האם זה קביל להמציא פסק בורר בדואר אלקטרוני? פומרנץ מיצים בע"מ חושבת שלא, בית המשפט קבע שכן.

ביום 13.10.2010 ניתן פסק בוררות על ידי הבוררים הרב מרדכי אייכלר והרב פנחס בורנפמן בסכסוך שהתגלע בין חברת פומרנץ מיצים בע"מ (להלן: "פומרנץ") ובין "יסודות מושב שיתופי של פועלי אגודת ישראל להתיישבות חקלאית בע"מ" (להלן: "מושב יסודות").

פומרנץ עתרה לבית המשפט ביום 9.3.2011  וביקשה לבטל את פסק הבוררות. לטענת פומרנץ הומצא לידיה פסק בוררות רק ביום 8.2.2011. מושב יסודות טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף, הואיל שהבקשה לביטול הפסק הוגשה באיחור ניכר, ולאחר חלוף 45 יום ממועד מסירת פסק הבוררות לידי הצדדים, בניגוד להוראות  חוק הבוררות.

לטענת מושב יסודות, פסק הבוררות ניתן ביום 13.10.2010 והומצא לכל הצדדים באמצעות דוא"ל ביום 11.11.2010; ולטענתו, פומרנץ אישרה את קבלת פסק הבוררות באמצעות שגר דוא"ל חוזר ביום 14.11.2010. ביום 17.01.2011  פנה מרכז המשק במושב יסודות במכתב למנכ"ל פומרנץ, מר פנחס בלבין, בו דרש שפומרנץ תסלק את החוב שנותר בהתאם לפסק הבוררות; כך שאף אם לא ידע על כך קודם לכן, הרי שפסק הבוררות הובא לידיעתה באמצעות מכתב זה.

פומרנץ טוענת כי דבר קיומו של פסק בוררות נודע לה רק ביום 8.2.01, המועד בו קיבלה את פסק הבוררות בדואר רשום. פומרנץ טוענת כי המנכ"ל מעולם לא אישר את קבלת הדואר האלקטרוני; היות ומספר עובדים בחברה משתמשים במחשב שלו ומוסמכים לראות את המיילים הנשלחים לחברה, כך שאף אם אכן כך היה, אין בעובדה שפסק הבוררות נשלח לחברה במייל וכי המייל נפתח ונקרא, כדי להוות ראיה כלשהי לעצם ידיעתו אודות מתן הפסק. פומרנץ מוסיפה וטוענת כי גם מבחינה משפטית אין להתחשב בהמצאה לידיה באמצעות דוא"ל, וזאת ממספר סיבות: לתוספת הראשונה לחוק הבוררות נקבע כי "מסמך בעניין הבוררות שנשלח לבורר או לבעל דין בדואר רשום עם אישור מסירה יראוהו כנמסר לנמען בתאריך הרשום באישור המסירה או באישור הסירוב לקבל את המסמך", לכן מהוראה הנ"ל ניתן להסיק כי מסירה לצורכי חוק הבוררות תהיה תקינה רק אם בוצעה באמצעות דואר רשום עם אישור מסירה; כמו כן, לטענתה לא הומצא פסק הבוררות לידיה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, (להלן: תקנות סד"א), בו נקבע כי "המצאת כתב בית דין תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד";  בתקנות סד"א, נקבע בנוגע להמצאה בדואר אלקטרוני, כי "כתב בית דין אלקטרוני יומצא, לנמען שאינו בית המשפט, אל תיבת הדואר שבכתובת הדואר האלקטרוני של הנמען, ובלבד שהנמען מסר את כתובת הדואר האלקטרוני שלו לבית המשפט לצורך ביצוע הוראות סימן זה..." לטענת פומרנץ, הוראות אלו חלות גם בענייני בוררות, בשינויים המחוייבים, מכוח לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, "תקנות סדר הדין האזרחי יחולו על סדרי הדין בבית המשפט בענייני בוררות, במידה שאין בתקנות אלה הוראות אחרות". מכאן, לדעתה של פומרנץ, הבורר מחוייב להמציא את פסק הבוררות באמצעות דוא"ל רק במידה שהנמען מסר את כתובת הדואר האלקטרוני לבית המשפט. אי לכך, אין להתחשב בהמצאת פסק הבוררות אליה בדוא"ל כהמצאה תקינה; יש לקבל את טענתה כי ההמצאה הרלוונטית והבלעדית לצורך מניין הימים אשר עמדו לרשותה להגשת הבקשה לביטול הפסק, הינה זו שבוצעה באמצעות דואר רשום, ועל כן, המועד שבו קיבלה את פסק הבוררות הינו 8.2.11. אי לכך, ומאחר שהגישה את בקשת הביטול ביום 9.3.11, הרי שעמדה במגבלת הזמן הקבועה בחוק.

דיון והכרעה

נוכח ההתקדמות הטכנולוגית שבשנים האחרונות, הופך השימוש בדואר האלקטרוני לאמצעי רווח לצורך העברת מידע בין גורמים שונים. מדובר באמצעי זמין ונוח, בעל פונקציות פרקטיות ויעילות, וביניהן, האפשרות שהשולח יקבל אישור אוטומטי אודות קריאת המייל ע"י הנמען. האפשרות של המצאה באמצעות דוא"ל אף הוכרה על ידי מחוקק בתקנות סד"א. מתעוררת, אם כן, השאלה, האם יש להחיל את הוראות סד"א  הנ"ל על המצאת פסק הבורר לידי הצדדים. בחוק הבוררות אין למצוא כל הוראה בנוגע לדרך המצאת פסק הבוררות לצדדים. בנוקבו במועד להגשת בקשת הביטול, מתייחס לחוק לתקופה המתחילה "מהיום שנמסר למבקש, על ידי הבורר או על ידי בעל דין, העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו". כלומר אין כל הוראה סטטוטורית באשר לדרך הספציפית שבה חייב הבורר להעביר את פסק דינו לידי הצדדים; ומכך נגזרת גם המסקנה, כי מניין הימים העומד לרשותם של הצדדים להגיש בקשה לביטול הפסק יחל מיום "המסירה" בכל דרך שבה תבוצע, ובכלל זה, אפוא, אף באמצעות דוא"ל; בכפוף, כמובן, להגשת הוכחה מתאימה לביצוע ההמצאה וקבלתה.התוספת הראשונה לחוק הבוררות, אינה עומד בסתירה למסקנה זו, 45 הימים להגשת בקשת הביטול אכן יתחילו רק ממועד המסירה המופיע באישור המסירה של הדואר הרשום, ברם, הוראה זו אינה רלוונטית אלא אך ורק כשפסק הבורר אכן נשלח בדואר רשום; ואולם, אין בתוספת הנ"ל כדי לחייב את משלוח הפסק דווקא בדואר רשום, אלא מדובר באפשרות בלבד, לצורך קביעת החזקה בדבר המועד בו יגיע המסמך ליעדו. במקרה שבמסגרת הסכם הבוררות לא הסדירו הצדדים את הדרך להמצאת מסמכים, צריך יהיה לפנות לעקרונות כלליים.

לאחרונה קבע בית המשפט העליון, כי ככל שלא נקבע בהסכם הבוררות מהי הדרך המוסכמת על הצדדים להמצאת פסק הבוררות, יחולו תקנות הבוררות, לפיהן יש לפנות לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעות כיצד יומצאו כתבי בי-דין; ובכללן גם המגבלה המפורטת בנוגע לשימוש בכתובת דוא"ל לצרכי המצאה. ואולם, בענייננו קבעו הצדדים בשטר הבוררות כי "הבוררים פטורים בזה מסדרי הדין וחובת הראיה"; ומכאן, שבהתאם למתווה שנקבע, אין על הבורר כל חובה להמציא את הפסק לצדדים בהתאם לנוהל הקבוע בתקנות סדר הדין.

בשנים האחרונות אנו עדים למגמה ברורה בפסיקה להעדפת כלל ה"ידיעה" על פני כלל "ההמצאה", באותן בנסיבות בהן ניכר כי פסק הדין נמצא בפועל בידי בעל-הדין בשלמותו, וקיומו ותוכנו של פסק הדין היו ידועים לבעל הדין על אף הפגם הפורמאלי שנפל בהמצאתו לידיו; ובמקרה כזה, ייחשב המועד מאז "הידיעה" כמועד הרלוונטי לכל עניין שבו נקבע מירוץ של זמן על בסיס ההמצאה לידי אותו בעל דין.

כשניכר מן הנסיבות כי בעל הדין אכן ידע על פסק הדין במועד הנטען על ידי הצד שכנגד, אלא שבחוסר תום לב מנסה להיתלות בפגם הפורמאלי שבהמצאה כדי לקנות לו ארכה להגשת הערעור. על אחת כמה וכמה, אם כן, שיש לבכר את "כלל הידיעה" כשמדובר בהמצאה לצרכי חוק הבוררות, לפחות במקרה בו בהסכם הבוררות פטרו הצדדים את הבורר מפורשות מסדרי הדין המקובלים.

מן הכלל אל הפרט

במקרה דנן, אין בפני בית המשפט הסברים כלשהם אשר יצדיקו קבלת בקשת פומרנץ לביטול פסק הבוררות, חודשים ארוכים לאחר שמבחינה אפקטיבית כבר היה פסק הבורר בידיה. הוכח במסמכים הרלוונטיים כי פסק הבוררות אכן הומצא במייל לכתובת הדואר האלקטרוני של החברה, וכי הוא נפתח על ידי מי מעובדיה כבר ביום 14.11.2010. מלשון  תקנות סד"א עולה כי כשמדובר בחברה, אין דרישה להמצאת כתב בי–דין באופן אישי למנהל החברה, ודי יהיה אם זה יונח במשרדי התאגיד; ומכאן, שאף משלוח דואר אלקטרוני לכתובת הדואר האלקטרוני של החברה מספיקה, ואין הכרח כי זה יגיע אישית למנכ"ל. מה גם שמר בלבין לא היה צד לבוררות באופן אישי, אלא חברת פומרנץ; ועל כן היא – ולא מר בלבין - בעלת הדין הרלוונטית לצורך המצאה ולצורך הגשת בקשת הביטול.  אי לכך, אין אלא להסיק כי בהגשת הבקשה לביטול הפסק רק ביום 9.3.11 איחרה פומרנץ בהרבה את המועד המותר להגשת בקשת ביטול. בנסיבות אלה, יש לדחות על הסף את הבקשה לביטול פסק דין בשל האיחור בהגשתה.

פומרנץ תישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של מושב יסודות בסך 5,000 ₪.

ניתן היום, ט"ו תמוז תשע"א, 17 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

לאתר הבית של מושב יסודות