החלטה בסכסוך בין יזם למפרק בקיבוץ בחן

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות                                                      תיק מס' 1335/10/16

עורך דין רמזי חוראני

 

בעניין: קריב בחן בע"מ ח.פ.

            אבן בחן פיתוח בע"מ אגש"ח

           שתיהן על ידי ב"כ יגאל ארנון ושות' עורכי דין

           מרכז עזריאלי 5, תל- אביב

           ועוה"ד מנשה וחניש

           מרח' בן גוריון 1, בני ברק- 51292

           מגדל ב.ס.ר.2 – קומה 23

          טל' 03-5789898;פקס: 03-5701118       

היזם

ובעניין: קיבוץ בחן בע"מ (בפירוק)

            בחן תעשיות בע"מ ח.פ. 51-430407-0

            שניהם על ידי עו"ד בועז נאור

            ממתחם גרנות, דואר נע חפר 38100

           טל: 04-6341973; פקס: 04-6342073

הקיבוץ

 

ובעניין: גרנות ארגון שיתופי אזורי אגש"ח מרכזית בע"מ

              ע"י עורכי הדין דן קפלן ושות' עורכי דין

             רח' ויצמן 2, תל-אביב

             טל: 03-7700219; פקס: 03-7700223

הנושה המובטח

 

החלטה

 

  1. סקירה כללית:           
  1. ביום 1.5.2016 התקבלה בקשה מטעם היזם מוסכמת עליו ועל גרנות בע"מ כנושה מובטח, כשהמפרק משאיר את העניין לשיקול דעת הרשם. הבקשה התייחסה לאישור הארכת המועד להשלמה שנקבע בתוספת מיום 25.12.2012 להסכם המקורי מיום 10.8.2009, כפי שאושר על ידי עוזר הרשם ביום 21.11.2013. הרקע להגשת הבקשה היה עיכוב במתן אישור מטעם רמ"י להקצות זכויות במקרקעין נשוא ההסכם והתוספת.
  2. בבקשה צוין, כי המפרק פנה בבקשה מתאימה לרמ"י למתן האישור האמור, עוד ביום 13.4.2014. עוד ביקש היזם בבקשה הנ"ל גם לחייב את רמ"י לתת את  תשובתה עד לסוף מאי 2016 או לחילופין, לזמן דיון בפני הרשם אליו יוזמן גם נציג של רמ"י. כמו כן הובהר באותה בקשה, כי ההסכם נוגע לחלק ממקרקעי הקיבוץ, המיועדים לתעשייה על פי תב"ע חדשה שאושרה. בהקמת אזור התעשייה היה כדי לשפר את מצב הקיבוץ, ולהוות מקור לפירעון חובות כלפי הנושים המובטחים ובכלל. ויצוין כבר עתה, כי ההסכם המקורי נחתם מול הנושים המובטחים האחרים שגרנות בע"מ קבלה על עצמה את חבויות הקיבוץ כלפיהם ויצאו מהתמונה. גרנות נותרה כנושה מובטח יחיד.
  3. המפרק של הקיבוץ העביר ייפוי כוח ליזם כדי שזה יוכל לסייע בקידום ההליכים מול רמ"י. למרות כך, רמ"י עדיין לא אשרה את הבקשה כאמור לעיל. הקמת המיזם הנה אינטרס משותף של הצדדים בעוד שיציאה במכרז חדש הנה הליך מורכב ויקר. כדי לקדם את הנושא אף הצהיר היזם, כי הוא תר אחר גורם אחר "גורם רציני בענף הבניה שישתתף בביצוע הפרויקט מטעמו של היזם ויבצע את הבניה בפועל, ומזה תקופה מתנהל ... מו"מ בנושא עם חברת הנדל"ן הציבורית, מגה אור החזקות בע"מ" כפי שדווח למפרק".[1]
  4. האורכה שהתבקשה הנה לחודשיים דהיינו עד סוף יוני 2016. בין הצדדים הוסכם, כי אם האישור לא יינתן על ידי רמ"י יסתיים בכך ההסכם בין הצדדים, ולא תהיינה טענות לצד נגד רעהו. ליזם לא תהיינה זכויות בנוגע למקרקעין והמפרק וגרנות יוכלו לפעול לגביהן בהתאם להוראות הדין. הדבר כרוך בהחזר הוצאות שהשקיע היזם ושצוין בבקשה כי סכומן הנו 65,000 ₪. כן הפנה מנסח הבקשה לעובדה, כי מוסכם שוויכוח לגבי החזר ההוצאות אין בו כדי להצדיק עיכוב בסיום היחסים החוזיים בין הצדדים.[2] בסעיף 15 לבקשה ציין ב"כ היזם, כי אם הבקשה לא תאושר, שומר היזם על זכותו להגיש בקשה לרשם שיכריע במחלוקת או להגיש ערעור על החלטת המפרק מיום 11.4.2016 ואשר צורפה כנספח ג' לבקשה. אציין, כי בנספח האמור התייחס המפרק לנושא הפקדת ערבות בנקאית, תוך כדי הבעת התנגדות להפקדה כאמור ועמידה על קיום החלטת עוזר הרשם מיום 21.11.2013 שאשרה את ההסכם והתוספת. בקשה מוסכמת של הנושה המובטח והיזם אכן אושרה על ידי בהחלטתי מיום 2.5.2016.
  5. ביום 30.6.2016 שיגר ב"כ היזם בקשה בפקס למשרד הרשם. זו נסרקה ביום 3.7.2016 ובה ביקש להפקיד ערבות בנקאית בסכום של 9 מיליון ₪. הערבות הומצאה "מגורם בעל ניסיון בייזום והקמה של אזורי תעשייה, שישתתף בביצוע הפרויקט מטעמו של היזם, ומוכן להמציא ערבות בנקאית על סך 9,000,000 ₪ עבור אבן בחן פיתוח בע"מ להבטחת העברת סכום הלוואת היזם לחברת בחן תעשיות בע"מ עם קיום התנאים המתלים שנקבעו בהסכם, בהתאם להסכם ולזכותו של היזם לפי סעיף 3.9 לתוספת"[3]. הגורם שצוין בבקשה כזה שיקים במשותף את המיזם הנו מר איל גבאי, ממייסדי חברת חופרי השרון בע"מ שהוקמה בשנת 1989 ומשנת 2012 נקראת אלקטרה תשתיות חופרי השרון בע"מ לאחר שקבוצת אלקטרה הצטרפה כשותפה בה".[4]
  6. בבקשה האמורה ביקש היזם היתר להפקדת הערבות הבנקאית שצוינה בסעיף 3.4 לתוספת בידי הנאמן, משרד עו"ד יגאל ארנון ושות' בתוך 5 ימי עסקים. כן ציין, כי ההסכם עומד בתוקפו עד למועד קיום התנאים המתלים על ידי רמ"י וכי תעמוד לו הזכות לבטל את ההסכם בתוך 3 חודשים ככל שרמ"י לא יוציא מפרט כספי בפרק זמן של 3 שנים.[5] התקופה של 3 שנים הנה התקופה הסבירה לדעת היזם וזאת לאור הקשיים שרמ"י מערים על האישור שהתבקש על ידי המפרק והיזם[6]. בסעיף 15 לבקשה ציין היזם כי "מכיוון שהטיפול בבקשה התעכב מעבר לזמן הסביר (שלא באשמת היזם), נדרשת התייחסות למצב שבו משתהה המנהל עוד שנים[7] בטיפול בבקשה. ברור כי לא ניתן לצפות שהיזם (שנאלץ כעת לייחד 9 מיליון ₪ לעסקה), הקיבוץ או גרנות ימשיכו להיות קשורים בהסכם עוד שנים, בלי יכולת לשים סוף למצב".[8] גם כאן הוחלט על ידי לבקש את תגובת יתר הצדדים (הכוונה הנה למפרק ולגרנות בע"מ) בתוך 14 יום מקבלת ההחלטה.
  1. תשובת גרנות לבקשה:
  1. ביום 19.7.2016 הוגשה תשובת גרנות לבקשת היזם וזו התנגדה לבקשה זו. על פי סעיף 4(א) להסכם המקורי (מיום 10.08.2009) כפי שתוקן בסעיף 3.2 לתוספת להסכם (מיום 25.12.2012) חובה על היזם להפקיד הלוואת בעלים על סך 9,000,000 ₪. סעיף 3.9 לתוספת קבע, כי "אם לא יתקיימו כל התנאים המוקדמים עד מועד ההשלמה הנדחה או אם היזם יחליט לסיימו קודם בהתאם להוראות סעיף 3.12 ו- 3.13 להלן, בהודעה בכתב ששלח למפרק (מבלי שהיזם יידרש להנמקה), יסתיים ההסכם מבלי שיהיו לאף צד טענות כלפי הצד האחר בקשר לכך". ובהמשך נאמר: "למרות האמור ..אם עד למועד ההשלמה הנדחה תאושר התב"ע החדשה וייחסר רק אישור המינהל לצורך ביצוע ההסכם, יהיה היזם רשאי להפקיד את מלוא סכום הלוואת היזם בידי הנאמן, ובמקרה כזה לא יסתיים ההסכם".[9] אין ספק לדעת גרנות כי הסעיף 3.9 הנ"ל ישים וכי ההלוואה לא הועמדה על ידי היזם. בקשת היזם מיום 21.4.2016 (שנסרקה כאמור ביום 1.5.2016) מוכיחה כי התנאי האמור אכן לא התקיים כשמועד ההשלמה הנו סוף יוני 2016.
  2. האישור מיום 2.5.2016 [10] של עוזר הרשם להארכה עד סוף יוני 2016, הנו בחינת פסק דין שנתן תוקף להסכמה שבין הצדדים. הבקשה הנה ניסיון לעקוף את המוסכם שאושר על ידי עוזר הרשם אך כחודשיים לפני תאריך היעד, קרי 30.6.2016. על היזם היה להפקיד את הסכום של 9,000,000 ₪ בידי הנאמן עם תום התקופה המוארכת בהיעדר אישור רמ"י. הסכום לא הופקד ומכאן המסקנה כי ההסכם בא אל קיצו.
  3. לא רק זאת, אלא שהיזם מבקש כעת להוסיף תנאים שלא נכללו בהסכם מלכתחילה או בתוספת: ראשית, היזם היה צריך להפקיד מזומנים בידי הנאמן ולא ערבות בנקאית. שנית, הנוסח של הערבות הנו נוסח מותנה ובא לצמצם את חיוביו של היזם: הוא מתייחס להוראות סעיף 3.8 להסכם ומתעלם מהחלתו על קיום יתר התנאים. שלישית, הסכום היה צריך להיות מופקד בנאמנות אצל ב"כ גרנות שהחליפה את כל הנושים הבנקאיים שהיו לפני ההסכם בין גרנות, למפרק והבנקים. רביעית, היזם מוסיף תנאי שהנו זכאות להודיע על ביטול ההסכם אם בתוך 3 שנים רמ"י לא תוציא מפרט כספי לעסקה. חמישית, היזם מבקש לצרף שותף לביצוע העבודה מבלי שיקבל הסכמת המפרק וגרנות ומבלי שלאלה יש נתונים אודות אותו קבלן. ששית, כשמדובר בפסק דין בהסכמה ניתן לבטלו על ידי הגשת תביעה לביטול הפסק, אך הדבר לא נעשה. תחת זאת, מבקש היזם לצקת ולתחום תנאים חדשים להסכם המקורי שביניהם. שביעית, אל ליזם להתיימר לדעת מהו האינטרס של הקיבוץ וגרנות ועליו להשאיר משימה זו למפרק ולגרנות. ההסכם המקורי הנו משנת 2009 והיזם לא סיפק כל נתון אודות המאמצים שהוא עצמו בצע כדי לקיים את ההסכם.

 

 

  1. תשובת המפרק:
  1. המפרק התנגד לבקשת היזם. הוא ציין, כי מדובר בהסכם שנחתם מלכתחילה ביום 10.8.2009 כשלוש שנים לפני הפירוק ומאוחר יותר נחתמה תוספת לאותו הסכם ביום 25.12.2012. על פי ההסכם והתוספת, חובה היתה על היזם להפקיד 9,000,000 ₪ למקרה שההסכם יאושר ע ידי הרשם ותאושר תב"ע אך לפני מתן האישור של רמ"י וזאת אם רצה היזם למנוע את ביטול ההסכם. שני התנאים המקדימים התקיימו, אך סכום ההלוואה לא הופקד בידי הנאמן. כמו כן ציין המפרק, כי ניתנו מספר אורכות לקיום ההסכם שהאחרונה שבהן היתה ההארכה עד סוף יוני 2016[11]. משלא קיים היזם את המוטל עליו אין יותר מקום לאורכות חדשות. שנית, אין להשלים עם ניסיון היזם להחליף את עצמו ביזם אחר ללא קבלת רשות האגודה וגרנות בע"מ ולבקש להפקיד את הערבות הבנקאית בסמוך לתום המועד המוארך לביצוע תנאי ההסכם. חלפו מספר שנים מבלי שהיזם מקיים את המוטל עליו, ובינתיים המפרק נאלץ לשלם ריביות לנושה המובטח. בכך מקשה היזם על קיום הסדר גם מול הנושים הלא מובטחים. לאור האמור ביקש המפרק לדחות את בקשת היזם.
  1. השלמת טיעון:
  1. בתיאום עם כב' הרשם סוכם, כי הח"מ ימשיך את הטיפול בבקשה זו, באשר טרם ניתנה כל החלטה אופרטיבית. אי לכך נתתי החלטה ביום 9.8.2016 כי על הצדדים להשלים טיעון קצר ולא יותר משלושה עמודים ואכריע בעניין ללא קיום דיון פרונטלי. השלמת טיעון הוגשה על ידי כל אחד משולשת הצדדים בתיק.
  1. דיון והכרעה:
  1. לאחר הגשת השלמת הטיעונים, לקחו היזם וגרנות את העניינים לידיהם. הם הוסיפו טיעונים כשבחלקם הנם אף מעבר לאורך שקצבתי לכל אחד בהחלטתי מיום 9.8.2016 ואף תוך כדי העלאת טיעונים חדשים. עם כל הצער, אין מדובר במקצה שיפורים והכשר להוספת טיעונים ללא קץ. יכולתי להכריע בעניין אף ללא מתן החלטה ביום 9.8.2016, ועל אף זאת נתתי לצדדים אפשרות סבירה להוסיף ולטעון מתוך כוונה שלא לקיים דיון פרונטלי אלא להכריע על פי החומר שבפניי. כתוצאה מהפרות דיוניות אלה אני, ועם כל הצער שבדבר, אתעלם לרוב מהטיעונים והטיעונים הנגדיים שהעלו הצדדים, ואבחן את הסוגיה על פי המתכונת העיקרית עם התייחסות לטיעונים שהוגשו על פי ההחלטה מיום 9.8.2016.
  2. לעניות דעתי הבסיס להכרעה יושתת בעיקר על הבקשה להארכה מיום 01.05.2016 שהגיש היזם; ההסכם מיום 10.8.2009 והתוספת מיום 25.12.2012 ופרשנותם וכן פניה לדין הכללי באשר לביצוע הסכמים, השתחררות מהם, המחאת חיובים או זכויות על פי הסכמים ונטלים על פי הדין המהותי. אתייחס לכל אחד ממרכיבי ההכרעה להלן:
  3. הבקשה מיום 01.5.2016: בקשה זו הנה בקשה מוסכמת על דעת היזם וגרנות כשהמפרק היה יותר פסיבי והשאיר את ההכרעה לרשם או לעוזר הרשם. בבקשה האמורה ציין היזם כי רצונו בהארכה נוספת של חודשיים "למועד ההשלמה", קרי עד סוף יוני 2016, וזאת על רקע העיכוב המתמשך בטיפול של רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). בבקשה ציין ב"כ היזם את המאמצים שעשו המפרק והיזם כדי להביא לקבלת האישור של רמ"י ואף ביקש לקצוב לרמ"י מועד למתן האישורים או לזמן את הצדדים לדיון בפניי. מאחר ולהבנתי אין לי סמכות לחייב את רמ"י להתדיין בפניי או שלכל הפחות ספק רב מאוד אם יש לי סמכות לעשות כך, ולאור העובדה כי רמ"י לא היתה צד להסכם, אם כי גם הצדדים היו מודעים לחיוניותה ואף התנו את השלמת הביצוע של התחייבויותיהם בקבלת האישור של רמ"י, לא התלהבתי במיוחד מקיום דיון שיכלול גם את רמ"י, אם כי ניסיתי לבדוק את מערך הזכויות בכלים העומדים לרשותי.
  4. היזם מודה בבקשתו כי הזכויות שהיו לנושים המובטחים, שהנם בעיקר בנקים, הועברו לנושה המובטח היחיד שנותר והוא גרנות בע"מ. כן הוא מפנה לתועלת שתצמח לקיבוץ מקיום ההסכם בכך שיזרים לקופת הפירוק סכומים שיהיה בהם כדי לשפר את מצב החברים, לרבות הקשישים וכן יביא לסילוק החוב לנושים לרבות הנושה המובטח. היזם הודה בסעיף 6 לבקשה כי הוא קיבל ייפוי כוח מהמפרק במגמה לסייע לו בקידום ההליכים מול רמ"י. על אף זאת הדבר לא הביא לקבלת האישור של רמ"י.
  5. בסעיף 9 לבקשה ציין היזם, כי הוא פועל למציאת גורם רציני בענף הבניה שישתתף בביצוע הפרויקט מטעמו ויבצע את הבנייה בפועל, ומזה תקופה מתנהל מו"מ בנושא מול חברת הנדל"ן הציבורית, מגה אור החזקות בע"מ. כבר עכשיו אציין, כי הבקשה התייחסה למציאת גורם רציני שישתתף בביצוע הפרויקט, אך לא קבעה כי מדובר בהעברת כל הביצוע לגורם חוץ בין בהעברה בפועל ובין בהעברת הבעלות והקניין המהותיים בזכויות העתידיות של היזם לגופים או גורמים נוספים. אתעמק יותר בעניין זה כשאדון בציר של מהות הזכויות על פי ההסכם ואפשרויות העברת הזכויות לצדדים שלישיים.
  6. הבקשה התייחסה לרקע של הבקשה להארכה, שבעקבות הדין ודברים על ההשלכות שיכולות לנבוע מאי מתן האישור של רמ"י  "וכדי לחסוך התדיינויות ועלויות, היזם וגרנות הגיעו להסכמה, שהינה על דעתו של המפרק, לפיה מועד ההשלמה- שלפי התוספת יחול בסוף חודש זה (סעיפים 3.7 ו- 3.8 לתוספת)- יידחה בחודשיים נוספים, קרי עד לסוף חודש יוני 2016, ....וזאת כדי לנסות ולהשיג עד אז את אישור רמ"י, או לחילופין, לאפשר ליזם לממש את זכותו לפי סעיף 3.9 לתוספת באופן שיובטח תשלום מלוא סכום הלוואת היזם לכשיתקבל אישור רמ"י (להסרת ספק בכפוף לזכותו של היזם לסיים את ההסכם לאחר קבלת המפרט הכספי לתשלום מאת המנהל כאמור בסעיף 3.13 לתוספת ולהשבת הביטחון שניתן על ידי היזם"[12].
  7. הבקשה מיום 1.5.2016 מוסיפה בסעיף 14, כי אם "האישור של רמ"י לא יושג או שהיזם לא יממש את זכותו בהתאם להוראות סעיף 3.9 עד למועד ההשלמה הנדחה, יסתיימו ההסכם והתוספת בסוף חודש יוני 2016, מבלי שלאף צד יהיו טענות כלפי משנהו". עינינו הרואות כי המועד להשלמה הוארך עד סוף יוני 2016 והאישור של רמ"י לא ניתן עד אז, מנגד התב"ע אושרה. ההסכמה להארכה הנה פרי דיון בעקבות הוויכוח על ההשלכות שתהיינה לאי מתן האישור על ידי רמ"י כפי שב"כ היזם עצמו כתב בסעיף  13 לבקשה.  ההסכמה הנה פרי שקלול של כלל הציפיות והאינטרסים שעמדו לצדדים זה מול זה כשבסוף השקלול הוסכם על הגשת הבקשה להארכה וקביעת הזכויות שתהיינה לכל צד כלפי חברו: מחד סיום ההסכם והחזרת הוצאות המפרק שנוצלו על ידי הקיבוץ שבפירוק וזאת אף מבלי לציין כל נימוק לכך,(זכות זו ניתנה ליזם אף אם רצה הוא בסיום ההסכם קודם למועד ההשלמה הנדחה) ומנגד אם התב"ע תאושר אך רמ"י לא ייתן את האישור עד אז, עמדה ליזם הזכות "להפקיד את מלוא סכום הלוואת היזם בידי הנאמן, ובמקרה כזה לא יסתיים ההסכם"[13]. בהסכמה המאוחרת שהיתה בין הצדדים, קרי זו שעוגנה בבקשה המוסכמת מיום 1.5.2016 נקבע כי לאף צד לא תהיה טענה נגד חברו וכי "ליזם לא תהיינה כל זכויות בנוגע למקרקעין והמפרק וגרנות יוכלו לפעול לגביהן בהתאם להוראות הדין".[14]
  8. אין ספק, כי התב"ע אושרה אך רמ"י לא נתן את האישור המבוקש. ראה למשל את דברי המפרק בתגובתו מיום 19.7.2016 בסעיף 6 וכן את דברי היזם בסעיף 3 לתגובה מיום 25.9.2016 לפיה התקיימו התנאים המקדמיים להפעלת סעיף 3.9 לתוספת. התנאים המקדימים כוללים את אישור התב"ע החדשה. ראה גם סעיף 18 לנספח ב' לבקשת היזם מיום 1.5.2016 למתן האורכה. סעיף זה מציין מפורשות את מתן התוקף לתב"ע החדשה. אי לכך קמה זכות ליזם להפקיד את סכום ההלוואה, ואילו כך נעשה לא היה ההסכם מסתיים מאליו. אלא שהיזם לא הפקיד את הסכום. מכאן התחולה של סעיף 14 לבקשה המוסכמת, קרי סיום תוקף ההסכם, החזר הוצאות היזם ומתן יד חופשית למפרק לפעול ברכוש האגודה כרצונו על פי הדין.
  9. כדי להסיר כל ספק, אפנה לדברי ב"כ היזם עצמו בבקשתו להפקדת הערבות הבנקאית, מיום 3.7.2016 (סעיף 2 עמ' 3) לפיה התב"ע אושרה ועל פי זה פנה המפרק לרמ"י ביום 13.4.2014 כדי לאשר את העסקה עם היזם. אם כך, החל מאותו מועד קמו התנאים המחילים  את תנאי סעיף 3.9 לתוספת להסכם. החל מאז יכל היזם להפקיד את הסכום המעודכן, קרי 9,000,000 ₪ כדי למנוע את סיום ההסכם. אם ייטען כי האורכה שנתנה ההסכמה על פי הבקשה מיום 1.5.2016 נעשתה כדי להפקיד את סכום ההלוואה (או את הערבות הבנקאית כעמדת היזם), הרי הבקשה עצמה קובעת אחרת: סעיף 13 לבקשה ציין מפורשות כי מטרת הדחיה הנה "לנסות ולהשיג עד אז את הסכמת רמ"י". אמת  בהמשך צוין כי "לחילופין, לאפשר ליזם לממש את זכותו לפי סעיף 3.9 לתוספת...", אבל הסכום לא הופקד עד למועד הנדחה הנוסף. הוסף על כך, יש לזכור כי אין מדובר בדחיה ראשונה כאמור לעיל, וחובה היתה על היזם להפקיד את הלוואת היזם עוד מאז אישור הרשם ומתן תוקף לתב"ע החדשה כאמור לעיל. הסכום לא הופקד. אי לכך לא התקיימו התנאים המונעים את סיום תוקף ההסכם והתוספת.
  10. גם היזם ציין בבקשה מיום 1.5.2016, כי מדובר בבקשה משותפת של היזם והנושה המובטח להארכת המועד עד 30.6.2016 וכי מדובר "בפשרה שהושגה בין הצדדים על רקע העיכוב המתמשך בטיפול של  רשות מקרקעי ישראל".[15] בסיפא של סעיף 14 לבקשה האמורה ציין ב"כ היזם כי "...ואישור בקשה זו על ידי כב' הרשם יהווה מתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים". אם כך הבקשה הנה פרי של הסכמה שאזנה בין דרישות שני הצדדים וטענותיהם האחד כלפי רעהו וגם היוותה פסק דין אף לעמדת היזם. ביטול פסק דין בהסכמה מצריך פרוט הסיבות הפוגעות בחלק ההסכמי של פסק הדין, להבדיל מהחלק "הממסדי או השלטוני", קרי הפעולה של אישור ההסכמה שנתן עוזר הרשם. לא רק שאין כל נימוק מדוע נפגם החלק ההסכמי שבפשרה בין הצדדים, אלא שהבקשה מציינת נסיבות אחרות שאין בהן כל הצדקה לביטול "פסק הדין". על כך ארחיב בפסקה הבאה. בשלב זה אציין, כי המועד שנקבע באישור עוזר הרשם מסתיים ביום 30.6.2016. מן הדין היה להגיש בקשה לפני תום המועד הקובע להארכת המועד לקיום המטלות המזכות את היזם בהפעלת סעיף 3.9 לתוספת. בקשה כזו כלל לא הוגשה. אמת, מדובר במועד שנקבע על ידי הגורם השיפוטי או מעין שיפוטי שברגיל חוסה בצל תחולת תקנה 528 רישא לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 ואין מדובר במועד שנקבע בחיקוק, (כמופיע בסיפא לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי), אך הקושי של היזם הנו בשניים אלה: ראשית, ההסכמה הפכה לפסק דין אף לגרסתו ויש לפעול על פי המקובל בביטול פסקי דין. ראה לעניין זה את זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהד' שביעית עמ' 549 וגורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהד' אחת עשרה, בעמ' 646. שנית, כל בקשה להארכה (או לביטול החלטה שניתנה בהיעדר) מצריכה גילוי נימוק לביטול, והסבר מדוע יש להאריך את המועד, וכן לציין את סיכויי ההגנה למקרה שתבוטל ההחלטה או יוארך המועד. כל נימוק כאמור לא נפרס בפניי. וודאי שחובה לגלות נימוק כלשהו להארכה. ראה את זוסמן, שם עמ' 888. אמת, המשקל של הסיבה לאיחור לעומת סיכויי ההגנה יכול ללבוש ניואנסים שונים מבחינת המשקל של כל שיקול, אך על פי הפסיקה חובה לגלות סיבה כלשהי למחדל. אין בפניי כל בקשה. וודאי שניסיון לקיים את החיובים על פי פסק הדין בהגשת בקשה בדקה האחרונה אינו מהווה ביצוע בתום לב של פסק הדין. לא כל שכן כשמדובר מלכתחילה בהתארכות העמידה בתנאים מאז אישור התב"ע לפני כארבע שנים בערך!. ראה גם זוסמן, שם עמ' 738 – 742, וגורן, שם, עמ' 675 – 678.
  11. לפני שאעבור למישורים הנוספים אציין, כי מלשון הבקשה רואים כי לא היתה כל טענה נגד המפרק או גרנות, וכל הטרוניה של היזם היתה כנגד רמ"י שלא אשר את העסקה על אף פניות חוזרות ונשנות מטעם המפרק ומטעם היזם ובא כוחו. הבקשה המוסכמת הנה חזות הכל מבחינת ההסכמות והזכויות של הצדדים שהשתכללו עובר להגשת הבקשה ואף אחרי חלוף המועדים של ההסכם המקורי והתוספת. המסקנה מכך הנה, כי אין לקבל כל ניסיון לשפר עמדות או לתחום זכויות שלא צוינו בבקשה המוסכמת מעבר למה שנכתב בהסכם ובתוספת. אלך צעד נוסף, היכן שיש מקום לפרשנות שונה בין ההסכם או התוספת לבין הבקשה המוסכמת, יד הבקשה המסוכמת על העליונה בכל אשר נוגע לחלק ההסכמי, בהיותה פעולה משפטית מוסכמת, שיש עליה גמירות דעת והיא מאוחרת מההסכם והתוספת. לא שיש להצביע על סיטואציה כזו, אך די בכך שזהו הסכם מאוחר המחייב את שני הצדדים. הנקודה הנוספת שיש להתייחס אליה הנה הלוואת היזם. ארחיב בנקודה זו עוד להלן, אך יש לשים דגש על אשר נאמר כי "למרות האמור ... אם עד למועד ההשלמה הנדחה תאושר התב"ע החדשה ויחסר רק אישור המינהל לצורך ביצוע ההסכם , יהיה היזם רשאי להפקיד את מלוא סכום ההלוואה בידי הנאמן". צא וראה, כי דובר על הפקדת סכום ולא על הגשת ערבות בנקאית. לעניין זה אידרש כאמור מאוחר יותר פעם נוספת.
  12. המישור השני נשוא הבדיקה הנם ההסכם מיום 10.8.2009 והתוספת מיום 25.12.2012 ופרשנותם. טענת היזם הנה, כי אין בהסכם כל מניעה כי ההלוואה עליה התחייב תופקד בצורת ערבות בנקאית והוא הביא ציטוטים מהפסיקה שמשווה את הערבות הבנקאית האוטונומית לתשלום כסף מזומן. כאן אני מוצא חובה להתעכב על הציטוט מסעיף 3.9 לתוספת להסכם.  בסעיף 3 לתגובה המשלימה של היזם[16] להפקדת ערבות בנקאית הוא ציין, כי מאחר והתב"ע אכן אושרה, ורמ"י טרם אשר את הבקשות של המפרק ושל היזם, הרי קמה לו הזכות להפקיד את ההלוואה בידי הנאמן. לא רק זאת, אלא שכדי למנוע ויכוחים עם המפרק הוא אף קיצר דרך ובקש להפקיד את הערבות מידית או בתוך 5 ימי עסקים[17]. המפרק, גרנות ואף היזם גילו כי היו כל מיני הארכות שנקבעו כל פעם מחדש כדי לנסות לקיים את ההסכם. מה שציטט היזם מתייחס לזמן של עריכת התוספת והוא 25.12.2012 ולא למועד החדש של 30.6.2016. את התחייבויות יש לקרוא בסבירות ויש לבצען בתום לב. העובדה שנעשה שימוש באותו מונח ומינוח הן בתוספת להסכם מיום 25.12.2012 והן בבקשה המוסכמת מיום 1.5.2016, אינה מייתרת מתן תוקף ונפקות לעיתוי של הביצוע על פי התוספת.
  13. הנושא של הפקדת כספי ההלוואה (או הערבות הבנקאית כגישת היזם) עמדה על פרק זמן ארוך לפחות מאז מועד התוספת להסכם, קרי דצמבר 2012. זמן רב לפני הבקשה המוסכמת מיום 1.5.2016 ומאז 25.12.2012, חלף המועד של ההשלמה הנדחה,  ויכול היזם להפקיד את הכסף (או את הערבות כגרסתו בידי הנאמן), אף אם היה מדובר בב"כ היזם ולא בבא כוח המפרק או גרנות. הדבר לא נעשה. התנאי היחיד שנותר היה אישור התב"ע. אין ספק שהתב"ע אושרה לא תמול שלשום כאמור לעיל. אי לכך הזמן הנכון להתחשב בהפקדת כספי ההלוואה (או הערבות) היה לכל המאוחר יום אישור התב"ע. אם כבר, הרי מהמסמכים שבפניי, ניתן לראות כי גם הסכום של 1,500,000 ₪ מכוח סעיף 3.11 להסכם התוספת לא הופקד, למצער לא נטען ולו במילה אחת כי סכום זה אכן הופקד בידי היזם אצל הנאמן. על פי הסעיף האמור חובה היתה להפקיד סכום של 1,500,000 ₪ בידי הנאמן בכפוף להצגת העתק פנייה של הקיבוץ למינהל לאישור העסקה להעברת המקרקעין לחברה. הדבר אמור היה להיעשות בתוך 60 יום מאישור התב"ע. זמן רב יותר מאשר התקופה האמורה חלף והסכום לא הופקד. אמת, סכום זה היה מופחת מהעלות של ההסכם במידה וההסכם היה מאושר על ידי המינהל, אך עובדה היא כי הסכום לא הופקד.
  14. הערה נוספת בקשר למהות ההפקדה של הסכומים: בניגוד לטענת היזם במקרה זה הוגדרה זכות היזם באופן מפורש להפקיד את הכסף אן במזומנים או בערבות בנקאית אוטונומית ובלתי מותנית. לגבי הסכום של ה 9,000,000 ₪ לא נאמר כך. אדרבא צוין מפורשות כי מדובר בהפקדת מלוא סכום הלוואת היזם בידי הנאמן. הצדדים היו מודעים להבדל בין ערבות בנקאית לבין הפקדת מזומנים. הם בחרו בתוספת להתייחס להפקדת סכום וקביעה זו מחייבת אותם. זאת ועוד, סעיף 7 לתוספת להסכם אף הוא התייחס להפקדת ערבות בנקאית על סך 300,000 ₪ שניתנת להארכת תוקף מעת לעת. גם זו היא ראיה, כי אילו רצו הצדדים בהפקדת ערבות בנקאית לא היתה כל מניעה כי כך ינסחו והם לא עשו כך.
  15. טיעונים חדשים: כתבתי כי הצדדים עשו לעצמם דין והוסיפו טיעונים או תשובות לטיעונים ההדדיים ללא קבלת רשות הרשם. אלא שאף אם הייתי מקל עליהם בכך שנתתי זכות תגובה לכל צד בפרק זמן של 7 ימים על פי ההחלטה מיום 9.8.2016 ורואה לקולה את המשך הגשת התגובות, עדיין אין בכך כל מתן היתר להעלות טענות חדשות שזכרן לא בא בבקשות שנפרסו עד לקבלת ההחלטה מיום 9.8.2016. כך למשל, מנסה היזם לטעון כי חלק גדול מהעיכוב במתן האישור של רמ"י הנה הפעולה של המפרק בענייני מקרקעין אחרים של האגודה או לפחות המחדל שלו באי השקעת מאמץ נוסף מול רמ"י. הוא מנסה להוכיח עמדתו בהפניה למכתב המפרק לב"כ היזם שצורף לפניית ב"כ היזם לרשם מיום 25.9.2016 (דואר 18286/16). זהו נספח א' לאותה פניה של עו"ד דרור ויגדור אליי ובטעות צוין התאריך שלו כ- 28.2.2015 במקום 2016.  לכך יש לענות, כי זהו מכתב של המפרק לב"כ היזם שהועבר אליו חודשיים לפני הגשת הבקשה המוסכמת מיום 1.5.2016. בכל זאת הוגשה הבקשה המוסכמת מבלי להתייחס ולו במילה אחת לפועלו המגוון של המפרק מול רמ"י שהביא כביכול לפספוס העיקר מבחינת היזם, בחינת "מרוב עצים לא רואים את היער". אין מדובר בנתון שלא היה ידוע ליזם, להפך זהו מכתב המופנה לב"כ היזם ישירות. אם לא די בכך, הרי היזם ביקש לתת לבקשה המוסכמת תוקף של פסק דין וכך נעשה. אם כך כל טענה שקדמה לאותו מעשה אישור של ההסכמה, או "פסק הדין" נבלע בתוך אותו פסק דין ואין לו כל נפקות או משקל. אין מדובר בהטעיה או בגילוי מאוחר של נתון מהותי שיכול אולי להצדיק פתיחת החבילה של אישור ההסכמה, ולכן החריגים המאפשרים עיון חוזר במהות ההסכמות שעוגנו בבקשה המוסכמת מיום 1.5.2016 (כגון שינוי נסיבות מהותי) אינם חלים. אוסיף, כי אין בפניי למעשה בקשה לביטול ההסכמות מיום 1.5.2016 קל וחומר שאין כל נימוק מדוע יש לבטל הסכמות אלו ומהן הנסיבות שהשתנו מאז ההסכמה עד כה?. מטעם זה אין לתת  כל משקל לטיעון זה של היזם.
  16. הבקשה המוסכמת פרטה את פועלו של המפרק ולא היה בה כל טיעון נגדו. צוין בה כי ניתן ייפוי כוח ליזם. "המפרק אף העביר ליזם יפוי כוח ליזם כדי שהיזם יוכל לסייע בקידום ההליכים ברמ"י. אלא שמאז וחרף פניות חוזרות של היזם ושל המפרק בעל פה ובכתב לרמ"י בנושא, טרם התקבלה תשובת רמ"י לבקשה".[18] השאלה הנה מה הפגם שנפל בהתנהלות המפרק? הוא פנה בכתב לרמ"י, פנה בעל פה, העניק ליזם ייפוי כוח כדי שגם הוא יפעל מול רמ"י ולא הסתייע בידיהם לקדם את הנושא מול רמ"י. בנסיבות היה על היזם לפעול על פי המותר לו על פי ההסכם והתוספת ולא לייחס למפרק פגמים בהתנהלות בדיעבד וחרף האישור של ההסכמה מיום 1.5.2016, שלא ציינה זאת. מכאן המסקנה, כי המפרק פעל בתום לב ולא הצליח לגרום לקיום התנאים מטעם רמ"י. לא היו נסיבות טרום עריכת ההסכם שמצדיקים את ביטול ההסכמים, ולא היה חוסר תום לב בביצוע ההסכמים המצדיק בדיעבד את הביטול של ההסכמים. מכאן ברור, כי החובה האלמנטרית של מתקשרים הנה לפעול על פי המוסכם. קל וחומר אם המוסכם קיבל תוקף על ידי רשות שיפוטית או מעין שיפוטית, קרי הרשם.
  17. הנושא של הערבות עלה במהלך הזמן לא אחת. היזם ניסה ביותר מכיוון אחד לגייס את סכום ההלוואה תוך כדי שיתוף אחרים בפרויקט מול האגודה.  גם המפרק ניסה את כוחו בסיוע ליזם למצוא בעל מקצוע שיוכל לעזור בביצוע העבודה. על כך יש הסכמה הן של המפרק והן של היזם. ראה את דברי המפרק בסעיף 2 תגובתו מיום 25.9.2016 (דואר 18285/16). ראויה לציון כאן הגינות התגובה של המפרק שציין, כי גם היזם עשה ניסיונות למצוא מממן לפרויקט וכי גם הוא עצמו נפגש עם מספר גורמים נכבדים כדי למצוא ליזם מממן, אך הדבר לא עלה בידו. שנים מנסים המפרק והיזם את מזלם מול רמ"י כדי לקבל את האישור לעסקה ואינם מצליחים בכך. אם כך זה רק טבעי כי היזם יחוש רתיעה או היסוס. הוא לא התכחש למסקנה זו. ראה למשל מה שכתב היזם בהשלמת הטיעון מיום 25.9.2016 (דואר מס' 18286/16- סעיף 18): "לא ניתן לצפות שהיזם (שנאלץ כעת לייחד 9 מיליון ₪), הקיבוץ או גרנות ימשיכו להיות קשורים בהסכם עוד שנים, בלי יכולת לשים סוף למצב". טיעון זה טוב לשני הכיוונים. על פי ההסכם והתוספת היה פתרון ליזם: או לסיים את ההסכם אף מבלי להצדיק את הסיום, או שיפקיד את סכום הלוואת היזם והוא לא עשה לא את זאת ולא את זאת. מנגד, גם הטענות של המפרק המבוססות על אותו הלך רוח שהיזם מעלה, כי אין ביכולתו להמשיך להיות קשור להסכם כשהוא משלם רביות מקופת הפירוק לנושה המובטח, הנן דברים עם היגיון. על אף עמדתו של היזם, עדיין הוא מבקש אורכה של 3 שנים שזו הזמן הסביר שלדעתו ניתן לקבל את האישור של רמ"י או 18 חודשים כפי שהוא "הסכים בטובו" לקצר וכמופיע בסעיף 18 להשלמת הטיעון בקטע השני! (דואר 18286/16 מיום 25.9.2016).
  18. הניסיונות של היזם למצוא מממן והחשש שלו, המובן, כי יש סכנה בהשקעה כשהאישור של רמ"י אינו בנמצא, מלמדים כי בנסיבות הנ"ל היה קושי בגיוס כספי ההלוואה. מכאן ניסיונותיו למצוא מממן בעל שם ויכולת ביצוע ומימון. אין אני מביא את הדברים בקטע של יכולת היזם להעביר זכויותיו לאחרים, אלא בקטע של היעדר יכולת אמתית לקיים את חובותיו על פי ההסכם עד כדי אי המצאת כספי ההלוואה שנים רבות לפני הבקשה המסוכמת ממאי 2016. די להפנות לזהות השותפים האפשריים שהיזם ציין: פעם הוא ציין את איל גבאי, ממייסדי חברת חופרי השרון בע"מ[19] ופעם הוא מציין את רן פלדות אחזקות בע"מ[20] . אין ספק כי הניסיונות לתור אחר מממן שיעזור או אף שיחליף מהותית את היזם, מלמדים כי יש לתת משקל לתחושה, כי קשיים כלכליים אף הם עמדו מאחורי אי הפקדת סכום ההלוואה מאז אישור התב"ע, לפני כארבע שנים.
  19. הציר השלישי לניתוח הנו החלפת היזם באחרים. אין אני נכנס לטיעונים והטיעונים הנגדיים של הצדדים בנושא כניסת גורם אחר במקום היזם מפני שהוויכוח הנו חדש ואינו עומד בתנאי החלטתי מיום 9.8.2016. יחד עם זאת, קיימת השלכה להסכם ולתוספת בהקשר של החלפת היזם באחרים. אם כך הניתוח כאן אינו סוטה מההסדר שהנחיתי את עצמי לגביו, קרי להתייחס למה שהיה בפניי ואינו סותר את ההחלטה מיום 9.8.2016. בהקשר זה אתייחס לשתי נקודות, האחת הנה סעיפים 7 ו- 8 להסכם המקורי. סעיף 7 להסכם קובע, כי כל עוד לא נכנס ההסכם לתוקף ולא בוצעה הלוואת היזם במלואה לאגודה, העברת המניות בחברה לצד ג' כלשהו אסורה, למעט לחברה או תאגיד שהיזם הינו בעל שליטה בהם (כהגדרת מונח זה בחוק לנירות ערך, תשכ"ח-1968). גם הקיבוץ לא היה רשאי להעביר את זכויותיו לצד ג' כלשהו אלא לחברה בלבד. כלומר היה איזון בין שני הצדדים בנקודה זו. אין זה נכון כי הסעיף אינו מעמיד כל קושי בפני היזם להעביר זכויותיו לאחר פרט לכך כי ייקח על עצמו את ההתחייבויות שנטל על עצמו. אין לקרוא את הסעיף בגפו, אלא בהקשר הכולל של ההתחייבויות של הצדדים, בראש ובראשונה את סעיף 8 לאותו הסכם. חובה היתה על היזם להציע תחילה את זכויותיו לקיבוץ או לאגודה והוא לא עשה כך. תחת זאת ניסה הוא להעביר את הזכויות בפן המהותי לאחרים. פעולה זו נוגדת את לשון ההסכם והדבר מהווה עוד נדבך בהצדקה להביא את  ההסכם לידי  סיום.
  20. הציר האחרון לניתוח שהנני מקיים הנו תחולת הדין בנושא קיום הסכמים. אין אני נכנס לשאלה של העברת חיובים על פי חוק המחאת חיובים מפני שנקודה זו הנה נקודה שהונחתה על מערך הדיון שבפניי הן מטעם גרנות והן מטעם היזם (בתשובה), כטיעון חדש. העניין יידון מהיבט אחר שהנו קיום הסכמים. העיקרון של החובה לקיים הסכמים הנו עיקרון ידוע ומבוסס. ב"כ היזם אף הפנה להלכה בעניין   אקזימין { עא 3912/90‏    eximin s. A‏, תאגיד בלגי נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל פראררי בע"מ, פ''ד מז(4) 064 כי הסכמים יש לקיים בשיתוף פעולה ובתום לב. אכן כך ההלכה וכך יש לפעול. אלא שאי ביצוע הסכם במשך שנים רבות, לפחות מאז המועד של התוספת להסכם ומתן אורכות לקיומו, ובדקה ה- 90 לבקש את הזכות לממשו בדיעבד (ביום האחרון של הזמן שנקבע באישור הבקשה המוסכמת מיום 1.5.2016), אינה עומדת לטעמי בתנאים של תום לב. על כל פנים אין בכך הצדקה לקיומו אחרי שכבר שבק חיים בהיעדר הפקדת כספי הלוואת היזם.
  21. במסגרת הדיון בציר זה יש לתת משקל לשינוי השותף להסכם מול האגודה בכל מיני גורמים שלא הועברו באופן אמיתי לידיעת האגודה ולא ניתנו נתונים מספיקים כדי שייבדק כושרם, אמינותם ויכולתם להרים את הפרויקט. מאחר ולא הרשיתי את הטיעון החדש על פי המחאת חיובים מכוח חוק המחאת חיובים אסב את הדיון לציר של שקיפות, גילוי פרטים מהותיים וביצוע בתום לב. אמת ניסה המפרק לסייע ליזם למצוא מממן לפרויקט ולא הצליח בכך, אך המרחק בין כך, לבין הנחתת או כפייה גורם שלישי ללא ידיעת והסכמת המפרק או הנושה המובטח, מראה שהדרך הנה רחוקה. אשר להיבטים הנוספים לקיום הסכמים, וזאת על דרך השלילה, קרי אי התקיימות התנאים ההתנהגותיים מטעם המפרק המצדיקים את ביטול ההסכמים, ראה את הניתוח שהבאתי בסעיף 27 לעיל.
  22. הנקודה האחרונה אליה התייחסתי בתחילת הדיון וההכרעה לעיל: פניה לנטלים על פי הדין המהותי. הסכם ותוספת להסכם נקשרו בין הצדדים. הסכמה ממאי 2016 חיברה מחדש בין הצדדים ואף קבלה תוקף של החלטה (או פסק דין כגרסת בעלי הדין). עיקרון חשוב שיש להביאו בחשבון הוא חופש החוזים. מעיקרון זה נגזרת התפיסה, כי חוזים יש לקיים: pacta sunt servanda. ראה ע"א 6601/96‏ AES System Inc. ‏ נ' סער, פ''ד נד(3). ההסכמה האחרונה בין הצדדים הושגה על אף הטענות שהיו לצדדים אחד כלפי רעהו. מי שעליו הנטל להוכיח כי ההסכמות או האישור של ההסכמה האחרונה הופרו הנו היזם. במטלה זו הוא לא הצליח לעמוד. לא היתה אף התמודדות אמתית כדי להצדיק את ביטול החלק ההסכמי שבהסכמות, ובוודאי שלא הצליח או אף ניסה לטעון כל טענה נגד האישור של החלק ההסכמי שבהסכמות עובר להגשת הבקשה המוסכמת. משלא הצליח היזם לסתור את הנטל של כשרות ההסכמה והחובה לפעול על פיה, אין הוא יכול להצליח כעת להשאיר את ההסכם תלוי ועומד לעוד שלוש שנים, או אפילו שנה וחצי כפי שהתרצה להפחית, כשבנתיים המפרק מוגבל להשתחרר מההתקשרות ובכך רק להסב נזק לקופת הפירוק.
  23. סוף דבר, אני דוחה את הבקשה של היזם להפקיד ערבות בנקאית. אני מצהיר כי ההסכם בוטל ואין לו כל תוקף יותר וכי המפרק זכאי לבדוק את האפשרויות שעומדות לרשותו למצוא מתקשר אחר ככל שרצונו בכך. על הצדדים להסדיר את נושא החזר ההוצאות שהשקיע היזם שנוצלו בפועל כאמור בסעיף 14 לבקשה המוסכמת. אילולא ההתנהלות בעצלתיים, ייתכן והיזם לא היה מגיע לאן שהגיע כיום. חלק כביר מהאחריות למצבו כיום שוכן לפתחו. על אף זאת ומאחר ובסופו של דבר לא יהיה כל תוקף להתקשרות שמצופה היה כי תניב תשואה לצדדים, אינני מחייב את היזם בהוצאות.

 

 

                                                                                                 רמזי חוראני, עו"ד

 

                                                                                  עוזר רשם האגודות השיתופיות

להעביר העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

 

[1] סעיף 9 לבקשה.

[2] ראה סעיף 14 לאותה בקשה.

[3] הקטע הראשון לבקשת היזם מיום 3.7.206

[4] עמ' 2 לבקשה בקטע השני.

[5] סעיף קטן 2 (אותיות רומאיות) בעמ' 2 לבקשה.

[6] סעיף 16 לבקשה.

[7] הדגש במקור. ר.ח.

[8] סעיף 15 לבקשה.

[9] סעיף 3 עמ' 2 לתשובת גרנות עמ' 2.

[10] ולא 5.2.2016 כפי שצוין בסעיף 6 לתשובת גרנות בעמ' 3.

[11] ראה סעיף 7 לתגובת המפרק.

[12] ראה סעיף 13 לבקשה מיום1.5.2016.

[13] ראה סעיף 3.9 לתוספת להסכם- קטע שלישי.

[14] ראה את סעיף 14 לבקשה המוסכמת.

[15] ראה הפתיח של הבקשה מיום 1.5.2016.

[16] דואר מיום 15.9.2016 מס' 17251/16  (השלמת טיעון מטעם היזם בקשר להפקדת ערבות בנקאית.

[17] סעיף 2 (בלטינית) מההודעה על הפקדת ערבות בנקאית, שנסרקה ביום 3.7.2016.

[18] סעיף 6 לבקשה המוסכמת.

[19] ראה סעיף 5 לעיל.

[20] ראה התייחסות קצרה של היזם לתשובת גרנות מיום 10.10.2016 – דואר מס' 19473/16).

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: