בעלי משק בפר שמאי תבעו סילוק ידם של שכניהם משטח נחלתם

שמעון ואשתו, בעלי נחלה במושב שמאי, הגישו תביעה לסילוק יד ממקרקעין נגד עזבון בני הזוג שפירא, שהיו בעודם בחיים בעלי נחלה במגרש באותו הגוש. לטענת שמעון ואשתו, 15 שנים לפני הגשת התביעה פלשו הזוג שפירא אל נחלתם, גידרו את שטח הפלישה ומיאנו לפנותו.

מנגד, הנתבעת כפרה בקיום הפלישה וטענה כי לתובעים אין כלל זכויות בקרקע המריבה.

דיון והכרעה

אמנם כיום אין שמעון ואשתו בעלי זכויות במגרש כיוון שהעבירו את זכויותיהם לבנם, אך מאחר ובעת הגשת התביעה הם עדיין היו בעלי זכויות במגרש ביהמ"ש הסכים לדון בטענותיהם.

בחוות הדעת של המודד המוסכם הוסבר המצב התכנוני, באופן שחלוקת המגרשים על-פי מיקומה של גדר רשת ישנה מביאה להגדלת שטח המגרש השייך לעיזבון הזוג שפירא ב- 1,411 מ"ר על חשבון הקטנת שטח מגרשם של שמעון ואשתו. שטח זה הינו "שטח המריבה".

עפ"י עדות הנתבעת, שטח המריבה הפך לחלק מנחלה הזוג שפירא לאחר שהושג הסדר עם המושב, בעזרת הסוכנות היהודית, לפיו ויתרו בני הזוג שפירא על שטח אחר בתמורה לקבלת שטח המריבה.

תמיכה לגרסת הנתבעת מצויה בפרוטוקולים של ועד המושב.

מכלל חומר הראיות עולה כי לאחר שהתובעים הוכיחו כי שטח המריבה הינו חלק ממגרשם, עמדה הנתבעת בנטל שהועבר אליה – והוכיחה כי לה זכות השימוש בשטח המריבה.

ביהמ"ש פסק כי משהוכח שלנתבעת זכות שימוש בשטח המריבה, דין התביעה לסילוק יד מהמקרקעין להידחות.

כמו כן ביהמ"ש חייב את התובעים לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך-דין בסך 12,000.

ניתן ב - ה' חשוון תשע"ד, 09 אוקטובר 2013.