החלטת מפרק בדבר גובה פיצויי כספי בגין נזק שנגרם משריפה.

מר אורי אורן נ' מימי מבואות ירושלים אגודה חקלאית

בפני רשם האגודות השיתופיות

תיק 2010/466/05

: מר אורי אורן

מושב רמת רזיאל – 15

ד.נ . צפון יהודה – 90974

המערער

- נ ג ד -

ובעניין: מימי מבואות ירושלים אגודה חקלאית

מרכזית שיתופית בע"מ – בפירוק

ע"י  עו"ד אורן באדר

רחוב נחום חפצדי 5, ירושלים – 95484

טל. 02-6595544 פקס: 02-6595546

המפרק-המשיב

ענייננו בערעור על החלטת מפרק בדבר גובה פיצויי כספי בגין נזק שנגרם משריפה.

רקע עובדתי

1. ביום 13.11.05 נתן המפרק (להלן: המשיב) החלטתו לתשלום פיצוי כספי למערער בגין נזק כתוצאה משריפה שפרצה לשטחו.

2. ביום 15.12.05 הוגש ערעור על החלטת המפרק לגובה סכום הפיצוי שקבע למערער.

3. ביום 19.03.06 התקיים בפני דיון בנוכחות הצדדים.

עיקרי טענות הצדדים

עיקרי טענת המערער

4. ביום 05.07.04 התלקחה שריפה כתוצאה מעבודות ריתוך של עובדי "מימי" באזור הלולים במושב רמת- רזיאל, המערער טוען כי פנה למימי כבר ב 02.08.04 על מנת שישלמו בגין הנזק ומאז מופעלת כנגדו מלחמת התשה וסחבת.

5. בהחלטת המפרק לא נלקחו בחשבון טענותיו המבוססות על חוות דעת של שמאי על הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לו, עוד טוען המערער כי בולטת חד צדדיות מדהימה, מהחלטת המפרק.

6. המערער הגיש את פירוט הנזקים רק בתאריך 22.07.05 .

7. עוד טוען המערער כי אם היה נאמר לו היה מגיש תביעה בדיוק כפי שהגיש את הערעור עוד טוען המערער כי הוא הוטעה.

8. לטענת המערער התיקון שבוצע ע"י מימי והשריפה שהתלקחה נמצאים במרחק של 60 מ' משטחו, האש פרצה בסמוך לכביש עברה את שטח המושב שהוא 30 מ' משטח אחר המצוי כעוד 30 מ' משטחו .

9. המערער טוען כי העובדים לא נקטו בכל אמצעי הבטיחות על מנת למנוע את השריפה ולא הכינו את האמצעים המתאימים לכיבוי שריפת קוצים ולאחר שפרצה לא היו להם האמצעים במתאימים לכיבוי שריפת קוצים.

10. המערער טוען כי קיזוז של 60% שעשה המפרק אינו מוצדק ,שכן גם השמאי שלו עשה קיזוז אך בשל ירדת ערכים כתוצאה מבלאי ולכן הוא אינו רואה הצדקה לקיזוז של עוד 60% ע"פ הפסיקה של המפרק.

11. המערער טוען כי אין כל ממש בטענה של רשלנות או אשם תורם שכן אין כל הוכחה או מסמך היכול להבהיר כי לא נעשה ניקיון בשטח וע"כ הוא פוסל כל טענה מאין זו.

עיקרי טענת המשיב (להלן: המפרק)

12. המפרק טוען כי נעשתה חקירה וכי בהחלטתו נסמך הן על פי החומר שהמציא המערער והן ע"פ קבלות מפורטות שצורפו ע"י המערער וכן ע"פ חוות דעת השמאי מטעם חברת הביטוח של מימי ותחקורם של עובדי מימי, אשר נכחו בשטח בכל הזמנים הרלוונטיים לשריפה נשוא הערעור, וכי חוות הדעת שנעשתה בסמוך לאירוע הנזק מצביעה על אשם תורם.

13. המפרק טוען כי השמאות היא מחיר המכסימום בלי לקחת את מרכיב של אשם תורם לאור המצב בשטח ומחוות דעת של חברת הביטוח ושל אנשים שנכחו בשטח ולכן נכנס האשם התורם והסכום שפסק המפרק, המפרק טוען כי הסכום שפסק הנו כמעט כל הסכום שנפסק על ידי יעד שמאים, כולל מלוא ההוצאות של מכבי האש ו מ.ג.ע.ר וכל סכום שהוציא המערער מכיסו ,ורק לגבי הפיצוי הפחית את האשם התורם שבעטיין מבקש המפרק לדחות את הערעור.

14. המערער מבסס את כל ערעורו, בניגוד לדין, על טענות חדשות שלא נטענו בהוכחת החוב מטעמו וזאת למרות שניתנה למערער הזדמנות בידי המפרק למסור כל טיעוניו קודם להכרעה בעניינו.

15. לטענת המפרק בניגוד לאמור בערעור ע"פ העובדות שהוגשו לו המרחק בין מוקד הריתוך לבין המבנים לא היה 60 מ' וכי כ 1.5 ממוקד הריתוך נמצאת עשבית בר יבשה ופסולת רבה שרק הגבירה את התפשטותה של האש, וכי לא היו במקום דרכים נטולות מפגעים.

לאחר שעיינתי בחומר שלפני ושמעתי את הצדדים הריני לקבוע כדלקמן:

16. בפני הוגש ביום 21.12.05 ערעור על החלטת המפרק מיום 13.11.05 בגין גובה סכום הפיצוי שפסק המפרק למערער בגין אירוע שריפה שגרם נזק למערער.

17. בכתב הערעור מגולל המערער את השתלשלות האירועים שהביאו לשריפה ולגרימת הנזק שנגרם לו כתוצאה מעבודות ריתוך שביצעו עובדים מטעם המשיב, כשעיקר טענותיו הם לגבי גובה סכום הפיצויים שפסק המפרק ועל כך שהמפרק קיזז 60% מגובה הפיצוי המגיע לו בטענה לרשלנות ואשם תורם מצד המערער.

18. המערער מבקש בערעורו לבטל את פסיקתו של המפרק ולקבל את תביעתו שבערעור אותה הוא מבסס על דוח איתמר שמאים, מוסיף המערער וכותב בכתב הערעור כי יש בידיו טענות טובות המעוגנות במסמכי השמאי ובחשבוניות המצורפות לתביעתו זו.

19. בטרם אתן החלטתי מצאתי לנכון להבהיר מס' עובדות כדלהלן:

א. המערער הגיש למפרק מסמך מיום 22.07.05 בו הוא מפרט את הנזקים שנגרמו לו בסך של 24,567.3 ₪, אך יודגש כי מסמך זה הוגש זאת כשנה לאחר אירוע השריפה.

ב. עת הגיש המערער את המסמך מיום 22.07.05 למפרק, הייתה ידועה לו הערכת איתמר שמאים שנעשתה ביום 20.03.05 לבקשתו ומטעמו ולא רק זאת אלא שהדוח היה כבר מצוי בידי המערער כשהערכת הנזק סך 12.345 ₪ ומהסיבות השמורות עמו בחר המערער שלא להגיש את דוח איתמר שמאים למפרק ובמקום זאת בחר להגיש למפרק דרישת פיצוים מנופחת בסכום הגבוהה הרבה יותר ממה שקבע השמאי מטעמו של חברת איתמר שמאים.

ג. המפרק נתן החלטתו ביום 13.11.05 כאשר הוא מבסס את החלטתו על הדוח שנעשה ע"י יעד שמאים יום לאחר קרות האירוע ביום 6.7.04 .

ד. המערער צירף והציג את דוח איתמר שמאים לראשונה בכתב הערעור.

20. ת"א (חיפה) 1682/03 - אטרי שלמה נ' איילון חב' לביטוח בע"מ . תק-של 2004(4), 6418 ,עמ' 6426.

"הכלל הוא איפוא שאין להתיר לאחר ראיות הנתבע הגשת ראיה שהתובע ידע עליה והיה יכול להגישה קודם לכן" (וראה ע"א 89 / 801 אהרון כהן נ' יוסף שבאם מו (2) 136).

וראה גם י.זוסמן, סדר דין אזרחי מהדורה שביעית 1995 עמ' 847 . " בדרך כלל ,אין בית המשפט לערעורים גובה עדויות ואינו דן בראיות אשר לא היו לפני הדרגה הראשונה" וגם בעמ' 849 " בית המשפט יחמיר עם בעל הדין וידרוש ממנו הוכחה משכנעת, על שום מה לא גילה את הראיה כאשר ניהל את המשפט בדרגה ראשונה" ( ע"א 44/84 ( פס"ד מ"א (1)174)בית המשפט יבדוק, אם ניתן היה לגלות את הראיה בשקידה ראויה ואם נהג המבקש בחוסר תום לב"

כך גם במקרה שלפני. המערער ידע היטב על הראיות הנמצאות בידיו כל שכן שהוא מבקש להגישם כעת, במקרה דנן דוח איתמר שמאים, המערער לא הצליח לשכנע אותי מדוע לא הגיש את הראיה למפרק טרם נתן זה החלטתו ולא ניתנה שום סיבה לכך שהראיות האלה לא הוגשו קודם לכן, מלבד העובדה שקודם לכן לא הביא המערער את הראיות שהיו מצויות בידו והמראות את שהמערער ביקש. ורק שנוכח לדעת כי התוצאה אינה מטיבה עמו בחר להגישה בערעור.

21. אין מדובר בראיות מפריכות אלא בראיות שהיו בידי התובע והן קשורות קשר אמיץ לשאלות שבמחלוקת, והתובע בחר שלא להגישן קודם לכן, כדי להתמודד עם ראיות המשיב (המפרק).

22. במקרה דנן, נראה שאין הצדקה להיענות לבקשת המערער, וזאת על סמך משקלם המצטבר של השיקולים הבאים:

א. נטל ההוכחה בדבר קיום הנזקים ביום האירוע היה מוטל על המערער, ולא היה בראיות שהובאו על ידי המערער כדי לשכנע אותי בנקודה זו כי דוח יעד שמאים מטעם המשיב אינו משקף את המצב לאשורו במועד הסמוך לאירוע. לכאורה אין הצדקה לאפשר לתובע לתקן מצב זה לאחר השלמת השלב של גביית הראיות, העדויות והתחקיר שנעשה ע"י יעד שמאים יום לאחר אירוע השריפה, לעומת הדוח של איתמר שמאים שמבקש המערער להסתמך עליו בערוער ושנעשה שמונה חודשים לאחר מועד אירוע השריפה.

ב. המערער בוודאי העריך את חשיבותה של נקודה זו, והוא יכול היה ללא קושי לדאוג לביצוע דוח שמאים מטעמו בסמוך למועד האירוע ולהעביר את המידע והראיות הדרושים למפרק טרם נתן החלטתו לעניין הפיצוי בגין הנזקים ע"מ להעמידו מול הדוח של יעד שמאים.

ג. אין בראיה הנוספת לשנות את המסקנה בנקודה הנדונה, ולא נותר לי אלא שלקבל את הדוח מטעם המשיב של יעד שמאים.

23. המפרק נתן החלטתו ביום 13.11.05 ומשראה המערער כי החלטת המפרק אינה נוחה לו, מבקש בדרך של ערעור להשיג יתרון, תוך שהוא מבקש להציג את דוח איתמר שמאים כראיה חדשה בערעורו, דבר שלא יעלה על הדעת.

24. על כן, לפי כל השיקולים דלעיל, הגעתי למסקנה שאין להתיר למערער להגיש ראיות נוספות בשלב זה שלאחר החלטת המפרק, ולקבל את הדוח של יעד שמאים מטעם המשיב שנערך יום אחד בלבד אחרי השריפה לאחר שנערכה בדיקה וחקירה ולהעדיפו על דוח שמאי שנערך 8 חודשים לאחר קרות האירוע.

25. לא אוכל להתעלם מהעובדה כי בכל פעם מבקש המערער פיצוי בסכום אחר בגין הנזקים פעם 24.567.3 ופעם 21.316 ₪ כמו גם סכום פיצוי נוסף והפעם בסך של 12.345 ₪ כפי שמופיע בדוח איתמר שמאים מטעמו של המערער.

26. אין חולק כי אירוע השריפה התרחש ואף גרם לנזקים והמשיבה אף אינה מכחישה את נסיבות האירוע והנזקים, המחלוקת הנה, האם הייתה רשלנות מצד המערער ו/או אשם תורם מצד המערער שהצדיקה הפחתה של 60% מגובה הסכום שנקבע ע"פ הערכת שמאי.

27. ברור כי אלמלא בוצעו עבודות ריתוך על ידי עובדי המשיבה לא היה מתרחש כלל אירוע השריפה, אינני יכול שלקבל את טענת המשיבה לאשם תורם מצד המערער, שכן לא הצליחה המשיבה להוכיח את טענתה למצב השטח האמיתי של המערער לפני קרות האירוע, אוסיף ואומר כי על עובדי המשיבה היה לנהוג בזהירות יתרה בבואם לערוך תיקון בריתוך שמטבעו ידוע מראש כי הוא יוצר גיצי אש והיה עליהם לדעת כי עלול להיווצר מצב בו תהיה התלקחות ומשכך היה עליהם לדאוג בעוד מועד לכלים מתאימים לכיבוי התלקחות אש במידה ואכן תתרחש, ואילו היו נוהגים כך ניתן היה להשתלט על השריפה כשהייתה זו עוד בתחילתה.

28. ראה ע"א 241/89 - ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' הינדלי רחל . פ"ד מט(1), 45 ,עמ' 61-62

" סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע לאמור:

בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".

"שלושה תנאים מצטברים נדרשים להפעלת הסעיף האמור:

(1) לתובע לא היתה ידיעה או יכולת לדעת את הנסיבות שהביאו לאירוע בו ניזוק;

(2) הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו;

(3) אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה".

29. לפיכך הגעתי למסקנה שבמקרה שלפני אכן אירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שעובדי המשיבה לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהם נקטו זהירות סבירה ו/או שהמערער הוא זה שלא נקט זהירות סבירה.

"נטל השכנוע רובץ על שכם הנתבע, ועליו להרימו על פי המבחן של עודף ההסתברויות". (ראה ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ' ר' הינדלי ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מ"ט(2), עמ' 46).

30. שוכנעתי מדברי המערער שהניח בפני תשתית מספקת להערכה שיפוטית אפשרית, שלפיה אירוע הנזקים מתיישב יותר עם קיומה של רשלנות מצד עובדי המשיבה מאשר עם היעדרה. המערער יצא ידי חובת הראיה האמורה בהצביעו על סיבה אפשרית לשריפה. מטבע הדברים הוא לא יכול ולא חייב להוכיח את הסיבת הממשית לאירוע. ואכן, ניתן לקבוע כי אירוע השריפה מתיישב יותר עם המסקנה שעובדי המשיבה לא נקטו זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקטו זהירות סבירה.

31. בנסיבות דנן אינני רואה כי יש לקזז 60% בגין טענת אשם תורם.

לפיכך אני קובע

כי על המשיבה יהיה לשלם את מלוא הנזק כפי שקבע יעד שמאים מיום 26.08.04 וכן את מלוא הוצאות כיבוי האש ו מ.ג.ע.ר וללא כל קיזוז, כל זאת בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 26.08.04 .

ניתן היום 26.03.06

אורי זליגמן עו"ד

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: