלם את התיק האישי שלהם במזכירות, כולל כל הפרוטוקולים וההחלטות של הקיבוץ המתייחסות אליהם.

בנוסף, טענו בני הזוג כי בא כוח הקיבוץ הטעה את ביהמ"ש לחשוב שהם מיוצגים ע"י עו"ד, בשעה שידע כי שלושה ימים קודם לכן הודיע עו"ד של הזוג לקיבוץ כי הוא אינו מייצג אותם יותר, וכן הטעה את ביהמ"ש לחשוב כי מדובר בזוג בלבד, כאשר הם חתמו גם בשם ילדיהם הקטינים, וכיוון ומדובר בוויתור של הורים על זכויות מהותיות של הקטינים, יש לבטל את ההסכם.

לבסוף טען הזוג כי זהו הסכם לא הוגן, בין צדדים לא שווים וללא כל פרופורציה כאשר מצד אחד עומד הקיבוץ שהינו בעל עוצמה כלכלית וחברתית אדירה, ואילו מנגד עומד זוג צעיר חסר כל שהקדיש את כל חייו לקיבוץ, אשר להם ילד נכה בעל צרכים והוצאות מיוחדות, אשר הקיבוץ התנער לחלוטין מסיפוק צרכיו המיוחדים.

מנגד טען הקיבוץ כי דין התביעה להידחות כיוון ומדובר בהסכם שנחתם ואושר בביהמ"ש למעלה מחמש שנים קודם להגשת התביעה, ואשר קדם להחתמתו הליך משא ומתן ארוך, כאשר בני הזוג היו מיוצגים לכל אורך דנן וההסכם אליו הגיעו היה על דעתם ובהסכמתם. לאורך כל התקופה דנן לא העלו הזוג שום טענות בנוגע לכפייה, אילוץ או חוסר תום לב מצד הקיבוץ בניהול המשא ומתן.

כמו- כן, היטיב ההסכם עם בני הזוג באופן חריג, שכן במסגרתו קיבלו 1.2 מיליון ₪ בעוד לפי כללי העזיבה המחייבים את הצדדים, היו בני הזוג זכאים לסך של 78,000 ₪ בלבד. לבסוף טען הקיבוץ כי אם בני הזוג סברו שהמשא ומתן עמם נוהל בחוסר תום לב או כי הם חתמו מתוך כפייה, כיצד לא זימנו לעדות את עורך הדין שליווה אותם לאורך כל התקופה?

דיון והכרעה

ביהמ"ש קבע כי דין התביעה להידחות. לאחר שמיעת עדויות שני הצדדים התברר כי בעקבות קשיים במערכת היחסים בין הקיבוץ לבין הזוג, הקיבוץ אכן רצה לסיים את הקשר עם הזוג. מכיוון וזהו צעד חמור ולא פשוט, התנהל עימם מו"מ ממושך לגבי אפשרות עזיבתם ותנאי עזיבתם.

ביהמ"ש קבע כי קשה לקבל את דברי בני הזוג כי לא ידעו ולא הבינו על מה חתמו, לאחר שהתברר כי בני הזוג נכחו בעת המו"מ, היו מעורבים ומודעים למתנהל וכי היו בקשר עם עוה"ד שייצגם. לאור זאת, קבע ביהמ"ש, כי חתמו מרצונם החופשי תוך הבנה מלאה. מסקנה נוספת של ביהמ"ש היא כי הזג התחרט בדיעבד לגבי כדאיות העסקה, והלכה ידועה היא כי כדאיות עסקה אינה עילה לביטול הסכם.

כמו- כן, ציין ביהמ"ש כי אין חולק שבני הזוג היו מיוצגים ע"י עו"ד וכי הוא היה שותף פעיל לניהול המו"מ וחתימת ההסכם ואף הוסיף כי אי העדתו פועלת לחובתם של בני הזוג.

באשר ליתר טענותיהם של בני הזוג באשר לביטול פסה"ד, קבע ביהמ"ש כי דינן להידחות שכן דרך תקיפת פס"ד בגין פגמים בהליך יכולה להיעשות אך ורק בדרך של ערעור, דבר אותו לא עשו בני הזוג.

 
סיכום

בנסיבות העניין, בהתאם למכלול הראיות שהוצגו בפני ביהמ"ש, קבע ביהמ"ש כי בני הזוג לא הוכיחו קיומה של כפייה או עילת פגם אחרת שיש בה בכדי להביא לביטול ההסכם.

לפנים משורת הדין החליט ביהמ"ש לחייב את בני הזוג בהוצאות מופחתות בסך 10,000₪ שישולמו לקיבוץ.

 

ניתן ביום ד' באדר ב' תשע"ד, 06/03/14

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: