האם יכולה האסיפה הכללית לקבל החלטה על חלוקת רווחים לחברים על בסיס ''פר חבר''

בפני רשם האגודות השיתופיות                                    תיק מספר 2411/228/98

**************************                                                           ********************

            בענין:                            פינקוס מאיר

                                                            ממושב מכורה, בקעת הירדן

                                                                                                                        -המערער-

            ובענין:                          

                                                            מכורה כפר שיתופי בע''מ

                                                            ע"י ב"כ עוה"ד נדב העצני

                                                            ו/או שלום פריס ו/או אורית

                                                            חיים ו/או טליה רג'ואן ואח'

                                                            מר"ח כנפי נשרים 15 ירושלים

                                                            טל': 6537777-02

                                                                                                                        -המשיבה-

                                                החלטה

החלטה על פי סעיף 52(4) לפקודת האגודות השיתופיות                       ותקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים) תשל"ב- 1972

            *******************************************************

זהו סיכומו של הליך בין המשיב למערער בנוגע להחלטת האסיפה הכללית מיום 12.02.97 בשאלה האם יכולה האסיפה הכללית לקבל החלטה על חלוקת רווחים לחברים על בסיס "פר חבר" לעומת הנוהג שהיה קיים לטענת המשיב לפיו חולקו הרווחים לחברים על בסיס "פר משק".

הבורר ששמע את טענות הצדדים קבע כי החלטת האסיפה מיום 19.02.97 הפרה את עקרונות הקואופרציה שעל יסודותיה האגודה קמה. לפיכך החליט הבורר שעל האגודה לזכות את חשבונו של המשיב בסכום השווה לחלוקה על פי משק ("פר משק").

ביום 06.10.99 נתתי את החלטתי בערעור שהוגש על הכרעת הבורר וקבעתי כי החלטת האסיפה הינה ברת תוקף וכי  יש לחלק את הרווחים על בסיס "פר חבר".

על החלטתי זו הוגשה עתירה לבג"ץ וביום 06.06.2001 ניתנה החלטה בבג"ץ, בהסכמת הצדדים,  כי יש להחזיר את ההחלטה לרשם בכדי לאפשר לצדדים לטעון את מלוא טענותיהם.

ביום 04.09.2002 התקיים בפני דיון בהשתתפות הצדדים.

ביום 03.10.2002 הכרעתי בנוגע לראיות החדשות אותן ביקש המערער להגיש ואפשרתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב.    

להלן עיקר נימוקי המערער:

חלוקת הרווחים במכורה נעשתה בעבר פר משק.

תקנון האגודה מורה על חלוקת דיבידנד פר משק ולא פר חבר. התקנון מבוסס על עקרון הקואופרציה והשוויון כפי שנהוג במאות המושבים הפזורים בארץ. בכולם חלוקת הדיבידנד היא פר משק.

התקציבים והמכסות שניתנו לישוב ניתנו פר משק.

הנהלת החשבונות של האגודה מתבצעת פר משק ולא פר חבר.

האגודה פעלה בחוסר תום לב הן בהסתירה באסיפה הכללית את חוות דעתו של מר אילן רונן והן בהעבירה את רווחי האגודה השיתופית סנסן לאגודת מכורה. חלוקת הרווחים באגודה השיתופית סנסן על פי תקנונה היא פר משק.

חלוקת הרווחים פר חבר פוגעת ומקפחת את מיעוט החברים המורכב                    מאלמנות/אלמנים ומגרושות/גרושים.                                                                                                                                                                                                    להלן עיקר נימוקי המשיבה:                                                        

באגודה לא היה נוהג בדבר חלוקת רווחים פר משק. גם אם היה קיים נוהג זה הרי שביכולתה של האגודה להחליט באסיפה כללית לפעול על פי התקנון.

על פי התקנון חלוקת הדיבידנד תעשה פר חבר.

חלוקת מכסות המים והתקציבים לא נעשו על פי משק אלא על פי צורכו של כל חבר.

שטחי העיבוד המשותף הינם שטחים שהאגודה הינה ברת רשות בהם מכוח ההסכם המשולש ולא מכוח "תרומה" של כל נחלה ונחלה.

אין שוויון בין הנחלות שכן מזה זמן רב רוב חברי המושב אינם עוסקים בחקלאות. 

אין בהחלטת האסיפה הכללית משום קיפוח המיעוט שכן ההחלטה העניקה זכויות שוות לכל חבר ולא זכויות עודפות לחלק מהחברים.

לאחר שעברתי על כל החומר הנני קובע כדלקמן:

שני הצדדים טענו טיעונים מטיעונים שונים שלחלקם כבר התייחסתי בהחלטותיי הקודמות. איני מוצא מקום להתייחס אליהם בהחלטתי זו וזאת מכיוון שהסוגייה כולה קמה ונופלת על לשונו של התקנון.

לאחר שעיינתי שוב ושוב בתקנון האגודה לא השתכנעתי כי לשונו, בכל האמור לחלוקת רווחים, מסייעת למי מהצדדים.

המקורות המשפטיים לדיני האגודות השיתופיות נמצאים בפקודה, בתקנות, בתקנון האגודה ובעקרונות הקואופרציה. במקום בו אין התייחסות מפורשת בפקודה נפנה לתקנות. בהעדר התייחסות בתקנות נפנה לתקנון האגודה. בהעדר התייחסות בתקנון האגודה יש לפנות לעקרונות הקואופרציה וליישומם באגודות דומות במדינת ישראל.

מעמדו של התקנון- תקנון האגודה השיתופית מהווה חוזה בין האגודה לבין חבריה וכך גם קבע כבוד הנשיא ברק, בע"א 524/88 "פרי העמק" ואח' נ' שדה יעקב ואח', בסעיף 18: "התקנון של התאגיד מהווה חוזה בין התאגיד לבין כל חבר, ובין החברים לבין עצמם".                                                                                     בתקנון האגודה עצמו בסעיף 146 נכתב כי:                                                         "תקנון זה הינו חוזה בין חברי האגודה בינם לבין עצמם, וכן בין החברים-כולם יחד וכל אחד לחוד –לבין האגודה".                                                                                             

מטרת האגודה היא:                                                                                      "להקים ולקיים, בהתאם לעקרונות הקואופרציה, כפר שיתופי בישוב כפרי המבוסס על ארגון חבריו כאיכרים בעלי רכוש פרטי המקיימים שיתוף באספקה , שיווק ושירותים חקלאים אחרים".                                                                                                            מכך אני למד כי בבסיס ההתאגדות של האגודה עומדת החקלאות בדגש על רכוש פרטי, כלומר נחלה. דגש זה הוא בניגוד למטרותיהם של המושב השיתופי והקיבוץ שם הדגש הוא על רכוש משותף. 

בכל התקנון נעשה שימוש בלשון חבר וחברים ואין כל התייחסות ישירה לחבר  כבעל נחלה ולאישה כנסמכת בחברותה על בעלות על נחלה.

בסעיף יב' לתקנון נכתב "להסדיר בין חבריה חלוקה של מכסות". השימוש הוא אמנם בלשון חבר אך להבנתי המכסות מחולקות לפי נחלה שכן לא יעלה על הדעת שנחלה אחת בה מתגוררים בני זוג ששניהם חברים באגודה, תהא זכאית למכסה כפולה.

בסעיף 78 לתקנון האגודה נכתב תחת הכותרת דמי כניסה: "כל חבר ישלם בכניסתו לאגודה דמי כניסה בשיעור שנקבע על ידי המינהלה".                                  לא מצאתי התייחסות של מי מהצדדים לענין זה, אך אין זה סביר בעיני כי זוג שקונה נחלה ומתקבל לחברות בישוב ישלם דמי כניסה בשיעור כפול.

בכל התקנון ישנם מספר התייחסויות נוספות ל"חבר" וכל פעם בהקשר שונה כולל בסעיף חלוקת הרווחים, אך בשום מקום אין התייחסות חד משמעית מהי כוונת התקנון בכותבו "חבר".

אין חולק כי לכל חבר באגודה זכות הצבעה אך כאשר נכתב בתקנון: "חלוקת דיבידנד לחברים" לא ניתן להבין האם הכוונה היא לכל חבר. מכל אלו אני למד כי לא ניתן ללמוד מלשון התקנון מהו מנגנון חלוקת הרווחים באגודה ולפיכך יש לפרש את אומד דעתם של הצדדים המתקשרים בחוזה, דהיינו האגודה וחבריה. לשם כך עלינו לפנות למקורות חלופיים ללמוד כיצד יש לפרש את התקנון. המקורות החלופיים בענייננו הינם עקרונות הקואופרציה. מעמד עקרונות הקואופרציה מקבל יתר תוקף בענייננו עקב אימוצם בסעיף מטרת האגודה בתקנון.

השאלה מהם עקרונות הקואופרציה הינה שאלה שנדונה באריכות בספרה של פרופסור סמדר אוטולנגי, "אגודות שיתופיות- דין ונוהל", בפרק ג', שם היא מפרטת את העקרונות העיקריים. אחד מהעקרונות החשובים הוא עקרון השוויון בין החברים. אין המדובר בשוויון טכני אלא בשוויון מהותי. לדוגמא, בקיבוץ אדם חולה הנזקק לתרופות יקבל מימון עודף על אדם בריא. במושב עובדים אין האגודה אחראית על בריאותם  של חבריה ועקרון השוויון יבחן על פי מפתח של נחלות. תפקידיה של האגודה באגודה מסוג כפר שיתופי הם לסייע לחבריה בשיווק תוצרת חקלאית, מכסות מים וכדומה. על פי עקרונות רוצ'דייל אותן מפרטת פרופסור אוטולנגי בע"מ 24 לספרה:                                 "חלוקת דיבידנד בין חברים, יחסית לסכום קניותיהם באגודה".                                      בארץ עקרון זה אינו נהוג במושבים כלשונו ובמקומו המפתח הראשוני לחלוקה הינו נחלתו של כל חבר. כל חבר המנצל את מלוא נחלתו לצורך גידול תוצרת חקלאית, זכאי לקבל את אותם שירותים כרעהו המנצל שטח דומה.

חיזוק נוסף לטענת המערער ניתן למצוא בהוראת סעיף 6 א' לפקודת האגודות השיתופיות כפי שתוקן בשנת התשמ"ח-1988 שם נקבע:                             (א)  חבר באגודה רשומה, שהרשם סיווג אותה כמושב עובדים או ככפר שיתופי (להלן - ישוב שיתופי), יהיה בן-זוגו לחבר באותה אגודה אם נתקיימו כל אלה:(1)   בן הזוג הגיש לאגודה הודעה בטופס שנקבע בתקנות על רצונו להיות חבר באגודה;(2)   בן הזוג כשיר לפי תקנות האגודה להיות חבר בה;(3)   בני הזוג גרים דרך קבע בישוב השיתופי;(4)   בני הזוג מחזיקים בדין במשק חקלאי בתחום הישוב השיתופי כבעלים, חוכרים או חוכרי משנה, או כבני רשות של האגודה או של מוסד מיישב כמשמעותו בחוק המועמדים להתיישבות חקלאית, התשי"ג-1953.   (ב)  מי שנתקיימו לגביו התנאים המפורטים בסעיף קטן (א) יהיה, על אף האמור בתקנות האגודה, לחבר האגודה מעת הגשת ההודעה כאמור בפסקה (א)(1), ויחולו עליו הזכויות והחובות של חבר באגודה לפי פקודה זו ולפי תקנות האגודה".        המצב הנוהג עד לתיקון זה של הפקודה היה שלכל נחלה נקבע רק חבר אחד שהיה רשום כחבר האגודה ולפיכך כאשר נכתב התקנון בשנת 1976 לא היה צורך לציין מפורשות כי מדובר בחלוקת רווחים לפי מפתח של נחלה. תיקון הפקודה נעשה לאור הצורך במתן שוויון לנשים אשר קבלתן לחברות נעשית אוטומטית. באם נבדוק את תקנון האגודה בסעיפים המתייחסים להעברת משק, סעיפים 25-29, אין ספק כי המשק שייך לשני בני הזוג אולם התקנון מתייחס לחבר, דהיינו הכוונה הייתה לחבר- בעל המשק, ולא שני בני הזוג. את סוגייה זו פתר התיקון לפקודה משנת 1988 וברוח זו יש גם לקרוא את סעיף 94 לתקנון האגודה המדבר על חלוקת רווחים לחברים, דהיינו יש להניח כי הכוונה הייתה לחבר בעל המשק ולא חלוקה כפולה לשני בני הזוג.

סופו של סעיף 6 א' קובע כי על בת הזוג יחולו החובות והזכויות של חבר באגודה לפי פקודה זו ולפי תקנות האגודה. לכאורה, על פי סעיף זה בכל מקום בו ניתנה זכות כלשהי לחבר האגודה, אמורה גם בת זוגו לקבלה כדוגמת חלוקת רווחים. אלא שבת הזוג כבר קיבלה את הזכות של חלוקת רווחים עובר לתיקון שכן גם היא שותפה עם בעלה בנחלה, ולפיכך מתן דיבידנד לאשת חבר מקום בו נחלתה כבר "קיבלה" את אותה הזכות היא מתן זכות כפולה ולא השוואת זכויותיה. ניתן להשוות זאת לזכות ההצבעה שהיא אישית לכל חבר ומתן הזכות לבת הזוג מתקן מצב בו זכויותיה אינם שוות לשאר החברים באגודה.

המציאות במושבים במדינת ישראל, כיום, אינה דומה למציאות שהייתה קיימת לפני כעשרים שנים וכיום העיסוק בחקלאות תופס פחות ופחות מקום בחייהם של חברי האגודות במושבי העובדים ואין חולק כי למטרת האגודה שנכתבה בתקנון אין רלוונטיות לחלק מהחברים ולמטרת האגודה נוספו מטרות נוספות הרלוונטיות לכלל חברי האגודה. ואולם אין להתעלם מכך שהתקנון עצמו אכן נכתב עם יסודו של המושב.

מכל אלו אני למד כי המצב הבסיסי הנוהג בזמן כתיבת התקנון היה התייחסות לחבר לפי נחלה. הנני נוטה לפרש את לשון התקנון כקובעת חלוקה פר משק ולחילופין לשון התקנון אינה ברורה ולפיכך בכדי להחליט על חלוקת רווחים לפי מפתח של חבר יש צורך לשנות את התקנון ולכתוב זאת מפורשות בתקנון.                                                                                                                                                     

לאור כל האמור לעיל החלטת האסיפה הכללית התקבלה בניגוד להוראות תקנון האגודה ואין ביכולתה של האסיפה לקבל החלטות בניגוד להוראות תקנונה ולפיכך הנני מחליט לפסול את החלטת האסיפה הכללית. עם זאת באם ישקלו חברי האגודה את העניין ויחליטו לקבוע על חלוקת רווחים פר חבר, עליהם לשנות את התקנון.

בנסיבות אלו אין צו להוצאות.

ניתן היום 27.05.03                                                   אורי זליגמן, עו"ד

בהעדר הצדדים המזכירות                                     רשם האגודות השיתופיות  

תעביר החלטתי לצדדים