האם יפוצו חברי מושב עמינדב לאחר שחברת החשמל הציבה שנאי עילי בסמוך לנחלתם שבמושב

בבית משפט השלום בנצרת בפני כב' השופטת אנה שניידר. ת"א 18307-08 שמחה פופס ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ ואח'
הרקע

בשנת 2005, הכינה חברת החשמל, בתיאום עם מושב עמינדב, תוכנית לביצוע עבודות חשמל שונות שנדרשו כתוצאה מבניית יחידות דיור נוספות והרחבתו של המושב. כחלק מהתוכנית, נקבע מיקומו האופטימאלי של שנאי עילי על עמוד חשמל הנמצא בסמוך לביתם של בני הזוג פופס, שהינם בעלי נחלה במושב עמינדב.

כבר בינואר 2007, כשלושה חודשים לאחר הצבת השנאי וחיבורו לרשת החשמל, הגישו בני הזוג המרצת פתיחה כנגד המושב וכנגד חברת החשמל, אך השתשלשות הדברים הובילה לכך, שהם הגישו במאי 2008 תביעה מתוקנת, למתן פסק דין הצהרתי לפיו השנאי העילי הוקם שלא כדין ועל חברת החשמל להסירו. כאשר לחילופין הם ביקשו לפסוק להם פיצויים בסך 1,500,000 ₪ בשל הנזקים הכספיים והבריאותיים שנגרמו להם עקב הצבת השנאי.

ביתר פירוט טענו בני הזוג, שהקמת השנאי העילי הייתה בניגוד לתב"ע המצריכה לכך הקצאת חדר מיוחד, והוסיפו, כי פעולות חברת החשמל והמושב מהוות הפרת חובה חקוקה, רשלנות, ועשיית עושר ולא במשפט, והכל תוך גרימת מטרדים, עגמת נפש, ופגיעה בערך הרכוש.

חברת החשמל והמושב טענו, כי השנאי הוקם בהתאם לאישורים הנדרשים, והקמתו נעשתה על מקרקעין אשר אין לבני הזוג זכויות בהם. בנוגע לתב"ע נטען, כי מדובר במחלוקת פרשנית, ואל לו לבית המשפט להחליף את שיקול דעתם של גורמי התיכנון. לחילופין נטען, כי אף אם ההיתר ניתן בניגוד לתוכנית, יש להכשירו ולאפשר את המשך הצבת השנאי העילי במקומו הנוכחי, לאור דוקטרינת הבטלות היחסית. כמו כן, נטען להיעדר קיומן של עילות נזיקיות והיעדר קיום נזק כתוצאה מהקמת השנאי, ולחילופין, אף אם נגרם נזק, מדובר בשימוש במקרקעין לטובת הציבור.

 
דיון והכרעה

חברת החשמל והמושב ביקשו לדחות את התביעה על הסף, בטענה שבני הזוג תוקפים את ההיתר שניתן לחברת החשמל, ובית המשפט נעדר סמכות עניינית לדון בכך. אך הבקשה נדחתה לאחר שנקבע, כי הסעד העיקרי המבוקש איננו תקיפה של ההיתר אלא סעד של צו עשה לסילוק השנאי העילי וכן סעד חלופי של פיצויים.

בראשית דבריו, דחה בית המשפט את הסעד לצו עשה להסרת השנאי העילי, שכן משנקבע כי אין מקום לתקיפתו של ההיתר שניתן לחברת החשמל, אין כל עילה לדרוש את הסרתו. מכאן עבר בית המשפט לבחון את הנושאים שעלו סביב שאלת שאלת הנזק והפיצויים, אך הוא הקדים וקבע, כי בכתב התביעה לא נדרש כל סעד כנגד המושב, ועל כן אין יריבות בינו לבין בני הזוג, ודין התביעה כנגד המושב להידחות.

באשר לטענה בדבר הפרת חובה חקוקה, קבע בית המשפט, כי ההיתר הוצא כדין, לא הייתה הפרה של תוכנית המתאר המקומית, וחברת החשמל פעלה בהתאם לכל האישורים הנדרשים, וממילא לא הייתה הפרת חיקוק כלשהו ודין טענה זו להידחות. באשר לטענת למטרד ליחיד, קבע בית המשפט, כי לא התקיימו כל יסודות העבירה, שכן השנאי העילי הוצב מחוץ למגרשם של בני הזוג.

גם טענות בני הזוג באשר לרשלנות, עשיית עושר ולא במשפט והפרת חובת תום לב, נדחו על ידי בית המשפט, בקובעו, כי הקמת השנאי העילי נעשתה בהתאם לקריטריונים המקובלים, היא מהווה חלק מהקמת רשת החשמל, והשיקולים להצבתו היו שיקולים תכנוניים ולא כספיים.

בנוגע לחוות דעת השמאית שהוגשה כחלק מהתביעה בניסיון להראות שנגרם נזק לנחלת בני הזוג, קבע בית המשפט, כי נפלו בה פגמים רבים אשר צירופם מוביל לפסילתה.

סיכום

בית המשפט קבע, כי בני הזוג לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת הנזקים הנטענים על ידם, ועל כן דין התביעה להידחות. באשר להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד, התחשב בית המשפט במצבם הקשה של בני הזוג, וקבע הם ישלמו סך הכל 16,000 שקלים חדשים.

 

ניתן ב- כ"ב אלול תשע"א, 21 בספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

לאתר מושב עמינדב

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: