הסמכות למנות בורר נתונה לרשם האג"ש, משעה שהצדדים לא הגיעו ביניהם להסכמה על זהות הבורר כנדרש בתקנון האגודה

בפני עוזרת רשם האגודות השיתופיות דנה ביאלר, עו"ד. תב 5116/18-28/2015 מתיישבי כרמיה אגודה קהילתית כפרית אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' דהן שמעון ואח'.

בפני עו"ד דנה ביאלר
עוזרת רשם האגודות השיתופיות                                              
תב' 5116/18/2015
תב' 5116/19/2015
תב' 5116/20/2015
תב' 5116/21/2015
תב' 5116/22/2015
תב' 5116/23/2015
תב' 5116/24/2015
תב' 5116/25/2015
תב' 5116/26/2015
תב' 5116/27/2015

תב' 5116/28/2015

 
 
 

בעניין:             מתיישבי כרמיה - אגודה קהילתית כפרית אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

 
                       
התובעת;
 
 
 
 
 

ובעניין:            1. דהן שמעון              

                        2. דהן ענבל                 

                        3. אלקובי עזרן חגית   

                        4. אלקובי אבי             

                        5. מור יוסף משה        

                        6. חזן מור יוסף ליבי   

                        7. לוי ימית                 

                        8. לוי יצחק                 

                        9. כהן נפתלי              

                        10. כהן חגית              

                        11. דניאל אלכס          

                        12. דניאל ורד             

                        13. צ'רני טל               

                        14. צ'רני בת אל          

                        15. פרברוב יפים

                        16. פרברוב אירינה     

                        17. אבן צור דרור         

                        18. אבן צור מירב        

                        19. קירקובסקי שלומי           

                        20. קירקובסקי שירה             

                        21. לוי יהונתן             

                        22. לוי טריקי הדס     

                         
            הנתבעים;
 
 
ה ח ל ט ה

בפני החלטה באשר לסמכות רשם האגודות השיתופיות למנות בורר בין אגודה ובין חברים לשעבר בה, כמו גם בקשה לגידור סמכויותיו של הבורר.

 

הרקע:

1.      ביום 3/11/2014 התקבלה במזכירות בקשה למנות בורר בסכסוכים כספיים שבין התובעת אשר היא אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית (להלן – "האגודה") ובין הנתבעים כחברים לשעבר באגודה (להלן – "הבקשה").

2.      בטרם הספיקותי להידרש לבקשה, התקבלה במזכירות עמדת הנתבעים ממנה עולה כי לשיטתם רשם האגודות השיתופיות (להלן – "הרשם") נעדר כל סמכות למנות בורר בסכסוכים כספיים אלה.

3.      עמדתם זו של הנתבעים הועברה לתגובת האגודה שנתקבלה במזכירות ביום 7/12/2014. מעמדת האגודה עולה כי כלל הנתבעים הם חברים לשעבר באגודה, ומכוח לשונו של סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה") בצירוף סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה המורה כי גם סכסוכים בין האגודה ובין חברים לשעבר בה יועברו לבירור בפני בורר – הרי שיש לדחות את טענות הנתבעים.

4.      טרם פנו הנתבעים לייצוג משפטי מתאים ולאחר קבלת עמדת האגודה מיום 7/12/2014, הציג עצמו הנתבע 1 בפניי כמייצגם של כל הנתבעים, ולפיכך קצבתי לו 15 ימים להגיש את תגובת הנתבעים לעמדת האגודה.

5.      בשלב זה, ככל הנראה פנו הנתבעים לעו"ד עפגין על מנת שזה האחרון ייצגם בפניי, נתקבלה בקשתו לארכה להגשת תגובת הנתבעים בהסכמת ב"כ האגודה והבקשה אושרה.

6.      ביום 17/1/2015 התקבלה תשובת ב"כ הנתבעים לעמדת האגודה, ואלה הטענות העולות ממנה (להלן – "תשובת הנתבעים"):

3.1 הנתבעים כולם ביקשו להפסיק חברותם באגודה עוד טרם פניית האגודה למינוי בורר בסכסוכים הכספיים מושא כתבי התביעה. משכך, טוענים הנתבעים כי ממילא חסר הרשם סמכות למנות בורר בעניינם, באשר "לרשם הנכבד אין סמכות לזמן לבוררות חובה בפניו מי שאינו חבר אגודה" (כותרת סעיף 7 לתגובת הנתבעים), ובכל מקרה ככל שתתקבל עמדת האגודה כי בשל היות הנתבעים "חברים לשעבר" בה קמה לרשם סמכות למינוי בורר, הרי יש לסייג ולקבוע כי המחלוקת הכפופה להליך הבוררות היא רק זו הנוגעת לתקופת חברותם של הנתבעים באגודה, ויש לדחות את טענת האגודה כי הוראות התקנון מחייבות את הנתבעים גם לאחר פקיעת חברותם בה.

3.2 הרשם מצוי בניגוד עניינים עת בא לפסוק באשר לחיובי האגודה את חבריה וחוקיותם בכובעו השיפוטי מחד גיסא, כאשר בכובעו המנהלי מאידך גיסא בודק הוא את פעולותיה אלה של האגודה. ובמילות הנתבעים: "בבואו לדון ולפסוק בחוקיות פעולות של אגודה למימונם נקבעו החיובים, הרשם הנכבד מצוי בניגוד עניינים מובנה, כלומר, דן ופוסק בתוקף סמכות מעין שיפוטית בחוקיות פעולות אותן הכשיר בתוקף סמכותו המנהלית" (סעיף 13 לתשובת הנתבעים).

3.3 טענות שונות באשר לכתבי התביעה ולנספחים.

7.      משטענות הצדדים כולן מונחות בפניי, מצאתי להכריע בהן מבלי לקיים דיון פרונטאלי, למען בירור המחלוקות שבין הצדדים בהקדם.

 
דיון והכרעה

8.      מקור סמכותו של הרשם למנות בורר, כמבוקש על ידי האגודה בכתבי התביעה שהגישה כנגד הנתבעים, הוא סעיף 52(2) לפקודה. מקריאה של סעיף זה עולה כי על מנת שתקום סמכות כאמור למינוי בורר – חייבת להיות הוראה מתאימה בתקנון האגודה הרלוונטית.

וזו לשון סעיף יישוב הסכסוכים בתקנונה של האגודה:

"134.   כל סכסוך, הנובע מחברות באגודה או מעסקי האגודה, לרבות פרוש הנובע מתקנון זה... אשר יתגלע בין: חברים, חברים לשעבר יורשיהם או נציגים חוקיים – מצד אחד, לבין: האגודה, פקידיה או חברי ועד ההנהלה שלה – מצד שני, ימסר, לפי דרישת אחד הצדדים, לבוררות בפני בורר או בוררים מוסכמים ובמקרה של אי הסכמה על זהות הבורר בתוך 14 יום מפנייתו של צד על ידי רשם האגודות השיתופיות או מי שיתמנה על ידו כאמור בסעיף 52(2) לפקודה.

135.     הוראת תקנה 134 גם כדין הסכם בוררות כללי או מיוחד ולא יהיה צורך בחתימת הסכם בוררות נפרד לכל ענין הקשור בבוררות והמוזכר בתקנון זה.

136.     על הבוררות לא יחולו הוראות הדין המהותי, סדרי הדין ודיני הראיות.

137.     הבורר יהיה רשאי ליתן כל סעד, החלטה או פסק דין, בין זמניים ובין קבועים, כפי שיראה בעיניו."

9.      ב"כ הנתבעים בתשובתו ברך על כך כי לא מונה בורר מיד עם פניית האגודה. למען הגילוי הנאות אציין כי חלוף הזמן נבע מהפניית תשומת לב האגודה התובעת לכך שלא הובאה בפני כל ראיה כי נעשה איזה ניסיון שהוא, בהתאם להוראות סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנונה, להגיע להסכמות על זהות הבורר עם הנתבעים, ולפיכך, טרם התגבשה סמכות הרשם למנות בורר כמבוקש.

10. ביום 17/12/2014, התקבלה במזכירות הודעת האגודה ממנה עולה כי עוד ביום 25/11/2014 פנתה האגודה לנתבעים בהצעה כי כבוררת תמונה עו"ד איילת רייך, בהסכמתם. וכך עולה מן ההודעה:

"10 משפחות מתוך הנתבעים סירבו בתשובתן מיום 10.12.2014 למינוי שהוצע ע"י האגודה. כמו כן, 4 משפחות נוספות לא השיבו להצעת האגודה עד היום, בחלוף 14 ימים.

...

משלא הושגה הסכמה כאמור וחלפו למעלה מ- 14 יום מהצעת המינוי ע"י האגודה, הריני לפנות אליך בבקשה להשתמש בסמכותך לפי סעיף 52(2) לפקודה ולמנות בהקדם בורר יחיד אשר יכריע במחלוקת, כמפורט בכתבי התביעה..."

11. נראה כי מכאן, הדרך לקבלת עמדת האגודה – קצרה היא. אכן, תקנון האגודה מורה כי ככל שכשל ניסיון להגיע להסכמות בדבר זהות בורר במקרה של סכסוך הקשור לעסקי האגודה בין חברים לשעבר ובין האגודה, ימנה את הבורר הרשם בהתאם לסמכותו שבסעיף 52(2) לפקודה. זהו בדיוק מצב הדברים שבפניי. ויודגש: המדובר בבוררות סטטוטורית אשר חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 אינו חל עליה. ראו ס. אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א' מהדורה רביעית מיוחדת בעמ' 205.

12. לאור הדברים הללו אני סבורה כי הצדק עם האגודה בדרישתה כי ימונה בורר ולפיכך מצאתי לדחות את טענות הנתבעים לחוסר סמכות הרשם בעניין זה. ברי, כי לא אשלים הכרעתי זו מבלי להתייחס לטענות הנתבעים אשר הובאו בפניי, ובפרט בכל הקשור לגידור סמכויות הבורר הממונה:

 

טענת הנתבעים כי הרשם נעדר סמכות "לזמן לבוררות חובה בפניו מי שאינו חבר אגודה"

13. טוענים הנתבעים כי (סעיף 7 לתגובת הנתבעים, ההדגשות במקור):

"אכן, בסמכות הרשם הנכבד לדון בבוררות בפניו חברים לשעבר בתביעה בגין חוב או דרישת תשלום הנוגעים לעסקי האגודה... אולם, הדעת מחייבת שבוררות כאמור לעיל יכולה להתייחס אך ורק באותם עניינים הקשורים לתקופת החברות ולא מעבר לכך."

14. כבר כעת אומר, כי אני מקבלת טענתם זו של הנתבעים בחלקה. מכאן, כי אין מחלוקת שסמכות רשם האגודות למנות בורר בין האגודה ובין הנתבעים כולם, בכל הקשור למחלוקת שבכתב התביעה המתייחסת לתקופה שטרם פקיעת חברותם של הנתבעים – בעינה עומדת.

למעשה, הנתבעים אינם כופרים בסמכות הרשם למנות את הבורר – טענה אשר בכל מקרה נדחית על ידי, אלא מבקשים הם שאגב המינוי תוגבל סמכותו של הבורר כך שיוכל לדון בטענות האגודה רק בכל הקשור לתקופת חברות הנתבעים בה.

נבחן לצורך הכרעה בהגבלת סמכותו של הבורר בנקודת הזמן הזו, את הרקע הרלוונטי:

15. מכתב התביעה עולה כי ככל הנראה האגודה כאגודה להתיישבות קהילתית מאגדת את תושבי שכונת ההרחבה עם חברי קיבוץ כרמיה שאינם תושבי ההרחבה, וכי שירותים שהיו מסופקים על ידי האגודה החקלאית (בה ככל הנראה חברים חברי הקיבוץ בלבד) הועברו לאחריותה של האגודה הקהילתית בינואר 2014. ממועד זה, כך על פי הנטען, חדלו הנתבעים לשלם את התשלומים השוטפים שנקבעו על ידי האסיפה הכללית והחלו צוברים חובות. בגין חובות אלה נתבקש הרשם למנות בורר בבקשה.

16. לאחר ההחלטה מינואר 2014, ככל הנראה בין חודש יוני לחודש יולי 2014 - כך מכתבי התביעה, הודיעו הנתבעים על פרישתם מחברות באגודה:

נתבעים 1-2   –             חברותם פסקה ביום 29/7/2014.

נתבעים 3-22 – חברותם פסקה ביום 16/9/2014.

17. חרף העובדה כי הנתבעים אינם חברי אגודה כיום, מבקשת האגודה לחייבם לשאת בהוצאות בגין השירותים מהם נהנים הם כתושבים, אף אם אינם חברי אגודה (שהרי חברותם פקעה כאמור). וכך במילות האגודה (סעיף 9 המופיע בחלק מכתבי התביעה):

"ביום 16.9.2014 פרשו הנתבעים מחברותם באגודה אך הם ממשיכים להתגורר ביישוב. יובהר כי במסגרת מגוריהם של הנתבעים ביישוב, נהנים הנתבעים משירותים קהילתיים וחברתיים מעצם מגוריהם בתחום הפעילות של האגודה לרבות שירותי גינון, נוי, פיתוח הסביבה והתשתיות. כנגד שירותים אלה נדרשים לשלם כל תושבי היישוב, בין אם הם חברים באגודה ובין אם תושבים (שאינם חברי אגודה), כספים המיועדים לכיסוי עלות השירותים שהם חלק מצביון החיים ואורחות החיים שאותם קיבלו הנתבעים על עצמם כשבחרו להצטרף לאגודה וליישוב"

18. האגודה התובעת ממשיכה ומפרטת באשר לקיומה הנטען של מערכת חוזית עליה חתומים לטענתה הצדדים, המקימה לה זכות תביעה גם ללא קשר לשאלת חברותם של הנתבעים באגודה. אלא שהנתבעים סבורים כי בעניינים אלה, אין לכפות עליהם את בירור התביעה בהליך בוררות, מן הטעם כי סעיף הבוררות הוא סעיף בתקנון האגודה אשר לגביו נפסק כי הוא חוזה בין האגודה ובין חבריה, ומשפקעה חברותם באגודה, הרי שהתקנון אינו מחייבם ממועד פקיעת החברות ואילך.

19. אמנם הכלל העומד כנר לרגלנו משך שנים רבות הוא אכן כי סעיף הבוררות בתקנונה של אגודה שיתופית מחייב את האגודה ואת חבריה בלבד, באופן שאדם שאינו חבר אינו כפוף לסעיף. אלא שנראה שחלוף הזמן, מצריך התייחסות מעט אחרת לדברים: בעוד שבעבר, כל הגרים בתחומיה של אגודה שיתופית היו נמנים על חבריה, נראה על פניו כי הולך ועולה מספרם של האנשים אשר מעוניינים להתגורר בתחומיה של אגודה שיתופית, אך מעוניינים לעשות שימוש בזכות היסוד שלהם שלא להתאגד. ובמילים אחרות: לא להחזיק בסטטוס של חברים באגודה אך לגור בתחומיה. שינוי זה שהביאו עמם שינויי העתים מצריך התייחסות מעט שונה, המתאימה את המשפט לקצב החיים המשתנה בקצב מהיר מזה של כל דין.

ובמה דברים אמורים?

20. ההתייחסות השונה אותה הזכרתי באה לידי ביטוי בהכרעתה פורצת הדרך של כבוד השופטת למלשטריך-לטר מבית המשפט המחוזי בחיפה בהפ (חי') 12568-03-12 מיכל ולנסי נ' "הררית" אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות קהילתית בהר- נטופה (28.8.2013) [פורסם בנבו] הנזכרת גם בטענות האגודה. אמנם, לפי הידוע לי בפני בית המשפט העליון עומד ערעור על פסק דין זה, אך אין ספק שפסק דין זה הוא המחשה משמעותית להשפעותיהם של שינויים העיתים בזמננו, המצריכים אולי חשיבה מחודשת וחדשנית בהתייחסות לתושבים המתגוררים בתחומה של אגודה שיתופית ואינם חברים בה.

21. בענייננו, סבורים הנתבעים כי משפסקה חברותם באגודה, ומשעובדה זו אינה במחלוקת בין הצדדים, הרי שאין מקום להיעתר לבקשה למינוי בורר. הטעם לכך כזכור הוא כי מינוי הבורר נשען על סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה, ומשהנתבעים כולם אינם חברים באגודה הרי שסעיף זה אינו חל עליהם עוד. כאמור, בכל הקשור לפרק הזמן שעד פקיעת החברות – אין מחלוקת כי הסמכות למנות את הבורר בעינה עומדת, ואין לבטלה.

כלומר, למעשה הנתבעים אינם יוצאים כנגד עצם סמכות הרשם למנות את הבורר, אלא מבקשים כי הרשם יסייג את סמכויותיו של הבורר תוך הגבלתן לתקופת חברותם של הנתבעים באגודה בלבד.

22. ובכן, איני יכולה לקבל טענה זו באופן קטגורי, כפי שטוענים אותה הנתבעים בפניי. אני סבורה, כי טענה זו דורשת ליבון עובדתי, וכי ליבון זה צריך להתבצע בפני הבורר הממונה, כאשר ממילא עומדת לצדדים זכות השגה על הכרעתו בפני הרשם.

23. המחלוקת שבין הצדדים דנן נוגעת במישרין למערכת היחסים שבינם ובין האגודה, הגם שהיא מתמשכת אף מעבר לתקופת חברותם של הנתבעים בה. הנתבעים, בחרו להצטרף לאגודה כחברים מן המניין, ואף נהגו ככל החברים תקופת מה, כאשר בנקודת זמן מסוימת סברו שאינם מעוניינים יותר להמשיך בדרך זו. נראה לי כי לא תהיה מחלוקת באשר לזכותם לנקוט בדרך זו, אם כי בהחלט מתגלעת מחלוקת באשר להשלכות בחירתם האמורה.

24. לטעמי, אין לקבוע קביעה קטגורית כי הרשם נעדר סמכות למנות בורר במקרים בהם מתגלעת מחלוקת כספית בין האגודה ובין חברים לשעבר בה גם באשר לתקופה מאוחרת לפקיעת החברות באגודה במקרה זה, מכמה טעמים:

25. ראשית, פרשנות כאמור מרוקנת מתוכן את לשונו של סעיף הבוררות.

סעיף הבוררות נוקט בלשון ברורה כי מחלוקת בגין עסקי האגודה, גם כאשר חברים לשעבר צד לה, תידון בהליך בוררות. המחלוקת הכספית מושא כתבי התביעה נכנסת בגדרי "עסקי האגודה" במשמעות מונח זה בפסיקה. מכאן, כי קבלת טענה זו תרוקן מתוכן את לשון הסעיף מקום בו קיימת דרך אחרת, נכונה יותר, בעיקר בנסיבות המקרה הספציפי, ליישב זאת.

נחזור לרגע ונזכיר את תכליותיו של הליך הבוררות שהן ליתן ביד צדדים לסכסוך דרך חלופית, אלטרנטיבה, לבירור הסכסוך ולהכרעה בו. מאפייניו של הליך הבוררות הוא יעילותו, מהירות קבלת הכרעה, והשליטה (היחסית) של הצדדים בהליך. זאת, כמובן, בהשוואה להליך שיפוטי המתנהל במערכת המשפט.

"הבוררות -מהי?

בוררות היא הכרעה בסכסוכים על דרך של שפיטה, שמרבית הסדריה נקבעים על יד הצדדים המסוכסכים לפי ראות עיניהם - למן מינוי הבורר, דרך קביעת הדין המהותי, סדרי הדין ודיני הראיות ועד קביעת המועד למתן הפסק.

...

ברם, בעוד שבמערכת השיפוטית ישנן דרישות רבות והוראות מפורטות באשר לשופט - השכלתו המשפטית, משכורתו, דרך ניהול המשפט ועוד -הנה פטורה הבוררות ומשוחררת מהן לחלוטין.

...

נשאלת השאלה: מפני מה הסכים המחוקק לסטייה כה גדולה מהעקרונות שהנחו אותו בקביעת ההוראות במערכת השיפוט של המדינה? שתי סיבות לדבר - האחת, כדי להקל על בתי המשפט; והשניה, כדי להקל על המתדיינים. הסיבה הראשונה מפורטת בהצעת חוק הבוררות ...: על הבוררות להיות "אמצעי נוח, מהיר וחסכוני ליישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט ולהקל על ידי כך את המעמסה שעל בתי המשפט". ... הסיבה השניה הוסברה ע"י השופט צ' ברנזון באחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון...

ניסוח אחר ניתן למצוא בדברי כבוד השופט מ' חשין:

"דומה כי מעטים יחלקו על כך שההתדיינות בבוררות נוחה מן ההתדיינות בבתי משפט, הן מבחינת זמני ההתדיינות (בוקר, אחרי הצהרים, ערב, לילה); הן מבחינת החשת ההליכים (בין השאר, בשים לב לעומס המוטל על בתי המשפט); הן מבחינת האפשרות לקביעת מקום ההתדיינות (בארץ, בחו"ל); הן מבחינת היעילות (שחרור מכללי הפרוצדורה והראיות); ועוד"."

                        (ספרה של אוטולנגי לעיל, כרך א', עמ' 1-4)

מכאן, כי למעשה, קבלת טענת הנתבעים תביא למצב שבו ככל שסבורה האגודה כי יש לה תביעה כנגד חברי אגודה לשעבר בגין שירותים שהיא מספקת להם (לטענתה) והם מסרבים לשלם בגין שירותים אלה – לא תוכל לברר תביעתה בהליך בוררות. דומה כי מסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף וזו בלבד סיבה לדחות את טענות הנתבעים בעניין זה. יתרה, יש בה כדי להחטיא את מטרותיו של הליך הבוררות, אשר עמדו גם לנגד עיני הנתבעים עת הצטרפו לאגודה כחברים. בחלוף זמן, מבקשים הנתבעים לחזור בהם מהסכמתם כי כך ייעשה, ואת זאת אין לאפשר באופן אוטומטי ויש, תחילה, לבדוק את הנסיבות לאשורן.

נוכח לשון הסעיף עולות שאלות אשר יש לבדקן לעומקן. כך למשל, יש לבדוק האם הפרשנות היחידה הנכונה המתאפשרת בענייננו היא פרשנותם של הנתבעים - כי כוונת הסעיף היא אך ורק לליבון סכסוכים הקשורים לתקופת החברות הגם שחברותו של החבר פקעה. אולי יש לבדוק את השאלה האם בעת כתיבתו של הסעיף העלו הצדדים בדעתם מצב בו חבר אגודה ימשיך להתגורר בתחומיה גם לאחר פקיעת חברותו בה כאשר משמעות הדבר כי המדובר ביחסים מתמשכים, או שמא הצדדים ראו לנגד עיניהם אך ורק חבר שבנקודת זמן מפסיק חברותו ובכך מופסקים הלכה ולמעשה יחסיו עם האגודה. על כל פנים, ברי כי אין להסתפק בלשון הסעיף לבדה, ויש לבדוק את טענות הצדדים באשר לפרשנותו, וביתר שאת נוכח שינויי העיתים כאמור.

26. שנית, הלכה פסוקה היא כי חוזה שבוטל על ידי מי מהצדדים והמכיל תניית בוררות, אינו מרוקן מתוכן, בוודאי לא באופן אוטומטי כפי שטוענים הנתבעים בפניי, את תניית הבוררות ואת חובת הצדדים להסדיר מחלוקות הקשורות למערכת היחסים שהסדיר אותו חוזה בהליך בוררות תחת פנייה לבתי המשפט.

אמנם, סיבה זו לבדה אינה יכולה לעמוד, אך היא מצטרפת כחיזוק לנימוקים הנוספים.

27. שלישית, החשש מפני FREE RIDERS  כמשמעותו בספרות ובפסיקה: לאחרונה הולך ומתחזק החשש כי חברי אגודה יעשו שימוש לרעה בזכות היסוד שלהם שלא להתאגד כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה, על מנת להתחמק מתשלום בגין שירותים שונים שמספקת האגודה לחבריה, באמצעות פרישתם מחברות באגודה.

מקום בו לא מסופקים לחברים כל שירותים של ממש או כאלה שיש לאפשר להם את הבחירה אם לצרוך אם לאו – לא מתעוררת כל בעיה, וברי כי חלק מזכותם שלא להיות חברי אגודה היא גם הבחירה אם לצרוך ולשלם בגין שירותים אלה אם לאו.

שונה הדבר מקום בו האגודה מספקת שירותים שונים לכלל החברים והתושבים בה באופן מרוכז אשר לא ניתן להפרדה בין רצונות שונים. לדוגמא: שירותי שמירה, נוי, ניקיון וכיוצא באלה. שירותים אלה הניתנים במימונם הפרטי של חברי האגודה, מהווים חלק בלתי נפרד מאיכות החיים שמבקשים אנשים אלה לעצמם. אין זה ראוי כי תושבים שאינם חברי אגודה, אך מסופקים להם שירותים אלה כחלק מרמת החיים במקום מגוריהם כפי שבחרוהו, לא ישלמו בגין שירותים אלה המהווים חלק בלתי נפרד מצביונו של היישוב, מאיכות החיים בו ומאופיו הקהילתי.

מאפיינים מיוחדים אלה ממומנים למעשה על ידי התושבים עצמם, אשר הם הנהנים הישירים מהם. הנאה זו מגולמת בשלל עניינים: רמת החיים ואיכותם, מחירי הנכסים כפועל יוצא מהשירותים הללו, השירותים הקהילתיים גיוונם ורמתם (מסיבות בחגים וכדומה), תשתיות ועוד.

יש לזכור כי לצד הזכות שלא להיות חברי אגודה נפסק בהפ' (נצרת) 22222-07-10 עפגין נ' מתיישבי אמנון, כי גם על תושבים באגודה - בשונה מחברים בה - הנהנים משירותים המסופקים להם על ידה, להגיע להסדרים חוזיים באשר לתמורה בגין שירותים אלה.

28. קבלת גרסת הנתבעים בעניין זה מביאה לחשש כי באופן זה אותם חברים הפורשים מחברותם באגודה למעשה ממשיכים לצרוך שירותים שמספקת האגודה (ואין נפקא מינה לכך שהצריכה אינה מרצונם אלא מעצם היותם חלק מציבור הגרים ביישוב) אך מתחמקים מתשלום בגין שירותים אלה, על ידי פרישתם מן האגודה. קבלת טענות הנתבעים באופן קטגורי תביא למצב שככל שמבקשת האגודה לאכוף התשלום על כלל צרכניה – מאולצת היא כעת על ידי חברים לשעבר אלה לפנות לבתי המשפט תחת הכרעה במחלוקת בהליך בוררות, כפי שהיה נהוג ערב פרישתם של חברים אלה מן האגודה.

29. במצב דברים זה עולה חשש של ניצול לרעה את זכות היסוד שלא להתאגד כחבר אגודה, לשם התחמקות מתשלום, גם אם באופן זמני, תוך אילוץ האגודה לפנות לערכאות אם רצונה לאכוף על חברים אלה את התשלום, כאשר הליך זה הנו לרוב ארוך ומסורבל. זאת, תחת בירור המחלוקת בהליך בוררות הנהנה מיתרונות רבים על מערכת המשפט: יעיל יותר, מהיר יותר וזול יותר. התנגדותם הנחרצת של הנתבעים לבירור המחלוקת בהליך בוררות מעלה חשש כי רצונם הוא למעשה בדחיית בירורה של המחלוקת תוך ניצול לא הוגן של המערכת המשפטית (כאשר במידה רבה טובים הסיכויים כי יחויבו אף בדיעבד לשלם על השירותים אשר אין מחלוקת שאלה מסופקים להם).

30. להבנתי, טענותיהם של הנתבעים סובבות סביב זכותם הנטענת להתדיין במחלוקת זו שלא בהליך בוררות. ובכן, לנוכח מעמדם המיוחד כחברים שלעבר איני מקבלת טענה זו.

אמנם יסוד ההסכמה הוא מאבני היסוד של הליך הבוררות. עם זאת, עצם היותם של הנתבעים חברים לשעבר באגודה מראה כי בעבר, הסכימו לסעיף יישוב הסכסוכים כלשונו. מכאן, כי אין לאפשר חזרה מהסכמה זו כעת.

31. אין בהכרעה זו כדי לקבוע, בשלב זה, כי כל סכסוך כספי באשר הוא בין חברים לשעבר ובין האגודה צריך להידון בבוררות, אך איני מקבלת את טענת הנתבעים כי יש לסייג את סמכותו של הבורר בשלב זה.

32. בשונה ממקרים קודמים שהובאו בפניי, כאן טוענת האגודה באופן פוזיטיבי כי יש להחיל את הוראות התקנון על הנתבעים גם לאחר הפסקת חברותם באגודה. ובכן, על טענות הצדדים בעניין זה להיבדק בהליך ראוי ומלא תוך בירור הטענות כולן.

אני דוחה את תביעת הנתבעים לתחום את סמכויות הבורר אך לתקופת החברות ללא בירור טענות הצדדים בעניים זה לאשורן.

 

טענות הנתבעים כי הרשם מצוי בניגוד עניינים

33. הנתבעים סבורים כי הרשם מצוי בניגוד עניינים שכן

"בבואו לדון ולפסוק בחוקיות פעולות של אגודה למימונם נקבעו החיובים, הרשם הנכבד מצוי בניגוד עניינים מובנה, כלומר, דן ופוסק בתוקף סמכות מעין שיפוטית בחוקיות פעולות אותן הכשיר בתוקף סמכותו המנהלית"

(סעיף 13 לתשובת הנתבעים)

צודקים הנתבעים בהנחתם כי לרשם שני כובעים: מנהלי ושיפוטי. בניתוח מערכת היחסים ביניהם – שוגים הנתבעים.

העובדה כי חלק מסמכויות הרשם הן לבדוק את חוקיות פעולות האגודה אינה טומנת בחובה את ההנחה שהרשם "מכשיר" (כך במילות הנתבעים) אגב עבודתו את כל הפעולות הכספיות שמתבצעות בכל אגודה באשר היא.

34. דומה כי הנתבעים טועים בהבנתם את תפקידו של הרשם.

אין לרשם סמכות או חובה בדין ליתן לכל אגודה אישור כי התנהלותה תקינה ("אישור פעולות" בלשונם של הנתבעים). על אגודות שיתופיות חובות רגולטוריים בפני הרשם, כאמור בדין. מקום בו לא עומדת אגודה בחובותיה (דוגמת אי הגשתם של דוחות כספיים או דיווחים שונים) מפעיל הרשם סמכויותיו בהתאם, או לחילופין, אם תוך כדי בדיקה של מסמכים המוגשים על ידי אגודה בהתאם לדין - עולה בעיה. עם זאת, ומאחר שהרשם נותן שירותים למספר רב של אגודות שיתופיות, הרי שאין זה מעשי, וזה אף לא חלק מתפקידי הרשם כאמור בדין, ליתן לאגודה אישור על כך שהיא מתנהלת באופן תקין, וזאת כחלק מפעילותו השוטפת של הרשם. פעילות רגולטורית בהינתן היקף משרדו של הרשם נעשית לאכיפת החובות הרגולטוריים כאמור או עניינים העולים מהם, למשל מקום בו מתקבלת תלונה ספציפית בעניין התנהלות אגודה (בכפוף לסמכויות שבדין דוגמת סעיף 43 לפקודה המוזכר ארוכות לעיל) או באופן רנדומאלי, לפי שיקול דעת הרשם או המפקח הרלוונטי בצורת ביקורי פיקוח באגודות. הנפקת "אישור פעולות" אינה חלק מעבודתו השוטפת של הרשם במצב החוקתי הקיים.

35. אין הרשם עובר בכלל האגודות עליהן הוא ממונה ובודק את חוקיות הפעולות ובסוף ההליך נותן אישורים לחוקיות אותן פעולות. הפיקוח היומיומי על פעולות האגודה נתון למעשה ביד חבריה ובידיה בלבד: אם בצורת ועדת ביקורת הקיימת בחלקן של האגודות, ואם בדרך אחרת, דוגמת תלונה לרשם עת סבור החבר כי האגודה חורגת מסמכותה. או אז, במקרים כאלה, תפקידו של הרשם לבדוק את הטענות הללו לגופן.

36. מכאן, ועד ציפייה כי כל אגודה תחזיק בכל רגע נתון אישור מאת מחלקת הפיקוח של הרשם כי כל חיוביה הכלכליים של חבריה נעשים כדין – רב המרחק.

לטענת הנתבעים:

"אילו בכתב התביעה הציגה האגודה ראיה לפיה מחלקת הפיקוח במשרד הרשם הנכבד בדקה ואישרה את הפעולות של האגודה למימונם נקבעו החיובים ולמרשיי ניתנה הזכות לפנות בסמוך לאחר קבלת האישור לערכאה המוסמכת ולטעון בעניין אישור הפעולות, ואף על פי כן לא עשו זאת, ניחא.

בהעדר הנ"ל הרשם הנכבד מצוי בניגוד עניינים, ובכל הכבוד, ויש כבוד, הרשם אינו מוסמך לדון בתוקף סמכות מעין שיפוטית בחוקיות החיובים הנטענים בתקופת החברות, אותם הכשיר לכאורה בתוקף סמכותו המנהלית"

סעיף 13 לתגובת הנתבעים)

תפיסתם זו של הנתבעים אין לה על מה לסמוך לא בהוראות הדין המפורשות ואף לא בפרקטיקה הנוהגת, כך שציפייתם שכך ייעשה לא ברור על מה נסמכת ואין לקבלה.

37. ויודגש, כפי שכבר כתבתי בפסיקות קודמות: אין לאפשר מצב בו חבר, אשר אינו מסכים עם החיובים (או חלקם) אותו מחייבת האגודה, יבחר בדרך הקלה ופשוט יפסיק את התשלום תוך שהוא מאלץ את האגודה לפנות לערכאות (לרבות בוררות) על מנת להסדיר את התשלום. על חבר כאמור לפנות לאגודה לשם הסדרת התשלום בגין אותם שירותים הנרכשים על ידו, באשר אין מחלוקת כי קיימים כאלה, או לפנות הוא לערכאות לשם הסדרת התשלום, תחת הפסקת התשלום באופן חד צדדי ומבלי לעשות איזה מעשה על מנת להסדיר זאת באופן ראוי. כבר קיימות פסיקות מבתי המשפט המחילות על חברים לשעבר אחריות באשר להסדרת תשלום לאגודה, ובמקרים מסוימים אף חובה פוזיטיבית לעשות כן. במצב בו חבר נמנע מלעשות כך, יש כדי לחזק את המסקנה שהוצאתו מתחולת סעיף הבוררות שבתקנון האגודה (כחבר לשעבר) משרתת אותו בלבד ומנציחה את חולשות מערכת היחסים שבינו ובין האגודה מיום ההודעה על הפסקת החברות (או סמוך למועד זה).

חבר הסבור כי חיובי האגודה נעשים שלא כדין, עומדים לו סעדים מתאימים תחת הבחירה הפשוטה ב"שב ואל תעשה" בצירוף הפסקה קטגורית של התשלומים לאגודה. בחירה זו אינה הוגנת וטומנת בחובה השלכות (כגון גרירת שאלת מועד הפסקת החברות להליך ההכרעה במחלוקת הכספית).

38. למעלה מן העניין ובמאמר מוסגר יוסף כי לו היתה מחזיקה האגודה באישור כלשהו ממחלקת הפיקוח של הרשם כי פעולותיה כדין הן – יש לצפות שאז היו הנתבעים טוענים לניגוד עניינים מובנה: הכיצד זה זרועו האחת של הרשם מאשרת פעולות באופן פוזיטיבי לאחר בדיקה ולאחר מכן מצופה מזרועו האחרת לבקר את האישור שניתן על ידי הזרוע האחת? גם במצב הדברים לו לכאורה טוענים הנתבעים, ולפי ההגיון המוצג בעמדתם, יהא הרשם מצוי בניגוד עניינים. כך שתכליתה של הטענה אינה ברורה ובוודאי שלא הפתרון המוצע.

אין לי אלא לדחות טענה זו.

 

טענות שונות באשר לכתבי התביעה ולנספחים

39. הנתבעים טוענים כי לכתבי התביעה לא צורפו כלל הנספחים שצריכים היו להיות מצורפים, כך לשיטתם, וכי כתוצאה מפגם זה:

 
"אין ספק כי בהעדר המסמכים הנ"ל גם עוזרת הרשם הנכבדה אינה יכולה לבחון אפילו ראשית בחינה את שאלת סמכותו העניינית של הרשם הנכבד ובוודאי לא להכריע בה"

(סעיף 14 לתגובת הנתבעים)

 

40. ובכן, איני מוצאת כל קשר בין ניסוחה של התביעה והנספחים המצורפים (או לא-מצורפים) לה ובין הסמכות העניינית של הרשם למנות בורר.

מקומן של טענות אלה של הנתבעים בפני הבורר שימונה, ולא בהליך זה שבפניי.

 

41. גם לו היו פגמים בכתבי התביעה שהוגשו, הרי שבוודאי אין לקבל את טענת הנתבעים כי:

"לפיכך, עוזרת הרשם הנכבדה תתבקש להורות לאגודה להעביר לח"מ את הנספחים שלא העבירה ולאפשר לו להשלים את טענותיו לאורם, ככל שיהיה בכך צורך"

(סעיף 14 לתגובת הנתבעים)

מלאכת ההגנה של הנתבעים היא באחריותם הבלעדית. ישנם כלים במשפט במסדירים הצגתם של מסמכים החסרים לדעת מי מהצדדים. אני סבורה כי אין זה חלק מתפקידי או מסמכותי, בוודאי שלא בשלב בו מצויים הליכי הבוררות מושא החלטה זו, להורות לאגודה להמציא לנתבעים איזה מסמך שהוא. יש לשמור על ההפרדה בין תפקידו של הבורר ועל תפקידה של ערכאת הערעור על החלטותיו ולא לבלבל ביניהם חרף העובדה כי הרשם נושא בכובע דואלי בעניין זה.

42. כל טענות הנתבעים בקשר עם פגמים בכתב התביעה (מהותיים, צורניים, פרוצדוראליים וכד') מקומן בפני הבורר כערכאה ראשונה ובפניו בלבד. אני דוחה כל סעד בקשר לכך.

43. גם טענות האגודה בקשר עם סעדים עתידיים הנתבעים על ידי האגודה יש לטעון בפני הבורר. טענה זו דורשת בדיקה עובדתית וראייתית מעמיקה, ואמצא חוטאת לתפקידי אם אכריע בה ללא מיצוי ההליכים הנדרש. משהרשם יושב כערכאת ערעור על החלטות הבורר, הרי שבירור זה ייעשה בפני הבורר ובפניו בלבד והוא יכריע בטענות אלה – ככל שהנתבעים יביאו הטענות הללו בפניו. ממילא עומדת לצדדים זכות השגה בפני הרשם על הכרעות אלה וטענותיהם אלה כעת בפניי מוקדמות.

 

מועד הפסקת חברות הנתבעים באגודה

44. כזכור, מכתבי התביעה עולות טענות באשר למועד הפסקת החברות של הנתבעים באגודה, לפי הפירוט שלעיל: נתבעים 1-2 – חברותם פסקה ביום 29/7/2014 ונתבעים 3-22 – חברותם פסקה ביום 16/9/2014.

45. מעמדת הנתבעים בפניי עולה כי מועד הפסקת החברות של הנתבעים 9-16 הוא 30/7/2014, ולא כפי שנכתב בכתב בתביעה.

46. ב"כ הנתבעים טען בהגינותו כי "אפשר שהטעות נגרמה עקב כך שכתבי התביעה זהים. כך או כך, יש לתקנה." (סעיף 3 לתגובת הנתבעים).

47. אני מורה כי ככל שאגב הליך הבוררות תעלה דרישה או שיעלה צורך להכריע בשאלת המועד לפקיעת חברותם של הנתבעים באגודה וככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בעניין זה, יעשה הבורר שימוש בשיקול דעתו אם להכריע בכך כסמכות שבגררא באופן אינצידנטלי להליכי הבוררות מושא החלטה זו, או אם להעביר את ההכרעה בשאלה זו לידי הרשם, לרבות מכוח סמכותו לעדכן את פנקס החברים של האגודה כאמור בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973. בכל מקרה מסור הדבר לשיקול דעתו של הבורר.

 
סוף דבר:

48. לאור כל האמור לעיל, הריני לקבוע כלהלן:

1.      בעצם מינוי בורר בסכסוכים מושא כתבי התביעה של האגודה כנגד הנתבעים לא תהא כל חריגה מסמכות הרשם, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 52(2) לפקודה בצירוף סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה, בנסיבות המקרה דנן.

2.      באשר למסגרת סמכותו של הבורר - אני דוחה את בקשת הנתבעים לקבוע באופן קטגורי כי סמכותו של הבורר מצטמצמת אך לתביעות בתקופת חברות הנתבעים. תחת זאת אני מורה לבורר לדון בטענות האגודה והנתבעים בעניין זה ולהכריע בהן לאחר בירור עובדתי מלא. ההחלטה אם קמה לבורר סמכות באשר לתקופה שלאחר פקיעת החברות תוכרע על ידי הבורר, בהתאם לראיות שיובאו בפניו ובהתאם לשיקול דעתו. מובן כי על החלטה בעניין זה להיות סדורה, מנומקת ונסמכת על חומר הראיות שיובא בפני הבורר.

3.      סדרי הדין באשר לאופן ולסדר ההכרעה בדברים יהיו לשיקול דעתו של הבורר הממונה, כאשר ממילא על פסק הבורר הסופי זכות השגה לצדדים בפני הרשם על פי כל דין.

4.      כבורר יחיד בסכסוך ימונה עו"ד איתן מימוני, מרחוב החשמונאים 100, תל אביב 61201, טל': 03-5629911.

5.      יש לראות בהחלטה זו כתב מינוי בורר בכל אחד מתיקי הבוררות שבכותרת.

 

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים ולכב' הבורר עו"ד מימוני בדואר רשום.

 
 
 

ניתן היום, ‏‏‏ו' ניסן תשע"ה                                                          דנה ביאלר, עו"ד

‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏26 מרץ 2015                                                                עוזרת רשם האגודות השיתופיות

בירושלים, בהעדר הצדדים                                               ומנהלת מחלקת הבוררויות

 
 
 
בפני עו"ד דנה ביאלר
עוזרת רשם האגודות השיתופיות                                              
תב' 5116/18/2015
תב' 5116/19/2015
תב' 5116/20/2015
תב' 5116/21/2015
תב' 5116/22/2015
תב' 5116/23/2015
תב' 5116/24/2015
תב' 5116/25/2015
תב' 5116/26/2015
תב' 5116/27/2015

תב' 5116/28/2015

 
 
 

בעניין:             מתיישבי כרמיה - אגודה קהילתית כפרית אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

 
                       
התובעת;
 
 
 
 
 

ובעניין:            1. דהן שמעון              

                        2. דהן ענבל                 

                        3. אלקובי עזרן חגית   

                        4. אלקובי אבי             

                        5. מור יוסף משה        

                        6. חזן מור יוסף ליבי   

                        7. לוי ימית                 

                        8. לוי יצחק                 

                        9. כהן נפתלי              

                        10. כהן חגית              

                        11. דניאל אלכס          

                        12. דניאל ורד             

                        13. צ'רני טל               

                        14. צ'רני בת אל          

                        15. פרברוב יפים

                        16. פרברוב אירינה     

                        17. אבן צור דרור         

                        18. אבן צור מירב        

                        19. קירקובסקי שלומי           

                        20. קירקובסקי שירה             

                        21. לוי יהונתן             

                        22. לוי טריקי הדס     

                         
            הנתבעים;
 
 
ה ח ל ט ה

בפני החלטה באשר לסמכות רשם האגודות השיתופיות למנות בורר בין אגודה ובין חברים לשעבר בה, כמו גם בקשה לגידור סמכויותיו של הבורר.

 

הרקע:

1.      ביום 3/11/2014 התקבלה במזכירות בקשה למנות בורר בסכסוכים כספיים שבין התובעת אשר היא אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית (להלן – "האגודה") ובין הנתבעים כחברים לשעבר באגודה (להלן – "הבקשה").

2.      בטרם הספיקותי להידרש לבקשה, התקבלה במזכירות עמדת הנתבעים ממנה עולה כי לשיטתם רשם האגודות השיתופיות (להלן – "הרשם") נעדר כל סמכות למנות בורר בסכסוכים כספיים אלה.

3.      עמדתם זו של הנתבעים הועברה לתגובת האגודה שנתקבלה במזכירות ביום 7/12/2014. מעמדת האגודה עולה כי כלל הנתבעים הם חברים לשעבר באגודה, ומכוח לשונו של סעיף 52(2) לפקודת האגודות השיתופיות (להלן – "הפקודה") בצירוף סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה המורה כי גם סכסוכים בין האגודה ובין חברים לשעבר בה יועברו לבירור בפני בורר – הרי שיש לדחות את טענות הנתבעים.

4.      טרם פנו הנתבעים לייצוג משפטי מתאים ולאחר קבלת עמדת האגודה מיום 7/12/2014, הציג עצמו הנתבע 1 בפניי כמייצגם של כל הנתבעים, ולפיכך קצבתי לו 15 ימים להגיש את תגובת הנתבעים לעמדת האגודה.

5.      בשלב זה, ככל הנראה פנו הנתבעים לעו"ד עפגין על מנת שזה האחרון ייצגם בפניי, נתקבלה בקשתו לארכה להגשת תגובת הנתבעים בהסכמת ב"כ האגודה והבקשה אושרה.

6.      ביום 17/1/2015 התקבלה תשובת ב"כ הנתבעים לעמדת האגודה, ואלה הטענות העולות ממנה (להלן – "תשובת הנתבעים"):

3.1 הנתבעים כולם ביקשו להפסיק חברותם באגודה עוד טרם פניית האגודה למינוי בורר בסכסוכים הכספיים מושא כתבי התביעה. משכך, טוענים הנתבעים כי ממילא חסר הרשם סמכות למנות בורר בעניינם, באשר "לרשם הנכבד אין סמכות לזמן לבוררות חובה בפניו מי שאינו חבר אגודה" (כותרת סעיף 7 לתגובת הנתבעים), ובכל מקרה ככל שתתקבל עמדת האגודה כי בשל היות הנתבעים "חברים לשעבר" בה קמה לרשם סמכות למינוי בורר, הרי יש לסייג ולקבוע כי המחלוקת הכפופה להליך הבוררות היא רק זו הנוגעת לתקופת חברותם של הנתבעים באגודה, ויש לדחות את טענת האגודה כי הוראות התקנון מחייבות את הנתבעים גם לאחר פקיעת חברותם בה.

3.2 הרשם מצוי בניגוד עניינים עת בא לפסוק באשר לחיובי האגודה את חבריה וחוקיותם בכובעו השיפוטי מחד גיסא, כאשר בכובעו המנהלי מאידך גיסא בודק הוא את פעולותיה אלה של האגודה. ובמילות הנתבעים: "בבואו לדון ולפסוק בחוקיות פעולות של אגודה למימונם נקבעו החיובים, הרשם הנכבד מצוי בניגוד עניינים מובנה, כלומר, דן ופוסק בתוקף סמכות מעין שיפוטית בחוקיות פעולות אותן הכשיר בתוקף סמכותו המנהלית" (סעיף 13 לתשובת הנתבעים).

3.3 טענות שונות באשר לכתבי התביעה ולנספחים.

7.      משטענות הצדדים כולן מונחות בפניי, מצאתי להכריע בהן מבלי לקיים דיון פרונטאלי, למען בירור המחלוקות שבין הצדדים בהקדם.

 
דיון והכרעה

8.      מקור סמכותו של הרשם למנות בורר, כמבוקש על ידי האגודה בכתבי התביעה שהגישה כנגד הנתבעים, הוא סעיף 52(2) לפקודה. מקריאה של סעיף זה עולה כי על מנת שתקום סמכות כאמור למינוי בורר – חייבת להיות הוראה מתאימה בתקנון האגודה הרלוונטית.

וזו לשון סעיף יישוב הסכסוכים בתקנונה של האגודה:

"134.   כל סכסוך, הנובע מחברות באגודה או מעסקי האגודה, לרבות פרוש הנובע מתקנון זה... אשר יתגלע בין: חברים, חברים לשעבר יורשיהם או נציגים חוקיים – מצד אחד, לבין: האגודה, פקידיה או חברי ועד ההנהלה שלה – מצד שני, ימסר, לפי דרישת אחד הצדדים, לבוררות בפני בורר או בוררים מוסכמים ובמקרה של אי הסכמה על זהות הבורר בתוך 14 יום מפנייתו של צד על ידי רשם האגודות השיתופיות או מי שיתמנה על ידו כאמור בסעיף 52(2) לפקודה.

135.     הוראת תקנה 134 גם כדין הסכם בוררות כללי או מיוחד ולא יהיה צורך בחתימת הסכם בוררות נפרד לכל ענין הקשור בבוררות והמוזכר בתקנון זה.

136.     על הבוררות לא יחולו הוראות הדין המהותי, סדרי הדין ודיני הראיות.

137.     הבורר יהיה רשאי ליתן כל סעד, החלטה או פסק דין, בין זמניים ובין קבועים, כפי שיראה בעיניו."

9.      ב"כ הנתבעים בתשובתו ברך על כך כי לא מונה בורר מיד עם פניית האגודה. למען הגילוי הנאות אציין כי חלוף הזמן נבע מהפניית תשומת לב האגודה התובעת לכך שלא הובאה בפני כל ראיה כי נעשה איזה ניסיון שהוא, בהתאם להוראות סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנונה, להגיע להסכמות על זהות הבורר עם הנתבעים, ולפיכך, טרם התגבשה סמכות הרשם למנות בורר כמבוקש.

10. ביום 17/12/2014, התקבלה במזכירות הודעת האגודה ממנה עולה כי עוד ביום 25/11/2014 פנתה האגודה לנתבעים בהצעה כי כבוררת תמונה עו"ד איילת רייך, בהסכמתם. וכך עולה מן ההודעה:

"10 משפחות מתוך הנתבעים סירבו בתשובתן מיום 10.12.2014 למינוי שהוצע ע"י האגודה. כמו כן, 4 משפחות נוספות לא השיבו להצעת האגודה עד היום, בחלוף 14 ימים.

...

משלא הושגה הסכמה כאמור וחלפו למעלה מ- 14 יום מהצעת המינוי ע"י האגודה, הריני לפנות אליך בבקשה להשתמש בסמכותך לפי סעיף 52(2) לפקודה ולמנות בהקדם בורר יחיד אשר יכריע במחלוקת, כמפורט בכתבי התביעה..."

11. נראה כי מכאן, הדרך לקבלת עמדת האגודה – קצרה היא. אכן, תקנון האגודה מורה כי ככל שכשל ניסיון להגיע להסכמות בדבר זהות בורר במקרה של סכסוך הקשור לעסקי האגודה בין חברים לשעבר ובין האגודה, ימנה את הבורר הרשם בהתאם לסמכותו שבסעיף 52(2) לפקודה. זהו בדיוק מצב הדברים שבפניי. ויודגש: המדובר בבוררות סטטוטורית אשר חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 אינו חל עליה. ראו ס. אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א' מהדורה רביעית מיוחדת בעמ' 205.

12. לאור הדברים הללו אני סבורה כי הצדק עם האגודה בדרישתה כי ימונה בורר ולפיכך מצאתי לדחות את טענות הנתבעים לחוסר סמכות הרשם בעניין זה. ברי, כי לא אשלים הכרעתי זו מבלי להתייחס לטענות הנתבעים אשר הובאו בפניי, ובפרט בכל הקשור לגידור סמכויות הבורר הממונה:

 

טענת הנתבעים כי הרשם נעדר סמכות "לזמן לבוררות חובה בפניו מי שאינו חבר אגודה"

13. טוענים הנתבעים כי (סעיף 7 לתגובת הנתבעים, ההדגשות במקור):

"אכן, בסמכות הרשם הנכבד לדון בבוררות בפניו חברים לשעבר בתביעה בגין חוב או דרישת תשלום הנוגעים לעסקי האגודה... אולם, הדעת מחייבת שבוררות כאמור לעיל יכולה להתייחס אך ורק באותם עניינים הקשורים לתקופת החברות ולא מעבר לכך."

14. כבר כעת אומר, כי אני מקבלת טענתם זו של הנתבעים בחלקה. מכאן, כי אין מחלוקת שסמכות רשם האגודות למנות בורר בין האגודה ובין הנתבעים כולם, בכל הקשור למחלוקת שבכתב התביעה המתייחסת לתקופה שטרם פקיעת חברותם של הנתבעים – בעינה עומדת.

למעשה, הנתבעים אינם כופרים בסמכות הרשם למנות את הבורר – טענה אשר בכל מקרה נדחית על ידי, אלא מבקשים הם שאגב המינוי תוגבל סמכותו של הבורר כך שיוכל לדון בטענות האגודה רק בכל הקשור לתקופת חברות הנתבעים בה.

נבחן לצורך הכרעה בהגבלת סמכותו של הבורר בנקודת הזמן הזו, את הרקע הרלוונטי:

15. מכתב התביעה עולה כי ככל הנראה האגודה כאגודה להתיישבות קהילתית מאגדת את תושבי שכונת ההרחבה עם חברי קיבוץ כרמיה שאינם תושבי ההרחבה, וכי שירותים שהיו מסופקים על ידי האגודה החקלאית (בה ככל הנראה חברים חברי הקיבוץ בלבד) הועברו לאחריותה של האגודה הקהילתית בינואר 2014. ממועד זה, כך על פי הנטען, חדלו הנתבעים לשלם את התשלומים השוטפים שנקבעו על ידי האסיפה הכללית והחלו צוברים חובות. בגין חובות אלה נתבקש הרשם למנות בורר בבקשה.

16. לאחר ההחלטה מינואר 2014, ככל הנראה בין חודש יוני לחודש יולי 2014 - כך מכתבי התביעה, הודיעו הנתבעים על פרישתם מחברות באגודה:

נתבעים 1-2   –             חברותם פסקה ביום 29/7/2014.

נתבעים 3-22 – חברותם פסקה ביום 16/9/2014.

17. חרף העובדה כי הנתבעים אינם חברי אגודה כיום, מבקשת האגודה לחייבם לשאת בהוצאות בגין השירותים מהם נהנים הם כתושבים, אף אם אינם חברי אגודה (שהרי חברותם פקעה כאמור). וכך במילות האגודה (סעיף 9 המופיע בחלק מכתבי התביעה):

"ביום 16.9.2014 פרשו הנתבעים מחברותם באגודה אך הם ממשיכים להתגורר ביישוב. יובהר כי במסגרת מגוריהם של הנתבעים ביישוב, נהנים הנתבעים משירותים קהילתיים וחברתיים מעצם מגוריהם בתחום הפעילות של האגודה לרבות שירותי גינון, נוי, פיתוח הסביבה והתשתיות. כנגד שירותים אלה נדרשים לשלם כל תושבי היישוב, בין אם הם חברים באגודה ובין אם תושבים (שאינם חברי אגודה), כספים המיועדים לכיסוי עלות השירותים שהם חלק מצביון החיים ואורחות החיים שאותם קיבלו הנתבעים על עצמם כשבחרו להצטרף לאגודה וליישוב"

18. האגודה התובעת ממשיכה ומפרטת באשר לקיומה הנטען של מערכת חוזית עליה חתומים לטענתה הצדדים, המקימה לה זכות תביעה גם ללא קשר לשאלת חברותם של הנתבעים באגודה. אלא שהנתבעים סבורים כי בעניינים אלה, אין לכפות עליהם את בירור התביעה בהליך בוררות, מן הטעם כי סעיף הבוררות הוא סעיף בתקנון האגודה אשר לגביו נפסק כי הוא חוזה בין האגודה ובין חבריה, ומשפקעה חברותם באגודה, הרי שהתקנון אינו מחייבם ממועד פקיעת החברות ואילך.

19. אמנם הכלל העומד כנר לרגלנו משך שנים רבות הוא אכן כי סעיף הבוררות בתקנונה של אגודה שיתופית מחייב את האגודה ואת חבריה בלבד, באופן שאדם שאינו חבר אינו כפוף לסעיף. אלא שנראה שחלוף הזמן, מצריך התייחסות מעט אחרת לדברים: בעוד שבעבר, כל הגרים בתחומיה של אגודה שיתופית היו נמנים על חבריה, נראה על פניו כי הולך ועולה מספרם של האנשים אשר מעוניינים להתגורר בתחומיה של אגודה שיתופית, אך מעוניינים לעשות שימוש בזכות היסוד שלהם שלא להתאגד. ובמילים אחרות: לא להחזיק בסטטוס של חברים באגודה אך לגור בתחומיה. שינוי זה שהביאו עמם שינויי העתים מצריך התייחסות מעט שונה, המתאימה את המשפט לקצב החיים המשתנה בקצב מהיר מזה של כל דין.

ובמה דברים אמורים?

20. ההתייחסות השונה אותה הזכרתי באה לידי ביטוי בהכרעתה פורצת הדרך של כבוד השופטת למלשטריך-לטר מבית המשפט המחוזי בחיפה בהפ (חי') 12568-03-12 מיכל ולנסי נ' "הררית" אגודה חקלאית שיתופית להתיישבות קהילתית בהר- נטופה (28.8.2013) [פורסם בנבו] הנזכרת גם בטענות האגודה. אמנם, לפי הידוע לי בפני בית המשפט העליון עומד ערעור על פסק דין זה, אך אין ספק שפסק דין זה הוא המחשה משמעותית להשפעותיהם של שינויים העיתים בזמננו, המצריכים אולי חשיבה מחודשת וחדשנית בהתייחסות לתושבים המתגוררים בתחומה של אגודה שיתופית ואינם חברים בה.

21. בענייננו, סבורים הנתבעים כי משפסקה חברותם באגודה, ומשעובדה זו אינה במחלוקת בין הצדדים, הרי שאין מקום להיעתר לבקשה למינוי בורר. הטעם לכך כזכור הוא כי מינוי הבורר נשען על סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה, ומשהנתבעים כולם אינם חברים באגודה הרי שסעיף זה אינו חל עליהם עוד. כאמור, בכל הקשור לפרק הזמן שעד פקיעת החברות – אין מחלוקת כי הסמכות למנות את הבורר בעינה עומדת, ואין לבטלה.

כלומר, למעשה הנתבעים אינם יוצאים כנגד עצם סמכות הרשם למנות את הבורר, אלא מבקשים כי הרשם יסייג את סמכויותיו של הבורר תוך הגבלתן לתקופת חברותם של הנתבעים באגודה בלבד.

22. ובכן, איני יכולה לקבל טענה זו באופן קטגורי, כפי שטוענים אותה הנתבעים בפניי. אני סבורה, כי טענה זו דורשת ליבון עובדתי, וכי ליבון זה צריך להתבצע בפני הבורר הממונה, כאשר ממילא עומדת לצדדים זכות השגה על הכרעתו בפני הרשם.

23. המחלוקת שבין הצדדים דנן נוגעת במישרין למערכת היחסים שבינם ובין האגודה, הגם שהיא מתמשכת אף מעבר לתקופת חברותם של הנתבעים בה. הנתבעים, בחרו להצטרף לאגודה כחברים מן המניין, ואף נהגו ככל החברים תקופת מה, כאשר בנקודת זמן מסוימת סברו שאינם מעוניינים יותר להמשיך בדרך זו. נראה לי כי לא תהיה מחלוקת באשר לזכותם לנקוט בדרך זו, אם כי בהחלט מתגלעת מחלוקת באשר להשלכות בחירתם האמורה.

24. לטעמי, אין לקבוע קביעה קטגורית כי הרשם נעדר סמכות למנות בורר במקרים בהם מתגלעת מחלוקת כספית בין האגודה ובין חברים לשעבר בה גם באשר לתקופה מאוחרת לפקיעת החברות באגודה במקרה זה, מכמה טעמים:

25. ראשית, פרשנות כאמור מרוקנת מתוכן את לשונו של סעיף הבוררות.

סעיף הבוררות נוקט בלשון ברורה כי מחלוקת בגין עסקי האגודה, גם כאשר חברים לשעבר צד לה, תידון בהליך בוררות. המחלוקת הכספית מושא כתבי התביעה נכנסת בגדרי "עסקי האגודה" במשמעות מונח זה בפסיקה. מכאן, כי קבלת טענה זו תרוקן מתוכן את לשון הסעיף מקום בו קיימת דרך אחרת, נכונה יותר, בעיקר בנסיבות המקרה הספציפי, ליישב זאת.

נחזור לרגע ונזכיר את תכליותיו של הליך הבוררות שהן ליתן ביד צדדים לסכסוך דרך חלופית, אלטרנטיבה, לבירור הסכסוך ולהכרעה בו. מאפייניו של הליך הבוררות הוא יעילותו, מהירות קבלת הכרעה, והשליטה (היחסית) של הצדדים בהליך. זאת, כמובן, בהשוואה להליך שיפוטי המתנהל במערכת המשפט.

"הבוררות -מהי?

בוררות היא הכרעה בסכסוכים על דרך של שפיטה, שמרבית הסדריה נקבעים על יד הצדדים המסוכסכים לפי ראות עיניהם - למן מינוי הבורר, דרך קביעת הדין המהותי, סדרי הדין ודיני הראיות ועד קביעת המועד למתן הפסק.

...

ברם, בעוד שבמערכת השיפוטית ישנן דרישות רבות והוראות מפורטות באשר לשופט - השכלתו המשפטית, משכורתו, דרך ניהול המשפט ועוד -הנה פטורה הבוררות ומשוחררת מהן לחלוטין.

...

נשאלת השאלה: מפני מה הסכים המחוקק לסטייה כה גדולה מהעקרונות שהנחו אותו בקביעת ההוראות במערכת השיפוט של המדינה? שתי סיבות לדבר - האחת, כדי להקל על בתי המשפט; והשניה, כדי להקל על המתדיינים. הסיבה הראשונה מפורטת בהצעת חוק הבוררות ...: על הבוררות להיות "אמצעי נוח, מהיר וחסכוני ליישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט ולהקל על ידי כך את המעמסה שעל בתי המשפט". ... הסיבה השניה הוסברה ע"י השופט צ' ברנזון באחד מפסקי הדין של בית המשפט העליון...

ניסוח אחר ניתן למצוא בדברי כבוד השופט מ' חשין:

"דומה כי מעטים יחלקו על כך שההתדיינות בבוררות נוחה מן ההתדיינות בבתי משפט, הן מבחינת זמני ההתדיינות (בוקר, אחרי הצהרים, ערב, לילה); הן מבחינת החשת ההליכים (בין השאר, בשים לב לעומס המוטל על בתי המשפט); הן מבחינת האפשרות לקביעת מקום ההתדיינות (בארץ, בחו"ל); הן מבחינת היעילות (שחרור מכללי הפרוצדורה והראיות); ועוד"."

                        (ספרה של אוטולנגי לעיל, כרך א', עמ' 1-4)

מכאן, כי למעשה, קבלת טענת הנתבעים תביא למצב שבו ככל שסבורה האגודה כי יש לה תביעה כנגד חברי אגודה לשעבר בגין שירותים שהיא מספקת להם (לטענתה) והם מסרבים לשלם בגין שירותים אלה – לא תוכל לברר תביעתה בהליך בוררות. דומה כי מסקנה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף וזו בלבד סיבה לדחות את טענות הנתבעים בעניין זה. יתרה, יש בה כדי להחטיא את מטרותיו של הליך הבוררות, אשר עמדו גם לנגד עיני הנתבעים עת הצטרפו לאגודה כחברים. בחלוף זמן, מבקשים הנתבעים לחזור בהם מהסכמתם כי כך ייעשה, ואת זאת אין לאפשר באופן אוטומטי ויש, תחילה, לבדוק את הנסיבות לאשורן.

נוכח לשון הסעיף עולות שאלות אשר יש לבדקן לעומקן. כך למשל, יש לבדוק האם הפרשנות היחידה הנכונה המתאפשרת בענייננו היא פרשנותם של הנתבעים - כי כוונת הסעיף היא אך ורק לליבון סכסוכים הקשורים לתקופת החברות הגם שחברותו של החבר פקעה. אולי יש לבדוק את השאלה האם בעת כתיבתו של הסעיף העלו הצדדים בדעתם מצב בו חבר אגודה ימשיך להתגורר בתחומיה גם לאחר פקיעת חברותו בה כאשר משמעות הדבר כי המדובר ביחסים מתמשכים, או שמא הצדדים ראו לנגד עיניהם אך ורק חבר שבנקודת זמן מפסיק חברותו ובכך מופסקים הלכה ולמעשה יחסיו עם האגודה. על כל פנים, ברי כי אין להסתפק בלשון הסעיף לבדה, ויש לבדוק את טענות הצדדים באשר לפרשנותו, וביתר שאת נוכח שינויי העיתים כאמור.

26. שנית, הלכה פסוקה היא כי חוזה שבוטל על ידי מי מהצדדים והמכיל תניית בוררות, אינו מרוקן מתוכן, בוודאי לא באופן אוטומטי כפי שטוענים הנתבעים בפניי, את תניית הבוררות ואת חובת הצדדים להסדיר מחלוקות הקשורות למערכת היחסים שהסדיר אותו חוזה בהליך בוררות תחת פנייה לבתי המשפט.

אמנם, סיבה זו לבדה אינה יכולה לעמוד, אך היא מצטרפת כחיזוק לנימוקים הנוספים.

27. שלישית, החשש מפני FREE RIDERS  כמשמעותו בספרות ובפסיקה: לאחרונה הולך ומתחזק החשש כי חברי אגודה יעשו שימוש לרעה בזכות היסוד שלהם שלא להתאגד כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה, על מנת להתחמק מתשלום בגין שירותים שונים שמספקת האגודה לחבריה, באמצעות פרישתם מחברות באגודה.

מקום בו לא מסופקים לחברים כל שירותים של ממש או כאלה שיש לאפשר להם את הבחירה אם לצרוך אם לאו – לא מתעוררת כל בעיה, וברי כי חלק מזכותם שלא להיות חברי אגודה היא גם הבחירה אם לצרוך ולשלם בגין שירותים אלה אם לאו.

שונה הדבר מקום בו האגודה מספקת שירותים שונים לכלל החברים והתושבים בה באופן מרוכז אשר לא ניתן להפרדה בין רצונות שונים. לדוגמא: שירותי שמירה, נוי, ניקיון וכיוצא באלה. שירותים אלה הניתנים במימונם הפרטי של חברי האגודה, מהווים חלק בלתי נפרד מאיכות החיים שמבקשים אנשים אלה לעצמם. אין זה ראוי כי תושבים שאינם חברי אגודה, אך מסופקים להם שירותים אלה כחלק מרמת החיים במקום מגוריהם כפי שבחרוהו, לא ישלמו בגין שירותים אלה המהווים חלק בלתי נפרד מצביונו של היישוב, מאיכות החיים בו ומאופיו הקהילתי.

מאפיינים מיוחדים אלה ממומנים למעשה על ידי התושבים עצמם, אשר הם הנהנים הישירים מהם. הנאה זו מגולמת בשלל עניינים: רמת החיים ואיכותם, מחירי הנכסים כפועל יוצא מהשירותים הללו, השירותים הקהילתיים גיוונם ורמתם (מסיבות בחגים וכדומה), תשתיות ועוד.

יש לזכור כי לצד הזכות שלא להיות חברי אגודה נפסק בהפ' (נצרת) 22222-07-10 עפגין נ' מתיישבי אמנון, כי גם על תושבים באגודה - בשונה מחברים בה - הנהנים משירותים המסופקים להם על ידה, להגיע להסדרים חוזיים באשר לתמורה בגין שירותים אלה.

28. קבלת גרסת הנתבעים בעניין זה מביאה לחשש כי באופן זה אותם חברים הפורשים מחברותם באגודה למעשה ממשיכים לצרוך שירותים שמספקת האגודה (ואין נפקא מינה לכך שהצריכה אינה מרצונם אלא מעצם היותם חלק מציבור הגרים ביישוב) אך מתחמקים מתשלום בגין שירותים אלה, על ידי פרישתם מן האגודה. קבלת טענות הנתבעים באופן קטגורי תביא למצב שככל שמבקשת האגודה לאכוף התשלום על כלל צרכניה – מאולצת היא כעת על ידי חברים לשעבר אלה לפנות לבתי המשפט תחת הכרעה במחלוקת בהליך בוררות, כפי שהיה נהוג ערב פרישתם של חברים אלה מן האגודה.

29. במצב דברים זה עולה חשש של ניצול לרעה את זכות היסוד שלא להתאגד כחבר אגודה, לשם התחמקות מתשלום, גם אם באופן זמני, תוך אילוץ האגודה לפנות לערכאות אם רצונה לאכוף על חברים אלה את התשלום, כאשר הליך זה הנו לרוב ארוך ומסורבל. זאת, תחת בירור המחלוקת בהליך בוררות הנהנה מיתרונות רבים על מערכת המשפט: יעיל יותר, מהיר יותר וזול יותר. התנגדותם הנחרצת של הנתבעים לבירור המחלוקת בהליך בוררות מעלה חשש כי רצונם הוא למעשה בדחיית בירורה של המחלוקת תוך ניצול לא הוגן של המערכת המשפטית (כאשר במידה רבה טובים הסיכויים כי יחויבו אף בדיעבד לשלם על השירותים אשר אין מחלוקת שאלה מסופקים להם).

30. להבנתי, טענותיהם של הנתבעים סובבות סביב זכותם הנטענת להתדיין במחלוקת זו שלא בהליך בוררות. ובכן, לנוכח מעמדם המיוחד כחברים שלעבר איני מקבלת טענה זו.

אמנם יסוד ההסכמה הוא מאבני היסוד של הליך הבוררות. עם זאת, עצם היותם של הנתבעים חברים לשעבר באגודה מראה כי בעבר, הסכימו לסעיף יישוב הסכסוכים כלשונו. מכאן, כי אין לאפשר חזרה מהסכמה זו כעת.

31. אין בהכרעה זו כדי לקבוע, בשלב זה, כי כל סכסוך כספי באשר הוא בין חברים לשעבר ובין האגודה צריך להידון בבוררות, אך איני מקבלת את טענת הנתבעים כי יש לסייג את סמכותו של הבורר בשלב זה.

32. בשונה ממקרים קודמים שהובאו בפניי, כאן טוענת האגודה באופן פוזיטיבי כי יש להחיל את הוראות התקנון על הנתבעים גם לאחר הפסקת חברותם באגודה. ובכן, על טענות הצדדים בעניין זה להיבדק בהליך ראוי ומלא תוך בירור הטענות כולן.

אני דוחה את תביעת הנתבעים לתחום את סמכויות הבורר אך לתקופת החברות ללא בירור טענות הצדדים בעניים זה לאשורן.

 

טענות הנתבעים כי הרשם מצוי בניגוד עניינים

33. הנתבעים סבורים כי הרשם מצוי בניגוד עניינים שכן

"בבואו לדון ולפסוק בחוקיות פעולות של אגודה למימונם נקבעו החיובים, הרשם הנכבד מצוי בניגוד עניינים מובנה, כלומר, דן ופוסק בתוקף סמכות מעין שיפוטית בחוקיות פעולות אותן הכשיר בתוקף סמכותו המנהלית"

(סעיף 13 לתשובת הנתבעים)

צודקים הנתבעים בהנחתם כי לרשם שני כובעים: מנהלי ושיפוטי. בניתוח מערכת היחסים ביניהם – שוגים הנתבעים.

העובדה כי חלק מסמכויות הרשם הן לבדוק את חוקיות פעולות האגודה אינה טומנת בחובה את ההנחה שהרשם "מכשיר" (כך במילות הנתבעים) אגב עבודתו את כל הפעולות הכספיות שמתבצעות בכל אגודה באשר היא.

34. דומה כי הנתבעים טועים בהבנתם את תפקידו של הרשם.

אין לרשם סמכות או חובה בדין ליתן לכל אגודה אישור כי התנהלותה תקינה ("אישור פעולות" בלשונם של הנתבעים). על אגודות שיתופיות חובות רגולטוריים בפני הרשם, כאמור בדין. מקום בו לא עומדת אגודה בחובותיה (דוגמת אי הגשתם של דוחות כספיים או דיווחים שונים) מפעיל הרשם סמכויותיו בהתאם, או לחילופין, אם תוך כדי בדיקה של מסמכים המוגשים על ידי אגודה בהתאם לדין - עולה בעיה. עם זאת, ומאחר שהרשם נותן שירותים למספר רב של אגודות שיתופיות, הרי שאין זה מעשי, וזה אף לא חלק מתפקידי הרשם כאמור בדין, ליתן לאגודה אישור על כך שהיא מתנהלת באופן תקין, וזאת כחלק מפעילותו השוטפת של הרשם. פעילות רגולטורית בהינתן היקף משרדו של הרשם נעשית לאכיפת החובות הרגולטוריים כאמור או עניינים העולים מהם, למשל מקום בו מתקבלת תלונה ספציפית בעניין התנהלות אגודה (בכפוף לסמכויות שבדין דוגמת סעיף 43 לפקודה המוזכר ארוכות לעיל) או באופן רנדומאלי, לפי שיקול דעת הרשם או המפקח הרלוונטי בצורת ביקורי פיקוח באגודות. הנפקת "אישור פעולות" אינה חלק מעבודתו השוטפת של הרשם במצב החוקתי הקיים.

35. אין הרשם עובר בכלל האגודות עליהן הוא ממונה ובודק את חוקיות הפעולות ובסוף ההליך נותן אישורים לחוקיות אותן פעולות. הפיקוח היומיומי על פעולות האגודה נתון למעשה ביד חבריה ובידיה בלבד: אם בצורת ועדת ביקורת הקיימת בחלקן של האגודות, ואם בדרך אחרת, דוגמת תלונה לרשם עת סבור החבר כי האגודה חורגת מסמכותה. או אז, במקרים כאלה, תפקידו של הרשם לבדוק את הטענות הללו לגופן.

36. מכאן, ועד ציפייה כי כל אגודה תחזיק בכל רגע נתון אישור מאת מחלקת הפיקוח של הרשם כי כל חיוביה הכלכליים של חבריה נעשים כדין – רב המרחק.

לטענת הנתבעים:

"אילו בכתב התביעה הציגה האגודה ראיה לפיה מחלקת הפיקוח במשרד הרשם הנכבד בדקה ואישרה את הפעולות של האגודה למימונם נקבעו החיובים ולמרשיי ניתנה הזכות לפנות בסמוך לאחר קבלת האישור לערכאה המוסמכת ולטעון בעניין אישור הפעולות, ואף על פי כן לא עשו זאת, ניחא.

בהעדר הנ"ל הרשם הנכבד מצוי בניגוד עניינים, ובכל הכבוד, ויש כבוד, הרשם אינו מוסמך לדון בתוקף סמכות מעין שיפוטית בחוקיות החיובים הנטענים בתקופת החברות, אותם הכשיר לכאורה בתוקף סמכותו המנהלית"

סעיף 13 לתגובת הנתבעים)

תפיסתם זו של הנתבעים אין לה על מה לסמוך לא בהוראות הדין המפורשות ואף לא בפרקטיקה הנוהגת, כך שציפייתם שכך ייעשה לא ברור על מה נסמכת ואין לקבלה.

37. ויודגש, כפי שכבר כתבתי בפסיקות קודמות: אין לאפשר מצב בו חבר, אשר אינו מסכים עם החיובים (או חלקם) אותו מחייבת האגודה, יבחר בדרך הקלה ופשוט יפסיק את התשלום תוך שהוא מאלץ את האגודה לפנות לערכאות (לרבות בוררות) על מנת להסדיר את התשלום. על חבר כאמור לפנות לאגודה לשם הסדרת התשלום בגין אותם שירותים הנרכשים על ידו, באשר אין מחלוקת כי קיימים כאלה, או לפנות הוא לערכאות לשם הסדרת התשלום, תחת הפסקת התשלום באופן חד צדדי ומבלי לעשות איזה מעשה על מנת להסדיר זאת באופן ראוי. כבר קיימות פסיקות מבתי המשפט המחילות על חברים לשעבר אחריות באשר להסדרת תשלום לאגודה, ובמקרים מסוימים אף חובה פוזיטיבית לעשות כן. במצב בו חבר נמנע מלעשות כך, יש כדי לחזק את המסקנה שהוצאתו מתחולת סעיף הבוררות שבתקנון האגודה (כחבר לשעבר) משרתת אותו בלבד ומנציחה את חולשות מערכת היחסים שבינו ובין האגודה מיום ההודעה על הפסקת החברות (או סמוך למועד זה).

חבר הסבור כי חיובי האגודה נעשים שלא כדין, עומדים לו סעדים מתאימים תחת הבחירה הפשוטה ב"שב ואל תעשה" בצירוף הפסקה קטגורית של התשלומים לאגודה. בחירה זו אינה הוגנת וטומנת בחובה השלכות (כגון גרירת שאלת מועד הפסקת החברות להליך ההכרעה במחלוקת הכספית).

38. למעלה מן העניין ובמאמר מוסגר יוסף כי לו היתה מחזיקה האגודה באישור כלשהו ממחלקת הפיקוח של הרשם כי פעולותיה כדין הן – יש לצפות שאז היו הנתבעים טוענים לניגוד עניינים מובנה: הכיצד זה זרועו האחת של הרשם מאשרת פעולות באופן פוזיטיבי לאחר בדיקה ולאחר מכן מצופה מזרועו האחרת לבקר את האישור שניתן על ידי הזרוע האחת? גם במצב הדברים לו לכאורה טוענים הנתבעים, ולפי ההגיון המוצג בעמדתם, יהא הרשם מצוי בניגוד עניינים. כך שתכליתה של הטענה אינה ברורה ובוודאי שלא הפתרון המוצע.

אין לי אלא לדחות טענה זו.

 

טענות שונות באשר לכתבי התביעה ולנספחים

39. הנתבעים טוענים כי לכתבי התביעה לא צורפו כלל הנספחים שצריכים היו להיות מצורפים, כך לשיטתם, וכי כתוצאה מפגם זה:

 
"אין ספק כי בהעדר המסמכים הנ"ל גם עוזרת הרשם הנכבדה אינה יכולה לבחון אפילו ראשית בחינה את שאלת סמכותו העניינית של הרשם הנכבד ובוודאי לא להכריע בה"

(סעיף 14 לתגובת הנתבעים)

 

40. ובכן, איני מוצאת כל קשר בין ניסוחה של התביעה והנספחים המצורפים (או לא-מצורפים) לה ובין הסמכות העניינית של הרשם למנות בורר.

מקומן של טענות אלה של הנתבעים בפני הבורר שימונה, ולא בהליך זה שבפניי.

 

41. גם לו היו פגמים בכתבי התביעה שהוגשו, הרי שבוודאי אין לקבל את טענת הנתבעים כי:

"לפיכך, עוזרת הרשם הנכבדה תתבקש להורות לאגודה להעביר לח"מ את הנספחים שלא העבירה ולאפשר לו להשלים את טענותיו לאורם, ככל שיהיה בכך צורך"

(סעיף 14 לתגובת הנתבעים)

מלאכת ההגנה של הנתבעים היא באחריותם הבלעדית. ישנם כלים במשפט במסדירים הצגתם של מסמכים החסרים לדעת מי מהצדדים. אני סבורה כי אין זה חלק מתפקידי או מסמכותי, בוודאי שלא בשלב בו מצויים הליכי הבוררות מושא החלטה זו, להורות לאגודה להמציא לנתבעים איזה מסמך שהוא. יש לשמור על ההפרדה בין תפקידו של הבורר ועל תפקידה של ערכאת הערעור על החלטותיו ולא לבלבל ביניהם חרף העובדה כי הרשם נושא בכובע דואלי בעניין זה.

42. כל טענות הנתבעים בקשר עם פגמים בכתב התביעה (מהותיים, צורניים, פרוצדוראליים וכד') מקומן בפני הבורר כערכאה ראשונה ובפניו בלבד. אני דוחה כל סעד בקשר לכך.

43. גם טענות האגודה בקשר עם סעדים עתידיים הנתבעים על ידי האגודה יש לטעון בפני הבורר. טענה זו דורשת בדיקה עובדתית וראייתית מעמיקה, ואמצא חוטאת לתפקידי אם אכריע בה ללא מיצוי ההליכים הנדרש. משהרשם יושב כערכאת ערעור על החלטות הבורר, הרי שבירור זה ייעשה בפני הבורר ובפניו בלבד והוא יכריע בטענות אלה – ככל שהנתבעים יביאו הטענות הללו בפניו. ממילא עומדת לצדדים זכות השגה בפני הרשם על הכרעות אלה וטענותיהם אלה כעת בפניי מוקדמות.

 

מועד הפסקת חברות הנתבעים באגודה

44. כזכור, מכתבי התביעה עולות טענות באשר למועד הפסקת החברות של הנתבעים באגודה, לפי הפירוט שלעיל: נתבעים 1-2 – חברותם פסקה ביום 29/7/2014 ונתבעים 3-22 – חברותם פסקה ביום 16/9/2014.

45. מעמדת הנתבעים בפניי עולה כי מועד הפסקת החברות של הנתבעים 9-16 הוא 30/7/2014, ולא כפי שנכתב בכתב בתביעה.

46. ב"כ הנתבעים טען בהגינותו כי "אפשר שהטעות נגרמה עקב כך שכתבי התביעה זהים. כך או כך, יש לתקנה." (סעיף 3 לתגובת הנתבעים).

47. אני מורה כי ככל שאגב הליך הבוררות תעלה דרישה או שיעלה צורך להכריע בשאלת המועד לפקיעת חברותם של הנתבעים באגודה וככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות בעניין זה, יעשה הבורר שימוש בשיקול דעתו אם להכריע בכך כסמכות שבגררא באופן אינצידנטלי להליכי הבוררות מושא החלטה זו, או אם להעביר את ההכרעה בשאלה זו לידי הרשם, לרבות מכוח סמכותו לעדכן את פנקס החברים של האגודה כאמור בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג-1973. בכל מקרה מסור הדבר לשיקול דעתו של הבורר.

 
סוף דבר:

48. לאור כל האמור לעיל, הריני לקבוע כלהלן:

1.      בעצם מינוי בורר בסכסוכים מושא כתבי התביעה של האגודה כנגד הנתבעים לא תהא כל חריגה מסמכות הרשם, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף 52(2) לפקודה בצירוף סעיף יישוב הסכסוכים שבתקנון האגודה, בנסיבות המקרה דנן.

2.      באשר למסגרת סמכותו של הבורר - אני דוחה את בקשת הנתבעים לקבוע באופן קטגורי כי סמכותו של הבורר מצטמצמת אך לתביעות בתקופת חברות הנתבעים. תחת זאת אני מורה לבורר לדון בטענות האגודה והנתבעים בעניין זה ולהכריע בהן לאחר בירור עובדתי מלא. ההחלטה אם קמה לבורר סמכות באשר לתקופה שלאחר פקיעת החברות תוכרע על ידי הבורר, בהתאם לראיות שיובאו בפניו ובהתאם לשיקול דעתו. מובן כי על החלטה בעניין זה להיות סדורה, מנומקת ונסמכת על חומר הראיות שיובא בפני הבורר.

3.      סדרי הדין באשר לאופן ולסדר ההכרעה בדברים יהיו לשיקול דעתו של הבורר הממונה, כאשר ממילא על פסק הבורר הסופי זכות השגה לצדדים בפני הרשם על פי כל דין.

4.      כבורר יחיד בסכסוך ימונה עו"ד איתן מימוני, מרחוב החשמונאים 100, תל אביב 61201, טל': 03-5629911.

5.      יש לראות בהחלטה זו כתב מינוי בורר בכל אחד מתיקי הבוררות שבכותרת.

 

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים ולכב' הבורר עו"ד מימוני בדואר רשום.

 
 
 

ניתן היום, ‏‏‏ו' ניסן תשע"ה                                     דנה ביאלר, עו"ד

‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏‏26 מרץ 2015                                         עוזרת רשם האגודות השיתופיות

בירושלים, בהעדר הצדדים                              ומנהלת מחלקת הבוררויות

 
 
 

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: