האם חברים שמכרו את נחלתם במושב זכאים לכספי פדיון מניות תנובה המחולקים על ידי האגודה?

בית המשפט השלום בנתניה, בפני כבוד השופטת יעל קלוגמן. ת"א 44438-05-10 יעקב ולידיה ארד נ' ציונה וצבי ציאושו.
הרקע

בשנת 1994 מכרו יעקב ולידיה ארד את זכויותיהם במשק במושב בורגתה, לידי ציונה וצבי ציאושו.

בשנים 2008 ו2013 קיבל המושב החלטה לחלק בין חבריו את הכספים שהתקבלו לאחר מכירת המניות של תנובה שהחזיק המושב, כך שכספים אלה הועברו בין היתר, גם לקונים.

עתה טוענים המוכרים כי כספי תנובה מגיעים להם כיוון והמוכר הוא בן של מייסד המושב, וזכאי ליהנות מעמלם ההיסטורי של הוריו, שבא לידי ביטוי ביחידות ההשתתפות בתנובה, ואילו הקונים רכשו את המשק עשרות שנים לאחר מכן.

בכתב הגנתם חולקים הקונים על פרשנות המוכרים לחוזה המכר בין הצדדים ועל האופן שלטענתם יש ליישמו, שכן לדידם משמעותו שכל שנמכרו להם כל הזכויות של המוכרים באגודה ובנחלה, ובכלל זאת כספי תנובה. ועוד, הזכות לכספי תנובה לא קמה בשנות ה-50, אלא רק החל משנת 2008, כשהתקבלה ההחלטה הראשונה של האגודה להעביר אל חבריה את יתרת הכספים שהתקבלו בידה עם הפרטת תנובה.

בתביעה שכנגד שהגישו הקונים הם מעלים טענת קיזוז, עבור סכומים ששילמו בגין היטל ביוב, שלטענתם היה על המוכרים לשלם, כיוון והעבודות בגינן שולם ההיטל בוצעו טרם שנמסרה להם ההחזקה בבתי המגורים בנחלה.

דיון והכרעה

ביהמ"ש פותח ומדגיש כי בענייננו מדובר על פרק זמן של כארבע עשרה שנים, וכי חוזה המכר כולל את מכירת מלוא זכויותיהם של המוכרים באגודה ובנחלה.

 

בנוסף מציין ביהמ"ש, כי אין חולק שבכדי לממש עסקה של מכר נחלה במושב שהוא אגודה שיתופית, תנאי בל יעבור הוא שקונים יתקבלו כחברים באגודה, בזכות עצמם. משהתקבלו הקונים כחברים באגודה השיתופית, יש להם הזכויות והחובות על פי חברותם באגודה, כמו לכל חבריה.

על כן, מקום בו מלוא הזכויות בתנובה הן בבעלותה של האגודה השיתופית, רשאית היא לנהוג בכספים כרצונה, ולכן ניתן לטעון כי אין מדובר בזכות של חבר האגודה שקמה לו מראשית השיווק על ידו של תוצרת תנובה, אלא היא באה לעולם רק בעקבות החלטת האגודה בשנת 2008 לחלק את כספי תנובה בין החברים.

 

לפיכך, קבע ביהמ"ש, כי אין חשיבות מכרעת לשאלה האם בחוזה המכר נקבע במפורש שהממכר כולל לא רק את הנכסים הפיזיים אלא גם הזכויות הנלוות של המוכרים בנחלה ובאגודה, שהרי התנאי הוא שהקונים יתקבלו כחברים באגודה, וככאלה עומדות להם זכויות וחובות כחברי האגודה.  

 

בנוסף קבע ביהמ"ש, כי המוכרים לא הוכיחו תשתית עובדתית נדרשת לשם החלת הלכות קודמות לפיהן חצי מהחלק היחסי של המניות שייך לחקלאים ששיווקו את תוצרתם לתנובה, ולפיכך לא בוססה זכותם לכספי תנובה.

 

באשר לתביעה שכנגד אותה הגישו הקונים, קבע ביהמ"ש כי העבודות בגינן שולם ההיטל החלו לאחר שעסקת המכר הושלמה ושולמה במלואה, וכי התשתית שהוקמה תשרת רק את הקונים, ולכן מבחינה מהותית והגיונית, הקונים הם שהיו צריכים לשלמו.

 
סיכום

ביהמ"ש דחה את התביעה תוך שהוא קובע, כי כספי תנובה צריכים ליפול בחלקם של הקונים, כאירועים כספיים שאירעו שנים רבות לאחר שרכשו את המשק, בצירוף כל הזכויות והחובות שנלווים לכך, וכן נדחתה התביעה שכנגד.

לא נקבע צו הוצאות.

ניתן ביום ט' באדר תשע"ה, ה28 לפברואר 2015, בהעדר הצדדים.

 
 
 
 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: