החלטתו של עוזר רשם האגודות בעניין בקשתם של בני הזוג אזרד לבטל פסק בוררות שניתן בעניין מחלוקתם עם מושב עובדים מגדים
מדינת ישראל
רשם האגודות השיתופיות - החלטה לפי סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות
בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 1027/260/08
עורך דין רמזי חוראני
בעניין: 1. אזרד יצחק
ע"י ב"כ אמיר בירמן עו"ד
המבקשים
- נגד-
מגדים מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יוסף ישורון ושות' עורכי דין, ונוטריון
משד' פל-ים 5, חיפה ת.ד. 2237
טל': 04-8556633, פקס: 04-8556634
המשיבה
א. רקע לבקשה
1. ביום 26.12.2012 התקבלה במשרד הרשם בקשה של ה"ה יצחק ויוספה אזרד לביטול פסק הבוררות מיום 1.12.2008 שנתן כב' הבורר עו"ד משה גבע נגד המבקשים. לאחר קבלת הבקשה נתנה מנהלת מחלקת בוררות, עו"ד דנה ביאלר החלטה ביום 27.12.11 לפיה התבקשה תגובת המשיבה, ובהחלטה נוספת מיום 22.1.12 הוארך המועד להגשת התגובה ב- 7 ימים נוספים.
ב. טענות המבקשים בבקשה לביטול פסק הבורר:
2. המבקשים לא ידעו מאומה על הליך הבוררות, וזה התנהל שלא בידיעתם ועליו נודע למבקשים רק ביום 15.12.11 עת הועבר לידיהם העתק פסק הבורר.
3. הם מוסיפים כי לא קיבלו כל זימון או החלטה של כב' הבורר ולא הגישו הגנה כי לא ידעו על ההליך. גם על ההחלטה של הבורר להארכת המועד להגשת כתב הגנה (החלטה מיום 27.10.2008), הם לא ידעו.
4. מר יצחק אזרד הנו אדם עיוור בשיעור של 100% וברור כי צריך היה להסביר לו בפרוטרוט את תוכן ההזמנה וההחלטה של כב' הבורר. ולכן לכאורה לא אפשר לו מצבו הרפואי של מר אזרד לקרוא את תוכנה. לא רק זאת, אלא שמזכיר המשיבה, מר דוד מנחם, ידע מהו מצבו הרפואי האמיתי של מר יצחק אזרד ולכן תמוה איך לא ציין הוא עובדה זו על גבי אשור המסירה או בתצהירו.
5. בנוסף נפלו עוד פגמים בהליך הבוררות המצדיקים את ביטול פסק הבורר: לפי תקנה 8א לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב- 1972, להלן: תקנות הבוררות (ללא האות ה' לפני התאריך תשל"ב). צריך היה הבורר לסיים את ההליך, ליתן פסק דין ולהמציאו בתוך 6 חודשים מיום המינוי, אלא אם כן הוארך המועד על ידי הרשם. פסק הבורר הומצא ביום 15.12.2011 ואין כל עדות כי הליכי הבוררות אכן ניתנו בפרק הזמן הקבוע בתקנות. ראה סעיף 15 לבקשה. להשערה זו מוסיף ב"כ המבקשים חיזוק בכך שמועד מתן פסק הבורר היה ביום 1.12.08 שהנו היום האחרון לתקופת המינוי המקורית של הבורר (6 חודשים) וזה אומר דרשני! ראה סעיף 20 לבקשה.
6. הבורר חטא גם בכך שלא דאג להעביר העתק פסק הבוררות למבקשים, אלא הורה למשיבה להעביר את העתקו למבקשים. החובה להעביר את פסק הבוררות מוטלת על שכמו של הבורר ולא על מי מהצדדים.
ג. תשובת המשיבה:
7. המבקשים ידעו עוד מיום 4.12.08 על פסק הבורר ובידיה אישורי מסירה בדבר קבלתו מאותם ימים ולכן תמוה איך מגישים בקשה לביטול הפסק בחלוף כשלוש שנים אחר כך. (סעיף 3 לבקשה).
8. גם ההליכים בנוגע לזימון המבקשים התנהלו כדין. כתב התביעה נמסר למבקשים כדין ביום 17.09.08 כמופיע בנספח ב' לתגובה. על אף זאת ראה כב' הבורר ליתן למבקשים הזדמנות נוספת והורה למשיבה להמציא החלטה נוספת שלו מיום 27.10.2008 להגשת כתב הגנה. החלטה זו נמסרה ביום 29.10.08 לפי נספח ג' לתגובת המשיבה. (סעיפים 12-15 לתגובה).
9. גופא, אין הטענות בדבר המסירה וידיעת המבקשים על ההליכים ותוצאותיהם נכונות: המבקשים ידעו וידעו על פסק הבורר, שכן מעבר למסירת כתב התביעה והחלטת הבורר בשנת 2008 פנו המבקשים בעצמם לאגודה כדי לסיים את המחלוקת בדרכי מו"מ. האגודה מפנה למכתב מיום 26.09.11- נספח ו לתגובה ואף פנו בעל פה לפני המועד האמור במגמה להגיע להסכמה מול האגודה. את זאת הם עשו ביחד עם פנייה דומה ומשותפת בעקבות רצון הבן להעביר את זכויותיו בנחלה לאחר, כשתנאי לקבלת אישור האגודה היה הסדרת החוב שלו מולה. (סעיף 17 לתגובה).
10. השימוש בעיוורון הנטען של המבקש הנו שימוש ציני; המבקש מנהל מוסך ומעולם לא נאמר כי אינו כשיר לנהל מוסך בשל עיוורונו. זאת ועוד, הוא קיבל את ההזמנה גם שלו וגם של בנו תוך הצגה כי הוא מוסמך לקבל את דברי הדואר גם של בנו בעת שהותו בחוץ לארץ (סעיף 21 לתגובה). יתר על כן, המזכיר מר מנחם דוד ציין בתצהירו כי הוא הסביר בעל פה למבקש את תוכן המסירה שבצע למבקש ומכאן נשמט הבסיס מתחת לטענה של אי הבנת מהות כתבי בית הדין (המסירה או ההחלטה של הבורר) שנמסרו למבקשים.
11. הבקשה אינה מוגשת כדין, שכן לא הוגשה בדרך של המרצת פתיחה וחמור מכך- לא הוגש תצהיר תומך בעובדות נשוא הבקשה!
12. הטענות המרומזות כאילו פסק הדין ניתן לא ביום 1.12.08 אלא במועד מאוחר יותר ויוחס למועד מוקדם הנה "טענה חצופה" ודינה להידחות. (סעיף 24 לתגובה). היא לא גובתה בתצהיר וחשוב מכך- פסק הדין נמסר עוד ביום 4.12.08, דהיינו שלושה ימים אחרי שניתן. הא ראיה כי פסק הדין לא שופץ ולא ניתן בתאריך מאוחר תוך כדי הצגתו כניתן כביכול, בזמן קודם!.
13. אשר למסירת הפסק למבקשים על ידי המשיבה או נציגיה, טוענת המשיבה כי העיקר הנה התכלית של תקנות הבוררות כמופיע בסעיף 18 לתקנות אלה ואל למבקשים ליטול לעצמם את הסמכות של הבורר ולקבוע איך ומי ימציא את החלטותיו לצדדים!
14. מעבר לכל אלה, הרי המבקשים לא טענו כל טענה אודות סיכויי הגנתם ובאין גילוי סיכויי הגנה אין בסיס לבקשה. לא רק זאת, אלא שהם שלמו בפועל את כל החוב שלהם לפני הגשת הבקשה. אי לכך אין יותר טעם בכל טענותיהם.
ד. דיון והכרעה:
15. אתחיל מן הפן הצורני והשלכתו על המהות: טוענת המשיבה כי הבקשה לא הוגשה כדין משתי סיבות, האחת הנה הגשתה שלא בדרך של המרצת פתיחה ואחרת הנה אי צירוף תצהיר תומך. פן אחד של הטענה נכון בעוד שהפן האחר אינו נכון. אין מדובר בפסק דין לפי חוק הבוררות תשכ"ח-1968, אלא בהליך בוררות לפי סעיף 52(2) לפקודת האגודות הישתופיות. אי לכך אף בהנחה שהדרך לביטולו הייתה על דרך בקשה לביטולו בבית המשפט המחוזי, ואף בהנחה כי רק בדרך של בקשה בדרך המרצת פתיחה ניתן להתנגד לפסק הבוררות, הרי מדובר בהליך לפי פקודת האגודות הישתופיות ואין חובה כאמור להגיש הבקשה בדרך של המרצת פתיחה. כידוע הליך הבוררות הנו הליך שאמור להיות גמיש, בלתי קשיח מבחינת הצורה, צריך להיות יעיל והעיקר הנו כי יהיה לפי הדין המהותי וישאף להכרעה צודקת בין המתדיינים. ראה סעיף 13 לתקנות הבוררות, וכן ספרו של ח. נועם, אגודות שיתופיות, הלכות ופסיקה, מהד 2010, בעמ' 583. העיקר הוא גילוי הדעת בבקשה מובנת ומנומקת מדוע יש לבטל את הפסק ולאו דווקא בדרך של המרצת פתיחה. בהיעדר אמירה מפורשת בתקנות התגבשה פרקטיקה של תקיפת פסק בורר בדרך שמגישים ערעור לבית המשפט. ראה ח. נועם, שם עמ' 650-651. מנגד,צודק ב"כ המשיבהבטענתו כי לא צורף תצהיר לבקשה. בבקשה יש טענות עובדתיות בנושא ההמצאה ובהתבסס עליהן יש טענות משפטיות של היעדר תוקף. בתמיכה לטיעונים העובדתיים לא צורף כל תצהיר תומך. הכיצד ניתן לטעון טענות עובדתיות ולנסות לבסס עליהן מסקנות משפטיות? קל וחומר כשמדובר בטענות בעל פה נגד מסמך בכתב כפי שיובהר בהמשך.
16. הפגם במסירה: המבקשים אינם אומרים באופן מפורש בשום מקום כי המסירה של כתב התביעה או של החלטת הבורר או פסק הבורר לא בוצעו בפועל, אלא טענו כי המבקש סובל ממצב בריאותי מיוחד, הוא עיוור ולכן היה צורך מוגבר להסביר את כתב בית דין שהומצא לו. בכך שהמסמכים האמורים נמסרו למבקשים או מי מהם אין מחלוקת, על כל פנים אין טענה כי לא כך המצב. מול הטענה כי היה צורך מיוחד להסביר את תוכן כתב בית הדין יש לנו התצהיר של המזכיר כי הסבר כאמור נמסר למבקש. בניגוד לנטען על ידי המבקשים בסעיף 9 לבקשה, דאג מזכיר האגודה לציין בתצהירו את העובדה כי מדובר בהמצאה שלוותה בהסבר בעל פה מהו תוכן המסמכים שנמסרו. ראה סעיף 3 לתצהיר מר מנחם- נספח יב' לתגובה. ברור כי בהיעדר גרסה עובדתית מוכחת ולו בראשית ראיה, אין אלא לקבל את גרסתו של המצהיר מטעם המשיבה ולקבוע כי המסירה בוצעה למבקשים וכי הוסבר למבקש את תוכן המסמך.
17. זאת ועוד, לא נאמר מאומה נגד הטענה כי המבקש מנהל מוסך. עם כל ההתחשבות במצבו של המבקש, הרי ברור כי מי שמנהל מוסך מסוגל בהחלט להבין את פשר כתב בית הדין שנמסר לו ומסוגל לברר בדיוק מהו אותו מסמך. הדבר נכון מכוח של קל וחומר עת הוסבר לבעל דין את מהות המסירה. חיזוק אובייקטיבי לדברי המצהיר כי המסמכים נמסרו למבקש וכי הוסבר לו בעל פה מהי מהותם של מסמכים אלה, אנו מוצאים בטענה שלוותה בתצהיר כי האב אישר כי הוא מורשה לקבלת המסמכים עבור הבן, גולן ששהה באותה עת בחוץ לארץ (ראה סעיף 21 לתגובה). יוצא אפוא, כי על פי נימוק משולש זה דין הטענה כי לא נמסרו המסמכים, כתב התביעה, החלטת הבורר להגשת כתב הגנה ומתן הזדמנות נוספת להתגונן וכן העתק פסקי הדין) אכן נמסרו למבקשים. להבהרת האמור ייאמר כי הנימוק המשולש הנו: ראשית, אי הכחשה של המבקש כי קיבל את המסמכים, שנית, הציון על המסירות בכתב כי הן נמסרו למבקש, וכידוע נגד מסמך בכתב אין לטעון טענות בעל פה ושלישית, התצהיר המפורש של המוסר, מר דוד מנחם כי הוא מסר את המסמכים למבקש ואף הסביר לו בעל פה את תוכן המסמכים שנמסרו למבקש. לאור כל האמור אני דוחה את הטענה של פגם במסירה.
18. אף בהנחה כי קיים פגם במסירה, ולא קבעתי כך, הרי בעימות בין כלל ההמצאה הפורמאליים לכלל הידיעה וככל שהפגם אינו אקוטי והנזק הנטען אינו כה חמור וכל שברור כי בעל דין ידע על ההחלטה אותה הוא תוקף, הרי יד כלל הידיעה על העליונה. זוהי למעשה השתקפות חובת תום הלב הדיונית המוטלת על בעל דין.ראה בר"מ ,1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית, פ"ד נו(4) 769; רע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, (פורסם בנבו) וכן בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני של השופט רובנשטיין (פורסם בנבו). ראה גם ספרו של גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' עשירית, עמ' 714. עליית קרנו של כלל הידיעה אינה מנת חלקה של הפסיקה בלבד, אלא גם חקיקת המשנה. תיקון תקנות ההוצל"פ מתשס"ט בעניין המצאה קונסטרוקטיבית של אזהרה הנה עוד סממן למגמה זו. ראה תקנה 7 ג1 לתקנות ההוצאה לפועל (תיקון תשס"ט) לפיה משהגיש חייב בקשה בתיק שאין בו אזהרה רואים ביום הגשת הבקשה כיום המצאת האזהרה בפועל. זוהי עוד אינדקציה להתגברות כלל הידיעה על כלל ההמצאה בפועל. באנלוגיה מהפסיקה ומהרחבה זו ניתן לקבוע כי אף אם נקבל את כל הטענות בעניין הפגמים, ולא קבעתי כך, הרי לכל המאוחר ידעו המבקשים על פסק הבורר ביום 26.9.2011. ברור כי הגשת הבקשה לביטול פסק הבורר רק ביום 26.12.2011, דהיינו בחלוף של שלושה חודשים אינה הגשה במסגרת הזמן העומד לבעל דין. אין נימוק כלשהו מדוע מוגשת הבקשה בחלוף מעל לשלוש שנים מיום ההמצאה של פסק הבורר, או למצער לאי ההגשה במועד הקבוע בדיני האגודות הישתופיות {10 ימים להשגה- סעיף 52(4)(ב)} או הדין הכללי (תוך 30 יום מגישים בקשה לביטול פסק דין בהיעדר. ראה תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי- תשמ"ד- 1984).
19. סיכויי הגנה: אי הגשת תצהיר אין נפקותה מתמצית רק באי תמיכה בטענות בנושא ההמצאה והפגם שנפל בה כביכול. התצהיר הנו המקום המתאים לפריסת ההגנה לכאורה של המבקשים בפני ערכאת הדיון. כידוע לשם ביטול החלטה, לרבות פסק דין בהיעדר יש להצביע על הפגם במסירה, אך גם – וזה העקר- להראות מהם סיכויי ההגנה של בעל דין. שכן אם אין סיכויי הגנה, לא יעזור לבעל דין מאומה לבטל את ההחלטה בשל הפגם בהמצאה ולשוב ולדחות את עמדת בעל דין גופא באין לה סיכוי של הגנה. ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהד' שביעית עמ' 727 וכן גורן, שם בעמ' 370-374. ראה במיוחד עמ' 374 בראש העמוד. עיון בבקשה מראה כי גם בה, להבדיל מתצהיר שכאמור לא הוגש, לא צויינה ולו מילה אחת אודות סיכויי ההגנה. אף אם נרצה להתחשב באותו פגם נטען אין לנו תשובה מהם סיכויי ההגנה של המבקשים לגופו של עניין. אי לכך כל החלטה לבטל את פסק הדין תהיה ברכה לבטלה!
20. לא רק שהמבקשים לא גילו כל סיכוי להגנתם ואף לא אמרו כלל וכלל מהי הגנתם, אלא שהלכה למעשה הודו בחוב הנטען ואף פנו לאגודה כדי לנסות להגיע לפשרה על ידי הפחתת חלק מהחוב הנטען נגדם והם סורבו. הנספח ב' מיום 26.9.2011 הנו מסמך המופנה על ידי עו"ד אמיר בירמן בשם מרשיו "מר גולן אזרד ומר יצחק אזרד". אם אין זו הודאה בקיום חוב אין להבין מהי הודאה!
21. הוסף על כך כי החוב שעוגן בפסק הדין שולם. לא נאמר אפילו כי החוב שולם תחת מחאה או כי המבקשים שומרים על זכותם לנקוט הליכים חרף התשלום והבקשה הפכה לבלתח אקטואלית יותר. כל אשר נאמר ובעקבות דחיית הבקשה להתפשר הנו כי הם רוצים לבדוק את כרטסת המבקשים במשך שבע השנים האחרונות, "בדיקה שתוביל לבטח למסקנה לפיה.. חוייבו (המבקישם) שלא כדין ושלא בצדק". (סעיף 4 לנספח ב לתגובה. הדגש אינו במקור ר.ח.). מובן כי זכותו של כל נתבע וכל חבר לברר ולבדוק את הבסיס לחיובו, אך חלוף הזמן, הפנייה להגיע לפשרה, סילוק החוב על פי רישומי האגודה וחזקת התקינות של פנקסי האגודה וספרי חשבונותיה {מכוח סעיף 1א לתקנות האגודות השיתופיות (ניהול וביקורת חשבונות), תשל"ה- 1975}, כל אלה מובילים למסקנה כי מדובר במסע "דייג" שמא יימצאו תימוכין לבקשה אפשרית של ביטול פסק הבורר!.
22. בסעיפים 12 עד 20 הלין ב"כ המבקשים על עיתוי ועל דרך ההמצאה של פסק הבוררות. בלי כחל וסרק- הטענה הנה כי פסק הדין לא ניתן ביום 1.12.08 אלא בסמוך להמצאתו למבקשים בדצמבר 2012. טענה זו בין שהיא מרומזת (ולא כך המצב) ובין שהיא גלויה אין לקבלה וחבל שנטענה!. קבעתי כי המסירות של כתב התביעה, ההחלטה של הבורר שנתנה הזדמנות נוספת למבקשים להתגונן וכן פסק הדין נמסרו בזמן אמת . את פסק הדין של הבורר קבלו המבקשים ביום 4.12.08 וזאת כעולה מהנספחים יא' ו- יב' לתגובה. וכיצד יכלה האגודה למסור פסק דין כארבע שנים לפני שניתן? אין צורך לחזור על הנימוקים נגד הטענה של המסירה ודי בניתוח שעשיתי בסעיפים 16-17 לעיל. המבקשים מעלים השערה אפשרית כי פסק הדין ניתן בדיוק ביום האחרון לתום ששת החודשים בהם הבורר חייב היה לסיים את פסק הבוררות, מבלי להמציא ולו תחילתה של ראיה כי הפסק ניתן במועד אחר!.
23. אשר לדרך המצאת הפסק לצדדים, טוענים המבקשים כי הדבר נעשה בניגוד לתקנה 8א לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), התשל"ב-1972 (כך במקור) ואף מביאים הם את לשון התקנה. עיינתי בתקנות ולא מצאתי כל זכר לתקנה 8א בתקנות הבוררות! ועוד, עיינתי בתקנה אליה התכוון ב"כ המבקשים שהנה תקנה 18(א) לתקנות הבוררות והנה אין בה כל דבר המחייב את הבורר להמציא בעצמו את פסק הבוררות. ההמצאה יכלה להיות בדואר, או באמצעות שליח ממשרד הבורר או בכל דרך אחרת שהבורר מצא לנכון. הלשון של התקנה אינה תומכת בטענה כי המסירה צריכה להתבצע על ידי הבורר אישית, והרי מסירה בדואר אינה מסירה אישית על ידי הבורר ובכל זאת זוהי דרך המלך במסירת כתתבי בית דין לרבות פסקי דין! על דרכי ההמצאה ראה תקנה 475 לתקנות סדר הדין האזרחי, ובכלל - פרק ל"בלתקנות סדר הדין האזרחי; זוסמן, שם, עמ'. 230 עד 237 וכן גורן, שם, עמ' 715 עד 720.
24. מכל הטעמים האמורים הגעתי לכלל מסקנה כי אין בבקשה ממש ודינה להידחות.
25.
26. 5129371
27. 54678313אני מחייב את המבקשים לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד על סך 2,000 ₪ וכן מע"מ כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום המלא בפועל.
ניתנה היום 27 פברואר, 2012 ד' אדר, תשע"ב בהיעדר הצדדים. המזכירות תשלח העקת פסק הדין לצדדים בדואר רשום.
רמזי חוראני, עו"ד
עוזר רשם האגודות השיתופיות
בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן
