המגרשים בהרחבת מושב כרם מהר"ל ממוקמים על אתר עתיקות - מי ישלם עבור חפירות ההצלה?

בבית משפט השלום בחיפה, בפני כב' השופט א. סלאמה, סגן נשיא. ת"א 4649-05-09 כרם מהר"ל מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ ואח' נ' רשות העתיקות
הרקע

במסגרת פרויקט להרחבת מושב כרם מהר"ל, רכשו עשרות אנשים זכויות במגרשים הממוקמים על שטח המוכרז כ"אתר עתיקות", ומשכך, הם פנו לרשות העתיקות בכדי לקבל את אישורה לבניית בתי המגורים על המגרשים כמתחייב מחוק העתיקות. רשות העתיקות התנתה את מתן האישורים בכך שיערכו במקום חפירות בדיקה מקדמיות וחפירות הצלה, ובכך שמימון ביצוע החפירות יושת על המושב ושאר הפונים, בהתאם להוראות תקנות העתיקות (אגרות למתן אישור פעולות).

בתחילה, סירבו המושב והפונים לשאת בתשלומים, וביצוע עבודות החפירה התעכב במשך מספר חודשים, אך בסופו של יום, לאחר שרשות העתיקות ערכה את החפירות במימון מלא של התובעים, היא נתנה הסכמתה להיתרים לבניית בתי המגורים.

עתה, הגישו המושב והפונים תביעה כנגד רשות העתיקות, ובה הם טוענים כי חוק העתיקות אינו מאפשר לרשות העתיקות להתנות את מתן האישור בכך שבעל המקרקעין, המבקש את האישור, הוא זה אשר יישא במלוא מימון עלות ביצוע החפירות, ותקנות העתיקות המאפשרות זאת הן בלתי חוקתיות בלתי מידתיות וחסרות כל תוקף.

לסיכום, טוענים המושב והפונים, כי בפועל יוצא מן הגבייה המנוגדת לדין והפוגעת בזכויותיהם שלא על פי חוק ומעבר לנדרש והמובילה להתעשרות רשות העתיקות שלא כדין, על רשות העתיקות להשיב להם את שגבתה מהם.

מנגד, טענה רשות העתיקות, כי התשלומים נשוא התקנות הינם תשלומים אשר נדרש יזם לשלם עבור שירות אשר היא מבצעת עבורו, קרי – מתן אישור לביצוע עבודות במקרקעין. במילים אחרות, החפץ לבנות במקרקעין שהינם אתר עתיקות מוכרז מגיש בקשה למתן אישור מתאים, ועבור מתן האישור הוא נדרש לשלם אגרה.

היועמ"ש הצטרף לעמדתה של רשות העתיקות, וסבר כי מדובר בתקנות אשר הותקנו מכח הסמכה מפורשת בחוק ואשר אינן פוגעות בזכות הקניין במידה שעולה על הנדרש, מה גם שמדובר בהשתתפות חלקית ומידתית במימון החפירות, המשקפת נכונה את האיזון בין הוצאות הרשות ובין הכנסותיה.

 

דיון והכרעה

בית המשפט מצא, כי התובעים אינם כופרים בכך שמדובר באתר עתיקות ושרשות העתיקות רשאית להתנות מתן אישור בביצוע חפירות מוקדמות באתר, והמחלוקת בין הצדדים נוגעת ליכולתה של רשות העתיקות להשית את מימון החפירות על מבקש האישור במסגרת תקנות.

בית המשפט מצא, כי על פי חוק העתיקות השר הממונה רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו של החוק, לרבות גביית אגרות בעד רישיונות, אישורים, היתרים או שירותים הניתנים לפי החוק, וממילא יש לדחות את הטענה שהתקנות הותקנו בחוסר סמכות או בחריגה ממנה. עוד הכריע בית המשפט, כי התשלום אשר נגבה מהתובעים בהחלט יכול להיקרא אגרה ולהיכנס תחת הגדרת החוק.

לבסוף, קבע בית המשפט, כי הוראות התקנות עומדות במבחני החוקתיות, שכן הן יוצרות איזון נכון בין האינטרסים המתנגשים תוך שנבחר האמצעי שעוצמת פגיעתו בזכות החוקתית המוגנת – זכות הקניין בענייננו – היא הקטנה ביותר האפשרית.

ביום 13.10.2013 דחה ביהמ"ש המחוזי את ערעורו של המושב וקבע, כי אלמלא האפשרות לגביית אגרות לצורך השתתפות במימון עלות הבדיקות והחפירות, סביר מאד להניח שלא היה באפשרות רשות העתיקות לבצע את הבדיקות והחפירות הנדרשות בטרם יינתן האישור הנדרש לביצוע פעולות במקרקעין שיש בהם אתרי עתיקות, ושלילת אפשרות זו הייתה עלולה להביא לעיכוב בקבלת האישורים.

 
סיכום

בית המשפט דחה את טענות התובעים לעניין אי חוקיותן של תקנות העתיקות ולעניין התעשרות שלא כדין של רשות העתיקות, וכפועל יוצא מכך תביעתם נדחתה בכלליותה, והם חויבו בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ.

 

ניתן ב-י"א סיון תשע"ג, 20 במאי 2013, בהעדר הצדדים.

לאתר מושב כרם מהר"ל

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: