המועצה המקומית כוכב יאיר ומשרד החינוך חויבו לשלם פיצויים בסך 85,000 ₪ לתלמיד בית ספר שנפגע מצינור מים חשוף

בבית משפט השלום בתל אביב, בפני כב' השופטת אורלי מור-אל. ת"א – 30547-05-12 פלוני נ' מועצה מקומית כוכב יאיר ואח'

תביעה נזיקית שהוגשה ע"י מי שבשנת 1997 היה תלמיד בבית ספר הנמצא בשטח המועצה המקומית כוכב יאיר, במסגרתה הוא תובע את המועצה על נזקי גוף שנגרמו לו כשנדחף לעבר צינור מים.

הרקע

בשנת 1997, היה התובע תלמיד כיתה ד' בבית ספר יסודי הנמצא בשטח המועצה המקומית כוכב יאיר. לטענתו, כשיצא עם כיתתו לשחק כדורגל במגרש הממוקם בחצר ביה"ס, דחף אותו אחד מחבריו והוא נפל על ברז חשוף שהיה במגרש ונחבל קשות בלסתו ובשיניו.

לתביעתו צירף תצהירים מהוריו, אשר טענו כי פנו לאחר המקרה לראש המועצה בבקשה שיפעל להסרת המפגע מהמגרש בו הילדים משחקים, וכי נענו כי הדבר יטופל. כמו כן, צורפו לתביעה תמונות מאותה תקופה המראות את הברז החשוף והמסוכן, וכן תמונות עדכניות יותר אשר הראו כי הברז כעת מגודר בצורה שלא ניתן להיפגע ממנו, דבר המלמד על כך שביה"ס והמועצה אכן ראו בברז מפגע ופעלו לגדרו ולאבטחו.

במסגרת התביעה, שהוגשה נגד המועצה המקומית, חברת הביטוח שלה ומשרד החינוך, מבוקש כי ביהמ"ש יורה להם לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו, ואשר נאמדו ע"י מומחה מטעמו, בסך של 120,000 ₪.

מנגד, המועצה ויתר המשיבים טענו, כי התביעה הוגשה בשיהוי רב, וכן כי עדותו של התובע מהווה עדות יחיד שעל פי הדין אין על ביהמ"ש לקבלה. כמו כן, טענו, כי הברז הותקן לאחר שקיבל את כל אישורי הבטיחות, וכי לא מוטלת עליהם כל אחריות בנוגע לאירוע שנבע ממשחק כדורגל מאולתר שכן אין הם יכולים להשגיח על כל התלמידים בכל רגע ורגע.

דיון והכרעה

ראשית, לעניין השיהוי בהגשת התביעה, קבע ביהמ"ש, כי קטין יכול להגיש על פי החוק תביעה שבע שנים לאחר שהפך לבגיר, ועל כן, התובע שהיה בעת קרות התאונה בן 9, נהג כדין בהגישו את התביעה כעת ואין מדובר בשיהוי.

כמו כן, קבע ביהמ"ש, כי אומנם נכון הדבר שככלל ביהמ"ש לא יקבל עדות יחיד של בעל דין, ואולם, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, לקבלה באם סבר שיש טעם לכך. במקרה דנן, סבר ביהמ"ש, כי עקב מכלול הראיות שהביא התובע בפניו, לא נותר כל ספק שהתאונה אכן התרחשה באופן המתואר על ידי התובע, ועל כן יש לקבל את עדותו.

באשר לאחריות הנתבעים בתאונה, קבע ביהמ"ש, כי למשרד החינוך ולמועצה המקומית קיימת חובת זהירות כלפי התלמידים, באשר הם אמונים על ביטחונם. אומנם נכון הדבר שלא קיימת למועצה ולמשרד החינוך אחריות כלפי כל ילד שמועד ונופל על הקרקע, אולם עצם העובדה כי בשטח בו משחקים הילדים ומתרוצצים קיים שעון מים חשוף בצורה מסוכנת מהווה הפרה של חובת הזהירות של המועצה ומשרד החינוך ועל כן הם היו אחראים לתאונה משלא נקטו אמצעים לאבטח את הברז.

מה גם, שהתמונות העדכניות מראות כי אכן הברז המסוכן גודר ואובטח לאחר המקרה, דבר המלמד על כך שהמועצה ומשרד החינוך חשו אחראיים לדאוג לגידורו. כמו כן, פרט לטענות בעלמא בדבר קיומם של אישורי בטיחות עבור הברז, לא הובאו בפני ביהמ"ש אישורים כאלו כלל, ועל כן גם אם הם קיימים הרי שיש להניח שניתנו בחוסר ידיעה שהברז נמצא בשטח בו הילדים רצים ומשחקים.

בשל האמור, ביהמ"ש הטיל את מלוא האחריות לתאונה על המועצה המקומית ומשרד החינוך, ולא הטיל כל אשם תורם על התובע, בהיותו ילד בן 9 שלא ביצע כל פעולה מסוכנת או בלתי סבירה, אלא רק שיחק במקום המיועד לכך בביה"ס וכתוצאה מכך נחבל בצורה קשה.

סיכום

מכל האמור, קיבל ביהמ"ש את התביעה, וחייב את הנתבעים לשלם לתובע פיצויים בסך כולל של 85,000 ₪ בגין פיצוי על הטיפולים שנאלץ לעבור בעקבות התאונה בעבר ובעתיד, וכן בגין פיצוי לא ממוני בשל עוגמת הנפש שנגרמה לו, זאת בהתחשב בחוות דעתו של מומחה שמינה ביהמ"ש.

כמו כן, חויבו הנתבעים בתשלום הוצאות ושכר טרחת עו"ד התובע בסך 24.4% מסכום הפיצוי שנפסק.

ניתן ביום: ז' בתשרי תשע"ח, 27 בספטמבר 2017, בהיעדר הצדדים.

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: