האם המלצה שלילית של כפר מעש תהווה את המילה האחרונה ותסתום את הגולל על בקשתו של חיים גולדשטיין לקבלת היתר להקמת חוות סוסים?
העובדות הרלוונטיות:
כפר מעש, מאוגד כאגודה שיתופית וחוכר מקרקעין מאת מינהל מקרקעי ישראל, בהתאם להסכם משבצת דו צדדי.
השטח נשוא הערעור הוא חלק מחלקות של כפר מעש אשר הוקצו לחברי המושב לצורך שימושים חקלאיים. על השטח חלה התכנית הקובעת, בין היתר, כי באזור חקלאי תותר בניה של מבנים הקשורים בחקלאות בלבד, אשר יכסו לא יותר מ 30% משטח החלקה. עם זאת הועדה המקומית רשאית לאשר הקמת מבנים לבעלי חיים אחרים שאינם בקר ועופות ב"המלצת" ועד הכפר ובאישור משרד החקלאות.
חיים גולדשטיין, חבר במושב כפר מעש, הוא בעל נחלה ובר רשות לשימוש בקרקע נשואת הערעור.
חיים גולדשטיין פנה לוועדה המקומית בבקשה לקבלת היתר להקמת חוות סוסים. כל זאת לאחר שקיבל את הסכמת מינהל מקרקעי ישראל ומשרד החקלאות.
בחודש אוגוסט 2002 הודיע כפר מעש, כי בהנחה שחיים גולדשטיין הוא הבעלים היחידים של חוות הסוסים, עליו להפקיד עירבונות על מנת להבטיח כי יתאם עם כפר מעש כל גידול חקלאי שברצונו לגדל על הקרקע.
ואילו בחודש אוקטובר 2002 הודיע כפר מעש כי הוא מתנגד לבקשתו של חיים גולדשטיין ממספר טעמים ובהם:
התכנית להקמת אורוות סוסים איננה של חיים גולדשטיין, אלא של יזם ששכר את המקום ממנו, ועל כן זה מנוגד לדין.
היזם הוא "בעל עבר התנהגותי" בגינו ניהל מולו מושב אחר (מגשימים) הליכים משפטיים משך 10 שנים.
לחיים גולדשטיין עבירות בניה רבות בתחומי חלקה א', ומתן ההיתר יהווה תקדים מסוכן להקמת מבנים מסוגים שונים בחלקות ב'.
בוועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון, התקיימו מספר דיונים בבקשת חיים גולדשטיין להיתר, במהלכם חזר בו מינהל מקרקעי ישראל מהסכמתו, תוך הסבר כי אך ורק כפר מעש יכול להגיש תכנית, ומאוחר יותר הודיע על ביטול חזרתו מהסכמתו.
לבסוף, החליטה הועדה המקומית לאשר את בקשת חיים גולדשטיין, חרף סירוב כפר מעש.
כפר מעש עתר לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים לביטול ההיתר. העתירה התקבלה, תוך קביעה כי משמעות המלצת ועד הכפר הינה אישורו של ועד הכפר ועל כן ללא המלצה חיובית של ועד הכפר, לא ניתן לאשר את הקמת המבנה.
ועל כן החליט חיים גולדשטיין לערער לבית המשפט העליון.
עיקרי טענותיו של חיים גולדשטיין:
משמעות הדיבור "המלצת ועד הכפר" היא עמדת ועד הכפר או חוות דעתו, ולא המלצה חיובית בלבד. על כן במידה וכפר מעש לא נותן המלצה חיובית אין הדבר אומר כי הועדה המקומית לא יכולה להמשיך ולבחון את בקשתו.
פרשנותו של בית המשפט המחוזי מאפשרת לכפר מעש להגביל את זכות הקניין שלו, למרות שזכויותיו שלו מתמצות בחוזה חכירה מתחדש ממינהל מקרקעי ישראל.
יש לתת משקל לכך שכפר מעש נהג בחוסר תום לב כאשר עתר כנגד ההיתר, כל זאת מאחר ובעבר ניתן אישור וכן אושרה הפעלת חוות סוסים אחרת בכפר מעש.
התערבות בשיקול הדעת של הועדה המקומית לתכנון ובניה צריך שתהא מצומצמת ביותר.
עיקרי טענות כפר מעש:
חיים גולדשטיין תרם את שמו לבקשה להיתר לאדם אחר, בעל עבר מפוקפק, ונתן ידו להטעיית כפר מעש לגבי המהות האמיתית של הבניה המבוקשת.
העסק המתוכנן אינו חוה חקלאית לגידול סוסים להשבחה, אלא בית ספר לרכיבה, מקום להשכרת סוסים כנגד תשלום, פנסיון לסוסים, מבני מגורים ועוד שימושים האסורים, אשר חיים גולדשטיין מבקש לבנות בשטח המיועד לחקלאות.
חתימת כפר מעש על הבקשה להיתר היא הכרחית, וללא חתימתו לא הייתה רשאית הועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון להחליט על מתן היתר.
לחיים גולדשטיין אין כל הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל באשר למקרקעין, והוא מחזיק במקרקעין נשוא הבקשה להיתר, מכוח רשות שהוענקה לו על ידי מינהל מקרקעי ישראל, ומעמדו לכל היותר הוא של בר רשות. כך אין אפשרות למי שאינו בעלים רשום או חוכר לחתום על בקשה להיתר.
טענות הועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון:
הדיבור "המלצה" אינו מעיד על המלצה חיובית דווקא.
הדיבור "המלצת ועד הכפר" נכתב בתכנית נשוא ענייננו בצמידות לדיבור "אישור משרד החקלאות", ובכך ביקשו להבחין בין ועד הכפר, שיש לאפשר לו להביע דעתו, לבין משרד החקלאות כגוף מקצועי רלבנטי ובעל מיומנות בתחום, הנדרש לאשר את הבקשה.
לוועד הכפר מעמד של גורם מייעץ וממליץ, אך לא למעלה מזה. ועל כן אין לפרש באופן המתנה את הפעלת סמכותה הסטטוטורית של הועדה המקומית בהסכמת ועד הכפר, שכן פרשנות זו תוביל למתן זכות וטו לגוף שאינו מוסד תכנון לשלילת שיקול הדעת מהגורם המקצועי המוסמך.
טענות מינהל מקרקעי ישראל:
משמעות הביטוי "בהמלצת" גוף כלשהו היא, כי קיומה של המלצה חיובית הוא תנאי, שבלעדיו לא ייכון כוחו של הגוף המוסמך לקבל החלטה.
המלצתו של הועד המקומי נדרשת בהיבט התכנוני הרחב, הכולל בין היתר את אופי הישוב. אין מקום לומר כי שיקוליו אלה אינם מתחום התכנון, ומשכך כי אין על הועדה המקומית להביאם בכלל חשבון.
יהיה ראוי להחזיר את התיק לדיון בבית המשפט המחוזי, לשם בחינת שיקול דעתה של הועדה המקומית לגופם של דברים.
באשר להסכמת מינהל מקרקעי ישראל נטען, כי נוכח תפקידו ומהותו כגוף ציבורי, פתוחה בפניו הדרך להסכים לבקשת ההיתר כאשר ועד היישוב מתנגד ואף להיפך.
תגובות לעמדת מינהל מקרקעי ישראל:
חיים גולדשטיין מקבל את עמדת מינהל מקרקעי ישראל להוציא ההצעה להחזרת הנושא לבית המשפט המחוזי.
הועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון נוקטת עמדה דומה, בנימוק כי לכפר מעש הציג את עמדתו בפניה ובפני בית המשפט קמא.
כפר מעש חולק על עמדת מינהל מקרקעי ישראל בטענה, כי זו אינה עולה בקנה אחד עם דרכי פרשנות החקיקה, והיא חושפת את כפר מעש לאחריות חוזית, נזיקית ופלילית כלפי משרד החקלאות וכלפי צדדים שלישיים.
השופט רובינשטיין פסק:
אין לומר כי "המלצה" בחקיקה משמעה בהכרח המלצה חיובית. לעתים קרובות מדובר במתן עמדה. מבחינה זו מסופקני אם צדקה עמדת המדינה שככלל גורף, אשר ענייננו חריג לו, המלצה "חיובית" היא תנאי בלעדי.
הדיבור "המלצה" משמעו הבעת עמדה וחיווי דעה, ואין בהמלצה שלילית של ועד הכפר כדי לסתום את הגולל על קבלת בקשה להיתר.
על כן בכל הקשור לפרשנות ההמלצה דין הערעור להתקבל.
הועדה המקומית ומינהל מקרקעי ישראל, הן בטרם הכרעת בית המשפט והן בכל מועד אחר, ובלא קשר להיתר, צריך שיבדקו לגופן טענות בדבר חריגה מהדין, במטרה להבטיח כי לא יהיו בניה או שימוש החורגים מגדרי היתר ככל שיינתן.
לסיכום קיבל השופט רובינשטיין את הערעור, כך שאין המלצת ועד הכפר בנידון מהוה הכרעה ווטו, אלא עמדה שעל הועדה המקומית לתכנון ובניה דרום השרון לשקול בכובד ראש ובתשומת לב.
כמו כן לא נפסק צו להוצאות.
ניתן ביום 26/05/2008
בית המשפט העליון, בפסק דינו של השופט רובינשטיין ובהסכמת השופטים ג'ובראן ודנציגר, קיבל את הערעור והחזיר את הדיון לבית המשפט קמא.
