היכן יעבור קו הגבול בין החלקות ?

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות תיק מס' 1129/100/08

עו"ד רמזי חוראני תיק מס' 1129/2/08

בעניין: שנהב פנחס

        ע"י עו"ד י. רייזינגר ואח'

        מרח' ז'בוטינסקי 35 רמת גן 52511

        טל' 03-5757986 פקס, 03-5757936

המבקש

        נגד

         אחרק פנחס, ת.ז. 51952463

          ע"י ב"כ עו"ד הפלר ואח'

          מדרך העצמאות 57,חיפה

          טל' 04-8521343 פקס: 04-8538003

המשיב

החלטה

1.      הופנתה אלי בקשה להבהרת ההחלטה שנתתי ביום 11.1.2011 בשתי נקודות :

א.       להבהיר כי לא הוגש כל ערעור שכנגד ולכן קבלת החלטה בנוגע לערעור שכנגד אינה מבוססת ויש לבטלה בהיותה מהווה פגיעה בסדרי הדין הפרוצדוראליים ובזכות המהותיות.

ב.      להבהיר כי ההחלטה למתיחת הגבול עפ"י ההסדר אינהמתייחסת למקטע הדרומי של הגבול והיא נוגעת רק לחלק המשותף בין הנחלה לבין מגרש 6איותר בחלק הצפוני , שכן "התרחבות הכביש  מסומנת בקו הירוק ( הקו לפי תוכנית תב"ע 148 ב' ) " ולכן "הגבול בין הנחלה למגרש 6/א אינו יכול להוות מלוא אורכו של הקו האדום המזרחי בתוכנית כרמי " .

2.      התבקשה תגובת ב"כ המשיב וזו הוגשה .

ג.        א. בהתאם לתגובה פעלתי כדין, שכן ניכר כי " ... עוזר הרשם קרא ועייןבתיק כולו והבין את כלל המחלוקת ולכן מקום שהבחין שקיימת טעות בפסק הבורר הוא תיקן אותה" .את זאת אני עשיתי, לפי התגובה, אף על דעת עצמי.

בתגובה ישנה הפנייה  לסעיף 52(5) לפיולהחלטת הרשם (או עוזריו) ביישוב סכסוך בעצמו או  על ידי בורר שהרשם אישרה "יהא תוקף של החלטת בית משפט מחוזי שאינה ניתנת לערעור וכן תוצא לפועל בדומה לכך " .

ד.       אין עמדת המבקש מקובלת על המשיב והגבול בין הנחלה למגרש הנו עפ"י מפת כרמי ( הקו המסומן באדום ) לאורך כל הגבול המזרחי .

3.      שתי הנקודות להבהרה אינן אקוולנטיות מבחינת הקושי להבהרה ומבחינת בהירות המטריה המשפטית האופפת את שתיהן. מאחר ולטעמי הנקודה השנייה הנה הנקודה הקלה יותר אתחיל בה דווקא.

4.      כדי להפיס את דעתו של ב"כ המבקש אומר כי אכן קראתי את סעיף 112 של פסק הבורר על כל חלקיו ולא פסחתי על החלק המודגש ע"י כב' הבורר עצמו , אלא שאינני מסכים למסקנה אותה מבקש ב"כ המבקש ללמוד מציטטא זו. כב' הבורר הכריע בצורה חדה וברורה בתחולת ההסדר בין הצדדים מבחינה גיאוגרפית ומבחינת תחימת המיקום המדויק של תחולת ההסכם.כאמור ב"כ המבקש אינו מקבל את הקביעה כי קו הגבול עפ"י ההסדר מתייחס למלוא אורך הגבול בין הנחלה לבין המגרש, שכן קביעה כזו מביאה את הדברים עד כדי אבסורד לעמדתו. הסיבה לכך הנה כי המשך הגבול המזרחי חודר גם להתרחבות הכביש בדרום וזו מוסדרת עפ"י התוכנית של תב"ע 148 ב' שהנה כידוע בצבע ירוק , בעוד שעוזר הרשם קבע כי הגבול המוגדר עפ"י ההסכם הנו עפ"י הקו האדום. הקו האדום אינו יכול להגיע עד לחלקו הדרומי של הגבול משוםשההתרחבות של הכביש נופלת בתחום הקו הירוק לדידו של ב"כ המבקש ! .מאחר והקו האדוםהוא הקובע ומאחר והתרחבות הכביש נכללת בתחום הקו הירוק , הרי ברור כי מקטע הגבול הדרומי של הצלע המזרחית לגבול בין הנחלה למגרש אינו יכול להיות כפוף לקו האדום וכל השטח הציבורי דרומי המותחם על ידי הקו הירוק אינו נופל בתחולה של קביעת הגבול עפ"י מפת כרמי . רק כדי להסביר מה עומד מאחורי הטענה ייאמר כי הקטע הדרומי ממפגש הקו האדום לפי מפת כרמי עם השטח הציבורי יעבור מזרחית לתחום הנחלה אם נלך לפי תחימה על פי הקו הירוק. אם כך ברור ,לפי עמדת המבקש, כי הגבול בקטע שמדרום לסוף הקו האדום הנו בבעלות המבקש  ולא המשיב !.

5.      לעניות דעתי כל אשר כתב הבורר הנו כי הגבול המזרחי הנו עפ"י הקו האדום של מפת כרמי לכל אורך הגבול, כולל החלק שמשיק לשטח הציבורי, או אף חודר לתוכו. גם אני התכוונתי לכך. לא נכנסתי לקטע של התחלת ההשקה של הקו האדום דרומית והחודר אל תוך השטח הציבורי מסיבה אחת פשוטה והנה כי אין מדובר באדמה של המבקש, לפחות לא היום אחרי הרחבת הכביש והשטח הציבורי. אין הצד המעוניין, קרי מע"צ או האגודה, צד להליך ולכן ברור כי לא אוכל לכבול אותם כי דברם אינו נשמע בהליך זה ! . יחד עם זאת בכל אשר רלוונטי לקשר בין המבקש למשיב, הרי הגבול עפ"י הקו האדום הנו לכל אורך הגבול המזרחי ככל שמדובר ביחסים בין שני הצדדים בתיק זה. אין המבקש יכול לטעון ליישום הגבול עפ"י הקו הירוק מדרום ( ממזרח למערב) ולא לפעול על פיו בכיוון הצפוני, אף הוא ממזרח למערב. ברור כי חלק עודף זה , הוא הקטע המותחם בין שני הקוויםהאדום והירוק בחלק הצפוני , אינו יכול להיות בבעלות המבקש אילו באמת הייתה רלוונטיות כלשהי לקו הירוק. את זאת לא ציין המבקש.

6.      אין ההתרסה שמעלה ב"כ המבקש בסעיף 2.2 לבקשתו משנה את המצב משתי סיבות :

א.       מכיוון שהמפה ע/1 לא הוגשה כראיה לתוכנה לאור עמדת ב"כ המשיב בדיון וההחלטה שהתקבלה ביום הדיון. ראה עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 8.12.2010. ולכן כל הפנייה לתחימת השטח הציבורי בקו הירוק המבוסס על ע/1 אינה יכולה להפריך את ההחלטה לתחום את הגבול בקו האדום של כרמי.

ב.       אף על פי ע/1 אין זה נכון כי התרחבות הכביש כמסומן בשני חיצים בצבע אדום, אחד כלפי מזרח ואחר כלפי מערב, אין התרחבות זו נופלת רק במתחם הקו הירוק , וישנו משולש אדום, קטן במיוחד שאף על פי מפת כרמי הנו חלק מהתרחבות    הכביש ! ( אגב להבנת הנקודה אני מסמן את המשולש האמור באות R  בשפה האנגלית ) .               

7.      לסיכום נקודה זו ייאמר כי ביחסים בין המבקש למשיב , הגבול המזרחי לכל אורכו בין הנחלה למגרש הנו הקו של מפת כרמי עד לנקודה הדרומית ביותר של הקו האדום, כשהמקטע הדרומי בלבד של הקו האדום ( שהנו למעשה הצלע המזרחית של המשולש המסומן R) אינו רלוונטי ליחסים שבין המבקש למשיב , אלא לאלה שבין המשיב למע"צ או האגודה עצמה שהנם הבעלים או האחראים על השטח הציבורי.

8.      אשר לנקודה הראשונה זקוק אני למלוא כוחות הנפש, ההגינות , היושר  האינטלקטואלי ,הפתיחות המשפטית ובעיקר, היושרה ( אינטגריטי )  כדי לקבוע כי נפלה כאן "תקלה" .

9.      אתחיל בסיבה ל"תקלה" זו : במשרד הרשם נפתחו שני תיקים בהיסח הדעת האחד הנו 1129/2/08 והאחר הנו 1129/100/08 כשבתיק הראשון צוין על הכריכה השם "אחרק פנחס" כתובע, בעוד שבתיק השני נרשם מר "שנהב פנחס " כתובע.

10.  הדיון בפני כב' הבורר התנהל עפ"י מתכונת של תביעה ותביעה שכנגד, ראיתי שני תיקים בשמות של מי שתובע או משיג פעם ואותו צד כנתבע או משיב פעם נוספת, ראיתי כי המסמכים תויקו בעיקר בתיק 1129/2/08, תיק המתייחס למר אחרק פנחס, כתובע, קרי משיג  ויצאתי מהנחה כי מדובר גם בערעור וערעור שכנגד כמו שהצדדים היו בשתי הכשירויות הנ"ל בדיון בפני הבורר. מסיבה זו חשבתי ובתום לב כי אכן מדובר בערעור וערעור שכנגד.

11.  הכותרות של הדיון שבפניי , מיום 8.12.2010, התנהלו תחילה על פי המתכונת של תובע ותובע שכנגד , לפי השיטה של "העתק הדבק " מכותרות כתבי בית דין בפני כב' הבורר, ורק במהלך כתיבת ההחלטה שמתי לב כי למעשה צריך להיות כתוב מערער ( או משיג) ומערער שכנגד ( או משיב) בהניחי כי אכן מדובר בערעור וערעור שכנגד . מסיבה זו שיניתי את התיאורים של הצדדים בהחלטה וכך אכן התייחסתי לצדדים.

12.  אלא שכעת ברור כי ישנו רק משיג או מערער ומשיב, קרי מר שנהב פנחס הנו המשיג ומר אחרק פנחס הנו המשיב, ועל רקע זה מוגשת הבקשה להבהרה .השאלה הנה מה עליי לעשות? השיקולים הנם שיקולים כבדי משקל וכל תשובה יכולה להיות רלוונטית לקביעת זכויות הצדדים. האם אקבל את עמדת ב"כ המשיב שפסק הדין ניתן בסמכות ומעתמתן פסק הדין הרי יש לו תוקף של החלטת בית משפט מחוזי , ומהרגע שקמתי מכיסאי, כמו כל נושא משרה שיפוטית , אין לי יותר סמכות לשנות מאומה מפסק הדין ? ( הדברים לא נאמרו מפורשות על ידי ב"כ המשיב, אך זוהי רוח הדברים ) , או שמא עליי להבהיר את ההחלטה , למעשה תוך כדי תיקון פסק הדין בערעור , כעמדת ב"כ המבקש ? [ לעניין תיקון פסק דין לפני שקם בית המשפט מכיסאו או באותו יום של מתן פסק הדין , ראה ע"א 330/78 המהפך , אגודה שיתופית בע"מ נ' פקיד השומה למס הכנסה, לה(2) 499 , וכן רע"א 7816/06, עו"ד יעקב מ בויאר- בתפקידו ככונס נכסים נ' עיזבון המנוח מר דוד מרמלשטיין ז"ל ( פורסם בניבו ) ]. {אגב בפסק דין זה צוינה האפשרות "לתקן או לשנות פסק הדין אפילו יהא זה תיקון מהותי" .ר.ח.}.

13.  אתחיל מן הצד המשפטי : אין ספק כי הנטייה ההולכת ומתרחבת היום הנה כי יש לראות בהשגה בפני הרשם או הבקשה לתיקון כערעור לכל דבר, לפחות להחיל על השגה כאמור את עקרונות העל של השיטה המשפטית הנוהגת לרבות המגבלות של הערעור שבדין הכללי. ראה ח. נועם ,אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה, מהדורת 2010 עמ' 646 .כך למשל מכוח אותה גישה סירב כב' הרשם לאפשר הבאת ראיות חדשות בערעור בפרשת החקלאי גבעת עדה נ' פנחס כץ, תיק מס' 106/263/91 .

14.  מנגד הפנה כב' הרשם בפרשת בן שלמה נ' נהריה ( לא פורסם ) למהשנפסק עוד בבג"ץ ישן מאוד ( בג"ץ 91/49, חיים פיש נ' רשם האגודות השיתופיות . אגב בספר של ח. נועם נכתב המספר 91/40 והנכון הנו 91/49 , כמו כן נכתב שם המשיב כרשם האגודות השיתופיות. הציטוט הנכון הנו בג"ץ 91/49 חיים פריש נ' רושם האגודה השיתופית, הקריה.ה(1) 285 . ר. ח. )" כי בוררות עפ"י סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות אינה  בוררות רגילה מאחר ועפ"י סעיף 61 לפקודה אין הוראות פקודת הבוררות ( עתה חוק הבוררות) חלות על הדיון המתנהל על פי סעיף זה." בהמשך נאמרו דברים אלה : "כאמור בוררות הרשם עפ"י סעיף 52(2) לפקודה היא בוררות סטטוטורית שחוק הבוררות אינו חל עליה. סדרי הדין אינם זהים עם סדרי הדין המתקיימים בפני בית המשפט , על כן אני מסכים עם ב"כ המערער שפסק דין של בורר שנתמנה על ידי הרשם עומד ונתון לביקורת של הרשם ואין לדבר על ערעור במשמעות של ערעור בדיונים רגילים בבית משפט ".

15.  בעמ' 646 מספרו של ח. נועם אנו קוראים דברים אלה: " סמכות הרשם הנה סמכות מתקנת ומפקחת כאחת, ואין הרשם מוגבל בהפעלת סמכות רחבה זו. לנגד עיני הרשם והבורר שנתמנה על ידו חיבת לעמוד תקנה 13 לתקנות {תקנות האגודות השיתופיות ( בוררות בסכסוכים), תשל"ב- 1972  ר.ח.}הקובעות בזו הלשון: הבורר יפעל בדרך הנראית לו מועילה ביותר להכרעה צודקת ומהירה של הסכסוך, ויפסוק לפי מיטב שפיטתו על פני החומר שבפניו,..... הפעלת שיקול הדעת של הרשם עפ"י סעיף 52(4) לפקודה אינה מוגבלת רק בבדיקת שיקול הדעת שהפעיל הבורר או בדיקת חוקיות החלטתו, אלא הוא יכול גם להפעיל את סמכותו המתקנת והמפקחת תוך שימוש בניסיונו המקצועי ובידע שיש לו כבורר מומחה לשם הכרעה צודקת של הסכסוך ".

16.  במובן המבואר לעיל ניתן להגיע לתוצאה שצידד בה ב"כ המשיב, דהיינו כי מאחר ולרשם סמכות לא רק כערכאת ערעור אלא גם כרשות או סמכות מפקחת ומתקנת יכול הוא בהחלט לבחון את כל מרכיבי פסק הדין, אף בהיעדר הגשת ערעור שכנגד . העיקר הוא להגיע לתוצאה צודקת, יעילה ומאוזנת ועל פי העקרונות של תקנה 13 דלעיל. טיעון לגופו של עניין ועיקרי טיעון הוגשו ו"מששנהב הגיש ערעור, והוגשה תגובה עניינית ואף התקיים דיון מעמיק, מוסמך רשם האגודות השיתופיות לדון בסוגיות העולות מפסק הבורר, שההחלטה בהן שגויה להבנתו, אף אם לא הוגש לגביהן ערעור" .  ( סעיף 4 להתייחסות ב"כ המשיב לבקשה להבהרת ההחלטה ) .

17.  באשר לסמכות הרשם או מי מעוזריו לתקן את החלטתו הוא , קיים גם מנגנון של תיקוני טעויות הנובעות מפליטת קולמוס, השמטה מקרית, טעויות הדפסה וכיוצא בהן .ראה בן ציון הכהן נ' אשתאול, תיק מס' 1412/37/03 , בן ציון הכהן ואח' נ' אשתאול – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ .בפרשת הרצוג נ' כפר מונאש, תיק 563/193/88 ,הרצוג נ' כפר מונאש – מושב עובדים בע"מ הפנה כב' הרשם לתנאי נוסף לפיו יש להגיש את הבקשה תוך 10 ימים מקבלת פסק הדין או ההחלטה של הרשם או עוזריו על ידי בעל דין. אין ספק כי הבקשה מוגשת במסגרת הזמן בהתחשב בימי משלוח ההחלטה שלי. אגב אני מניח כי הציון של תקופת ה- 10 ימים נגזר מהתקופה שבה ניתן להגיש השגה עפ"י תקנה 19(א) לתקנות האגודות השיתופיות (בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972 , להלן : תקנות הבוררות. לא אכנס לקביעת המועד בו ניתן להגיש את הבקשה לתיקון , האם 10 ימים כקביעת כב' הרשם ותקנה 19(א) הנ"ל או שמא 21 יום כקבוע בסעיף 81 לחוקבתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד- 1984 , המקבלת תימוכין לסמכות העקרונית לתקן טעויות סופר בפסק הבורר מכוח תקנה 18(ב) לתקנות הבוררות .

18.  אם נשים לב נא לנוסח של סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],תשמ"ד- 1984 נראה כי המחוקק קבע בסעיף קטן א' : "מצא בית המשפט כי נפלה טעות בפסק הדין או בהחלטה אחרת שנתן, רשאי הוא, תוך 21 ימים מיום נתינתם, לתקנם בהחלטה מנומקת, ורשאי הוא לשמוע טענות בעלי הדין לעניין זה; לעניין זה; "טעות" – טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה".

19.  אני מניח כי הצדדים ישאלו אם מדובר בתיקון מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט אם לאו? אזכיר כי הסיפא של הסעיף ציינה המילים "וכיוצא באלה".אם כך במובן הלשוני ובפן העקרוני, ניתן להחיל עוד חלופות בהן יוכל בית משפט או הרשם להפעיל את הסמכות מכוח סעיף 81 לחוק בתי המשפט, אף שלא צוינו מפורשות בסעיף האמור.

20.  כידוע השאלה אינה רק סמנטית לשונית, אלא גם מהותית. לכך התייחס כב' הרשם בהחלטה בעניין בן ציון הכהן נ' אשתאול הנ"ל עת כתב : "גם הרשם בכובעו המעין שיפוטי, מותרים לו תיקונים ברמתם של פליטת הקולמוס, אם כי לא רק : נוסף לפליטות הקולמוס ניתן לתקן גם השמטות מקריות , טעויות הדפסה, טעויות סופר וכיוצא בהן, ובלבד שאין חריגה מתיקונים אלה, ואין מדובר בתיקונים הפוגעים במהות פסק הדין או ההחלטה " .

21.  השאלה שנותר לי לבדוק הנה אם התיקון יכול לפגוע במהות של פסק הדין או ההחלטה ? והתשובה לשאלה הנה נגזרת של שני פרמטרים, האחד הנו המצב האובייקטיבי של מהות פסק הדין של הבורר, שלי עצמי ושל הציפיות הלגיטימיות של הצדדים מחד גיסא וכן המצב התודעתי סובייקטיבי שלי כנותן החלטה עת נתתי את החלטתי נשוא הבקשה.

22.  אשר לחלופה הראשונה אומר כי פסק הדין של כב' הבורר התייחס רק לתוקף ההסכם, להחלתו ויישומו בשטח ולסעד של הריסת הגדר . הוא החליט על ההריסה תוך כדי קציבת מועד לביצוע הפסק. אם כך מעבר לסמכות העקרונית של כב' הרשם או עוזריו לפקח ולתקן את פסק הדין של כב' הבורר, הרי למשיב לא יכלה להיות כל ציפייה ,שלא לדבר על ציפייה המונעת מבקשה כלשהי לתיקון פסק הדין, על דרך של ערעור שכנגד, כי הקטע המתייחס להריסת הגדר יבוטל. פשוט מהסיבה הפשוטה שאין ערעור שכנגד, אין טענה בעיקרי הטיעון או בטיעון בפניי אודות נקודה זו . יוצא מכך כי ההחלטה שלי להתערב בהחלטת כב' הבורר בנקודה זו הנה מעבר לציפיותיו של המשיב ויכולתי גם להעביר את החלטת כב' הבורר במבחן הביקורת בלבד על פי העקרונות שקבועים בדין הכללי אודות ערעורים. אילו החלטתי כך לא היה וודאי כל פיתחון פה למשיב. אם כך ביטול החלק של ההריסה אליו לא הייתה כל התייחסות בעמדת המשיב אינו מהווה משום התערבות במהות של פסק הדין.

23.  הנקודה הנוספת או הפרמטר הנוסף הרלוונטי בנוגעלהחלטה הנו המצב התודעתישלי עת נתתי את החלטתי. אני חייב לעצמי בעיקר , ולצדדים וודאי כנות ויושרה והודאה כי עת נתתי ההחלטה חשבתי כי מדובר בערעור וערעור שכנגד ובנסיבות אלו קיבלתי את ההחלטה נשוא הבקשה. אני מודע לאפשרות העקרונית לפקח ולתקן פסק הדין של כב' הבורר, אף בהיעדר ערעור שכנגד, אך לא התכוונתי לפרוץ גדרות ולהגיע עד כדי מתן החלטה המשנה את פסק הדין של כב' הבורר אף בהיעדר ערעור שכנגד. מדובר באינטרס פרטי צר של בעל דין ומוטב אילו הוא עצמו היה דואג לאינטרס זה והיה מגיש ערעור שכנגד. אין מדובר בהחלטה של בורר בעלת חשיבות עקרונית רוחבית המחייבת את התערבות משרד הרשם . מסיבה זו אומר כעת, כי לא הייתי פוסק כך אילו שמתי לב שמדובר בערעור בלבד. המצפון שלי שקט, שכן כב' הבורר העמיד בפני המשיב את הכלים לנסות לקבל היתר כדין ובכך יקטין את הנזק שלו תוך כדי פעולה במסגרת הדין.

24.  אוסיף על מנגנון השימוש בתקנה 13 לתקנות  האגודות השיתופיות ( בוררות בסכסוכים), תשל"ב- 1972 וסעיף 81 לחוק בתי המשפט עוד שתי נקודות אחיזה בהן ניתן להיעזר כדי לקבל את ההחלטה שאני מקבל כעת :

א.       הראשונה הנה תקנה 524 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 שזו היא לשונה :

"בית משפט רשאי בכל עת לתקן כל פגם או טעות בכל הליך, וליתן הוראות בדבר הוצאות או בעניינים אחרים ככל שייראה לו צודקוחובה לעשות כל התיקונים הדרושים כדי לברר מה הן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

הליך אומנם ברגיל מתייחס להליך בתוך המסגרת הדיונית, אלא שצירוף הוראות תקנה 13 הנ"ל, ההבהרה שנתתי והשימוש בסעיף 81 לחוק בתי המשפט מביא למסקנה שבנסיבות גם הבקשה נשוא החלטה זו תוכל לדור במסגרת של "הליך".

ב.       מקרה זה נתון אומנם לתיקון בפנייה לערכאהמפקחת על החלטות כב' הרשם או מי מעוזריו, אלא שהדבר מצריך השקעה, זמן ומעל כל אלה ייתן לצד יתרון בלתי מוצדק, אחרי שהתבררה הטעות ולכן עדיף למצוא פתרון בלתי "קונבנציונלי" שמחד יעשה צדק ויותאם למערך הבוררות המיוחדת שבפני הרשם ומאידך לא יפגע במסגרות הציפיות הסבירות של צדדים מכוח הדין הכללי, שאף אם אינו חל כעת באופן דווקני , הרי הוא בדרך לתחולה גם על בוררויות מסוג דנן. המנגנון הנו השימוש בסמכות הטבועה של ערכאת דיון הנתונה לבית המשפט " כדי שיוכל למלא את תפקידו לעשות משפט צדק " . ראה נועם , שם עמ' 650 וכן המ"ש 5063/97 פלונית נ' אלמוני ( בפני כב' השופט גייפמן יהושוע ) . זהו המקרה המצריךעשיית שימוש בסמכות הטבועה כדי לעשות משפט צדק.

25.  בשוותי את התועלת והנזק שעשויים או עלולים להיגרם לשני בעלי הדין הפרטניים ולמערך השלם של תחום הבוררות בפני הרשם בכלל, הגעתי למסקנה כי עדיף לתקן את הדרוש הבהרה ותיקון במסגרת זו ולא לשלוח את המבקש למסגרת דיונית אחרת וזאת כאמור לא מעט גם בהתחשב במהות הבוררות בפני הרשם . לאור כל האמור הגעתי למסקנה כי החלק המתייחס לביטול הקטע של ההריסה בפסק הבורר,   (סעיף 211.ג.) כפי שקיבלו ביטוי בהחלטתי נשוא ההבהרה, בעיקר בסעיפים 28 ו- 30 בהחלטה, ובכלל כל אשר לא הותקף בהשגה או ערעור נגדי של המשיב אין להתערב בו ואני מבטלו. אם פגעתי בציפייה סובייקטיבית כלשהי של המשיב אני מתנצל, אך עדיף כך מאשר לקבע תקלה מצערת שלמבקש לא היה בה כל חלק .

ניתנה היום ‏14 פברואר, 2011, ‏י' אדרא, תשע"א בהיעדר הצדדים.

עו"ד רמזי חוראני

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים ולכב' הבורר.

                                                                             רמזי חוראני עו"ד

                                                                 עוזר רשם האגודות השיתופיות