בקשה לצו זמני אשר יאסור על המושב לבצע פעולות במקרקעין שבמחלוקת

החלטת ביהמ"ש המחוזי בבקשת חברת ט.ע.ל.ת השקעות בע"מ לקבלת צו מניעה זמני האוסר על מושב בית נקופה לבצע כל פעולה בנכסים אשר עומדים בבסיס מחלוקת בניהם, וזאת עד לקבלת הכרעה בבקשתם לביטול פסק בוררות בעניינם.

הרקע

מושב בית נקופה הינו בעל הזכויות בקרקע חקלאית רחבת ידיים הסמוכה לגן הלאומי עין חמד. בין השנים 1995-2008, התבצעו בין המושב ובין חברת ט.ע.ל.ת השקעות מספר התקשרויות בנוגע לפרויקט לבניית מרכז מסחרי, מלונות ובנייני מגורים על הקרקע האמורה.

לצורך כך, הוסכם בין הצדדים, כי החברה תפעל מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) ומול גופי התכנון הרלוונטיים לשינוי ייעוד הקרקע. חרף זאת, הפרויקט לא יצא לפועל והצדדים תולים את האשם זה בזה. עקב כך, פנו הצדדים לבית המשפט המחוזי על מנת שימנה בורר שידון בסכסוך, כאשר לאחר שנסתיים ההליך נחתם פסק הבורר כנגד החברה ביום 15.01.17. אי לכך, הגישה החברה לביהמ"ש המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות, ועתה מבקשת סעד זמני שיאסור על המושב לבצע כל פעולה בקרקע עד לקבלת ההחלטה בבקשתם.

החברה טוענת, כי על ביהמ"ש להיעתר לבקשה מכיוון והסיכויים לביטול פסק הבוררות עומדים לטובתה, זאת לאור טענתם החזקה לקיומם של קשרים בין ב"כ המושב לבין הבורר שנתן את פסק הבוררות, קשרים שהוסתרו מעיני החברה לפני ובמהלך ההליך. כך, לטענת החברה מקיים הבורר דרך קבע ישיבות בוררות במשרדי ב"כ המושב ועל כן נמצא בניגוד עניינים אשר מביא לפסילתו של פסק הבוררות. לביסוס טענתם זו, צירפה החברה תמליל שיחה שניהל חוקר פרטי עם מזכירת ב"כ המושב בו היא מודה בפניו כי אותו בורר שפסק בעניינם נוהג דרך קבע לקיים ישיבות במשרדם.

מנגד, טען המושב כי יש לדחות את טענות החברה, שכן לא מתקיימים קשרים בין ב"כ המושב לבורר, וכי למרות שהמוסד לבוררות אליו הוא משתייך אכן שוכר את החלל המשרדי מעוה"ד של המושב מעת לעת אין בכך כדי ליצור זיקה בניהם, ובכל מקרה הבורר שדן בתיק לא קיים שם ישיבות מעולם, ואין בינו לבין עוה"ד של המושב כל קשר העולה כדי ניגוד עניינים.

דיון והכרעה

מאחר ובשלב זה הדיון עסק בבקשה למתן סעד זמני, ביהמ"ש ביקש לבדוק האם סיכויה של החברה בבקשה לביטול פסק הבוררות אכן בעלי משקל כה גדול המצדיק מתן הסעד המבוקש.

לצורך כך, בחן ביהמ"ש את התצהירים של ב"כ המושב ומזכירתו במסגרתם השיבו לטענות החברה בדבר השיחה המוקלטת שניהל חוקר פרטי מטעם החברה עם המזכירה, וכן ביחס לקשרים, לכאורה, המתקיימים עם הבורר.

בתצהירה, הסבירה המזכירה, כי אכן התקשר אליה אדם שזיהה את עצמו כצד לבוררות ונקב בשמו של הבורר דנן, תוך ששאל מתי הוא מגיע למשרד. המזכירה טוענת כי השיבה לו שהיא לא יודעת והפנתה אותו לברר זאת מול המשכן לבוררות, אשר משכיר מהם את החלל המשרדי לצורך הישיבות. לאחר מכן התקשר אדם נוסף שהזדהה בתור בנו של הקודם, וטען שהיה בבוררות עם אביו אצל הבורר דנן תוך ששאל שנית מתי הוא אמור להגיע למשרד. המזכירה חזרה על דבריה וביקשה ממנו לברר זאת מול המשכן לבוררות, אולם לאחר כמה שאלות מצדו, הסבירה לו המזכירה שייתכן שהבורר היה במשרד אולם אין היא יודעת מתי הוא צריך להגיע וכי עליו לברר זאת מול המשכן לבוררות.

ביהמ"ש השתכנע כי טענת המזכירה שהוטעתה על ידי החוקר הפרטי נכונה, וקבע כי המזכירה כלל לא ידעה האם הבורר מגיע למשרד או לא והמשיכה להפנות את החוקר למשכן לבוררות דרכו מונה הבורר לצורך מתן מענה לשאלותיו.

ביהמ"ש דחה גם את טענותיה הנוספות של החברה בנוגע להסתרת הקשרים בין ב"כ המושב לבורר.

לאור האמור, קבע ביהמ"ש, כי לא נראה שיש לחברה סיכויים טובים לביטול פסק הבוררות, ולכן פסק כי אין מקום לתת סעד זמני האוסר על המושב לבצע פעולות בנכסים נשוא המחלוקת.

סיכום

בהתאם לאמור לעיל, ביהמ"ש דחה את בקשת החברה למתן סעד זמני עד להכרעה בבקשתה לביטול פסק הבוררות, והיא חויבה בתשלום הוצאות המושב בסך 5,000 ₪.

ניתן ביום: כ"ח באייר תשע"ז, 24 במאי 2017, בהיעדר הצדדים.