ההסכם בע"פ בין ראש המועצה לקבלן מחייב את המועצה, והיא תפצה הקבלן ב 60,000 ₪

בבית משפט השלום בטבריה, בפני כב' השופטת אפרת הלר. ת"א 15103-01-04 – הישאם נ' מועצה אזורית אל-בטוף

תביעה כספית על סך 85,000 ₪ כנגד המועצה האזורית אל-בטוף, בגין אי תשלום עבור עבודות סלילת כביש שביצע התובע בשטח המועצה.

הרקע

התובע הינו קבלן המבצע עבודות עפר וסלילת כבישים, אשר טוען כי, במהלך כהונתו של ראש המועצה הקודם של אל-בטוף, סיכם איתו ראש המועצה בעל פה כי יסלול את כביש מס' 19, תמורת תשלום של 60,000 ₪. לטענת הקבלן, הוא אף קיבל מגזבר המועצה המחאה על סך 3,840 ₪ כמקדמה אותה הוציא על קניית חומרי בנייה לצורך ביצוע העבודה, ומאחר ונאמר לו שנתקבלו האישורים הדרושים לסלילת הכביש, הוא החל לבצע את העבודות בשטח.

עתה טוען הקבלן, כי על אף שסיים לבצע את העבודה בשטח, לא ניתן לו כל תשלום עבורה, ופניותיו הרבות למועצה בעניין זה הושבו ריקם, ולפיכך הוא תובע מן המועצה תשלום של 85,000 ₪.

מנגד טענה המועצה, כי עבודות הסלילה כלל לא נעשו בשטח אשר נמצא בתחום שיפוטה, וכי נעשו ללא היתר בניה או הליך של מכרז כדין, וכן שלא נכרת הסכם בין התובע לבין אף גורם במועצה, לרבות ראש המועצה הקודם.

דיון והכרעה

לאחר ששמע את עדויות הצדדים, השתכנע ביהמ"ש כי אין מחלוקת שהתובע ביצע את העבודות בשטח, והשאלות שנותרו להכרעתו הן האם אכן נתבקש התובע על ידי ראש המועצה הקודם לבצע את העבודות, והאם יש לחייב את המועצה לשלם לתובע עבורן.

לעניין זה קיבל ביהמ"ש את עדותו של ראש המועצה הקודם שהעיד מטעם התובע, ואישר קיומו של הסכם מול התובע שנערך בעל פה, ואף הודה כי הורה לגזבר המועצה להעביר לתובע את המקדמה על סך 3,840 ₪. כמו כן, אישר ראש המועצה הקודם כי התובע ביצע את העבודות מבלי ששולמה לו התמורה בעבורן, וכן שגזבר ומהנדס המועצה ידעו על דבר סלילת הכביש על ידי התובע.

ביהמ"ש דחה את עדותם של גזבר ומהנדס המועצה, אשר טענו כי לא ידעו על קיומו של ההסכם הנטען, ושהעבודה התבצעה מחוץ לשטח השיפוט של המועצה וללא היתר בניה, וזאת מאחר ונאמרה באופן כללי ומבלי שנתמכה במסמכים מתאימים כגון תכניות המתאר של האזור אשר יכלו בנקל להוכיח את אמיתות דבריהם.

לעניין עריכת מכרז לביצוע העבודה, קבע ביהמ"ש כי מכיוון והסכום עליו הסכימו התובע וראש המועצה הקודם הינו פחות מ69,000 ₪, הרי שלפי חוזר משרד הפנים אשר מסדיר את עדכון הסכומים בענייני מכרזים של רשויות מקומיות, ההתקשרות לא הייתה מחויבת במכרז.

ביהמ"ש הוסיף לציין כי אומנם בהתקשרויות של מועצה עם נותני שירות ישנו חיוב בחוק לדרישות צורניות מסוימות הכוללות מסמך בכתב, וזאת בכדי להבטיח ניהול תקין, אולם ניתן בדיעבד לאשר את מתן התמורה עבור העבודה באם הצד המתקשר עם המועצה עשה זאת בתום לב וכבר השלים את ביצוע העבודה.

לאור האמור, פסק ביהמ"ש כי אין ספק שהתובע התקשר בהסכם מול ראש המועצה הקודם, וכי הסתמך בתום לב על הסכם זה ולכן, ההסכם תקף ועל המועצה לשלם לתובע את התמורה המגיעה לו בעבור עבודות הסלילה שביצע.

סיכום

ביהמ"ש קיבל את התביעה וחייב המועצה לשלם לתובע סך של 60,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית עבור ביצוע העבודה.

כמו כן, חויבה המועצה בתשלום שכר טרחת עו"ד והוצאות התובע בסך 14,000 ₪, והוצאות אגרת ביהמ"ש בסך 2,024 ₪.

ניתן ביום: י"ט בטבת תשע"ז, 17 בינואר 2016, בהיעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: