תיק מס' 67/133/07 ''צופית'' מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ נ' גרינפלד משה וחיה

 

בפני רשם האגודות השיתופיות                                תיק מס' 67/133/07

 

בעניין:

 

''צופית'' מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע''מ

ע"י ב"כ עוה"ד אלון וילנר

שדרות בן ציון 25 תל אביב.

 

המערער או האגודה;

 

 

- נ ג ד -

 

גרינפלד משה

גרינפלד חיה

ע"י ב"כ עוה"ד גד שטילמן

מגדלי התאומים 2

רחוב ז'בוטינסקי 35, ר"ג 52511

 

המשיבים;

 

החלטה

עסקינן בערעור על המלצתו של החוקר עו"ד דוד אלבז (להלן: החוקר) מיום 21.08.2008 בה נקבע כי יש לראות במשיבים כחברים במושב צופית (המערער);

 

מבוא:

בתאריך 25.03.2007 התקיימה חקירה לעניין עדכון פנקס החברים של מושב צופית, והמשיבים היו בין אלה שהומלץ להכיר בהם כחברים. בגין כך פנה ב"כ האגודה ביום 3.7.07 וביקש שלא לקבל את המלצת החוקר לעניין המשיבים.

 

מאחר ולא התקיימה למעשה חקירה של ממש לעניין חברותם של המשיבים באגודה, אלא ההליך היה תוך כדי עדכון הפנקס, החלטתי ביום 04.12.2007 כי יש לבדוק את הנושא לגופו. לצורך כך מונה עו"ד דוד אלבז כחוקר.

 

לאחר שהחוקר קיים חקירה, בסופו של דו"ח המליץ כהאי לישנא:  

"על כן הנני ממליץ לראות בבני הזוג גרינפלד כחברים בצופית מושב שיתופי להתיישבות שיתופית בע"מ".

 

מכאן הערעור.

 

עיקרי טענות המערער:

 

המשיבים מעולם לא היו רשומים בפנקס החברים. על פי סעיף 34 לפקודת האגודות השיתופיות פנקס החברים הינו הוכחה לכאורה לכל פרט הרשום בו, ולכן אם המשיבים רוצים לטעון כנגד כך, עליהם הנטל להוכיח. לפיכך טוען המערער כי על המשיבים להוכיח היותם חברי האגודה. 

 

המערער מודע לכך כי שמם של המשיבים אכן הופיע ברשימת הבוחרים של האגודה, אך לדעתו רשימה זו נערכה לצורך בחירות וועד ההנהלה של האגודה. משמעות איזכורם של המשיבים ברשימת הבוחרים, רלוונטית אך ורק לעניין הבחירות ואינה יכולה להעיד על היות המשיבים חברי האגודה.

 

בעיקר טיעוניו מסתמך המערער על הסכם משק עזר (להלן: ההסכם) שחתמה האגודה עם המשיבים עוד בשנת 1997 ובו נכתב במפורש, כי המשיבים אינם חברים באגודה. לדעת המערער לא ניתן להתעלם מהוראותיו הברורות של ההסכם, הקובע מפורש כי המשיבים אינם חברים.

 

המערער טוען כי תכליתו של ההסכם באה להגדיר את "כללי המשחק" בין הצדדים, בהתחשב בכך שהמשיבים אינם חברים באגודה, ועל כן תמוה כיצד החוקר התעלם נחרצות מהסכם זה.

 

המערער טוען כי בהתאם להחלטתי שניתנה ביום 4.11.2008 בתיק מס' 1189/154/08 קיבוץ גבעת חיים איחוד נ' גלי שפע בה קבעתי, שתקנה 2א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) (להלן: התקנה), המקנה חברות על דרך התנהגות אף אם החבר לא התקבל באמצעות האסיפה הכללית, לא חלה בשעה שיש עובדות אקטיביות המעידות כי האגודה לא ראתה באדם כחבר באגודה. באשר על כן, לדעת המערער ההסכם שנחתם עם המשיבים, מונע מאיתם לטעון לחברות על דרך של התנהגות.

 

המערער טוען כי המשיבים מעולם לא שילמו מיסים המוטלים על חברי האגודה. לדעת המערער, עובדה זו מלמדת שניים: האחד, אין המשיבים יכולים לטעון לחברות על דרך של התנהגות מכיוון ומעולם לא שילמו את מיסי החבר. השני הוא, בכך שהאגודה מעולם לא חייבה את המערערים במיסים המוטלים על החברים, הרי שלא ראתה במשיבים כחברים.

 

המערער דוחה את טענת המשיבים בכך שיש לראות בהם כחברים מכיוון והצביעו באסיפות הכלליות. לדעתו, השתתפותם של המשיבים באסיפות הכלליות והצבעתם נעשתה רק לעניין ההיבט המוניציפאלי של המושב. לדעת המערער משעה שחדל המושב לנהוג בזהות וועדים, והופרדו הבחירות של ענייני האגודה מענייניה המוניציפאליים של המושב, הרי שחדלו המשיבים להשתתף באסיפות הכלליות העוסקות בענייני האגודה.

 

עיקר טיעוני המשיבים:

 

המשיבים טוענים כי הערעור של האגודה על המלצת החוקר אינו מגלה ממצאים חדשים שעל ערכאת הערעור להידרש אליהם. החוקר שמוּנָה בדק וחקר על פי התשתית העובדתית שהונחה על ידי הצדדים ושהוכחה בפניו, ועל פי ממצאים אלה המליץ להכיר במשיבים כחברים. לפיכך, אין לערכאת הערעור לסטות מממצאיו של החוקר.

 

לגופו של עניין טוענים המשיבים כי תקנה 2א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) חלה בעניינם, לאור זאת שהאגודה במשך כל הדרך ראתה בהם כחברים.  כפי שהוכח ממסמכי האגודה שהוצגו בפני החוקר, הרי שבספר החברים של האגודה, הופיע שמם של המשיבים. המשיבים טוענים כי האגודה איפשרה להם לבחור באסיפות הכלליות ואפילו במקרים מסוימים היו הם עצמם מועמדים לתפקידים.

 

לטענת המשיבים, מלכתחילה, הטענה היחידה של האגודה לא להכיר בהם כחברים הייתה בגין זאת שאינם שילמו את מיסי האגודה המוטלים על חברי האגודה. המשיבים משיבים על כך, כי למעשה הם שילמו את כל המיסים שדרשה מהם האגודה כדבר שבשיגרה ובאופן שוטף. מאידך, המס המוטל על החברים מעולם לא נדרש מהם ואין הם מתנגדים לשלמו. לטענת המשיבים, בדיעבד כיום מתברר שישנו הפרש הנדרש מחברים אחרים לתשלום הנדרש מהם, המסתכם ב60 ₪ לחודש. סכום פעוט זה אין בו בכדי לשלול את חברותם באגודה.

 

טוענים המשיבים כי על פי סעיף 34 לפקודה הרי שפנקס החברים מהווה ראיה לכאורה ומעביר את נטל הראייה וההוכחה אל האגודה. לפיכך, שעה שהמערער הוא המבקש להורות על הוצאת המשיבים מפנקס החברים, הרי שנטל ההוכחה מוטל על כתפיו, ונטל זה לא הוכח דיו על המערער.

 

המשיבים דוחים את טענת המערער בכך שההסכם שנחתם עימם מעיד שאינם חברים. לטענתם, ההסכם נחתם אך ורק לצורך קבלת ההרחבה בשטחי האגודה ותו לא. המשיבים טוענים כי מעולם לא הוסבר להם שבכוחו של ההסכם להוות ביטול לחברותם.

 

להוכחת דבריהם לפרשנות ההסכם, טוענים המשיבים כי דבר זה יכול להילמד מכך שעוה"ד שערך את ההסכם ואשר שימש כבא כוחה של האגודה,  מעולם לא טען כי אין לראות במשיבים כחברים לאור הסכם הזה.

 

לטענת המשיבים, אין באמור בהצהרה כללית של אמרת אגב של ההסכם, בכדי לבטל מעמד משפטי כה מוצק אשר הצדדים פעלו על פיו משך 60 שנה. אין חולק שמטרת ההסכם הינה קבלת מגרש בהרחבה, אין חולק שאופן גריעתם של המשיבים כחברים צריכה להיעשות בדרך מקובלת ולא כדרך אגב. אם האגודה הייתה רוצה לבטל את מעמדם של המשיבים כחברים, היה עליה להתכבד ולפעול בהתאם לחוק ולתקנות, ואינה יכולה להסתמך על אמרת אגב שהינה בבחינת הצהרה חד צדדית של האגודה בלבד.

 

 

דיון והחלטה:

 

תקנה 2 לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) התשל"ג-1973 קובעת את הדרך לפיה יתקבל חבר לאגודה:

(א)       אדם הרוצה להתקבל כחבר באגודה יגיש לה בקשה בדרך הקבועה בתקנות האגודה.

(ב)       קבלת חבר באגודה תהיה בדרך הקבועה בתקנות שלה.

(ג)        מי שסירבו לקבלו כחבר באגודה, רשאי לערער על הסירוב בפני האסיפה הכללית של האגודה זולת אם נקבעה רשות אחרת בתקנות האגודה.

 

תקנה זו היא דרך המלך להתקבל לחברות. הרוצה להתקבל כחבר באגודה עליו להגיש לקיים את הוראות התקנון של האגודה ולפעול על פיהן. קבלת חברים לאגודה מוסדר בסעיף 3 לתקנונה:

(א)       בהתאם להוראות סעיף 3 בחלק ו' להלן תוגש הבקשה לאסיפת ועד ההנהלה והועד יוכל להחליט ברוב דעות החברים הנוכחים באסיפה לקבל את המבקש או לדחותו מבלי לתת כל סיבה לכך.

(ב)       החלטת ועד ההנהלה לקבל חבר לא תהיה מוחלטת אלא אם כן נתאשרה על ידי האסיפה הכללית ברוב של שני שלישים מן החברים הנוכחים באסיפה.

(ג)        מי שבקשתו נדחתה על ידי ועד ההנהלה יוכל לערער בפני האספה הכללית הקרובה של החברים שבה יצביעו הצבעה חשאית בפתקאות ואם לא פחות משלשת-רבעי ממספר החברים הנוכחים יצביעו בעד קבלתו יקבלוהו כחבר מיד.

 

אין חולק על כך כי המשיבים לא קיימו את הוראות התקנון. המשיבים מעולם לא הגישו בקשה כל שהיא בכדי להתקבל כחברים באגודה, ומעולם לא הובא עניין חברותם של המשיבים להצבעה בפני האסיפה הכללית.

 

מכיוון ואין באמתחת המשיבים טענה היכולה ללמד כי קיימו את הוראות התקנון בחברותם, הרי שהמסגרת הנורמטיבית להליך הנוכחי, היא תקנה 2א' לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) (להלן: התקנה):

"נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות העניין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה".

 

בטרם אדון לגופן של טענות ראוי שיודגש, כי כל קבלה לחברות בהתאם לתקנה זו, נעשית בקפדנות יתר של הנסיבות. התקנה מעצם טיבה חריגה היא, בבואה להסדיר מקרה חריג אשר בו האדם לא התקבל לחברות באמצעות האסיפה הכללית. אין מטרת התקנה ללמד על שתי חלופות זהות במעמדן, בין חברות באמצעות האסיפה הכללית וחברות על ידי התנהגות. אמור מעתה, חברות בדרך של התנהגות תוכר רק במקרים מיוחדים ובנסיבות מסוימות.

 

התקנה כשלעצמה נוגסת בעצמאויותה של האגודה השיתופית, כאשר היא מאפשרת הכרה בחברות של אדם באגודה, חרף זאת ששאלת חברותו לא נקבעה באסיפה הכללית על ידי חברי האגודה. לפיכך, כל דיון במסגרת תקנה זו מצריך זהירות יתר לבל לפגוע בריבונותה של האגודה.  

 

כאמור, טוענים המשיבים כי לאורך כל השנים בהן התגוררו וחיו בתחומי המושב, נהגה בהם האגודה כאל חברים לכל דבר ועניין. לכן, לדעתם, בהתאם לתקנה הרי שאין לגרוע חברותם באגודה, אך בשל העובדה כי לא התקבלו באמצעות האסיפה. לדעת המשיבים, יש לראות בהם כחברים נוכח התנהגות רבת שנים ששררה ביניהם לבין האגודה.

 

טענות אלו של המשיבים, הועלו והוצגו בפני החוקר אשר בסופו של יום מצא להמליץ לקבל את המשיבים כחברים. דעתי היא כי שגה החוקר במסקנתו.

 

לאחר פילוח טענות המשיבים, עולה כי שלוש טענות מרכזיות בפי המשיבים שלטענתם מלמדות כי הינם חברים באגודה. מנגד, האגודה דוחה את שלושת טענות המשיבים ואף מוסיפה שתי טענות נוספות המלמדות לדעתה כי המשיבים אינם חברים באגודה.

 

לעניין טענות המשיבים. הטענה האחת היא כי הינם מתגוררים בתחומי המושב. הטענה השנייה היא כי הצביעו באסיפה הכללית והטענה השלישית היא כי היו רשומים בספר הבוחרים, שהינו ספר החברים של האגודה. מנגד האגודה דוחה שלוש טענות אלו ומצביעה על כך כי קיים הסכם מפורש הקובע כי המשיבים אינם חברים. כמו כן טוענת האגודה כי מעולם לא שילמו המשיבים את מיסי החבר. כפי שאסקור להלן אראה, כי טענות האגודה מאוששות ומבוססות על פני טענות המשיבים.

 

כאן המקום לציין כי טענות של המשיבים כגון: מאז ומעולם ראתה בהם האגודה כחברים וכן שבמשך כל חייהם היו פעילים בחיי המושב, אין בהם בכדי ללמד כעת בדיון, כי אכן הם חברים באגודה. טענות אלו הינן ערטילאיות ומלמדות על פירושן של המשיבים אל מציאות חייהן. דברים אלו הינם אבסטרקטיים ואין בהם ערך ראייתי במאזן הראיות שכל צד טומן באמתחתו. הכרה בחברות בהתאם לתקנה מחייבת הבאת ראיות אבסולוטיות, שילמדו האם האגודה והמשיבים נהגו כחברים זה לזה.

 

כאשר שאלת החברות בהתאם לתקנה עוסקת בקיבוץ שיתופי, מבחן ההתנהגות ימוקד אל התקציבים שקיבל האדם מן האגודה או לחילופין בהעברת משכורתו של האדם אל האגודה. כאשר עסקינן באגודה שיתופית מסוג המערער ובה החברים מתפרנסים באופן עצמאי כל אחד ממשלח ידו, אזי יש  להביא ראיות אחרות שיעידו במהותן כי האגודה והטוען לחברות, נהגו כחברים זה לזה.

 

בהחלטה זו אעמוד על הדברים הבסיסיים שהצביעו המשיבים ואקבע מדוע אין בכך לראות בהם כחברים.

 

המשיבים טוענים כי היו רשומים בספר החברים של האגודה. לאור זאת טעונים כי יש לראות בהם כחברים באגודה ועל המערער להוכיח היפוכן של דברים. טענה זו יש לדחותה בשניים. ראשית, דומני כי אין לתת משמעות רבתית לכך ששמם של המשיבים הופיע בספר הבוחרים, מכיוון והחקירה לעניין עדכון פנקס החברים באה להתאים את האמור בספר החברים למציאות האמיתית. מטרת החקירה שהתקיימה באגודה הייתה בכדי להוציא את מי שאינו ראוי להירשם כחבר באגודה, ולהכניס את מי שראוי לכך אע"פ שאינו רשום. כך, שהאמור בספר החברים אינו יכול להיות נקודת המוצא לעניין החקירה אלא לשמש כתוצאה הסופית של החקירה, באשר מי שנמצא חבר יירשם כדין ומי שלא, יוצא מן הרשימה.

 

שנית, טענה האגודה, וטענה זו מקובלת עליי, כי ספר החברים של האגודה שימש כספר בוחרים באסיפות הכלליות.  אם שימש ספר החברים כרשימה של האנשים הרשאים להצביע באסיפות הכלליות, אזי אין לכך משמעות לגבי חברותם של המשיבים באגודה. כאמור האגודה לא חולקת על כך שהמשיב השתתף באסיפות הכלליות, אך היא עומדת על כך שהשתתפותו אירעה רק לעת שהוועד המוניציפאלי של האגודה פעל בזהות ובצוותא עם וועד האגודה. כך לטענת האגודה, המשיבים הורשו להשתתף ולהצביע רק לעניינים המוניציפאליים של המושב ולא לענייני האגודה.

 

אם כך הם פני הדברים הרי שהופעת שמם של המשיבים בספר החברים אינו יכול להעיד על חברותם של המשיבים באגודה, אלא להעיד כי הורשו להשתתף באסיפות הכלליות שעסקו בעניינים המוניציפאליים.

 

בין הצדדים ניצבת מחלוקת עובדתית כיצד נהגו לאחר שבאגודה חדל להתקיים רעיון זהות הוועדים. לטענת האגודה מאז שפיצלה את הנושאים שבסמכותו של כל ועד וכך למעשה ענייניה המוניציפאליים של האגודה פעלו במישור שונה מענייני האגודה עצמה, המשיבים לא השתתפו באסיפות הכלליות של האגודה. מאידך טוענים המשיבים כי המשיכו להצביע באסיפות הכלליות של האגודה.

 

אומר, כי אין באפשרותי להכריע עם מי האמת. חוסר הבהירות העובדתי טמון בכך שהאגודה לא מקיימת רשימה שמית של משתתפי ההצבעה באסיפה הכללית, ועל כן לא ניתן לקבוע האם האמת היא עם המשיבים או שמא עם האגודה.

 

אך כאן המקום לציין כי גם אם נקבל את גירסתו של המשיב, הרי שבדיון שהתקיים בתאריך 22.12.2008 טען המשיב כמשיח לפי תומו כי הייתה התנגדות לכך מצד חברי האגודה על כך שהשתתף באסיפות הכלליות של האגודה.

 

וכך בדיון העידו בפניי המשיבים ונציג המערער.

"לשאלת הרשם: משיב הלל בן אליעזר (יו"ר ועד ההנהלה של האגודה - א.ז.): גרינפלד הצביע רק בבחירות כל זמן שלא היה ועד מקומי אבל לא באסיפה הכללית. מאז שנבחר ועד מקומי גרינפלד מצביע רק לבחירות של הוועד המקומי ולא בבחירות לאגודה.

 

משיב גרינפלד משה.: עד לבחירות האחרונות בשנת 2007 בחרנו ובשנת 2007 היה קומפרומיס שלא היה מקובל שאנחנו נבחר. (עמ' 1 שורה 15 לפרוטוקול).

 

עולה מן הדברים, כי גם אם אכן הצביעו המשיבים לאחר שפוצלו הוועדים, הרי שדבר זה לא התקבל באגודה בקול דממה דקה, אלא קמו עוררין על כך מצד חברי האגודה. וכאן עולה השאלה מאליה, אם אכן אנו מנסים לברר האם התנהגו במשיבים כחברים, מדוע שתקום התנגדות מצד מאן דהוא, לגבי השתתפותם באסיפות הכלליות. אלא צא ולמד כי לא ראו במשיבים כחברים מן המניין.

 

טענתם של המשיבים כי הינם מתגוררים בתחומי האגודה מזה שנים רבות, אין בה בכדי ללמד כי הינם חברים באגודה. ראשית, ברי לכל כי העובדה שכתובתו של אדם רשומה בצופית, איננה הופכת אותו לחבר. שנית, אופן מושבם של המשיבים באגודה הוא בעוכריהם לעניין טענתם לחברות, ויוסבר.

 

מחומר הראיות שהוצג לי עולה כי המשיבים מתגוררים בבית המקצועי שבמושב ולא בנחלה. דרך כלל ועל פי הרוב, המגורים המוקצים אל חברי האגודה הן הנחלות, ואילו הבתים המקצועיים שבמושב מיועדים אל תושבי המקום שאינם חברים באגודה.

 

השוני בין הנחלות שבמושב לבתים המקצועיים נעוץ בכך, שבכל אגודה שיתופית ישנן נחלות ובתים מקצועיים. לרוב, הנחלות הועמדו לטובת החברים ואילו הבתים המקצועיים שימשו את האנשים שהאגודה נזקקה להם אך אינם נמנו בין חבריה. בין אנשים אלה היו לדוגמא, רופא המושב, מנהל החשבונות ועוד גורמים שונים שחיו במסגרת המושב אך לא היו בין חבריה. כך כאשר חדל הצורך באנשי מקצוע אלה, העמידה האגודה את הבתים המקצועיים להשכרה או מכירה אל אנשים אשר גרו במושב אך לא היו חברים באגודה.

 

עולה מכך כי לאור זאת שהמשיבים אינם בעלי נחלה במושב צופית אלא מתגוררים בבתים המקצועיים, מעיד כי מגוריהם במקום אינם כמגורי חברי האגודה.

 

הועלתה עוד טענה ע"י האגודה, כי המשיבים אינם משלמים את מיסי החבר ולכן אין לראות בהם כחברים. המשיבים מנגד הסכימו לכך שלא שולם על ידם מיסי האגודה, אך טענו כי לא נדרש מהם כל סכום ובמידה והיה נדרש לא היו מסרבים לשלמו. דעתי היא כי גם מכך ניתן ללמוד שהאגודה לא ראתה במשיבים כחברים.

 

הטענה של האגודה בדבר אי תשלום המיסים אינה באה להוכיח שהמשיבים אינם עומדים בתשלומים כאלה או אחרים ועל כן יש לשלול את חברותם באגודה, אלא להוכיח כי מעולם האגודה לא ראתה במשיבים כחברים, ולכן כתוצאה מכך לא ראתה לחייב אותם בתשלומים המוטלים על חברי האגודה בלבד.

 

יש לתת משקל רב לכך שהאגודה לא דרשה מעולם את מיסי החבר מהמשיבים. אין בכוונתי כי בכך יש להעניש את המשיבים לשלול מהם את חברותם, מכיוון ולא בקנסות ועונשין עסקינן. מטרתי היא לדלות מהעובדות שמוצגים בפניי האם האגודה ראתה במשיבים כחברים אם לאו. לכן בשעה שהאגודה מצביעה על כך שלא דרשה מעולם מיסי חבר מהמשבים, עובדה זו מצדדת וכבדת משקל לטובת האגודה.

 

טענותיהם של המשיבים כי מדובר בסכום פעוט וכי הם נאותים כרגע לשלמו במידה ויידרשו, אינו רלוונטי לדיון. אין אנו עוסקים בתביעת חוב של האגודה אלא בהסקת מסקנות מיחסי הגומלין שקיימו המשיבים והאגודה.

 

אך חרף כל הדברים לעיל והראיות המצדדות בטענותיה של האגודה, ישנה תשתית עובדתית שמצביעים על כך המשיבים, שלא בנקל ניתן לדחותם. המשיבים סוקרים מסכת חיים ארוכה במסגרת האגודה, שלא ניתן להתעלם ממנה בהינף יד. בכדי לדחות את טענת המשיבים, ראוי להביא עובדה חזקה דיו, שתקבע באופן נחרץ האם האגודה והמשיבים נהגו כחברים (במובן המשפטי) זה לזה.

 

עובדה שכזו קיימת והיא, הסכם משק העזר שנחתם בין המשיבים לאגודה עוד בשנת 1997. עיקר חיציה של האגודה מופנה אל הסכם זה ובצדק. במהותו של הסכם זה יש בכדי לקבוע נחרצות בכך שהמשיבים לא היו חברים באגודה.

 

לשון ההסכם ברורה, מפורשת, חד משמעית ואינה משתמעת לשני פנים באומרה כי המשיבים אינם חברים באגודה. אביא את הסעיפים הרלבנטיים לעניין:

במבוא להסכם נאמר:

והואיל: ובעלי המשק הינם בעלי זכויות במשק עזר, הידוע כמשק עזר מס' בתחום משבצת האגודה, אך הם אינם חברים באגודה (לעיל ולהלן: בעלי משק עזר).

 

והואיל והאגודה החליטה לאפשר לבעלי משק העזר – למרות שאינם חברים באגודה – לקבל הפניה למינהל לקבלת זכות למגרש, עבור מועמד מטעמם. (ההדגשה במקור - א.ז.).

 

בסעיף 3 (א) להסכם נאמר:

הצדדים מצהירים בזאת כדלקמן:

אין רצון ואין כוונה לשתף את בעלי משק העזר בנכסים החקלאיים והלא חקלאיים ובאמצעים החקלאיים של האגודה החקלאית וחבריה, לרבות בשטחי הקרקע, במכסות המים, ובמסכות היצור והשיווק החקלאי ואף לא בכל חלק ב"קרקע" המשבצת שבידי האגודה וחבריה, או בקשר אליהם ו/או בכל זכות ו/או טובת הנאה שתצמח ממקרקעין אלה, או בקשר אליהן, בין בדרך של שינוי ייעוד ו/או מכירה ו/או ויתור, או בכל דרך אחרת שהיא, כל אלה בין במישרין בין בעקיפין, וכי הם מוותרים על כל אלה מראש.

 

בסעיף 3 (ד) להסכם נאמר:

אין רצון ואין כוונה להטיל או לשתף את בעלי משק העזר בחובות והתחייבות, או נטל כל שהוא הנוגע או נובע מקיומה, או פעילותה של האגודה החקלאית או חבריה, שלא בתחומים המוניציפאליים.

 

על הסכם זה חתמו המשיבים מרצונם החופשי. לפיכך תמוה כיצד טוענים הם לחברות, לאחר שהם עצמם אישרו את כל האמור בהסכם על ידי חתימתם. גרסת המשיבים כי לא ידעו ולא קראו את תוכן ההסכם וחתימתם עליו הייתה מכיוון ונתבקשו על ידי בא כוח האגודה, הינה גרסה כבושה.

 

ראוי שיודגש שהמשיבים טוענים לחברות נוכח התנהגות רבת שנים עם האגודה. באשר על כן טענותיהם אקסצנטריות כיצד הם נותנים משקל רב לעובדות שבאמתחתם, ואילו את העובדות שמציגה האגודה הם דוחים באבחת קולמוס.

 

המשיבים טוענים כי אין להתייחס להסכם כלל אלא רק לעובדות שהם מציגים, בכך טועים המשיבים. שעה שהמסגרת הנורמטיבית היא על פי תקנה 2א' לתקנות הרי שעליי לבחון את המסגרת הכללית של העובדות והראיות המונחות בפניי, ומסך כל העובדות להעלות את המסקנה הראויה, האם המשיבים חברי האגודה, אם לאו.

 

קיומו של ההסכם וחתימתו על ידי המשיבים מלמד יותר מכל, כי המשיבים אינם חברים באגודה. ודוק: כל יתר הראיות והטענות של המשיבים נתונים לפרשנות של כל צד, כאשר המשיבים טוענים שעל ידי עובדה כזו או אחרת יש לראות בהם כחברים ומנגד טוענת האגודה שעובדה זו לא מלמדת מאומה. מאידך, ההסכם הוא ברור, אינו נתון לפרשנות דו-קוטבית של הצדדים, הוא קובע ברחל בתך הקטנה שהמשיבים אינם חברים. אם המשיבים חתומים על ההסכם הרי שתמהני, איך ניתן לטעון כי האגודה ראתה בהם כחברים.

 

בדו"ח שהגיש החוקר אין התייחסות משמעותית להסכם זה שנערך בין הצדדים. החוקר פטר את עצמו מלהתייחס למשמעות ההסכם, בכך שהסתמך על החלטתי בעניין ניר שיתופי. אינני ירדתי לסוף דעתו של החוקר מה הדמיון בין הנידון לראייה וכיצד מהחלטה זו ניתן להכריע בעניין ההסכם.

 

כמו כן, שגה החוקר בכך שדחה את הטענות שהועלו על ידי ב"כ המערער בעובדות שהמשיבים אינם חולקים על כך. העובדה כי המשיבים לא נדרשו לשלם מיסי חבר היא ראייה משמעותית לכך שהאגודה לא ראתה במשיבים כחברים. 

 

כמו כן, שגה החוקר בקובעו שמכיוון והאגודה לא הוציאה את המשיבים מחברות בדרך המקובלת הרי שיש לראות בהם כחברים. לאור מה שסקרתי עד עתה עולה כי המשיבים מעולם לא היו חברים באגודה, וממילא כל ההתדיינות אודות הוצאת המשיבים מחברות באגודה, מתייתרת מאליה.

 

לאור כל האמור לעיל, ולאור חומר הראיות שהונח בפניי ולאחר ששקלתי את הראיות של האגודה מול הראיות של המשיבים, הנני דוחה את המלצת החוקר וקובע כי המשיבים אינם חברים באגודה.

 

בנסיבות המתוארות אין צו להוצאות.