האם רעל מסוג תרדמון שפוזר בחוות הרכיבה הטיפולית בקיבוץ גבעת חיים הוא שהרג את כלבתה של מלכה רוזנבאום?

מלכה רוזנבאום שהתה עם כלבתה בקיבוץ גבעת חיים איחוד, במסגרת שנת שירות שעשתה בחוות רכיבה טיפולית המצויה בקיבוץ. לטענתה, באחד הימים, פיזר אחד העובדים בחווה, גיא שניידר, רעל מסוג "תרדמון" על פי הוראתו של האחראי על החווה, יפתח לב רון, מה שגרם להופעת תסמינים כגון קוצר נשימה ואובדן שיווי משקל אצל כלבתה. מלכה מוסיפה, כי כתוצאה מהאירועים, נגרמו לכלבה נזקים כה חמורים, עד שלא היה מנוס אלא להמיתה המתת חסד.

לאור זאת, הגישה מלכה תביעה כנגד יפתח וגיא בסכום של כ-16,000 שקלים חדשים, שכללה: דרישה לפיצויים בגין עלות כלב מסוג פקינז, התואם, לטענתה, את סוג הכלבה שהייתה ברשותה; פיצויים בגין עלות הטיפול שניתן לכלבה; ובעיקר - פיצויים בגין עוגמת הנפש והצער העמוק שנגרמו לה מהאירוע;

מנגד, הכחישו יפתח וגיא את כלל טענותיה של מלכה.

יפתח טען, כי החזקת חיות מחמד בשטח החווה אסורה, והדבר אף הובהר למלכה, אך חרף זאת היא הביאה את הכלבה ונתנה לה להסתובב באופן חופשי בשטח החווה. כמו כן, הוא הכחיש כי נתן הוראה לפיזור רעל כלשהו, והוסיף, כי כל מקורה של התביעה הוא ברצונה של מלכה לנקום בו, על שהפסיק את עבודתה בחווה עקב חילוקי דעות ביניהם לגבי התנהלותה.

גיא טען, כי הוא אמנם פיזר את הרעל, אך עשה זאת ביחד עם בן זוגה של מלכה, שעבד אף הוא בחווה, ובידיעתה המלאה של מלכה, וחרף זאת היא נתנה לכלבה להסתובב בחווה באופן חופשי. גיא אף הוסיף, כי לא הוכח קשר בין פיזור הרעל לבין הנזקים שנגרמו לכלבה.

אמנם עדותו של יפתח נסתרה, שכן הוברר שעוד בטרם באה מלכה לחווה, קדמה לה עובדת אחרת שבאה אף היא עם כלבתה לחווה, אך יחד עם זאת, החליט בית המשפט לדחות את התביעה, וזאת, מאחר שהוא מצא את עדותו של גיא כאמינה ביותר, והוא העדיף אותה על פני עדויותיהם של מלכה ושחף, שנמצאו בהן סתירות המערערות באופן ממשי את מהימנותן.

בית המשפט קבע, כי לא הוכח שהכלבה נפגעה מהרעל ואף לא הוכח קשר סיבתי בין פיזור הרעל לבין הנזקים שנגרמו לכלבה. אך מעבר לכך, אפילו נפגעה הכלבה מהרעל והמותה כתוצאה מכך, אחריותה של מלכה לפגיעה עולה לכדי 100%, מאחר והיא לא מנעה מהכלבה להסתובב בשטח, חרף העובדה שידעה היטב על פיזורו של החומר ועל מסוכנותו.

תביעתה של מלכה נדחתה, והיא תשלם לכל אחד מן הנתבעים 2,500 שקלים חדשים.