הנאשמת לא תורשע בגין איומים ברצח על אחותה בכדי לא לפגוע בסיכויי קבלתה כחברת קיבוץ
הנאשמת ואחותה התגוררו יחדיו בביתן בעת קרות האירוע נשוא כתב האישום. בעת האירוע, הכתה האחות את הנאשמת בידיה, הפילה מידיה צלחת בה אחזה, חנקה אותה, משכה בשערה ונשכה אותה בגבה ובידיה. בתגובה לכך, ניגשה הנאשמת למטבח והצטיידה בסכין מטבח שאורך להבו כ-14 ס"מ וקראה לעבר אחותה כי תרצח אותה. בעקבות ניסיונותיה של האחות להדוף את הסכין היא נחבלה והחלה לדמם.
מתסקיר שהתקבל בעניינה של הנאשמת עולה כי היא נעדרת עבר פלילי, חזרה להתגורר בבית הוריה לאחר האירוע ומתקשה להתמיד בעבודה עקב בעיות בריאותיות. בעבר, התגוררה הנאשמת בקיבוץ ושירתה בצבא. עוד עולה, כי אחותה סובלת ממחלת נפש המאופיינת בעליות וירידות במצב הרוח ובין השתיים יחסים מורכבים על רקע התפרצויות אלימות והתקפי זעם של האחות.
אמן של השתיים מסרה כי לאורך השנים גילתה הנאשמת סובלנות למצבה של אחותה ונמנעה מאלימות כלפיה, וכי כיום מקבלת האחות טיפול ובין השתיים יחסים תקינים. הנאשמת לקחה אחריות על המיוחס לה בכתב האישום וביטאה הבנה באשר לחומרת המעשה והסיכון הטמון בו, וכן הביעה צער וחרטה על הפגיעה שהסבה לאחותה.
שירות המבחן סבר כי קיום ההליך המשפטי מהווה גורם מרתיע דיו בעניינה של הנאשמת המעוניינת להתקבל כחברת קיבוץ, משום הנזק שעלול להיגרם לה כתוצאה מהרשעה, ולכן המליץ לשקול בחיוב הימנעות מהרשעה בדין וענישה בדרך של שירות לתועלת לציבור בהיקף של 180 שעות.
ב"כ הנאשמת ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן, היות ומדובר בבחורה צעירה ללא עבר פלילי שגדלה במערכת יחסים משפחתית מורכבת וכי האירוע החל דווקא באלימות מצדה של האחות. כמו כן, הנאשמת לקחה אחריות מלאה על מעשיה, הביעה חרטה וצער וחסכה את עדות האחות. עוד צוין, כי הרשעה בעניינה של הנאשמת תפגע משמעותית בסיכויה להתקבל כחברת קיבוץ.
מנגד, ב"כ המדינה טענה, כי כתב האישום המיוחס לנאשמת עדיין חמור שכן מדובר באיומים כאשר הנאשמת אוחזת סכין בידיה. בנוסף, לפי הפסיקה בכדי להימנע מהרשעה יש לעמוד בשני תנאים אשר לא מתקיימים בעניין זה ולפיכך אין להימנע מהרשעת הנאשמת.
דיון והכרעה
ביהמ"ש מסביר כי המבחן לשאלת הימנעות מהרשעה, אשר נקבע בפסיקת ביהמ"ש העליון, כולל שני תנאים מצטברים: הראשון, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם. ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים של ההרשעה, מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים.
במקרה דנן מציין ביהמ"ש, כי אין ספק שהמעשה עליו נותנת הנאשמת את הדין הוא חמור, אך יחד עם זאת- אין לנתק את המעשה מנסיבותיו.
ראשית, הנאשמת היא שהותקפה ראשונה, ובאורח לא קל, ע"י האחות, ותגובתה של הנאשמת הייתה תגובת מי שהותקף, וברור שיש למעשי האחות השפעה על הערכת חומרת תגובתה של הנאשמת.
שנית, אל לנו לשכוח את מצבה הנפשי הרעוע של האחות, והעובדה כי במשך כל השנים הייתה צריכה הנאשמת להתמודד עם התנהגותה הפוגענית של אחותה.
על כן, בנסיבות המיוחדות של האירוע סבור ביהמ"ש, כי סוג העבירה אינו חוסם אפשרות של הימנעות מהרשעה, וכי נסיבותיה האישיות של הנאשמת, עברה הנקי, גילה הצעיר ולקיחת האחריות בנוסף לפגיעה ביכולתה להיות חברת קיבוץ בעתיד, יוצרים פער גדול בין התועלת שעתידה לצמוח לחברה כתוצאה מהרשעת הנאשמת לבין הנזק שהיא עלולה לגרום.
ביהמ"ש הגיע לכלל מסקנה כי במקרה דנן מתקיימים שני התנאים אשר נקבעו בפסיקת ביהמ"ש העליון לאי הרשעה, ולאור המפורט ובהתאם להמלצת שירות המבחן, הרי שיש להימנע מהרשעת הנאשמת בעבירות בהן הודתה.
ביהמ"ש חייב את הנאשמת בכ180 שעות לתועלת לשירות הציבור כפי שהומלץ ע"י שירות המבחן.
ניתן ביום ט' בניסן תשע"ה, 29 במרץ 2015, במעמד הצדדים.
י"ט בניסון תשע"ה, ה8 לאפריל 2015
בהעדר הצדדים.
4678313
