האם רשאים בני זוג אשר נתנו רשות שימוש בביתם בנחלה לחזור בהם ממתן רשות זו?

תביעת בני זוג אשר ביתם התגוררה במשק יחד עם בן זוגה, בשלב מסוים עלו נישואיהם על שרטון  ובתם של התובעים עזבה את הבית בנחלת הוריה, בעוד שבן זוגה ממשיך להתגורר בבית בנחלה. כעת משנסתיים הליך הגירושין מבקשים בני הזוג לסלק את הגרוש מהבית שבנחלתם.

רקע

בתחילה טענו בני הזוג, כי הבית נבנה ע"י בתה ובעלה לשעבר, מכוח הסכם אשר קבע כי בתמורה לבניית הבית יזכו הבת ובעלה לגור בו במשך עשר שנים. כאשר חלפו עשר השנים המדוברות עזבה הבת את הבית בעוד בעלה לשעבר נשאר להתגורר בו.

בסיכומיהם שינו התובעים את גרסתם וטענו, כי הם אלו שבנו את הבית, יחד עם זאת הוסיפו כי בתם ובעלה השתתפו בהוצאות בניית הבית בסך 200,000 ₪. בהתאם טענו, כי לבעלה לשעבר של בתם אין כל זכות בבית, בייחוד כאשר הוא אינו משלם דמי שכירות או דמי שימוש, ומותר לתובעים לחזור בהם מרישיון השימוש אשר נתנו לבתם ולבעלה לשעבר.

עוד הוסיפו כי גם אם תתקבל טענת הנתבע, כי התובעים הבטיחו לו את הזכויות במשק לאחר מותם, הגירושים כשלעצמם מהווים נסיבה המתירה להם לחזור מהבטחתם.

לעניין טענות הפיצוי דחו, ההורים את טענת הנתבע, כי הוא השקיע בנכס סך של 600,000 ₪ וטענו כי הוא לא תמך טענותיו בהוצאות בקבלות או באסמכתאות. מעבר לכך, טענו בני הזוג כי גם אם השקיע השקעה מסוימת בנכס השקעה זו התבלתה בזמן שבו התגורר בנכס.

מנגד טען הנתבע, כי בעקבות הבטחת ההורים לרישום גרושתו כבת ממשיכה במשק הוא שינה מצבו לרעה, זאת בשל העובדה כי בחר לעזוב את העיר ולעבור לגור איתם במשק. עוד הוסיף, כי ההורים הרחיבו חזית, כאשר החלו לדון בשאלת הרישיון אשר ניתן לו לשימוש בקרקע. לדידו, מדובר היה בתביעה לפינוי מושכר, ובאם הוא אינו נחשב שוכר בנכס, אזי אין לדון בהליך זה בעניינים אחרים.

דיון והכרעה

בפתח דבריו קובע בית המשפט, כי הסעדים המבוקשים הינם בגדר התביעה, וזאת על אף שבכותרת התביעה נכתב כי המבוקש הוא תביעה לפינוי מושכר. בית המשפט מבהיר החלטתו וקובע, כי ניתן לחרוג מהאמור בכותרת התביעה, ובלבד שאין הדבר חורג מגדר המחלוקת בין הצדדים.

בית המשפט קובע, כי מטענות הצדדים עולה, שבכוונת ההורים הייתה כי בתם ובעלה יגורו על ידם ויבנו שם את ביתם. לפיכך, גדרי ההליך דנן נוגעים לשאלה האם רשאים ההורים לחזור בהם מהבטחה זו? ובאם חזרו מהם מהבטחה זו האם הם נדרשים לשלם פיצוי כלשהו לבתם או לגרושה?

בית המשפט בוחן את אופיו של הרישיון במקרקעין, הוא מבצע הבחנה בין רישיון הניתן כרשות חוזית, לבין רישיון הניתן כרשות גרידא. רישיון הניתן כרשות גרידא מהווה היתר של חסד, אשר הפסיקה הכירה כי לרוב ניתן לבטלו כהרף עין. באם רוצים כי הרישיון יהפוך לבלתי הדיר, יש לבחון את מערכת היחסים בין הצדדים ולראות האם חזרה ממתן הרישיון תהווה חוסר תום לב. בית המשפט קובע, כי במקרה דנן מדובר ברישיון אשר ניתן לחזור בו, וכי הנסיבות של הגירושין מצדיקות חזרה ממתן הרישיון.

בית המשפט מוסיף וקובע, כי על אף העובדה כי מדובר ברישיון שניתן לחזור ממנו, הנתבע השקיע כספים ויש לפצותו בגין החזרה ממתן הרישיון. בית המשפט בוחן את טענות הצדדים לעניין גובה הפיצוי, ובסופו של דבר קובע, כי בניית הבית שוויה כ-800,000 ₪, וכי יש לפצות את הנתבע בסך של 400,000 ₪ שהם מחצית מסכום הבניה, כיוון והמחצית השנייה מגיע לגרושתו.

סיכום

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי על הנתבע לפנות את הבית, יחד עם זאת, בית המשפט חייב את התובעים בתשלום פיצויים בסך של כ-400,000 ₪ לנתבע. בנסיבות העניין לא ראה בית המשפט צורך במתן צו לתשלום הוצאות.

ניתן ביום: י"א אייר תש"פ, 05.05.2020.