האם מושב בצת זכאי לתשלום שכ''ד בעבור שהות בני הזוג גבאי בדירה במושב מאז שנת 1973?

בית משפט מחוזי בחיפה תא (חי') 1048/02 גבאי מאיר ושולמית נ' מדינת ישראל/מנהל מקרקעי ישראל ומושב בצת

 

העובדות הרלוונטיות:

 

בשנת 1973 הקצה ועד מושב בצת לבני זוג גבאי מהמושב חלקה שעליה היה בנוי בית בשטח של כ-45 מ"ר. באותה השנה נחתם הסכם שכירות בין בני הזוג גבאי לבין מושב בצת לתקופה של שנה אחת.

משנת 1973 ועד היום, בני הזוג גבאי מתגוררים בבית. בשנת 1991 פנו בני הזוג גבאי למושב בצת בבקשה שזה יחתום על המלצה למינהל מקרקעי ישראל להחכיר להם את החלקה ואת הבית עפ"י החלטות של המנהל. המושב סירב לכך ודרש מבני הזוג גבאי לשלם שכ"ד עבור המגורים בבית. לאחר תכתובת שהתנהלה בין הצדדים, הגישו בני הזוג גבאי את התביעה.

בני הזוג גבאי עתרו למתן צו הצהרתי וצו עשה המורה להחכיר להם את החלקה ואת הבית בהתאם לתנאי החלטה 438 והחלטה 897 של המינהל. התביעה הוגשה במקור כנגד המינהל בלבד, אך בהמשך צורף מושב בצת כנתבע נוסף והוגש כתב תביעה מתוקן.

 

טענות בני הזוג גבאי:

 

מעולם לא שכרו את הבית ולא נדרשו לשלם שכ"ד ולא דמי שכירות למושב בצת משנת 1973 ועד לשנת 1991 ומדובר בהסכם למראית עין.

לאורך השנים חויבו בתשלום מיסים ומים בלבד.

מושב בצת הציג באופן מגמתי מספר מועט של קבלות בגין "דמי שכירות".

רק בשנת 1991, בעקבות דרישת בני הזוג שמושב בצת ימליץ למינהל להחכיר להם את המגרש והבית, החליט המושב לחייב אותם בדמי שכירות.

אין לחייב כלל בתשלום דמי שכירות, וכי דרישת המושב נוגדת את ההסכם שבין הצדדים.

הבית לא שייך כלל למושב בצת ולמרות זאת הסכימו לשלם למושב עבור השקעותיו בבית ובחלקה לאורך השנים מאות אלפי שקלים.

דרישת מושב בצת לתשלום של מאות אלפי שקלים כדמי שכירות בגין שימוש במבנה היא חסרת הגיון כלכלי ומשפטי.

בהתחשב בהשקעותיהם בבית ובתוספות הבניה, מעמדם הוא כשל "ברי רשות בלתי הדירה".

בשנת 1973, לאחר חתימת "חוזה השכירות" הגישו בהסכמת האגודה בקשה להיתר בניה באופן ששטח הבית הוכפל על ידם.

ממכתבי המושב לבקשת להיתר בניה, עולה כי המושב ראה את הבית כביתם של בני הזוג גבאי.

התביעה לדמי שכירות עד לשנת 1997 התיישנה, שכן התובענה הכספית הוגשה רק ביום 31.1.04.

 

טענות מושב בצת:

 

מעמדם של בני הזוג גבאי הוא כשל שוכרים בלבד.

הבית הושכר לבני הזוג גבאי בשעתו בדמי שכירות סימליים כבית מקצועי, מאחר ששימשו באותה תקופה כמדריכי נוער בתחום המושב, ובמהלך השנים שילמו למושב דמי שכירות.

המושב הצביע על הסכם השכירות כראייה לכך שבני הזוג גבאי היו במעמד של שוכרים, בני הזוג לא הזכירו את הסכם השכירות, אף לא בכתב התביעה המתוקן.

כמו כן  ביום 6.2.73 התקיימה ישיבת ההנהלה בה הוחלט על השכרת הבית לבני הזוג גבאי, שבעקבותיה נערך הסכם השכירות עמם.

ניתנה הודעה לבני הזוג כי עליהם לחתום על הסכם שכירות לשנה השוטפת וכי כל השקעה שבני הזוג יבצעו במבנה תהיה על חשבונם בלבד, מבלי שיבואו בכל תביעה או דרישה בקשר לכך כלפי המושב.

ניתן היה להסדיר את נושא העברת הזכויות אם היו בני הזוג גבאי היו משלמים את דמי השכירות שנדרש מהם, והיה עליהם, לכל הפחות, לשלם לאורך השנים את סכום דמי השכירות הראויים לשיטתם שלהם.

האגודה שילמה דמי חכירה שנתיים בגין הסכם המשבצת, שכולל גם את הבתים המקצועיים.

 

 

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א ועל כן נפסק כי:

 

הסכם הפשרה אשר נחתם בין הצדדים קיבל תוקף של פסק דין ביום 1.9.08. שטח החלקה יחולק באופן שיתקבלו שני מגרשי מגורים, שאחד מהם, בגודל של דונם כולל הבית והתוספות שנבנו על ידי בני הזוג גבאי, יוקצה לבני הזוג ע"י המינהל בהמלצת המושב, וייחתם עמם חוזה חכירה לגבי המגרש.

דמי החכירה עבור המגרש יהיו בהתאם להחלטה 438 של מועצת מינהל מקרקעי ישראל  ובשיעור המקובל לגבי יישובי "קו עימות".

בני הזוג ישלמו למושב בצת 26,500$ בגין החזר השקעותיו בבית.

 

לסיכומו של דבר נפסק כי בני הזוג גבאי ישלמו למושב בצת דמי שכירות בסך 40,000 ₪.

 

לא ניתן צו להוצאות.

ניתן ביום 30.10.2008.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: