השגה על החלטת הבורר לחייב את עידן רייס בתשלום למושב חורש, בהוצאות הבוררות ובשכ"ט עו"ד למרות שרוב התביעה נדחתה.

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות עורך דין רמזי חוראני תיק מס' 4311/617/09. רייס עידן נ' חורש אילון אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ

בפני עוזר רשם האגודות השיתופיות                                       תיק מס' 4311/617/09

עורך דין רמזי חוראני

בעניין: רייס עידן

            ת.ד.398, נהריה, 22103

המשיג/ המערער

נגד

חורש אילון אגודה שיתופית  להתיישבות קהילתית בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אביתר גושן משד' פל-ים 2 חיפה, 33095

טל: 04-8629678 , פקס: 04-8679760

 

החלטה

1.      מונחת בפניי השגתו של מר עידן רייס, להלן: המשיג או מר רייס על החלטותיו של כב' הבורר, עוה"ד מר עמית רוזינס מימי 25.9.2010 ( החלטת הביניים ) ו – 21.10.2010 ( הפסק הסופי ) , לפיו חייב הוא את המשיג בתשלום סכום 1,886.40 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 31.12.2010 וכן הוצאות הבוררות ע"ס 600 ₪ וכן שכ"ט עו"ד ע"ס  500 ₪ + מע"מ .

2.      המשיג מלין בעיקר על הפסיקה בשתי נקודות : האחת הנה חיובו בתשלום עבור החודשים מאי עד דצמבר 2008 אף שלא התגורר בתחום המשיבה מאז 1.5.2008 והאחרת הנה השגה על חיובו בהוצאות משפט והוצאות הבוררות אף שהתביעה נדחתה ברובה המכריע, למצער בפן המשפטי .לחילופין הסכום של החיוב בהוצאות הנו חסר פרופורציה לעומת התביעה , ולחילופי חילופין ומאחר והרוב המכריע של התביעה נדחה היה מקום לחייב בהוצאות נגדיות את המשיבה !. מר רייס מלין גם על כך כי הוא לא קיבל את החשבון שהאגודה העבירה לכב' הבורר ואף הבורר שאליו פנה לקבלת הנתונים לא ניעתר לבקשתו תוך העברת מסר למשיג כי הוא סיים את החלטתו וכי ניתן לפנות בבקשה רק לכב' הרשם בקשר לכך.

3.      המשיבה עונה כי כב' הבורר לא דחה את התביעה של האגודה , אלא להיפך הוא קיבל אותה. הוא קבע קריטריונים לחיוב , אחד מהם חיובי: תושבות בתחום האגודה ושלילי – היעדר מתן הודעה על עזיבה מבעוד מועד. שני התנאים מתקיימים במשיג ולכן בדין חויב בהוצאות. אשר לסכום ההוצאות, הרי הסכום מאוזן הוא משקף את הקבלה החלקית של התביעה ואילולא כך הסכום של ההוצאות היה צריך להיות יותר בהתחשב בהשקעה שבוצעה בהליך הבוררות. ומנגד אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בקשר לחיוב בהוצאות ואין מקום להתערב בהחלטת כב' הבורר. ב"כ האגודה מציין בתשובתו בפניי כי הוא שלח את התגובה שלו למשיג, אלא שהתקלה שארעה, אם ארעה מקורה בציון כתובת בלתי נכונה של המשיג.

4.      עוד טען המשיג כי הבורר עצמו פסק בניגוד לעקרונות ולקביעות שהוא עצמו קבע, לרבות בנושא של חיוב בכל שנת 2008 במקום בחיוב חלקי של ארבעה חודשים בלבד. ישנן סתירות בפסק הדין שלו ויש לתקנו משום כך. המשיבה דוחה את הטענה והיא בעמדה כי אין כל סתירות בין חלקיו של פסק הדין , ואין זאת אלא כי המשיג לא הבין כהלכה את החלטת כב' הבורר.

5.      עוד טענה משותפת של שני הצדדים, כל אחד מנקודת מבט אחרת: טען המשיג בפניי כי לא קיבל את תגובת האגודה לפי ההחלטה מיום 10.11.2010 של כב' הרשם . הכוונה הנה כאמור הן לתגובה להשגה והן להגשת עיקרי טיעון . לעומתו טוען ב"כ המשיבה כי גם המשיג עצמו לא קיים את ההחלטה בכך שהוא העתיק את הערעור כמעט מילה במילה ואין זה נקרא כי הוא הגיש עיקרי טיעון.

דיון והכרעה

6.      אתחיל מהנושא של קיום ההחלטה של כב' הרשם מיום 10.11.2010 : הצעתי לשני הצדדים לרדת מהנקודה הזו במהלך הדיון ומשראיתי כי בכל זאת הועלו הטענות אין לי אלא להתייחס אליהן בהחלטה זו. כאמור מדובר בטענה משותפת של שני הצדדים שכל  אחד אחז בה מכיוון אחר. אני דוחה את הטענות של שני הצדדים בנוגע למחדל בקיום החלטת הרשם ובמתן הנפקויות המלאות למחדלים אלה כביכול. ראשית , המשיג העתיק מילה במילה כמעט את הערעור וראה בכך משום קיום ההחלטה של הגשת עיקרי טיעון, כמו כן ציין הוא בכתבי בית הדין שלו את מספר תיבת הדואר כ – 218 בנהריה ומאוחר יותר שינה אותה ל 398 בנהריה, בעוד שב"כ האגודה הגיש תגובה לערעור וביקש בדיון בפניי לראות בכך משום הגשת עיקרי טיעון כהחלטת כב' הרשם. האגודה התבקשה לעשות שני דברים בהחלטת כב' הרשם מיום 10.11.2010, האחד הנו הגשת תגובה תוך 10 ימים מקבלת ההחלטה והאחר הנו הגשת עיקרי טיעון לא יאוחר משבעה ימים מהיום הקבוע לדיון . אין מחלוקת כי האגודה הגישה רק את התגובה שלה ובקשה לראות בהם גם עיקרי טיעון. האם ניתן לראות בתגובה כעיקרי טיעון ? אינני רוצה לקבוע עמדה נחרצת בשאלה זו, אך מאמין אני כי גם אם התשובה לכך הנה חיובית הרי סד המועדים הנו אותו סד שנקבע בהחלטת כב' הרשם, קרי היה על האגודה להודיע בפרק הזמן שקבע כב' הרשם להגשת עיקרי הטיעון כי היא רוצה לראות בתגובה שלה כעיקרי טיעון. בכך היא לא עמדה. אילו הייתי אמור ליישם את הדין על דקויותיו ובלימוד אנלוגיה מהדין הכללי הייתי צריך לפעול עפ"י האמור בתקנה 446 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984  ואז יהיה דינם " כדין בעל דין שלא התייצב במועד שנקבע לדיון, זולת אם ראה בית המשפט אחרת" . שני הצדדים חטאו כאחד ולכן רואה אני לנכון לעשות שימוש בסיפא של התקנה כאמור לעיל וכן בתקנה 13 (א) לתקנות האגודות השיתופיות( בוררות בסכסוכים), תשל"ב-1972 ולאפשר את מתן ההחלטה בהשגה על סמך הטיעונים בערעור, בתגובה של האגודה ובטיעונים שנשמעו בפניי . יוצא מכך כי אני דוחה את הטענה המשותפת של שני בעלי הדין למנוע את שמיעת העמדה של כל צד בשל המחדל בקיום ההחלטה בעניין עיקרי טיעון. ראה גם אורי גורן, סוגיות בסדרי הדין האזרחי, מהד' עשירית  עמ' 659.

7.      אשר לפסק הדין של הבורר נדמה כי יש מקום להתערב בו ואפרט:

א.       הבורר קבע בפסק הדין המשלים מיום 21.10.2010 כי " הודיע התובע והמציא אסמכתאות לכך, כי התשלום החודשי לשנת 2008 נקבע לסך של 157.2 ₪ לחבר ולא לפי בית אב". ראה סעיף 7 לפסק הבוררמיום 21.10.2010.

ב.       בניגוד לאמור בציטוט דלעיל מהחלטת כב' הבורר לא הומצאו כל "אסמכתאות" על כך כי החיוב הנו פר חבר ולא פר בית אב. לא הוצגה בפניי כל אסמכתא כאמור לעיל, וחזקה שאם קיימת אסמכתא כזותוצג היא בפניי בעיקר אחרי שעוררתי בעצמי את הנושא בדיון שהתנהל בפניי.

ג.       העליתי מפורשות את הנושא של  התשלום ומר בלנק ענה :   " לא הייתה כל החלטה לביטול או שינוי ההחלטה של חיוב בית אב ממאי ומיוני 2007" (ראה פרו' בעמ' 4 קטע רביעי).ההחלטה של מאי וההצבעה לפיה מיוני 2007 היו של האסיפה הכללית. בהחלטה ממאי 2007 הוחלט כי ההצבעה שתתקיים תתייחס לחיוב בסכום של270 ₪ לבית אב".נתון זה הינו נתון מהותי לגביו התנהלה ההצבעה בחלוף שבוע דהיינו ביום 5.6.2007. השאלה הנה מניין הסמכות של מאן דהוא לשנות את ההחלטה של האסיפה הכללית? אף אם הוועד החליט כך וודאי שלא היה מוסמך לעשות זאת !

ד.       אין לי צורך להתעמק בזהות המחליט על השינוי, שכן הנציג מר בלנק בעצמו ועו"ד גושן ציינו כי מדובר ב " מכתבהסבר לחברי האגודה שנשלח מטעם האגודה ותו לא" ( דברי מר בלנק בעמ'4 לפרוטוקול) ,בעוד שעו"ד גושן כתב כי " לא היה שום שינוי מטעם הוועד להחלטת האסיפה וגם הבוררבפסקו מחייב את מר רייס להשלים את התשלום של בית האב לשנת 2008 " .

8.      יוצא ,אפוא, כי הדרישה לתשלום לפי חבר להבדיל מבית אב לא בוטלה מעולם והפעולה לפי הבנה זו על יד כב' הבורר אינה מגובה. תפיסה זו היא שהביאה את החיוב בתשלום של  157.20 ₪ לחבר והחיוב בסכום של 1,886.40 ₪ , לשנה ,הנה תוצאה טבעית למכפלת הסכום החודשי לחבר ב 12- חודשים. יאמר מי שיאמר מה הריבותא? הרי בשני המקרים התוצאה הנה אחת שכן סך כל החוב לשנת 2008 לשני המחזיקים בבית האב צריך להיות השווי של שני החצאים של מרכיבי  בית האב! לכך יש להשיב מידית כי הדבר אינו נכון. ראשית משום שהחלטת האסיפה הכללית דברה על 270 ₪ לכל בית אב והמחצית של הסכום האמור הנו 135 ₪ ולא 157.20 ושנית אין רלוונטיות להיות המשיג חלק ממרכיבי אותו בית אב לפי העקרונות שהבורר עצמו קבע ובזה עוד אגע בהמשך.

9.      בסעיף 6 להחלטת כב' הבורר מיום 25.9.2010 דחה הוא את הפרשנות של המשיבה שראתה במשיג "תושב" החייב בתשלומים מעצם העובדה שיש לו "זכויות חכירה בבית בתחום האגודה ועל פי הגדרת תושב בתקנון האגודה". הוא כתב מפורשות " אינני מקבל טענה זאת". בסיפא של אותו סעיף 6 קבע כב' הבורר קריטריון לפיו ניתן לחייב והוא מגורים . בסיפא של הסעיף הוא כתב : "עם זאת , מקובל עלי, כי גם מי שמחזיק בבית בתחום האגודה אך מתגורר שם באופן חלקי בלבד נכנס בגדר ההגדרה של תושב" .יוצא כי תנאי לחיוב הנו מגורים ולו חלקיים.

10.  הבה ניישם את העיקרון הנ"ל למקרה שלנו !. המשיג הצהיר כי הוא החזיק בחלק מהדירה עד סוף אפריל 2008. נגד עדות פוזיטיבית זו אין לנו כל ראיה סותרת. ב"כ המשיבה עצמו ביקש לצרף את התצהיר של המשיג  מפברואר  2010 לפיו הוא התגורר בתחום האגודה עד אפריל 2010  ( ראה מש/1 ) .אמת הטוען טענה חשובה לעמדתו עליו נטל השכנוע להוכיחה, אלא שהמשיג לא רק שהוכיח טענה זו , כי אם המשיבה עצמה צידדה בעמדה זו. היא לא התמודדה אף בנטל הבאת הראיות לסתור, והמסקנה מכך הנה כי בנטל השכנוע להוכיח את הטענה כי המשיג התגורר בתחום המשיבה עד אפריל 2008 הוא כן עמד.  כתוצאה מכך ולפי העיקרון שהתווה הבורר עצמו הרי באין מגורים אין מקום לחיוב בתשלומים , ואילו מגורים ולו חלקיים כן יכולים לחייב בתשלום. מאחר והוא התגורר עד אפריל 2008 הרי הגיוני כי יחוב רק עבורהתקופה הנ"ל.

11.  כב' הבורר בדעה בכל זאת כי יש מקום לחיוב גם עבור כל השנה של 2008 . הוא מחד דחה את הטענה של האגודה כי תנאי לפטור חבר מהתשלומים הנו הודעה מפורשת על כך לאגודה,ראה סעיף 14 להחלטה " לא מצאתי מקור מפורש המבסס את טענת התובע, ועם זאת יש טעם רב בטענה" .ומהו אותו טעם? התשובה לגבי דידו של הבורר הנה היכולת הסבירה של האגודה לתכנן את תקציבה , את הכנסותיה ואת הוצאותיה ולכן יש לראות בזה מקור לסמכות לחיוב ולו על דרך של סמכות טבועה או פרשנות תכליתית. האומנם?

12.  אינני מקבל את הניתוח של כב' הבורר בנקודה זו :

א.       כב' הבורר עצמו ציין בסעיף 7 להחלטה מיום 25.9.2010 כי ישנם מספר סעיפים בתקנון המקימים חובה של חברי האגודה לשלם עבור שירותים, מיסים, וחובות ולמלא אחר הוראות התקנון ( סע' 93, 94, 127,128 ) .הוא גם ציין כי התובע מסתמך על סעיפים אלה.

ב.       אלא שכב' הבורר עצמו ציין בהמשך כי "חיפשתי בתקנון האגודה ולא מצאתי סעיף המקנה סמכות מפורשת מעין זאת לאגודה" .

ג.        אם הבורר לא מצא כל מקור סמכות מפורשת הרי ברור כי אין הוא יכול להעניק לאגודה או מי מרשויותיה סמכות קונסטרוקטיבית להטלת נטלים כאמור על החברים. עיקרון החוקיות הנו עיקרון מקודש במשפט הציבורי ואין רשות יכולה לעשות מה שאינו בסמכותה .

ד.       כב' הבורר אינו אומר נואש והוא מוצא את מקור העשייה "בסמכות הטבועה של אגודה לממן את ביצוע הפעולות, במסגרת המטרות והסמכויות, באמצעות חיוב חברי האגודה." .

ה.      צא נא וראה מה עשה כב' הבורר ?: הוא קבע כי הסמכות הטבועה למילוי משימות האגודה ומטרותיה הנה פעולה במסגרת הסמכויות שלה ! כלומר אין די בפעולה במסגרת המטרות ולביצוען , אלא יש חובה שהפעולה תהא במסגרת הסמכויות .מחד קבע כב' הבורר כי חיפש ולא מצא מקור סמכות לאגודה, אך מנגד קבע כי מותר להפעיל סמכות טבועה למילוי אחר המטרות אך זאת במסגרת הסמכויות! כב' הבורר הכניסאת עצמו למעשה למעגל קסמיםשאין לצאת ממנואלא אם תחליט כי אין הפעולות האמורות דרות במסגרת הסמכויות ולכן אין האגודה מוסמכת לבצען.

ו.        האם הסמכות הטבועה הנה הפתרון ? התשובה לכך הנה שלילית. את עיקרון החוקיות ציטטתי בסעיף קטן ג' לעיל. כתבתי גם כי כך המצב בפעולות גופים בתחום המשפט הציבורי . כב' הבורר מנסה לשאוב את מקור הסמכות הטבועה מהמשפט הציבורי לפעילות האגודה ואין לקבל גישה זו. מקור הסמכות הטבועה הנו במשפט הציבורי ייחודי לבתי משפט כדי למצוא פתרונות לסיטואציות שהצדק מחייב מתן פתרון צודק שאינו מצוי בחוק או במרכיבי המשפט הפוזיטיבי חקיקה, תקנות , צווים פסיקה וכו' ) . אין היא מיועדת לגופי מנהל, ואין היא מיועדת לשימוש  במשפט הפרטי. אל נטעה, האגודות השיתופיות פועלות בתחום המשפט הפרטי דווקא. מניעת היישום של התיאוריה של הסמכות הטבועה נובעת הן מכך שמדובר בפעילות בתחום המשפט הפרטי והן מכך כי כל אשר מוסמך גוף כאמור הנו מה שהוסמך בתקנון ובכפוף להגבלות הדין. בתקנון אין סמכות טבועה שיוכלו חברי אגודה להעניק לוועד. זהו חוזה לכל דבר וכל אשר אינו כתוב בו אינו יכול להוות בסיס לקבלת החלטות. אני מקבל את הקביעה של כב' הבורר כי חיפש ולא מצא סמכות כאמור בתקנון. יחד עם זאת מאחר וקבעתי כי אין מקום להחלת התיאוריה של הסמכות הטבועה, הרי נופל ממילא הבסיס לפעולה , שלא במסגרת הסמכויות, להשגת מטרות ככל שתהיינה חשובות במסגרת פעילותה של אגודה שיתופית. אודות השימוש בסמכות הטבועה של ערכאת דיון הנתונה לבית המשפט " כדי שיוכל למלא את תפקידו לעשות משפט צדק " ראה נא את נועם , אגודות שיתופיות הלכות ופסיקה, מהדורת 2010 עמ' 650 וכן המ"ש 5063/97 פלונית נ' אלמוני ( בפני כב' השופט גייפמן יהושוע )

ז.        גם אילו רציתי לאמץ את הגישה הפרשנית של הענקת סמכויות עזר לביצוע הסמכויות המהותיות, פעולה שואלי התכוון אליה כב' הבורר ( ולא לסמכות הטבועה ) , הרי סעיף 17 (א ) לחוק הפרשנות, תשמ"א- 1981 התייחס לקביעת נוהלי עבודה וסדרי דיונים ככל שאלה לא נקבעו בחיקוק, בעוד שסעיף 17 (ב) מציין כי " הסמכות לעשות דבר או לכפות עשייתו- משמעה מתן סמכויות עזר הדרושות לכך במידה המתקבלת על הדעת ".יש לשים לב  כי דובר בסעיף  " בהסמכה לעשות דבר ". כלומר צריכה להיות תחילה הסמכה, דהיינו מתן סמכות לגוף לפעול. כאן לא ניתנה הסמכה כאמור ולכן ברור כי אף בחוק הפרשנות אין כדי להכשיר את הפעולה אליה התייחס כב' הבורר.

13.  אשר לנושא של מתן הודעה מראש על העזיבה : האגודה בדעה כי תנאי מוקדם למתן הנחה לבתי אב של בודדים הנו מתן הודעה על עזיבה . ראה סעיף 13 להחלטה מיום 25.9.2010. הבורר דחה פרשנות זו באומרו : " לא מצאתי מקור מפורש המבסס את טענת התובע", אלא שבפועל יישם הלכה למעשה את ההתניה הנ"ל. הראיה לכך הנה כי הפטור שניתן בשנת 2009 התבסס על החזקה כי האגודה ידעה על העזיבה של המשיג ועל כך שבת הזוג שלו שילמה את החלק שלה ומכך הסיק כי האגודה ידעה על העזיבה של המשיג ! יוצא כי הבורר דוחה מחד את העיקרון של הודעה על העזיבה לצורך קבלת ההנחה לבית שגר בו בודד, אך מאידך מיישמו לגבי שנת 2009 !אין לקבל את היישום גם מסיבה עניינית נוספת : מהי זהות המודיע על העזיבה ? האם המשיג צריך להודיע על עזיבתו ? או שמא בת הזוג צריכה להודיע כדי שתקבל את ההנחה? אם היא שילמה את המחצית בהנחת בודד איך נעשה הדבר אם לא הודיעה היא על העזיבה? האם אין די בהודעה שלה ? הנני בדעה כי הבורר צדק עת החליט לדחות את עמדת האגודה כי מתן ההנחה  לבודד (או אי מתן הנחה לבית אב  ) ללא מסירת הודעה מוקדמת הנה קביעה נכונה, אלא שהיישום של חיוב בת הזוג לשלם המחצית כשהיא מקבלת את ההנחה מאז מאי 2008 וחיוב בן זוגה לשלם עבור יתרת השנה של 2008 אינה נכונה .אין אתה יכול לדחות עיקרון מחד וליישמו פוזיטיבית מאידך.

14.  סיבה נוספת מדוע אין לקבל את  החיוב של המשיג בתשלום עבור כל שנת 2008 להבדיל מחיוב בגין הרבע הראשון של השנה בלבד נובע מהחלטת כב' הבורר עצמו  : לאור כל מיני עקרונות שציין כב' הבורר בסעיף 16 להחלטתו מיום 25.9.2010 ( ולא לכולם אני מסכים , ולכך עוד אחזור בקצרה ) הוא קבע  "כי ההחלטהחלה על כל מי שהיה חלק מבית אב בישוב בעת ההחלטה, כולל הנתבע, שהיה באותה עת חלק מבית אב ביישוב" .נזכיר כי ההחלטה 2/07 ניתנה ביום 29.5.07 והיא התייחסה לשנת 2007 בלבד.אם כך אין לה ולא כלום עם שנת 2008. המשיג לא התגורר בכל שנת 2008 באגודה ולכן חל עליו העיקרון שקבע כב' הבורר בסעיף 6 להחלטתו, דהיינו יחויב בתקופה שהוא גר ביישוב ולו באופן חלקי. אין לנו עדות אחרת פרט לזו של המשיג כי הוא התגורר רק עד אפריל 2008. המסקנה מכך הנה כי יש לחייבו רק עד סוף אפריל 2008 ותו לא.

15.  ההחלטה 2/07 חלה אליבא דבורר על מי שהיה חלק מהישוב בעת ההחלטה, כלומר ב 2007 . אין החלטה אחרת לגבי 2008 ואין אלא ליישם את הקריטריון שקבע הבורר כאמור בסעיף 6 להחלטתו, דהיינו חיוב המשיג רק בגין התקופה שהוא התגורר ביישוב.

16.  לסיכום: אני מקבל את ההשגה של המשיג במובן זה שלגבי החודשים ינואר עד אפריל 2008 יש לחייבו בתשלום מחצית הסכום של 270 ₪, דהיינו 135 ₪ לכל חודש וסה"כ540₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק יום 30.4.2008 ועד לתשלום המלא בפועל. ( אין להבין מדוע הצמיד כב' הבורר את החוב לסוף 2010 דווקא ?!) .

17.  לא מעט מילים הוקדשו לנושא של החיוב בהוצאות וייאמר כי הסכומים המתגלגלים כאן הנם זעומים לעומת חיוב במסגרות דיון אחרות. הסכומים סבירים בהחלט וברור כי התובעת לא השיגה את כל מבוקשה , אך מאידך אין לקבוע, כגרסת המשיג, כי תביעתה נדחתה !. אתחשב במכלול השיקולים דלעיל ובמהות ההליך וגם בתוצאה הסופית - ועל פי כל אלה אני מבטל את החיוב של המשיג בגין הוצאות הבוררות ומשאיר על כנו את החיוב בתשלום שכ"ט, קרי 500 ₪ בצירוף מע"מ כדין .

 ניתנה היום ‏‏16 פברואר, 2011 , ‏י"ב אדר א, תשע"א בהיעדר הצדדים.

       רמזי חוראני, עו"ד  עוזר רשם האגודות השיתופיות

יצירת קשר

השאירו פרטיכם ונחזור אליכם בהקדם: