ההקלטה הובילה לתוצאה ההפוכה, וביהמ"ש פסק כי לא נכרת הסכם בין התובע לקיבוץ מסילות לעיבוד מטעי הזיתים.

סלים רושרוש (להלן: 'סלים') ביצע במשך שנים עבודות עיבוד ומכירה של תוצרת כרמי הזיתים של קיבוץ מסילות אגודה שיתופית חקלאית (להלן: 'הקיבוץ') וזאת עד לתום עונת המסיק בשנת 2009.

סלים טען כי מאז 1990 נחתם בינו לבין הקיבוץ הסכם- בין בעל פה ובין בכתב- שעלו פיו ביצע את מלאכת עיבוד מטעי הזיתים של הקיבוץ, מסיק הזיתים ומכירתם, כאשר סלים שילם לקיבוץ עבור השימוש בקרקע ובמטעים, נשא בעלויות אחזקתם והפיק רווח ממכירת הזיתים. מכיוון וצורת התקשרות זו מהווה הפרה של חוק ההתיישבות החקלאית, טען סלים כי סביב הסכם זה שררה אפלה.

סלים טען כי טרם החלה עונת המסיק של שנת 2010 זומן לפגישה במשרדי הקיבוץ, בה נחתם בין הקיבוץ לבין סלים הסכם לפיצוי על עמלו הרב והפסדו בשנת 2009, וכי הפרי של 2010 יהיה כולו של סלים. לטענת סלים, רוח הדברים הייתה כי הוא ימשיך במלאכתו אצל הקיבוץ לשנים רבות. לפיכך, הופתע סלים למשמע הודעתו של הקיבוץ כי הוא מנהל מו"מ עם צד שלישי.

בנוסף טען סלים, כי הקיבוץ הפר את ההסכם עמו כאשר החליט להשכיר את המטעים לצד שלישי ללא התחשבות בהשקעות שהשקיע סלים במטעים בשנים שקדמו לכך ואף באותה שנה ומנע ממנו את הרווח לעונה 2010, ולכן תבע פיצוי בסך 260,000 ₪ .

הקיבוץ מצדו טען כי לא נכרת בין הצדדים הסכם כלשהו ביחס לעונת המסיק 2010 מכיוון והקיבוץ לא היה שבע רצון מאיכות עבודות של סלים בשנת 2009. על- כן הודיע הקיבוץ לסלים בתום עונת 2009 כי אינו עומד להתקשר עמו ביחס לעונת 2010 וראיה לכך היא שסלים לא החל בעבודות הכנה לעונת 2010 במטעי הקיבוץ.

בנוסף טען הקיבוץ, כי אמנם במשך השנים נכרתו מספר הסכמים בינם לבין סלים שעניינים עבודות עיבוד בקבלנות ומכירת תוצרת כרמי הזיתים השייכים לקיבוץ, אך אין מדובר בהסכם שכירות, לא ניתנה כל בלעדיות לסלים ואין מדובר בהסכם אחד רציף. ראיה לכך היא בעובדה כי בעונת 2005 התקשר הקיבוץ עם קבלן אחר ולא עם סלים. כמו- כן הכחיש הקיבוץ כי ההסכמים דנן אינם חוקיים ואף הציג אותם לראיה עם הגשת התביעה ע"י סלים. 

דיון והכרעה

ביהמ"ש דחה את התביעה מכיוון וסלים לא עמד בנטל ההוכחה כי נכרת הסכם בינו לבין הקיבוץ ביחס לעונת המסיק 2010.  

ראשית, סלים לא הציג כל ראיה שהיא להסכם שנכרת עמו ביחס לעונת 2010, יתרה מכך- נמצאה סתירה מהותית בגרסתו ביחס להיות ההסכם בעל- פה או בכתב, שכן שינה סלים את גרסתו מספר פעמים. בנוסף, לא פירט סלים שום פרט בנוגע לתנאיו של ההסכם.

שנית, סלים הציג תמלול הקלטה של פגישתו עם הקיבוץ, אך לאורך כל השיחה מדגיש הקיבוץ ועומד על הכחשתו לעצם טענתו של סלים כי נכרת עמו הסכם המתייחס לעונת 2010.

 שלישית, ההסכמים שהוגשו ע"י הקיבוץ כראיה מלמדים שאכן הזית הינו פרי סירוגי ולכן התקשרו הצדדים בהסכמים דו- עונתיים. עובדות אלו סותרות באופן מהותי את טענתו של סלים לקשור את עונת 2010 לעונת 2009 שקדמה לה, שכן ההסכמים דנן מציגים את התקשרויות הצדדים לעונות 2006-2007 ו2008-2009.  

ולבסוף, מהתנהגות הצדדים ניתן ללמוד על שאלת קיומו או אי קיומו של הסכם, מאחר וסלים לא ביצע במטעי הקיבוץ כל עבודת הכנה כלשהי לקראת 2010 ניתן ללמוד מכך על אי קומו של הסכם.

ביהמ"ש קבע כי מחומר הראיות ועדויות הצדדים עלה כי לא נכרת הסכם בין הקיבוץ לסלים ביחס לעונת 2010 וכי הקשר העסקי ביניהם הסתיים עם תום עונה המסיק 2009.

סלים יישא בהוצאות שכ"ט עו"ד הקיבוץ בסך 10,000 ₪ .

ניתן ביום י"ב סיוון, 10 ביוני 2014, בהעדר הצדדים.