הליך שיוך דירות בשלביו ההתחלתיים אינו מקנה זכות קניינית.
בהחלטה מיום ה-5/11/2006 בי
במכרז שני לבית מסוים (להלן- "הבית"), שהוציאה וועדת השיכון בקיבוץ גינוסר (להלן- "הקיבוץ"), זכתה במכרז אחת המשפחות בקיבוץ (להלן- "המשפחה"). עם זכיית המשפחה במכרז הרסה את הבית ומיד החלה בבנייה חדשה. הבניה החדשה תפסה את מקומה בסמוך להריסות ולא במקומן.
הבנייה העלתה את חמתו של השכן, חבר הקיבוץ וביטוי לכך בא בטענותיו לבית המשפט לפיהן, הריסת הבית והבניה מחדש נעשו בניגוד לתקנונים ולהחלטות הקיבוץ ויש בהריסה ובבניה מחדש כדי לפגוע במעמדו כחבר קיבוץ וכיורש של חברי קיבוץ. זאת, במיוחד לאור הליכי שיוך הדירות שבהן נוקט כעת הקיבוץ.
לדבריו של ביהמ"ש, טענותיו הרבות של השכן ייתכן וראויות הן, אך יש בהן גם טעם לפגם. תחילה, מדוע לא טען השכן הכעוס את טענותיו קודם, הרי ששלד הבניין עומד וניצב זה מכבר. בנוסף, בקשתו של החבר, לכאורה, הייתה נגועה בחוסר ניקיון כפיים שכן הינו מצוי בסכסוך אישי עם אב המשפחה הבונה.
למרות הכל, האם תתקבל טענתו של החבר?
לעניין הפגיעה, לכאורה, שיספוג החבר לאור הליכי שיוך הדירות, קבע שופט בית משפט השלום בטבריה, יונתן אברהם את הדבר המעניין הבא: מכיוון והליך שיוך הדירות הינו בחיתוליו בלבד, החלטות שמתקבלות בקיבוץ כאשר הליך שיוך הדירות הינו בשלב שכזה אין בהן די בכדי להעניק לחברים זכות קניין בדירות. הליך השיוך טרם נסתיים וההחלטות שנתקבלו בקיבוץ עד אז הינן "לכל היותר הצהרת כוונות כללית ובלתי מסויימת המצהירה על צעד התחלתי בשינוי כיוון התנהלות הקיבוץ, אשר אמור להתגבש בעתיד".
מכאן, כפי שכבר ניתן להבין, קצרה דרכו של השופט להכרעה כנגד בקשת החבר לצו מניעה ולקביעה כי לכל היותר מעמדו היה ונותר מעמד של בר רשות כמו מעמדם של יתר חברי הקיבוץ.
[1][1] בשא 1625/06 (שלום טבריה), אריה דגן נ' קיבוץ גינוסר ואח', המאגר המשפטי הישראלי- נבו.
