האם היום הקובע לשיוך בית בקיבוץ הוא תחילתו או סיומו של תהליך השיוך?

המנוחה קפטן רחל, נפטרה ביום 14.2.02. התובעת הינה ביתה יורשתה היחידה. המנוחה הייתה עד יום פטירתה חברת קיבוץ גבעת השלושה, וזכויות הוותק שלה בקיבוץ, הינן מעל 52 שנים.

כחלק מהיות המנוחה חברת קיבוץ, נמסרה לידיה דירה בקיבוץ וניתנו לה זכויות ברכוש המשותף בקיבוץ.

בשנת 1999 החל הקיבוץ בתהליך של שיוך והעברת הזכויות של כלל הנכסים והרכוש המשותף של הקיבוץ לחברי הקיבוץ באופן אישי (להלן: "הליך השיוך").

לטענת התובעת, במסגרת הליך השיוך, התקבלה החלטה על ידי האסיפה הכללית של הקיבוץ, כי המועד הקובע לקביעת זכויות החברים הינו ביום 17.5.99. לאור החלטה זו, זכאית היתה המנוחה לזכויות הנובעות מהליך השיוך, וביתה, באה בנעלי המנוחה לכל דבר ועניין, תובעת זכויות אלו מכח צוואת המנוחה  ובפרט לעניין הזכויות הנובעות מהליך השיוך.

הקיבוץ חולק על טענות התובעת, והוא טוען כי המועד הקובע להעברת דירות ונכסים על שם החברים ושינוי התקנון הוא 30.4.2004, שנתיים לאחר פטירת המנוחה, ולכן אין לתובעת כל זכות בדירה. הקיבוץ מבקש לקבל לחזקתו ולשליטתו את דירתה של המנוחה בקיבוץ. 

בשנת 99 החל תהליך השיוך אשר "קורם עור וגידים" בקרב חברי הקיבוץ ובמסגרת אחת הישיבות מיום 28.9.99, בה השתתפו כ- 28 חברים מתוך 255 חברים דאז (כ- 11%), הועלתה הצעה כי היום הקובע לצורך השיוך יהיה 17.5.99. הצעה זו לא רק שלא אושרה מעולם כדין, אלא שהיא נדחתה מפורשות בהצבעה שהתקיימה בסופו של יום ביום 14.7.2000 בה השתפו 98% מחברי הקיבוץ.

"הליך השיוך הינו תהליך משמעותי בחייו של הקיבוץ ואישורו של מהלך שכזה, המשנה את אופיו של הקיבוץ מקצה לקצה, מחייב החלטה כדין של אסיפה הכללית ברוב מיוחס."

כשנה וחצי לאחר שחברי הקיבוץ דחו את הצעת ההחלטה (מיום 14.7.00), ביום 14.2.02 נפטרה המנוחה ומאחר ובמועד זה טרם נקבע המועד הקובע כדין (ולא התקימו גם תנאים אחרים שבהעדרם לא הושלם הליך השיוך- כמו תיקון תקנון הקיבוץ המאפשר שיוך), פקעה חברותה בקיבוץ מבלי שנותרו ליורשיה זכויות הנובעות מהשיוך.

ביום 23.2.2003, היינו כשנה לאחר פטירת המנוחה, נדחתה הצעת השינוי בשנית ע"י חברי הקיבוץ.

ביום 16.3.2003, הצעת השינוי מיום 17.2.2003, הועמדה שוב להצבעת חברי הקיבוץ, והיא נדחתה שוב ע"י חברי הקיבוץ היות ולא זכתה בתמיכתם של 75% חברים, כנדרש.

רק ביום 2.4.2004, זכתה לבסוף תכנית השינוי לתמיכת רוב חברי הקיבוץ, וזאת לאחר שנשלח מכתב לחברי הקיבוץ, ביום 11.3.2004 , בו הובהר לחברים כי היום המוצע לצורך שיוך דירות הוא 30.4.2004,

ביום 16.1.2005, אישר רשם האגודות השיתופיות, את דבר קביעת יום ה- 30.4.2004, כמועד הקובע לשיוך דירות, וביום 25.5.05, אישרה זאת אף ועדת הפרוגראמות של משרד החקלאות.

מעדותו של מר רוט, איציק רוט, אשר כיהן בוועד הנהלת הקיבוץ משנת 1999-2005, ניתן היה להבין כי בשלבים מסוימים הבינו חברי הקיבוץ כי הכוונה הינה להכריז על 17.5.99 כיום הקובע, אך מעדות זו עולה כי זו הייתה ההבנה של החברים או סברה כי זה התאריך שיאושר (אפילו רטרואקטיבי), אך זו לא הייתה ההחלטה המחייבת. 

התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה להוכחת טענתה, כי הצעת ההחלטה לקבוע את יום ה-17.5.1999 כיום הקובע אכן התקבלה כדין והינה מחייבת. ההחלטה בשנת 99 היתה רק בגדר הצעת פרוגרמה ולא בגדר החלטה מחייבת.

זו הייתה תחילתה של דרך ולא סיומה. הדרך לקבלת החלטה מחייבת של שינוי קיצוני שכזה בחייו של קיבוץ, מחייב תהליכים של הכנה, הבנה ושיכנוע של כלל חברי הקיבוץ ורק החלטה שכדין (ברוב מיוחס), שינוי התקנון בהתאמה והשלמה של תהליכי השיוך, יכול להקנות את זכות השיוך.

אין מחלוקת, כי כל עוד לא התקבלה החלטה ע"י הקיבוץ בדבר שיוך הנכסים לחבריו, לא קמות לחבריו זכויות קנייניות כלשהן לגביהם וכך גם אפילו במקרה בו התקבלה החלטה עקרונית של הליך השיוך.

משהוכח כי החלטת השיוך עברה כדין רק בהצבעה הרביעית ביום 24.4.2004, לפיה היום הקובע הינו 30.4.2004, המסקנה המתבקשת הינה, כי למנוחה לא היו זכויות הנובעות מהשיוך וגם לא ליורשיה.

לאור כל האמור התובענה נדחית .

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 11,600 שקלים.

ניתן ב-ט"ז כסלו תשע"א, 23 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים