האם יכול חבר מושב שיתופי שבי ציון לגרור את כל המושב לכאוס ולבטל הליך שיוך בתים לאחר שמרבית החברים כבר חתמו על הסכמים עם המנהל ?
הרקע
התובע, אופיר בלוך, הינו חבר במושב השיתופי שבי ציון. ביום 6.8.1997 נקבע, ע"י אסיפת המושב, כי הוא יאמץ את החלטה 692 של מועצת מקרקעי ישראל, לפיה, יעשה שיוך של יחידות המגורים ישירות לחברי המושב. ב-26.3.2001 קיבלו חברי המושב החלטה בדבר "הפרטת בתים". בהמשך, ב- 9.11.04, קיבלו חברי המושב כללים להסדרת הליך שיוך בתי המגורים. התובע לא קיבל חלק מהתנאים בהסכם בינו למושב: הוא סבר כי בחלק מהנושאים קיימות סתירות בין נוסח טיוטת ההסכם שהתבקש לחתום עליו, לבין, החלטות האסיפה בהתאם להחלטה 692. למשל, לטענת התובע, גובה המושב תמורה שהינה מעבר לערכו הריאלי של המבנה ובניגוד להחלטה 692 אשר קובעת כי יש להתייחס אך ורק לשווי המבנה, ואליו בלבד. גם הליך גישור בין התובע למושב לא עלה יפה ולכן הוגשה תביעה.
לטענת אופיר בלוך, דרישת המושב לויתור על דמי עזיבה כנגד שיוך בתי מגורים איננה חוקית, מנוגדת לתקנות האגודות השיתופיות, ולא ניתן ליישמה במסגרת ההסכם האישי.וכמו כן, התניית ההפניה למינהל בהעדר סכסוכים עם המושב ועמידה עתידית בהתחייבויות, לרבות נוסח עתידי ובלתי ידוע של הסכם עם המושב אינן חוקיות ופוגעות בזכויות.
דיון והכרעה:
בית המשפט איננו מעוניין לבקר החלטות שהתקבלו באסיפות כלליות של מושבים. ביהמ"ש גם איננו ערכאת ערעור של האסיפה, הוא יכול לבחון החלטות בהתאם לכללי המשפט המנהלי. ביהמ"ש בוחן את כשירות ההליך בו נתקבלה ההחלטה, ואת סבירות ההחלטה ותקינותה מבחינת תוכנה, בנוסף, ייבחנו גם הנסיבות הקונקרטיות.
גם אם צודק התובע בפן הטכני, כי הערכת השווי לא בוצעה רק למבנה, ובניגוד להחלטה 692, אלא לפי ערך כל בית המגורים ובהפחתת ערך של מגרש ממוצע במושב, זה נעשה מסיבות ראויות שמטרתן הוא קידום שוויון בין חברי המושב.
המושב פעל בהתאם לכללי השיוך המפרטים את אופן ביצוע הערכת שווי בית המגורים ושהיו מקובלים על התובע מכיוון שהיה שותף להצבעה בהם התקבלו ואף הצביע בעדם.
יש לדאוג שהליך שיוך הבתים והפרטתם ייעשה תוך שמירה על שוויון בין חברי המושב ודאגה לעתידם של אלה שלא יוכלו לעבוד לפרנסתם. יש צורך במתווה שיתחשב גם בערך הנכסים המועברים לבעלות החברים. נקודת הפתיחה של כל חבר היא שונה ויש לתת לכך ביטוי באמצעות דמי ההיוון מכיוון שאין שוויון בנכסים עצמם, אשר הינם שונים אחד מהשני.
יש לנהוג באופן דמוקרטי בהליך השיוך, ההחלטות התקבלו כדין באסיפה הכללית והן אינן עומדות בסתירה לאף עקרון יסוד של האגודה. אמנם החלטה 692 מורה שבקביעת השומה אין להתחשב בשווי הקרקע אך, אין בהחלטה זו, כדי למנוע מהמושב להסדיר בהחלטה שהתקבלה כדין לאחר מכן, נושאים נוספים המצריכים הסדרה.
טענת התובע, לעניין דמי דמי העזיבה, היא תיאורטית גרידא, מכיוון שהעיד שכלל אין בכוונתו לעזוב את המושב. ולגופו של עניין, אם מדובר בתהליך שבו מאבד המושב מנכסיו מכיוון שהנכסים עוברים לבעלות פרטית של החברים, אין צורך לשמר את מנגנון דמי העזיבה, על מנת שלא יווצר מצב אבסורדי, לפיו המושב גם משייך את נכסיו וגם נדרש לדאוג לחבריו לדמי עזיבה.
החזרת המושב לימים שלפני תהליך השיוך נוגדת את רצון רוב החברים, שאינם צד לתובענה זו, והפגיעה שיפגעו אם יוחזר הגלגל לאחור גדולה מפגיעתו האישית של התובע, שהינה תיאורטית בעיקרה. ובנוסף, אף אם יקבל בית המשפט את דרישות התובע הרי שהחזרת הגלגל לאחור איננה אפשרית ואיננה מעשית שכן מדובר בפעולות שכבר התבצעו. למעשה, התובע מעוניין לכפות את דעתו הפרטית על הנתבע ועל חברי המושב, וזאת שנים מספר לאחר שהוא קיבל על עצמו את ההחלטות, היה חלק מהליך גיבושן והצביע בעדן. זאת מבלי שהראה כיצד מהלך שכזה לא יוביל את כל המושב לכאוס.
סיכום:
בחינת מכלול נסיבות העניין מעלה כי לא נפל פגם באופן בו יישמה האגודה את החלטה 692 של מועצת מקרקעי ישראל (שעניינה שיוך של יחידות המגורים ישירות לחברי המושב), וכי כל ההחלטות התקבלו ע"י האסיפה הכללית כדין ובהסכמה לרבות הסכמתו המפורשת של התובע. ההסכם עליו נתבקש התובע לחתום במסגרת הליך השיוך הינו הסכם סביר שאיננו סותר אף דין. התביעה נדחית והתובע ישלם הוצאות בסך 20,000 ₪.
ניתן, כ"א שבט תשע"א, 26 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.
