הקיבוץ הארצי השומר הצעיר יצר חוב פיקטיבי לקיבוץ צבעון בסך של כ-1.5 מיליון ₪
הרקע
לאחר שקיבוץ צבעון ננטש ע"י חבריו, מינה הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ועד מלווה שינהל את ענייני הקיבוץ וחבריו היו מיכאל נווה, צוק דויטש וניצה נווה. עתה הגיש צבעון תביעה כנגד הקיבוץ הארצי, החברה הכלכלית של הקיבוץ הארצי, התנועה הקיבוצית המאוחדת וחברי הועד המלווה בטענה כי חברו בשנת 2000 וניסו לרוקן את קופת הקיבוץ מכספים ע"י יצירת חוב פיקטיבי, על רקע אי הוודאות לגבי גורלו של הקיבוץ. חוסר הוודאות נבע משאלת אפיון צבעון כקיבוץ או כישוב קהילתי כאשר הקיבוץ הארצי והמתיישבים בקשו להותיר את היישוב כקיבוץ ואילו הסוכנות היהודית תמכה בהקמת יישוב קהילתי תחתיו.
לטענת צבעון, על מנת לאפשר לקיבוץ הארצי לשים יד על הכסף במקרה וצבעון יפסיק להיות קיבוץ הגה הקיבוץ הארצי רעיון לפיו תחייב החברה הכלכלית את צבעון לשלם דמי ניהול ייעוץ והדרכה כל חודש רטרואקטיבית למשך 3 שנים אחורה ולהמשיך בחיוב שוטף. זאת ועוד, לטענת צבעון הוא נדרש להעמיד ערבות של מיליון ₪ (שלימים מומשה) לצורך הלוואה לקיבוץ להבות הבשן, וזאת על אף מצבו הכלכלי הירוד לעומת קיבוצים אחרים.
צבעון טוען כי כל המהלכים שתוארו לעיל נעשו באמצעות הועד המלווה של הקיבוץ אשר חבריו מומנו ע"י הקיבוץ הארצי ופעלו בניגוד מוחלט לאינטרסים של צבעון. עוד טען צבעון כי באותה תקופה נעשו הליכי קליטת תושבי צבעון כחברים ביישוב אך אף אחד מהגורמים בקיבוץ לא עדכן את המועמדים או החברים בדבר החוב לחברה הכלכלית והערובה שמומשה לטובת להבות הבשן, אשר השפיעו משמעותית על תזרים הכספים של צבעון. לדברי צבעון, פעולות אלה נועדו להבטיח שכספו יוותר בידי הקיבוץ הארצי במידה ויוחלט על הקמת יישוב קהילתי תחת הקיבוץ ע"י יצירת חוב פיקטיבי.
בשל האמור, טוען צבעון כי על הקיבוץ הארצי להשיב לו את הסכומים שגבה שלא כדין וכן לחייב את הועד המלווה אשר הפר את חובת האמונים אשר חלה עליו.
מנגד, טוען הקיבוץ הארצי כי לצבעון פעילות כלכלית ענפה המשיאה רווחים ולא ייתכן שחברי הקיבוץ החדשים יאמצו את כל הפעולות הרווחיות של צבעון אך יתנערו מהפעולות המחייבות. היות וחברי הקיבוץ לא דורשים דיווח על הפעולות הרווחיות של הקיבוץ, לא קמה להם חובה לדווח לחברים החדשים בקיבוץ על השינויים הכלכליים במצבו של צבעון בעקבות הפעולות המחייבות.
עוד טוען הקיבוץ הארצי, כי לחברי צבעון החדשים לא היו טענות כנגד החלטות כלכליות שהתקבלו לפני הצטרפותם ומדובר בתביעה שהומצאה בדיעבד משיקולים זרים במטרה לגרום לקיבוץ הארצי לשלם לצבעון כספים שלא מגיעים לו, מה עוד שלחברים החדשים הייתה היכולת לבדוק את מצבו הכלכלי של צבעון, כולל נכסיו והתחייבויותיו ולאור זאת לבחור שלא להצטרף אליו כחברים.
מוסיף הקיבוץ הארצי כי הערבות שהועמדה לטובת ההלוואה לקיבוץ להבות הבשן אינה חריגה במערך הערבויות ההדדיות שבין הקיבוצים ולא נועדה להשתלט על כספי הקיבוץ, וניסיונותיו של הקיבוץ הארצי למנוע את מימוש החוב ע"י הנושה של להבות הבשן מוכיחה כי לא מדובר ב"קנוניה" במסגרתה נוצר חוב פיקטיבי לשם יצירת ערבות שתמומש.
מעבר לכך, טען הקיבוץ הארצי כי חוב דמי הניהול היה מוצדק בגין שירותים שניתנו בפועל לאחר שמוּנה לצבעון וועד מלווה וכן שקיבוצים נוספים חויבו בדמי ניהול בצורה דומה. יתר על כן, חוב דמי הניהול לא נגבה בפועל נוכח מצבו הכלכלי של צבעון ובוטל בהסכמת הצדדים ולכן לא מדובר במזימה לשים יד על כספיו.
באשר לוועד המלווה, נטען כי חבריו פעלו כדין במסגרת תפקידם ולכן אין כנגדם עילת תביעה כאשר ברור שלא הפיקו טובת הנאה אישית מההחלטות שקיבלו.
דיון והכרעה
ביהמ"ש בוחן את מקור סמכות הקיבוץ הארצי למנות וועד מלווה וקובע כי רשם האגודות השיתופיות מוסמך למנות וועד ממונה במצב בו וועד האגודה אינו פעיל אך לא ברור אם מינוי הוועד המלווה בצבעון נעשה באישורו של רשם האגודות השיתופיות. בפועל הוועד המלווה פעל כוועד ממונה וניהל את ענייו של הקיבוץ בכל המישורים. מכיוון שכל החברים נטשו את הקיבוץ ביהמ"ש מתאר את צבעון כ"קיבוץ ללא קיבוץ"- הייתה פעילות חקלאית וכלכלית אך לא היו חברים ומבני מגורים הושכרו לתושבים שלא הוכרו כחברי קיבוץ.
ביהמ"ש מציין כי אפיונו של צבעון כקיבוץ או כיישוב קהילתי עמד לדיון כאשר על רקע חוסר הוודאות בדבר עתידו של צבעון ביקש הקיבוץ הארצי להבטיח לעצמו חלק בנכסיו ויחדל להתקיים כקיבוץ. בהתאם, שלחה החברה הכלכלית דרישה לתשלום דמי ניהול רטרואקטיבית כך שנוצר לצבעון חוב בגובה של כחצי מליון ₪ באחת. דרישות תשלום דומות נשלחו לשני הקיבוצים האחרים להם מונה וועד מלווה.
לדברי ביהמ"ש, בעניין תשלום דמי הניהול רטרואקטיבית לא ניתן הסבר מספק, במידה ודרישת תשלום זו היא לגיטימית לא ברור מדוע לא נדרש תשלום, בזמן אמת, במשך השנים עליהם נדרש תשלום בדיעבד. ביהמ"ש קבע כי החברה הכלכלית לא התכוונה לחייב את צבעון בדמי ניהול אלא בחרה להתחיל לעשות זאת כאשר עלה חשש כי צבעון יחדל להתקיים כקיבוץ והחוב יבטיח לקיבוץ הארצי את השקעותיו בניהולו של צבעון. ביהמ"ש סומך את מסקנותיו על כך שאף קיבוץ מלבד צבעון ושני קיבוצים נוספים לא חויבו בדמי ניהול, ואלה נגבו בפועל רק מצבעון. בשל כל האמור, מסקנת ביהמ"ש היא כי החוב לחברה הכלכלית הינו למעשה חוב פיקטיבי.
ביהמ"ש המשיך ומצא כי העובדה שצבעון נתבקש להעמיד ערבות לטובת ההלוואה לקיבוץ להבות הבשן הינה תמוהה, משום שצבעון היה קיבוץ קטן בהתהוות אשר בקושי היה לו תזרים חיובי ואף לא הצליח לשלם את חוב דמי הניהול. זאת עוד, בשכנות לצבעון היו קיבוצים אשר מצבם הכלכלי היה טוב יותר, אך אלו לא נתבקשו להעמיד בטוחה לטובת האשראי שניתן לקיבוץ להבות הבשן.
ביהמ"ש קובע כי חברי הוועד המלווה, אשר היו אמונים על כל מוסדות הקיבוץ שהיה אז ללא חברים, יזמו מהלך של יצירת חוב פיקטיבי לטובת הקיבוץ הארצי ושיעבוד שהומחה כבטוחה להלוואה שניתנה לקיבוץ להבות הבשן. בפעולות אלה הפרו חברי הועד את חובת הזהירות כלפי הקיבוץ ואת חובת האמון בכך שהעדיפו את האינטרסים של הקיבוץ הארצי ולא את אלו של צבעון. הפרה זו מקימה חבות של חברי הועד, ביחד ולחוד, בפיצוי או השבה לצבעון של הכספים שהוצאו ממנו כתוצאה מהתנהלותם.
ביהמ"ש קובע כי על הקיבוץ הארצי והחברה הכלכלית חובה להשיב לצבעון את הסכומים שחולטו עקב מימוש הבטוחה שהעמיד צבעון לטובת ההלוואה ללהבות הבשן. מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, מאחר והן היו ערבות למעשה להלוואה ללהבות הבשן, מימוש הערבות מכספי צבעון מקימה חובה להשיב לו את הסכומים הללו.
סיכום
ביהמ"ש מקבל את תביעת צבעון וקובע כי על הקיבוץ הארצי, החברה הכלכלית וחברי הועד המלווה אשר מונו לצבעון, חובה להשיב לצבעון את הסכום ששולם על ידו בסך 1.5 מיליון ₪, בתוספת ריבית והצמדה וזאת בנוסף לסכום של כ-70,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
ניתן ביום: ז' בתשרי תשע"ו, 20 לספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.
