הבן נקבע על ידי הוריו כבן ממשיך, אך למרות זאת, האם בצוואתה קבעה כי המשק יתחלק בין כל ששת ילדיה בחלקים שווים. האם תקויים צוואת האם וכיצד?
העובדות
התובעים והנתבעים הם בני משפחה אחת. המדובר במשק חקלאי מספר .. בש' (להלן: "המשק") המשק מהווה נחלה אשר לגביה חל בתחילה חוזה משולש בין מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") לש' (להלן: "המושב") ובין הסוכנות היהודית (להלן: "הסוכנות") בשנת 2005 שונה ההסכם להסכם דו צדדי בין המינהל לבין המושב (להלן: "הסכם המשבצת") הסכם זה הוא ההסכם הקובע.
הזכויות במשק רשומות על שם אמם המנוחה של הצדדים. האם כתבה בשנת 1995 צוואה לפיה היא מורישה את זכויותיה במשק בחלקים שווים לכל ילדיה אשר ביחד עם התובע הם שישה.
בהתאם למסמכים שצירף התובע, הוא ואשתו המנוחה מונו על ידי הוריו המנוחים כ"בנים ממשיכים" בשנת 1982. מעמד זה אושר על ידי ועד אגודת המושב. אף הסוכנות אישרה היות התובע ואשתו המנוחה "בנים ממשיכים". אך לא ניתן לכך אישור על ידי המינהל. ב-1987 אישרה הסוכנות בניית בית מגורים נוסף במשק עבור התובע כ-"בן ממשיך". התובע בנה על סמך אותו אישור את ביתו במושב, בחלקה אשר מהווה חלק מהנחלה אך נמצאת במקום אחר במושב.
אף כי במשק חקלאי עסקינן, המשק איננו עוסק יותר בחקלאות. במשק קיימים מבנים מושכרים.
ב-1999 נכתב "כתב הסכמה והתחייבות" (להלן: "כתב הסכמה") בין האחים (התובע והנתבעים) ואמם המנוחה בו נכתב שלמרות היות התובע "בן ממשיך", למעט ביתו של התובע "יהפוך משק זה לירושתם של כל נוכחי הישיבה החתומים מטה". אל המכתב הוספה "התחייבות" התובע והצהרתו כי איננו רוצה להיות היורש היחיד של המשק ולכן אם תלך האם המנוחה לעולמה המשק יעמוד לחלוקה בין כל האחים החתומים מטה.
עמדת המינהל היא שצוואת האם המנוחה נוגדת את הסכם המשבצת האוסר פיצול הזכויות בנחלה לכן לא ניתן לקיימה. אך בעקבות אותו הסכם, אם התובע לא ויתר על זכויותיו כ"בן ממשיך", הרי שניתן להעביר את זכויות השימוש במשק אליו.
השאלות העומדות להכרעה הן : אם לתובע זכויות במשק ובאילו זכויות עסקינן? האם ויתר על זכויותיו כ"בן ממשיך" בעקבות "מכתב ההתחייבות"? כיצד תתבצע החלוקה של המשק.
זכויות התובע במשק : בשנת 1982 פנה אביו המנוח של התובע, אל ועד המושב כדי שיאשר את התובע כ-"בן ממשיך". ההורים התחייבו בפני התובע כי הוא "בן ממשיך". התחייבות בלתי חוזרת זו, אושרה לאחר כחודש ימים, על ידי המושב ועל ידי הסוכנות היהודית. התובע התקבל כחבר אגודת המושב. באותו מועד חל הסכם משולש בין המושב, הסוכנות והמינהל על פי אותו הסכם כדי להיחשב כ"בן ממשיך" היה צורך לקבל גם את הסכמת המינהל. הסכמה זו לא התקבלה עד עצם היום הזה. לפיכך בהתאם לפסיקה, למעשה התובע איננו "בן ממשיך". בשנת 1987 נכרת הסכם בין המינהל לבין ההורים המנוחים לפיו ניתנה הסכמת המינהל לצרף לנחלה, כחלק בלתי נפרד ממנה, שטח של
לאור הדברים הללו, מאחר וההורים נתנו התחייבות בלתי חוזרת לתובע ומאחר וההתחייבות אושרה על ידי האגודה ועל ידי הסוכנות היהודית הרי על פי ההסכם ניתן להעביר את כלל הזכויות במשק לתובע .
הנתבעים מוסיפים וטוענים שההורים המנוחים לא השלימו את רישומו של התובע במינהל כ"בן ממשיך" במתכוון. לא הייתה להם כל כוונה למסור לידיו את כלל הזכויות במשק אלא רק את זכויות הבניה בשטח הנוסף אכן, בהתאם לפסיקה במקרים שבהסכם בין חברי אגודה לגורם המיישב ולמינהל היה צורך בהסכמה מראש ובכתב של המינהל כדי לזכות בקבלת זכויות השימוש כ"בן ממשיך" הרי שבהעדר הסכמה התחייבות ההורים היא בגדר של התחייבות לתת מתנה אך לא "מתנה מושלמת"
מכל המקובץ עולה כי התובע עומד בדרישות המפורטות בהסכם המשבצת וניתן והוא אף זכאי לקבלת הזכויות.
אבל נחתם הסכם בין האם המנוחה ושאר ילדיה בקשר לזכויות במשק ובנוסף הותירה האם המנוחה צוואה המתייחסת לזכויות במשק.
האם ויתר התובע על זכויותיו במשק "כתב ההסכמה והתחייבות" : בשנת 1996 נכרת הסכם בין התובע ובין אמו המנוחה לפיו האם השכירה לתובע את המשק לתקופה של שנה עם אופציה להארכת השכירות לשנה נוספת, כשדמי השכירות שנקבעו הם 200 $ לחודש ובנוסף התחייב התובע לשלם את כל המיסים הרובצים על המשק כשבסוף התקופה התחייב התובע להחזיר את המשק לאמו כשהוא פנוי מכל אדם וחפץ.
לבית המשפט גם הוצג מסמך נוסף המבטא לכאורה את רצונה של האם המנוחה שנכתב ביום 1999 .המכתב נחתם על ידי הנתבעים לרבות האם המנוחה והתובע לפיו למרות היותו של התובע "בן ממשיך", הרי בפטירת האם יהפוך המשק לירושתם של כל הילדים, בהתאם לצוואה שהאם כתבה בשנת 1995.
בעמוד השני מאשר התובע כי הוא קרא את כתב ההסכמה הנ"ל ומצא אותו אמין אמיתי ונכון כך בלשון המסמך ובנוסף הוא מאשר כי הוא איננו רוצה להיות היורש היחיד של המשק. האם המנוחה על שמה רשומות עדיין הזכויות במשק חתומה על אותו מסמך .
התובע טוען כי מסמך ההתחייבות מזויף וכי הוא מעולם לא התחייב כלפיי האחים לפצותם בגין חלקם בזכויות במשק. הוא תולה את טענותיו בכך שהמסמך המקורי לא הוצג אלא צילומים לכאוריים של אותו מסמך ומצביע על סתירה בעדויות הנתבעים בקשר למי שהיה נוכח במועד עריכתו ולמועד החתימה עליו. לאור זאת מוסיף וטוען התובע שהוא מעולם לא התחייב בפני הנתבעים לפיצוי ולכן לא קמה להם כל זכות לפיצוי.
הנתבעים טוענים שכתב ההתחייבות נכתב לאחר שהאם המנוחה ביקשה מהתובע לבצע הפרדה בין החלק שעליו בנוי ביתו לבין שאר המשק. אך התובע סרב. לכן, החליטה האם למכור את המשק עוד בחייה. המכירה לא בוצעה בסופו של דבר משום שהנתבעים סברו באותה עת שניתן להתפרנס מהשכרת המבנים של המשק ולכן הוצע לערוך את "הסכם ההתחייבות".
מהתבוננות בכתב ההתחייבות נראים כמה פרטים המעוררים סימני שאלה. המסמך כולל שני עמודים כשהאחד נראה שונה מהאחר בצורתו. מספרי הסעיפים בשני הדפים אינם עוקבים. רק על יד שמו של התובע מופיע מספר ת.ז. בעוד שעל יד שמות האחים המספר חסר. המסמך המקורי לא הוגש וישנן סתירות בעדויות הנתבעים לגבי נסיבות עריכתו והעתקים שהועברו לכל אחד מהם. ישנן גם סתירות לגבי מיקום עריכתו . לכן בית המשפט השתכנע באמיתותו של המסמך. יחד עם זאת המסמך מבטא את רצון האם המנוחה ואת צפייות הנתבע משום שהיא עולה בקנה אחד עם הצוואה שנכתבה 4 שנים קודם לכן ולהסכם השכירות בין התובע לאמו, הסכם שנערך 3 שנים לפני כן. חשוב לציין שבכתב התביעה התובע איננו מתכחש בפה מלא לכתב ההתחייבות אלא טוען שהוא לא בטוח שהחתימה על המסמך היא חתימתו ואם כן הרי שהוא חתם על המסמך ללא ידיעה על מהותו.
מכל מקום, גם אם לא ניתנה במפורש הסכמת התובע לויתור על זכויותיו בכלל המשק הרי נשארת עדיין השאלה האם יש מקום להעביר את כלל הזכויות במשק לתובע למרות שההורים לא סיימו את רישומו כ"בן ממשיך" במועד שבו חל ההסכם המשולש ולמרות שמצוואת האם המנוחה עולה בברור שלא הייתה לה כל כוונה שרק התובע יירש את כלל הזכויות במשק .
חלוקת הזכויות במשק ברי כי התובע זכאי בכל מקרה לשטח שסופח למשק ההורים שטח אשר עליו בנה את ביתו. גם הנתבעים אינם מתכחשים לזכויות אלו כפי שעולה בברור גם מ"מכתב ההסכמה וההתחייבות" וגם מעדותם בבית המשפט .
עמדת המינהל כפי שעולה מכתב הגנתו, שלא נית,ן על פי דין או הסכם, לפצל את הזכויות בנחלה ליותר מאדם אחד. המינהל לא התייחס לאפשרות להפריט מהמשק עצמו את החלקה הנוספת שהוספה למשק לצורך בניית ביתו של התובע. חלקה שנמצא במקום אחר לחלוטין במושב וזאת כדי לאפשר קיום רצונה של האם כפי שבאה לידי ביטוי בצוואתה, דהיינו מכירת המשק לצד ג' וחלוקת התמורה באופן שווה בין 6 ילדיה.
ככל הנראה לא הייתה כל כוונה לאם המנוחה שהתובע יקבל את כל המשק לידיו. כנראה זאת גם הסיבה שההורים לא השלימו את רישומו של התובע במינהל כ"בן ממשיך". ההורים חתמו על כל ההסכמים הדרושים לבניה למעט השלמת רישומו של התובע כ"בן ממשיך". מכאן שהיו מודעים לכלל ההליכים ולא בכדי לא השלימו אותם. יש לציין שלא נטענה כל טענה אחרת על ידי התובע העומדת בסתירה לכך.
גם כאשר שכר התובע את המשק מאמו בשנת 1996 מטרתו הייתה לשכור את המבנים לשם השכרתם ולא לשם עיסוק בחקלאות. המתבונן בהסכם המשבצת לומד כי כל מטרת הסכם המשבצת והעברת הזכויות לחבר אגודה היא לצרכי עיסוק בחקלאות. אך המשק לא מתפקד כמשק חקלאי כבר 15 שנה.
לכן, אין כל הצדקה שרק לתובע יוענקו כל הזכויות במשק. אם הוא איננו עוסק בחקלאות מדוע צריך להיגרע חלקם של הנתבעים אחיו מעיזבון ההורים.
רצון זה ביטאה האם המנוחה במפורש בצוואתה.
על מנת להגשים מטרות הסכם המשבצת מחד ואת רצון האם המנוחה בית המשפט סבור כי הדרך הראויה היא מסירת המשק לתובע תוך תשלום פיצוי לאחיו. התובע היה ער לאפשרות זו בכתב התביעה ובסיכומיו.
התובע קיבל כאמור התחייבות בלתי חוזרת מהוריו להעביר לו את זכויות השימוש במשק. הוא בנה במשק את ביתו ולמעשה מתגורר במשק ומתקיים ממנו מאז שנות ה-80 לכן במישור היחסים בינו לבין הוריו אין ספק שיש להעביר לו את זכויות השימוש בחלקה עליו בנוי ביתו במשק. בהתאם להסכם המשבצת מאחר והסוכנות אישרה הסכמות אלו ובהתאם לעמדת המינהל ניתן להעביר לו את כל הזכויות.
מאידך כדי להגשים את רצון האם המנוחה כפי שבאה לידי ביטוי בצוואתה התובע יפצה את אחיו הנתבעים ובכך יגשים את רוח צוואתה .
לצורך קביעת הפיצוי מינה בית המשפט שמאי אשר ישום ערכו של המשק ללא חלקת ביתו של התובע ולאחר ניכוי מיסים ותשלומים למינל תתחלק היתרה לששה חלקים. שישית לכל אח.
ניתן היום, כ"ג חשון תשע"א, 31 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.
