האם ניתן לשנות צוואה משותפת, לגבי נחלה במושב גני יהודה, ולהוריש את כולה רק לאחד הילדים ?
הרקע
עניינה של המחלוקת בערעור שלפנינו בזכויות חכירה בנחלה, המורכבת משלוש חלקות – א, ב ו-ג בשטח כולל של כ- 16.5 דונם, במושב גני יהודה ("הנחלה").
המנוחים ערכו צוואות הדדיות בשני מסמכים נפרדים. כל אחד מבני הזוג הורה בצוואתו כי לאחר מותם יחולק העיזבון באופן שאודי יקבל 35%, דוד – 25%, נועה – 25% ואורי - 15% (השמות בדויים). המנוח נפטר, ולפני שחלפו 30 יום ממועד פטירתו, ערכה המנוחה צוואה חדשה שבה ציוותה את כל רכושה לאודי. המנוחה הוסיפה וערכה, הסכם מתנה בינה לבין אודי, שבו ביקשה להעביר לאודי, במתנה וללא תמורה "באופן בלתי חוזר", את מלוא זכויותיה בנחלה. עד למועד פטירתה של המנוחה, ועד עצם היום הזה, טרם נרשמו הזכויות בנחלה בשמו של אודי, אשר טען, כי המתנה ניתנה לו בחיי המנוחה והו
בערכאה קודמת, המערערים ביקשו לקיים את הצוואות המקוריות, או לקבל צו ירושה במקומם. אודי ביקש לקיים את הצוואה החדשה וגם לאשר את הסכם המתנה.
יתר היורשים טענו שהיתה השפעה בלתי הוגנת שהשפיע אודי על המנוחה. בעניין זה אין חשיבות שהמנוחה הייתה צלולה בעת עריכת הסכם המתנה, שהרי השפעה בלתי הוגנת אפשרית גם כאשר המושפע צלול בדעתו. המערערים פירטו לפני בית משפט הקודם את התנהגותו המחושבת של אודי בתקופה שלפני חתימת הסכם המתנה, המעידה שפעל במטרה לנשל את המערערים מעיזבון המנוחים. מנגד, טוען אודי כי לא נפלה כל טעות בפסק הדין של הערכאה הקודמת.
דיון והכרעה: המחלוקת מתרכזת בעיזבון המנוחה, שעם פטירת המנוח נחלה את עיזבונו. עיזבון המנוחה מורכב אפוא במחציתו מזכויותיה המקוריות של המנוחה, ובמחציתו מזכויות המנוח שנחלה המנוחה. באשר לזכויות שירשה המנוחה מהמנוח, המנוחה היא יורש ראשון במסגרת צוואת "יורש אחר יורש", שעל כן לא הייתה רשאית לצוות אותן בצוואתה, באופן הגורע מזכויות היורשים. לכאורה, בהסכם המתנה בוטלו זכויות המערערים כיורש אחר יורש של עיזבון המנוח, ומששנפטרה המנוחה אבדה זכותם ליטול חלק בנחלה. אבל האם אכן בוטלה זכותם זו של המערערים?
מהותו של הסכם המתנה מנוסח הסכם המתנה ומהוראותיו עולה כי דבר המתנה מוקנה לאודי למעשה רק לאחר מות המנוחה. המנוחה הותירה בידה את החזקה בבית, ואודי התחייב לא לשנות מאום ללא הסכמה מראש ובכתב של המנוחה. יתר על כן, אודי התחייב "בהתחייבות בלתי חוזרת" שלא לעשות פעולה כלשהי שדרכו של בעלים לעשות. הלכה למעשה, פרט לחתימת המנוחה על המסמכים לצורך מתן המתנה, לא נעשו פעולות שיש בהן כדי להקנות זכות מהזכויות של בעלים לאודי, ולמעשה הזכויות על פי הסכם המתנה הוקנו למועד שלאחר אריכות ימיה ושנותיה של המנוחה.
לפי חוק הירושה הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים. מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת-תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה."
בפועל נותרו עיקר הזכויות בנחלה בידי המנוחה הרי ש"העברת הזכויות" שהתיימרה המנוחה להעביר בהסכם המתנה לאו העברה היא. זאת ועוד, כאמור תוקפן של זכויות החכירה שהתיימרה המנוחה ליתן במתנה לאודי פג, שלפיכך אף לא נרשמו בשם אודי. גם מסירה של "דבר המתנה" אין כאן, שכן המנוחה המשיכה להתגורר בנחלה כמקודם, ובעניין זה אין בכך שאודי בנה עבר להתגורר עימה כדי ליישם זכות מזכויות הבעלות.
מה גם סמיכות הזמנים, בין מועד פטירתו של המנוח לבין המועד שבו עשתה הצוואה את הצוואה החדשה וכרתה את הסכם המתנה, מלמדת כי הסכם המתנה נולד במטרה לעקוף את הוראות צוואתו של המנוח, בדרך של צוואה חדשה אשר נוסחה כהסכם מתנה.
אשר לצוואתה החדשה של המנוחה לא נמצאה עילה לבטלה, ככל שמדובר בזכויותיה המקוריות של המנוחה בנחלה. לפיכך מחצית הזכויות בנחלה הרשומות בשם המנוחה, יעברו על פי האמור בצוואה זו למשיב.
סיכום: באשר לצוואתה החדשה של המנוחה: בית המשפט ממשיך את הקו של הערכאה הקודמת, וקובע כי המנוחה יכולה לעשות במחצית שלה כל שתחפוץ, אך רק במחצית שלה, ולא בכלל הרכוש. לנוכח מכלול הנסיבות, בית המשפט מקבל את ערעור היורשים וקובע כי הסכם המתנה בטל. זכויות המנוח בנחלה יחולקו בהתאם לצוואתו וזכויות המנוחה בנחלה יחולקו בהתאם לצוואה החדשה, כך שבסופו של דבר יחולקו הזכויות בנחלה כך: 67.5% - אודי , 12.5% - דוד , 12.5% - נועה, 7.5% - אורי
"רצונו של אדם הוא כבודו – הוא כבוד האדם – אך מתים נעדרים יכולת הם לקיים את רצונם ולשמור על כבודם. עשינו אפוא אנו לקיום רצונו ולשמירת כבודו של המנוח".
(ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פ"ד מו(4) 330, 347 (1992))
אודי ישא בהוצאות המערערים וכן בשכר טרחת עו"ד של באת כוחם בסכום של 25,000 ₪. ניתן ב- ג' ניסן תשע"א, 07 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.
