גבעת שפירא מבקשת לחייב חברי אגודה בתשלום בגין הליך הבוררות הכוללת את תשלום המודד ,תשלום לבורר ושכ''ט עו''ד
בפני רשם האגודות השיתופיות
תיק מס' 121/224/06
בעניין :
גבעת שפירא כפר שיתופי
להתיישבות חקלאית בע"מ
ע"י עו"ד רמי אבידע
שד' מנחם בגין 154
המערער
- נ ג ד -
דן ו
מגבעת שפירא כפר שיתופי
להתיישבות חקלאית בע"מ
גבעת שפירא 42912
המשיבים
רקע
המערערת הנה
המשיבים הינם חברים באגודת המערערת גבעת שפירא במשק מספר 48.( להלן: "החברים")
עניינו של הערעור שבפני, הנו על פסק הבורר מיום 25.07.06, לעניין הוצאות שלא נפסקו למערערת בגין הליך הבוררות.
עיקרי טיעון המערערת
ביום 04.04.06 נשלחה הודעה למשיבים על ידי ב"כ המערערת בה נדרשו המשיבים לפנות שטח אילו פלשו והחורג מתחום חלקה א של המשיבים.
ביום 14.06.06 נשלחה למשיבים הזמנה להליך בוררות על ידי הבורר בה נדרשו המשיבים להגיש כתב הגנה תוך 14 יום ולא יאוחר מיום 02.07.06 עם העתק לצד שכנגד.
המשיבים הגישו בקשות לדחייה מועדי הדיון כפי שנקבעו, והכל במטרה להימנע מקבלת הכרעה מהירה בתביעה.
ביום 13.07.06 נתן הבורר החלטה לפיה על הנתבעים להגיש כתב הגנה.
רק בתאריך 20.07.06 הגישו המשיבים כתב הגנה.
בעקבות הליך הבוררות נאלצה המערערת לפנות למודד על מנת להכין מפה מצבית שתתמוך בתביעה, דבר שגרם להוצאה בסך של 3.000 ₪ בתוספת מע"מ.
במהלך דיון הבוררות הודיעו המשיבים כי הם מסכימים לפנות את השטח שאליו פלשו, וזאת עד ליום 25.08.06.
מהמסמכים והודעת המשיבים עולה כי טענות המערערת בנוגע לפלישה היו מוצדקות.
המערערת טענה כי לא ייתכן מצב לפיו רק לאחר שהיא נאלצת להגיש תביעה, יפונה השטח.
המערערת טענה כי המשיבים היו יכולים למנוע את הגשת תביעת המערערת להליך בוררות וכן את ההוצאות שנגרמו למערערת, והכל אילו היו מפנים את השטח בסמוך לקבלת מכתב הדרישה לפינוי השטח מיום 04.04.06.
עוד טענה המערערת כי לא ייתכן שחברים יגרמו לאגודה להוצאות כספיות מיותרות, מבלי שישאו בנזקים.
המערערת מבקשת לחייב המשיבים בהוצאות שנגרמו לאגודה בגין הליך הבוררות הכוללת את תשלום המודד , תשלום לבורר ושכ"ט עו"ד.
עיקרי טיעון המשיבים.
עיקרי טיעון המשיבים על פי מסמך מיום 30.09.06. ומעדות המשיבים בפני.
המשיבים טענו כי את מסמכי הערעור קיבלו רק ביום 29.09.06 .
הבורר הגיע למסקנה כי לא היה מקום להליך הבוררות וקבע כי יסגור את התיק.
המערערת נוקטת בהליך הערעור רק על מנת להטריד את המשיבים.
האגודה פועלת בניגוד לדין ואף גובלת בפלילים עת עקרה עצים מוגנים.
האגודה בנתה תעלת ניקוז ללא היתר ובניגוד לחוק.
לא היה צורך במדידה הנוספת מאחר ויש מפות מתקופת הרחבת הישוב.
המשיבים טענו כי בחזית ביתם נמצאת שדרת ברושים, שהפריע להם והם פנו ליו"ר ההנהלה בזמנו שרגא ברגר שהרשה להם לשים מחסום מחוץ לשטח שלהם והתמורה הייתה שבולדרים שרצו לשים מחוף לשטח המשיבים הושמו בשטחם.
המשיבים טענו כי הודיעו בכתב גם לב"כ המערערים וגם למועצה כי מר
עוד טענו המשיבים כי אי אפשר לסלול במקום כביש היות והברוש מוגן וכן כי הובטח להם שלא יהיה מעבר בין ההרחבה לישוב והסתבר להם כי ההנהלה החליטה לפתוח את המעבר להרחבה רק שהתחילו להזיז את קוביות הבטון.
המשיבים טענו כי הם פנו לב"כ המערערים עו"ד רמי אבידע והודיעו לו כי הם מוכנים להזיז את השער וב"כ המערערים אמר להם כי הוא קיבל הוראה ל קסח את המשיב.
המשיבים טענו שכלל לא היה צורך במדידה והתביעה נגדם הייתה רק בגלל שהם התלוננו נגד המערערת במשטרה על עקירת העצים, ולכן בקשה האגודה להזיז את השער.
המשיבים טענו כי יש תלונה במשטרה והאיומים מוסרטים.
לאחר שעיינתי בחומר שבפני והצדדים הופיעו בפני, הריני להחליט כדלקמן:
נשוא הערעור שבפני הנו על פסק הבורר מיום 25.07.06.
המערערת טענה כי בעקבות התנהגות המשיבים שלא פינו את השטח נשוא הסכסוך, עת קבלו הודעה מהמערערת לפנותו, גרמו להוצאות מיותרות של המערערת והיא מבקשת לחייב את המשיבים בהוצאות אלו וכן בהוצאות הליך הבוררות.
הוצאות הליך הבוררות
מעיון בחומר שבפני עולה כי בפני הבורר התקיים דיון אחד בלבד שלאחריו ניתן פסק בורר.
סעיף 13 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות וסכסוכים),תשל"ב – 1972
" הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פי החומר שבפניו: הבורר לא יהיה קשור בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט
הבורר רשאי לתת פסק הצהרתי, צו עשה או לא תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר שבית המשפט מוסמך לתתו, וכן רשאי הוא , באישור הרשם, לתת פסקי ביניים המכריעים בנושא הבוררות חלקים חלקים.
הבורר רשאי להורות בדבר הוצאות הצדדים , לרבות שכר טרחת עורך- דין, ובדבר שכר הבורר והוצאותיו, כולם או מקצתם, והוא רשאי להורות על הפקדת סכומים אלה או על מתן ערובה לתשלומים: הצדדים חייבים לשלם לבורר שכרו והוצאותיו חלק בחלק, זולת אם הבורר הורה הוראה אחרת".(ההדגשה שלי – א.ז)
סעיף 15 לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות וסכסוכים),תשל"ב – 1972.
15. " הרשם רשאי, על פי בקשת צד, להפחית שכר או הוצאות שקבע הבורר, אם ראה שהשכר או ההוצאות מוגזמים, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת הסכומים ששולמו לחשבון השכר או ההוצאות: החלטתו של הרשם בעניין קביעת השכר וההוצאות תהיה סופית" ההדגשה שלי – א.ז)
על פי סעיף 52 (3) וסעיף 52(4) (א) (ב) לפקודת האגודות השיתופיות בסמכות הרשם לתקן את פסק הבוררים או להחזירו לבורר, או לבוררים בכל עניין הנזכר בפסק, למען יחזרו ויעיינו בו.
מעיון בחומר שבפני עולה כי ראשיתו של הסכסוך החל ביום 04.04.06 עת שלחה המערערת הודעה למשיבים, בו הם מתבקשים לפנות את השטח אליו פלשו המשיבים והחורג מתחום חלקה א' שלהם והסתיים ביום 25.07.06 בהחלטת הבורר.
עוד עולה מעיון במסמכים שבפני, כי המשיבים כבר הבטיחו בעבר ולא פעם אחת לפנות את השטח זמן רב לפני הגשת התביעה, אך בפועל לא עשו כן.
יתרה מכך במקום לפנות את השטח , שהיה ידוע למשיבים כי אינו שייך להם, ולמרות הבטחות חוזרות ונשנות מצדם כי יפנו את השטח, החלו במסכת דחיות שלא לצורך, בין היתר עת הגישו כתב הגנה משנתבעו בשל אי פינוי השטח, בו טענו כי פנו למועצה האזורית עמק חפר בבקשה לקבלת רישוי ולחילופי חילופין טענו כי יש להם זכות קניין על השטח ובהמשך תרצו את אי הפינוי בטענה כי מר
אילו המשיבים היו מפנים את השטח, עת נדרשו לעשות כן על ידי המערערת, במקום כל ניסיונות הדחייה מצדם היה נחסך כל ההליך .
גם עת החל הליך הבוררות לא פינו את השטח ורק בהליך הבוררות עצמו הביעו הסכמתם לפנות את השטח דבר שלכל הדעות היה יכול להיעשות גם ללא הליך הבוררות.
אין חולק כי השטח המדובר אינו שייך למשיבים וכי על המשיבים היה לפנותו מיד עת קיבלו הודעה מהמערערת לפינוי והם לא עשו כן.
יחד עם זאת לא ברור מדוע אצה לה למערערת הדרך למהר ולמדוד את השטח דבר שגרם לה להוצאות מיותרות שלא לצורך.
המשיבים נקטו במשיכת זמן עת ביקשו לדחות את הדיון בטענה כי למר
האגודה שערערה על החלטת הבורר הציעה שהצדדים יסכמו בכתב וכי ההחלטה על הערעור תתקבל מבלי הצורך בזימון הצדדים, דבר שיש בו לכל הדעות ייעול ההליך וחיסכון בהוצאות הצדדים.
מכאן שההליך נמשך זמן נוסף שלא לצורך.
המערערת ביקשה כי אשנה את פסק הבורר ואחייב את המשיבים בהוצאות בגין הליך זה.
לפיכך אני קובע כדלקמן:
המשיבים ישאו בהוצאות המערערת במדידה במחצית עלות המדידה, בסך של 1500 ₪ בתוספת מע"מ וצמוד למדד וריבית כחוק מיום החלטתי ועד לתשלום המלא בפועל.
המשיבים ישאו בהוצאות המערערת בגין ערעור זה בסך 500 ₪ בתוספת מע"מ וצמוד למדד וריבית כחוק מיום החלטתי ועד לתשלום המלא בפועל.
החלטת הבורר להוצאות שכר הטרחה תישאר על כנה.
ניתן היום 20.11.06
אורי זליגמן, עו"ד
