המועצה האזורית התרשלה בסגירת עסק מסוכן וחויבה בתשלום הוצאות

החלטה בבקשה לפסיקת הוצאות בעתירה שהגישו העותרים כנגד המועצה האיזורית חוף הכרמל ואח'. במסגרת העתירה נתבקשו המועצה ורשויותיה להפעיל סמכויותיהם לשם הפסקת פעילות עסק לאימון כלבים נוכח אי חוקיות העסק והסכנה הנשקפת מהכלבים. הדיון בעתירה התייתר לאחר שביהמ"ש הורה על פינוי העסק, מכאן השאלה- האם זכאים העותרים להוצאות בגין העתירה, ואם כן, מה גובה ההוצאות להם הם זכאים?

רקע

במושבה בת שלמה, אשר נמצאת בתחום שיפוטה של המועצה האזורית חוף הכרמל, הוקם עסק לאימון כלבי שמירה ותקיפה. עסק זה הוקם ללא רישיון, ובניגוד לדין. העותרים, אשר מתגוררים במושבה, התריעו בפני המועצה, וטרינר המועצה והועדה המקומית לבנייה על פוטנציאל הסכנה הטמון בעסק כבר במהלך חודש דצמבר 2019, אך אלו לא נקטו שום פעולה כנגד העסק.

בחודש פברואר 2020 חששם של העותרים התממש עת ננשך באורח קשה אחד מתושבי המועצה על ידי כלב שיצא מן המכלאה של העסק. בשל כך, הגישו העותרים עתירה אשר במסגרתה נתבקשו המועצה ורשויותיה להפעיל סמכויותיהם לשם הפסקת פעילות העסק נוכח אי חוקיותו והסכנה הנשקפת לציבור מהכלבים.

כבר ביום הגשת העתירה, הוציאה המועצה צו הפסקה מנהלי לסגירת העסק. אך בפועל, עד ליום הדיון בעתירה לא פונה העסק. בהתאם לכך, ביום הדיון ניתנה החלטה לפיה יש להפסיק את פעילות הכלבייה ולפעול לפינוי הכלבים מהמקום בצורה מיידית. החלטה זו בוצעה, ובהתאם לכך הודיעו העותרים כי דיון נוסף בעתירה התייתר. יחד עם זאת, עמדו העותרים על פסיקת הוצאות לטובתם בגובה שכר הטרחה ששילמו בגין הכנת העתירה וכן ההוצאות השונות הנוספות ששילמו, אשר הסתכמו ב74,411 ₪. לטענתם, הכלבים סולקו מהמקום כתוצאה מהגשת העתירה מה שמלמד על חיוניותה.

המועצה טענה כי מיד לאחר האירוע פעלה בזריזות והוציאה צו סגירה לעסק, אך העסק לא נסגר עד למועד הדיון לאור היעדר סיוע מהמשטרה בביצוע הצו. עוד טענה כי עד לאירוע הנשיכה לא היה מקום לחשוב שמדובר בעסק מסוכן, כך שלא נפל פגם בהתנהלותה, ומשכך הסכום הנתבע הוא סכום מופרז, העומד על כמעט פי עשרה מהתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין.

דיון והכרעה

מטרת העתירה שהוגשה הייתה להביא להפסקת פעילות העסק נוכח אי חוקיותו והסכנה הנשקפת לציבור מהכלבים. בית המשפט סבר כי קשה לקבל את טענת המועצה לפיה עד לאירוע הנשיכה היא פעלה כהלכה, שכן על רשות מוטלת חובה להגן על התושבים בתחומה מפני מפגעים שונים ובכלל זה- מפני הפעלת עסקים בלתי חוקיים, המסכנים את שלום התושבים ובריאותם. בטיחות הציבור ושלום הציבור, הם שצריכים לעמוד בראש מעייני הרשות ולא פרנסת בעל עסק, אשר הוקם ללא רישיון וללא פיקוח של הרשות. לאחר שהתריעו העותרים על הסכנה הנשקפת מהעסק, היה על המועצה לפעול לבירור יסודי של העניין.  

בנסיבות אלו בית המשפט מצא לנכון לחייב את המועצה בתשלום הוצאות העתירה.

בהתאם לכך, בית המשפט דן בשאלה האם יש לחייב את המועצה במלוא שכר הטרחה ששילמו העותרים, או שמא בסכום מופחת. בתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נקבע כי שיקול הדעת בפסיקת הוצאות מסור לבית המשפט ונקבעו מספר הנחיות להפעלת שיקול דעת זה כגון: התחשבות בתעריף המינימלי שנקבע בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין, התחשבות בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון, שווי הסעד השנוי במחלוקת ושווי הסעד שנפסק בתום הדיון. בנוסף לכך, תקנה 513 לתקנות קובעת אמת מידה של סבירות ההוצאות ונחיצותן לשם ניהול ההליך.

כמו כן, בכלל השיקולים יש לתת את הדעת לתכלית החיוב בהוצאות, לזכות הגישה לערכאות, לצורך מניעת תביעות סרק ומנגד- חשש מפני הרעת יתר של אדם מפנייה לערכאות. בית המשפט מדגיש כי העיקרון בדין הישראלי הוא שמי שהפסיד במשפט נושא בהוצאות המשפט של הזוכה, אך על בעל הדין לדעת כי לא בהכרח כל הוצאה שהוא יוציא במהלך המשפט תוחזר לו.

בית המשפט מצא כי במקרה דנן נכללו בעתירה גם טענות בנושא מטרדים, שלא היה מקום לכלול אותן בעתירה. כמו כן, בית המשפט ציין כי שעות העבודה שהושקעו בעתירה חורגות מהנדרש ומהמקובל בעתירות דומות. אשר על כן, אין מקום לפסוק את מלוא סכום ההוצאות. לבסוף, בית המשפט מצא לנכון לשלם לעותרים הוצאות בסך כולל של 42,115 ₪.

סיכום

בהתאם להחלטה שניתנה, המועצה תשלם לעותרים סכום כולל של 42,115 ₪.

ניתן ביום יז' ניסן תש"ף, 11 אפריל 2020.